זהו סיפורה של קהילה בעלת שורשים עתיקים, שהייתה קהילה מרכזית וחשובה בתולדות היהודים: הקהילה היהודית במצרים התקיימה ברצף כ-2,500 שנים, עד הגירוש ההמוני בימי גמאל עבד אל-נאצר במאה ה-20 והדעיכה שהביאה לקיצה במתכונת המוכרת. כיום רק יהודים אחדים יושבים במדינה השכנה.
הקהילה היהודית שחיה במצרים עד המאה שעברה הייתה מגוונת למדי. "היו יהודים שנשאו תפקידים רבי מעלה, היו כאלה ששיחקו בקבוצות ספורט, והיו גם בנקאים, סוחרים, בעלי בתי דפוס, זמרים וזמרות, מפיקים ובמאי סרטים", אמרה רונית מרקו, מפתחת הארכיון הדיגיטלי לשימור מורשת יהדות מצרים בספריית אוניברסיטת חיפה.
יהודים במצרים – גלריה
(צילום: הארכיון הציוני, לבנה זמיר, התאחדות עולי מצרים בישראל)
13 צפייה בגלריה
הילולה בבית הכנסת בעיר אל-מחלה אל-כוברא במצרים, 1967
(צילום: אוסף פורטונה אשר, הארכיון הדיגיטלי לשימור מורשת יהדות מצרים, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, בשיתוף הקתדרה לחקר מורשת יהדות מצרים ע"ש יוסף ורשלין ברדה)
לדבריה, "הקהילה הייתה מאורגנת מאוד והתאפיינה בערבות הדדית בתקופות שבהן הדבר היה נחוץ. נרקמו קשרים בין האוכלוסייה באלכסנדריה לאוכלוסייה בקהיר, כולל קשרי מכתבים בין הרבנויות הראשיות של שתי הערים (למשל בנושא מתן גט). במלחמת העולם השנייה, כשאלכסנדריה הופצצה במסגרת קרב אל-עלמיין, תושביה היהודים נסעו להתארח בקהיר – בבתי אירוח, בבתים וגם בכיתות בבתי ספר".
"הקהילה כללה אנשים שהגיעו מאירופה ולא רק יוצאי צפון אפריקה. רוב חברי הקהילה במצרים היו בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה, אבל היו גם כאלה שהיו פחות אמידים", הוסיפה פרופ' תמר צבי, העומדת בראש הקתדרה לחקר מורשת יהדות מצרים על שם יוסף ורשלין ברדה, ובראש המרכז לחקר יהודי ספרד וארצות האסלאם לדורותיהם באוניברסיטת חיפה.
מאברהם אבינו לפילון האלכסנדרוני
המסורת היהודית מספרת על קשר בין עם ישראל למצרים כבר באלף השני לפני הספירה. בספר בראשית מסופר שאברהם ירד למצרים בגלל רעב ששרר בארץ. בהמשך מתואר איך יוסף נמכר לעבדות במצרים ואילו אחיו, בניו של יעקב, יצאו לשם במטרה להשיג מזון בזמן בצורת. ספר שמות מתחיל בהגירה של צאצאי יעקב למצרים, ונמשך בתיאור השעבוד של בני ישראל בעבודות פרך וסיפור יציאת מצרים, שבעקבותיו חוגגים את חג הפסח.
13 צפייה בגלריה
חתן וכלה יהודים (לונה ומשה והבה), בנסיעת כרכרה ביום חתונתם בקהיר
(צילום: אוסף שמחה אל, הארכיון הדיגיטלי לשימור מורשת יהדות מצרים, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, בשיתוף הקתדרה לחקר מורשת יהדות מצרים ע"ש יוסף ורשלין ברדה)
13 צפייה בגלריה
הרב של בית הכנסת היהודי באלכסנדריה, בעת תפילה שנערכה בשנת 1979. רק מעטים נשארו
(צילום: דוד רובינגר)
בתנ"ך נכתב ששלמה המלך התחתן (בין השאר) עם בת פרעה, מה שמלמד על קשרי ידידות עם מצרים בתקופת ממלכת ישראל המאוחדת. לפי המסופר במקרא, מצרים הייתה לפעמים מקלט למורדים במלכי יהודה, והיו בריתות בין ממלכות ישראל ויהודה ובין מצרים. ספר ירמיהו מתאר הגירה של קבוצה מבני יהודה למצרים ואת התיישבותם במקום, לאחר רצח גדליה בן אחיקם, נציב תושבי יהודה מטעם בבל – רצח שבעקבותיו נוהגים עד היום לצום ב"צום גדליה".
