רוברט וג'ניפר שורטלף נחתו בישראל בידיעה שהם עומדים להתאחד מחדש לא רק עם בתם, שעלתה ארצה לפני כעשור, אלא גם עם סוס הפוני שלהם. הסוס, ששמו טוּרְק, עלה לארץ לפניהם ושהה בהסגר לזמן מה בעקבות המעבר, כפי שהנהלים מחייבים. "היום נגיע לבית שלנו ונפגוש את הסוס שלנו, שהיה רחוק מאיתנו במשך חודשיים. הוא עשה את העלייה שלו פה עם כל הניירת והמסמכים, ממש כמו שאנחנו צריכים כדי להתחיל", סיפר רוברט בהתרגשות.
רוברט וג'ניפר שורטלף, עולים מקולורדו, בשיחה מנתב"ג
(צילום: שי גטסוף)
טורק הקטן הוא סוס טיפולי מאומן. "הוא סוס מיוחד מאוד. אנחנו רוצים להוציא אותו החוצה, להביא אותו למקומות שבהם הוא יכול לגרום לאנשים לחייך, כי הוא טוב מאוד בזה", אמר רוברט בן ה-62. "הפוני שלנו גם אוהב מאוד ילדים קטנים. יש משפחת עולים מהמטוס עם ילדים שכבר אמרו שהם רוצים לראות את הסוס".
בני הזוג מקולורדו הגיעו לארץ בטיסת אל על מניוארק עם עוד עשרות עולים מארצות הברית, בסיוע ארגון "נפש בנפש", משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF ארה"ב. התוכנית שלהם היא להקים חווה קטנה בכפר תבור. גם בקולורדו הייתה להם חווה, עם תרנגולות ועיזים, שבה גידלו ביצים ואימנו סוסים. "אנחנו רוצים לעסוק בטיפול באנשים שיש להם צרכים מיוחדים, רגשיים ופיזיים. זה יהיה מסע בשבילנו, אבל אנחנו נרגשים מאוד להתחיל", אמר רוברט.
6 צפייה בגלריה
רוברט עם סוס הפוני ודגלי ישראל. רוצים לגרום לאנשים לחייך
(צילום: באדיבות רוברט וג'ניפר שורטלף)
הוא ציין כי "באמריקה אין יהודים רבים כמונו, שאוהבים את האדמה, אוהבים בעלי חיים ואוהבים חקלאות. בישראל יש מוקמות שמלאים באנשים כמונו, בקיבוצים ובמושבים, אז יהיה לנו קל יותר להיות מי שאנחנו".
למה החלטתם לעלות לישראל דווקא עכשיו?
ג'ניפר (66) השיבה: "המלחמה השפיעה, ופחות משבועיים אחרי שהיא התחילה, טסתי לישראל והייתי במשך שלושה חודשים עם הבת שלי שהייתה אז בקריית ים. בעלה גויס למילואים כבר ב-8 באוקטובר, ויש לה שלושה ילדים קטנים. עכשיו נגור כולנו יחד, בבית גדול. זה הבית שלנו. היה לנו נוח בקולורדו, אבל אנחנו לא רוצים רק שיהיה לנו נוח, אנחנו רוצים להיות יהודים במולדת שלנו". כעת היא מתפללת ששני ילדיה הנוספים יעלו גם כן לארץ.
רוברט הוסיף שיש חשיבות מיוחדת בעלייה בעיתוי הזה: "אנחנו רוצים לעזור לבנות מחדש. הדרך הטובה ביותר לתמוך היא להיות שם, לבנות מבפנים. להראות לעולם שאנחנו לא פוחדים, ולהגיע הביתה". בשלב הזה הוא התחיל לדמוע. "חשבנו על זה הרבה שנים", אמר לאחר שניגב את הדמעות מעיניו.
הרגשתם את העלייה באנטישמיות בתקופת המלחמה בין ישראל לחמאס?
ג'ניפר: "בדנוור, בעיר הגדולה, הייתה בעיה גדולה, אבל אנחנו גרנו מחוץ לעיר. לנו היו שכנים טובים וכולם היו נחמדים. בדנוור היו תקיפות, הפגנות פרו-פלסטיניות, קריאות בעד חמאס וקריאות 'להרוג את כל היהודים'".
נכון להיום בכפר תבור שקט יחסית למקומות אחרים בצפון הארץ, אבל אתם לא פוחדים מחיזבאללה?
