לאורך העת החדשה הייתה העיתונות מרכיב בלתי נפרד מחיי התרבות, החברה, הפוליטיקה והדת של יהדות גרמניה. העיתונות הזו, על פי רוב בגרמנית (אך לעיתים גם בעברית), שיקפה את המתרחש בקהילות שונות וביטאה עמדות ורעיונות. העיתונות היהודית-גרמנית הופיעה גם בארצות שאליהם נפוצו יהודי מרכז אירופה לאחר עליית הנאצים לשלטון, ובפרט ארצות הברית ומדינת ישראל.
מיזם תיעוד חדש מספק הצצה לעיתונים היהודיים-גרמניים מהעבר, ומאפשר בכך לישראלים וליהודים מכל העולם לאתר מידע שלא ידעו על עברם. הפרויקט מנגיש לציבור את העיתונים שנסרקו, עם אפשרות לחפש בקלות שמות של בני משפחה, חברים, אישי ציבור, אתרים או נושאים בעלי עניין מהעבר באירופה, כדי ללמוד עליהם באמצעותם.
שיתוף פעולה חדש בין מכון ליאו בק ירושלים, אוניברסיטת גתה בפרנקפורט שבגרמניה והספרייה הלאומית בירושלים מעלה בימים אלו על גבי פלטפורמה דיגיטלית – האתר הוותיק "עיתונות יהודית היסטורית" – מאות אלפי דפי עיתון שהיו חלק מהעיתונות היהודית-גרמנית בין המאה ה-18 למאה ה-20. הסריקה של כותרי העיתונות תאפשר לציבור גישה חופשית לאוצר של מידע המספק הצצה לחיי התרבות, הפוליטיקה והדת של יהדות גרמניה.
"לעיתונים 'ידיעות התאחדות עולי גרמניה ואוסטריה' ו'הגה' הייתה נטייה שמאלית ולכן הם תמכו בהסכם 'העברה' לחילוץ יהודים מגרמניה תמורת מכירת סחורות לשלטון הנאצי, בעוד אחרים בעולם היהודי ובתנועה הציונית התנגדו להסכם וקראו לחרם מוחלט על גרמניה"
העיתונים היהודיים בגרמניה הנאצית עצמה היו כפופים לצנזורה ולא יכלו לדווח על כל עוולות השלטון או למתוח עליהן ביקורת. עם זאת, דחיקתם של היהודים מהחברה הגרמנית הכללית (פיטורים, איסור כניסה למוסדות תרבות ועוד) הביאה באופן פרדוקסלי ליצירת מרחב ציבורי יהודי משגשג, כולל פריחה של העיתונים היהודיים. אלא שהעיתונים האלה נמנעו מלעסוק ישירות במצבם הקשה של היהודים בגרמניה, ואם עסקו בו, התמקדו באפשרויות ההגירה וההכנה לקראתה.
"לאחר ליל הבדולח נסגרו כל העיתונים היהודיים מלבד אחד ששימש כבמה לפרסום הוראות השלטון הנאצי ליהודים שנותרו בגרמניה. בכך לא נותרה ליהודים במה תקשורתית כלשהי, אחרי כ-100 שנים של עיתונות יהודית-גרמנית", מספרת ד"ר מירב ראובני, מנהלת הארכיון של מכון ליאו בק ירושלים.
מי שהיו יכולים להמשיך להשמיע את קולה של יהדות גרמניה הם העיתונים של עולים מגרמניה שפעלו בארץ ישראל באותן שנים קשות.
חששו מהתפשטות הנאציזם
העיתון הראשון שנסרק במסגרת המיזם הוא ידיעות התאחדות עולי גרמניה ואוסטריה (ארגון עולי מרכז אירופה – Mitteilungsblatt der Irgun Olei Merkaz Europa, MB) שיצא לאור לראשונה בספטמבר 1932, והחל מ-1940 התפרסם מדי שבוע. גל העלייה מגרמניה, עם עליית הנאצים לשלטון, הרחיב מאוד את קהל היעד של העיתון. בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה, הצורך בחדשות עדכניות על המתרחש באירופה הפך חיוני.
העיתון הזה סיפק לעולים מגרמניה ומאוסטריה מידע על המתרחש בארץ ובעולם בשנים הסוערות של המלחמה, הקמת המדינה והתקופה שבאה לאחר מכן. בשנותיו הראשונות היה העיתון ביתה של מפלגת "עלייה חדשה", שדגלה בציונות מתונה וליברלית, ועמדותיה משתקפות ברבים ממאמרי המערכת בעיתון. העיתון ביטא את ההיבטים הפוליטיים והאינטלקטואליים של העלייה מגרמניה, לצד מודעות וכתבות מגזין ששיקפו את חיי היום-יום של העולים היקים.