רוברט: "לא. השם מחליט בכל מקרה, ומה שיקרה – זה בידיים שלו. הם לא מדאיגים אותי. שירתּי בצבא האמריקני שמונה שנים, לחמתי בשתי מלחמות. השתתפתי בלחימה בפנמה, במבצעים צבאיים אחרי מבצע 'מטרה צודקת' (Operation Just Cause) שבו ארה"ב עזרה לפנמה להדיח את השליט הרודן וסוחר הסמים מנואל נורייגה, והשתתפתי גם במלחמת המפרץ".
ג'ניפר הוסיפה: "אנחנו לא מדואגים יותר מדי ולא מרגישים מאוימים. נגור בכפר תבור עם הבת שלנו והנכדים, כולם שם כבר מכירים אותה וידידותיים. אנחנו לא נחיה בעיר, כי אנחנו לא אוהבים את החיים בעיר. לכן הקמנו בזמנו את החווה הכשרה שלנו בקולורדו. חיינו בעיר מספיק זמן כדי שהילדים שלנו יוכלו ללכת למסגרות החינוך, ומאז שהם גדלו אנחנו לא צריכים לחיות שם עוד".
לשרת במילואים עוד לפני העלייה
בין 60 העולים בטיסה המיוחדת ישבה גם תמר פסטרנק, בת 21, שעולה לירושלים לבדה מניו ג'רזי. "ירושלים היא המקום האהוב עליי בעולם", היא מעידה, "אני אוהבת את האבנים, את האנשים, את השוק, את השכונות. אני אוהבת את העובדה שזו עיר מגוונת מאוד עם טונות של תרבות והיסטוריה".
החיבור שלה לישראל לא נולד היום. בעבר היא למדה שנה במדרשת הרובע בעיר העתיקה, ושירתה בצה"ל כמדריכת שׂר-אל בחיל הלוגיסטיקה – תפקיד שבמסגרתו ליוותה מתנדבים בחו"ל. היא התגייסה דרך מסלול מח"ל – מתנדבי חוץ לארץ, והייתה אמורה להשתחרר ביוני 2023 בתום שנה וחצי, אבל החליטה להאריך את השירות בשישה חודשים נוספים. כך יצא שהיא הייתה עדיין בצבא כשהמלחמה פרצה, ובהמשך היא שירתה עוד ארבעה חודשים במילואים, כדי לסייע בהדרכת המתנדבים שהגיעו לישראל. "במסגרת התפקיד אני צריכה לדאוג למתנדבים ולהיות כמו אימא ואבא שלהם במהלך הימים שלהם בארץ", היא סיפרה.
איך מתקפת 7 באוקטובר שהביאה לפרוץ המלחמה השפיעה על החלטתך לעלות לארץ?
"אני חושבת שמאז 7 באוקטובר, הקשר שלי לישראל ולאנשים שבה התחזק מאוד. יש לי חברים חיילים שיצאו להילחם, ברצועת עזה, בצפון וגם ביהודה ושומרון. הם מסכנים את חייהם. מעבר לזה, ראיתי אזרחים רצים כל יום למקלטים. פעם אחת כשהייתי בתל השומר מחוץ לבסיס, הייתה אזעקה וראיתי אימא עם שני ילדים קטנים ועוד תינוק בעגלה. לא היו לה מספיק ידיים כדי לעטוף את כל הילדים ולהגן עליהם. אני זוכרת איך היא נשכבה על הקרקע עם התינוק. מדהים לראות איך אנשים חיוביים כל כך גם במציאות הזו. עצוב שהאחדות בעם באה רק מכל כך הרבה הרס ואובדן, אבל אני מרגישה קרובה יותר לכולם. נעשיתי הרבה יותר גאה להיות חיילת ועכשיו אני גאה להיות אזרחית ישראלית".
עם צאת חג שמחת תורה בארצות הברית היא התקשרה להוריה ובישרה להם בין השאר שחבר של המשפחה, רב-סרן אריה צירינג ששירת ביחידת עוקץ, נהרג במלחמה. לאחר ארבעה חודשי מילואים היא הספיקה להיות חודשיים בארה"ב עם משפחתה. שם היא שמעה מחברים שהם הפסיקו לנסוע למנהטן, כי הם מרגישים שם מאוימים.
"החברה הטובה ביותר שלי, נילי, היא סטודנטית שלומדת במרילנד. המצב בקמפוס שלה לא גרוע כמו באוניברסיטת קולומביה למשל, אבל היא סיפרה לי איך אחרי שישראל חיסלה כמה מחבלים נוראים, פרו-פלסטינים הניפו שם תמונות שלהם, עשו דברים לזכרם והדליקו נרות לכבודם", היא סיפרה. "הייתי בהלם כשהיא סיפרה לי על זה. זה מטורף. כתבו שם בקמפוס דברים מרושעים על ישראל".
בתקופה הקרובה מתכננת פסטרנק לעבוד בחברת נדל"ן ובמקביל להיות מדריכה במדרשת לינדנבאום. בהמשך היא מתעתדת ללמוד באוניברסיטה. "החלום שלי הוא שכל היהודים יחזרו לארץ ויעשו עלייה", היא גילתה.
"זה הבית של כל יהודי"
בין העולים השונים שהתקבצו במטוס, שנושאים איתם סיפורי חיים שלמים ואינספור זיכרונות, הסתתר גם ספר תורה. החזיק אותו שמואל ובר, שעולה עם משפחתו לבית שמש. "האמת היא שהספר נכתב בארץ, בסוכות האחרון. הוא היה בבית כנסת באמריקה, ומאחר שאנחנו עוברים לכאן החלטתי להביא איתי את ספר התורה בחזרה לארץ, לאן שהוא שייך", הוא העיד.
לצידו עולים אשתו ניקי וששת ילדיהם. "זה הבית של כל יהודי. כשיהודים מרגישים לא בטוחים במקומות אחרים, המקום הכי בטוח זה בארץ. יש לנו את המדינה שלנו, יש לנו את החיוב ליישוב ארץ ישראל, וזה מה שאנחנו עושים", הוא סיכם. "אנחנו שמחים מאוד להיות פה. זה היה תהליך, אבל אנחנו נרגשים מאוד", הוסיפה ניקי, "עם כל מה שקורה בעולם עכשיו, זה בהחלט צעד טוב בשבילנו".
טיסת העולים היא חלק מרכבת אווירית שמוציא ארגון "נפש בנפש" עם משרד העלייה והקליטה, שכוללת 14 טיסות עם 30 עד 60 עולים בכל אחת מהן. בארגון צופים קליטה של כ-2,000 עולים חדשים מארה"ב ומקנדה במהלך הקיץ.
על פי נתוני "נפש בנפש", מאז 7 באוקטובר עלו לארץ מעל ל-1,800 עולים חדשים מצפון אמריקה. בארגון מדווחים על עלייה ניכרת במספר הבקשות לפתיחת תיקי עלייה מאז פרוץ המלחמה: עד כה התקבלו יותר מ-10,300 בקשות כאלה מארה"ב ומקנדה, גידול של 76% בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה.
"אנחנו מקבלים בברכה את העולים הרבים שהחליטו דווקא עכשיו להגיע לישראל", מסר שר העלייה והקליטה, אופיר סופר. "בשנה האחרונה עמלנו רבות על שלל תוכניות קליטה חשובות שיסייעו לעולים להשתלב כאן. נמשיך לפעול כדי להנגיש את העלייה ולגרום ליהודים רבים להגיע למדינת ישראל".
הרב יהושע פס, מייסד-שותף ומנכ"ל נפש בנפש, הוסיף: "7 באוקטובר היה והוא עדיין אירוע מטלטל למדינת ישראל וליהדות התפוצות. במהלך התקופה הזו קיבלנו כמות אדירה של בקשות לפתיחת תיקי עלייה, שכן הכמיהה לעלות לישראל, מתוך תחושת שליחות וסולידריות, התעצמה עשרות מונים מאז. לנוכח המצב, הרחבנו את היריעה של פעילויותינו כדי להעניק לעולים את כל הכלים האפשריים שיסייעו להם להפוך לסיפורי הצלחה, אשר ישמשו מודל לחיקוי לרבים אחרים אחריהם".
יו"ר הסוכנות היהודית, אלוף במיל' דורון אלמוג, ציין כי "אלפי משפחות של עולים חדשים עלו ארצה מאז 7 באוקטובר. העולים והעולות הם העתיד והתקווה, ההבטחה לצמיחה ולשגשוג. יחד איתם נבנה את מדינת ישראל חזקה ועוצמתית יותר. המשפחות והעולים הצעירים שמגיעים היום לארץ בעיצומה של המלחמה הם דוגמה חיה לאהבה ללא תנאי למדינת ישראל. אנחנו מקבלים אותם בהתרגשות, בחיבוק ובאהבה".
יפעת עובדיה לוסקי, יו"ר קרן קיימת לישראל, סיכמה: "אנחנו גאים להיות חלק בקליטתם של העולים, בדגש על אלה המגיעים להתיישב בנגב ובגליל, ונסייע להם ככל האפשר. אני מברכת את העולים בשהות חיובית ומוצלחת ובהתאקלמות טובה".
הכותב היה אורח "נפש בנפש"