לשונו הגרמנית של העיתון Blumenthals Neuste Nachrichten ("ידיעות חדשות") ספגה ביקורת מגורמים ביישוב הארץ-ישראלי, מצד מי שלא ראו בעין יפה את דחיית השפה העברית לטובת הגרמנית הזרה, אבל מו"ל העיתון זיגפריד בלומנטל המשיך לפרסם אותו חרף הביקורות
אף על פי שהעיתון נכתב בגרמנית, נעשה בו ניסיון לציית לדרישה להשלטת העברית, ולזמן קצר פורסמו בו קטעים מנוקדים "לעולה החדש". בשנת 2022 נסרק העיתון כפרויקט משותף של ארגון יוצאי מרכז אירופה, מכון ליאו בק ירושלים ואוניברסיטת גתה בפרנקפורט, בתמיכת משרד הפנים הגרמני. החל מחודש מרץ 2023, לציון 90 שנה לעלייה החמישית, כל גיליונות העיתון מהשנים 2005-1932 זמינים אונליין באתר Compact Memory. החל מ-2005 מתפרסם העיתון כירחון מקוון הנושא את השם "יקינטון".
בשנת 2023 נסרק העיתון Blumenthals Neuste Nachrichten ("ידיעות חדשות") שיצא לאור מדי יום בתל אביב החל מ-1935 ועד ל-1973. העיתון היה נפוץ בקרב רבים מהקהילה היקית, שנהנו לקרוא על חדשות בינלאומיות, אירועים מקומיים, פוליטיקה ותרבות בשפת אימם. לשונו הגרמנית של העיתון ספגה ביקורת מגורמים ביישוב הארץ-ישראלי, מצד מי שלא ראו בעין יפה את דחיית השפה העברית לטובת הגרמנית הזרה, אבל מו"ל העיתון זיגפריד בלומנטל המשיך לפרסם אותו חרף הביקורות.
בניגוד לעיתון "ארגון יוצאי מרכז אירופה", העיתון של בלומנטל התפרסם מדי יום, מה שפתח חלון גם אל התרבות העממית שהתחילה להתהוות בארץ ישראל. ביולי 2023 הושלמה סריקתם של 56,201 עמודים בידי הספרייה הלאומית, והם כעת בתהליך עיבוד והעלאה בפרנקפורט.
סריקה נוספת שבוצעה הייתה ל"הגה", עיתון יומי מנוקד, שיועד לאוכלוסיית העולים דוברי הגרמנית בארץ ישראל. העיתון יצא לאור על ידי דבר, עיתון הסתדרות הפועלים, וארגון יוצאי מרכז אירופה, בין אפריל 1940 למאי 1947 מדי יום, ועוד כשנתיים בפורמט שבועי. הגה דיווח על חדשות בוערות מחזית מלחמת העולם השנייה, כמו גם על נושאים מהחיים היומיומיים ביישוב בכתבות קצרות ופשוטות. את העברית המנוקדת של הידיעות ליוו גם מילים בגרמנית, שנועדו לסייע בהבנת מילים מסובכות ולקדם את רכישת השפה בקרב העולים היקים, שלעיתים קרובות, כאמור, ספגו ביקורת על המשך שימושם בגרמנית במרחב הציבורי. כל 8,067 עמודי העיתון שנסרקו זמינים כעת באתר "עיתונות יהודית היסטורית" מבית הספרייה הלאומית.
"העיתונים שיצאו ביישוב הארץ-ישראלי החלו לצאת לאחר ששלטון הנאצים כבר היה בגדר עובדה, ולפיכך אין בהם שיקוף של התגובה הראשונית", מסבירה ד"ר ראובני. "לעיתונים 'ידיעות התאחדות עולי גרמניה ואוסטריה' ו'הגה' הייתה נטייה שמאלית ולכן הם תמכו בהסכם 'העברה' לחילוץ יהודים מגרמניה תמורת מכירת סחורות לשלטון הנאצי, בעוד אחרים בעולם היהודי ובתנועה הציונית, כמו הרוויזיוניסטים, התנגדו להסכם וקראו לחרם מוחלט על גרמניה".
לדבריה, העיתונים דיווחו באינטנסיביות על מלחמת העולם השנייה ועל ניצחונותיו של אדולף היטלר, תוך חשש מתמיד מהתפשטות הנאציזם לאזורים נוספים שבהם חיו יהודים. מכיוון שהעיתונים המרכזיים שנסרקו עד כה – "ידיעות התאחדות עולי גרמניה ואוסטריה" ו"הגה" – פורסמו בארץ ישראל, הם היו מוטרדים במיוחד מהסכנה של כיבוש הארץ בידי כוחות הוורמאכט בראשות ארווין רומל מכיוון מצרים.
לפיכך, התפרסמו דיווחים רבים על התקדמות המערכה בצפון אפריקה. "הגה", שיצא על ידי מערכת "דבר" של ההסתדרות הכללית בעלת העמדה הסוציאליסטית, גילה אהדה מיוחדת לסובייטים מרגע שאלה הצטרפו למלחמה בגרמניה הנאצית.
"נושא נוסף שחזר בעיתונים אלה היה ההגירה. בין עליית הנאצים לשלטון לפרוץ מלחמת העולם השנייה, העיסוק הזה התרכז במאמץ לחלץ יהודים רבים ככל האפשר מגרמניה ומאוסטריה, לארץ ישראל או לארצות חופשיות אחרות", מוסיפה ראובני. "מכיוון שקוראי העיתונים היו בעצמם יוצאי הארצות האלה, הם התעניינו במיוחד בסיכויים להציל את קרובי משפחותיהם. לאחר פרוץ המלחמה, התפרסמו ידיעות על חילוץ ובריחה של יהודים מארצות הכיבוש האחרות – פולין, צרפת וארצות הבלקן".
"הצצה ישירה לחיי היהודים"
עד כה, חלק ניכר מהעיתונות היהודית-גרמנית ההיסטורית היה זמין רק דרך פלטפורמת Compact Memory של אוניברסיטת גתה בפרנקפורט, וחלק ממנה לא היה זמין כלל ברשת. "מכון ליאו בק ירושלים, המוקדש להיסטוריה של היהדות דוברת הגרמנית ומחזיק בספרייה ייעודית משלו עם כותרים רבים שהם חלק מעיתונות זו, יזם יחד עם אוניברסיטת גתה הרחבה והשלמה של היצע מקורות העיתונות היהודית-גרמנית באמצעות סריקת כותרים מספריית ליאו בק והעלאתם לפלטפורמה דיגיטלית נגישה", מסבירה ד"ר ראובני.
היא מוסיפה כי "לפרויקט נרתם צוות העיתונות ההיסטורית של הספרייה הלאומית, שביצע את הסריקות בפועל. הפלטפורמה הדיגיטלית תאפשר חיפוש בטקסט חופשי, למשל לפי שמות משפחה, ותחשוף מידע המוזכר במאמרים, במודעות ובכתבות חדשותיות בעיתונים השונים. עוד תאפשר הפלטפורמה לקרוא את העיתונים במלואם בתאריכים מסוימים. עבור חוקרים, הדפדוף בעיתונים, ובכלל זה הפרסומות, המודעות האישיות והמכתבים למערכת, מאפשר הצצה ישירה לחיי היהודים, שהתנהלו לפני עשרות ומאות שנים".
"מגוון רחב זה של עיתונים ופרסומים מאפשר להרחיב את ההבנה שלנו של יהדות גרמניה ההיסטורית. הדיגיטציה של העיתונות מאפשרת לחוקרים, כמו גם לקהל הרחב, נגישות גדולה יותר למקורות ואף חושפת מקורות שנשכחו עם הזמן", אומרת ד"ר אירנה אווה בן-דוד, מנהלת מכון ליאו בק ירושלים. "הנגשה זו תסייע בשימור המורשת העשירה של היהדות דוברת השפה הגרמנית ותפתח צוהר לעולמה העשיר והמגוון, ולחותם שהותיר בהיסטוריה של עם ישראל".
"עם השלמת סריקת שלושת העיתונים, פנינו אל סריקה של עיתונים נוספים וחומרי ארכיון שקיבלנו לידינו", מוסיפה ד"ר ראובני. "מטרתנו תהיה להמשיך ולספק מקור נגיש של מידע שישפוך אור על המקומות שבהם חיו יהודים שדיברו גרמנית".
אייל מילר, מנהל פרויקט עיתונות יהודית היסטורית בספרייה הלאומית, אומר כי "העיתונים הללו מצטרפים ל-800 עיתונים יהודיים אחרים מהארץ והעולם שכבר זמינים באתר העיתונות של הספרייה הלאומית, ומאפשרים לציבור הרחב חרך הצצה ייחודי ומרתק לחיי היהודים בעת המודרנית בכל מקום שבו הם חיו, בין השאר ישראל, ארגנטינה, אוסטרליה, קנדה, רוסיה, מרוקו, מצרים וטורקיה, ב-27 שפות שונות".