"קהילה יהודית עתיקה שהתקיימה במצרים ושורשיה קדומים אפילו יותר מהגירת בני יהודה המתוארת בספר ירמיהו, היא קהילת יהודי יב – אי בנהר הנילוס בדרום מצרים, באזור אסואן", ציינה פרופ' צבי. לדבריה, מדובר במושבה של חיילים יהודים, שחלקם עברו לאזור עוד לפני חורבן בית המקדש הראשון, כדי לתפקד בתור חיל משמר להגנת הגבול הדרומי של מצרים: "הקהילה היהודית שגרעינה בחיל המשמר הזה התקיימה זמן ממושך בתקופה הפרסית, והקימה מקדש באי יב – אבל המקדש הזה חרב בהמשך, בעקבות סכסוך עם הקהילה המצרית המקומית".
בתקופה ההלניסטית התקיימה באלכסנדריה קהילה יהודית גדולה ותוססת. בית הכנסת שהקימה הקהילה במאה השלישית לפני הספירה אפילו מוזכר בתלמוד. אחת הדמויות החשובות בהקשר של הקהילה היהודית בעיר היא זו של פילון האלכסנדרוני – שמו ההלניסטי של הפילוסוף היהודי-הלניסטי ידידיה, המוזכר בכתבי יוסף בין מתתיהו. החיבורים שלו, שנכתבו ביוונית וכללו פירוש של התורה לפי השיטה האלגורית ורעיונות פילוסופיים יווניים, מצביעים על ספרות יהודית ענפה שנוצרה בקרב יהודי מצרים. למרבה הצער, רק חלק קטן מהיצירה הזו שרד עד ימינו.
הקהילה היהודית באלכסנדריה קלטה פליטים יהודים אחרי חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, וחכמיה היו בקשר עם חכמי יבנה שנותרו בארץ. "עוד ידוע כי בין השנים 154-170 לפנה"ס הוקם באון (ליאונטופוליס) שבמצרים התחתונה מקדש נוסף, כנראה בידי חוניו הרביעי משושלת הכהנים לבית צדוק, אחרי שהפסיד את הכהונה בירושלים וברח למצרים", ציינה פרופ' צבי. "מעניין במיוחד מבנה המקדש: מבחינה חיצונית הוא לא דמה למקדש בירושלים, אבל המזבח וכלי הקודש שבו נעשו בעיקרם בתבנית המקדש בירושלים, חוץ מהמנורה. המקדש התקיים 234 שנים, ונהרס בידי הרומאים".
הגניזה הקהירית
קהילת יהודי מצרים נשארה מבוססת גם לאחר הכיבוש הערבי-מוסלמי (640 לספירה), וספגה השפעות מתרבות האסלאם. לצד מקורות נוספים, גניזת קהיר, אוסף כתבי היד והספרים היהודיים שנמצא בבית הכנסת "בן עזרא" בפוסטאט (קהיר העתיקה), שפכה אור על חיי הקהילה בימי הביניים ועל האופן שבו היהודים היו בני חסות הכפופים לשלטון המוסלמי. את הגניזה – אוצר שיש לו תרומה חשובה לחקר הכתב העברי, לחקר השירה והפיוט היהודיים, ולתחומים נוספים – גילה כמעט במקרה החוקר שניאור זלמן שכטר מאוניברסיטת קיימברידג' בסוף המאה ה-19.
13 צפייה בגלריה
שני קטעים מהגדה של פסח שהשתמרו, מתוך גניזת קהיר
(צילום: אוסף ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה)
פרופ' מרים פרנקל, ראשת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ציינה כי "הגניזה הקהירית חושפת חיים יהודיים פעילים ויצירתיים במצרים. רוב היהודים היו מרוכזים בערים הגדולות: פוסטאט (הסמוכה לקהיר) ואלכסנדריה, אך היו גם קהילות יהודיות רבות בעיירות באזור הדלתא בצפון מצרים. הקהילות ניהלו חיים אוטונומיים כמעט ללא מעורבות של השלטונות המוסלמיים. היהודים היו רשאים לנהל את חייהם על פי מצוות דתם ולמנות בעצמם את מנהיגיהם".
"מהגניזה אפשר ללמוד על קהילה מאורגנת עם חיי קהילה פעילים ומשגשגים במגוון תחומים", הוסיפה מרקו. "לא הכול פוענח עד כה, אבל ממה שכן פוענח אפשר ללמוד על אורח חיים חילוני ודתי כאחד".
13 צפייה בגלריה
טקס הנחת תפילין בבית כנסת בקהיר עם הרב שמואל חמוי והרב הראשי חיים נחום אפנדי
(צילום: אוסף ורד אלפרט, הארכיון הדיגיטלי לשימור מורשת יהדות מצרים, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, בשיתוף הקתדרה לחקר מורשת יהדות מצרים ע"ש יוסף ורשלין ברדה)
לדברי פרנקל, למצרים התנקזו גם לא מעט מהגרים יהודים מאזור המגרב, מאזור ארץ ישראל וסוריה ואף מאזור פרס ועיראק. במאה ה-13 הגיעו אליה גם מהגרים מאירופה. היו גם תקופות של רדיפות, אבל הן היו נדירות: "במיוחד ידועים אירועי ה'שנאות' (מושג שבו השתמשו יהודי מצרים בעצמם) בתקופתו של הח'ליפה הפאטמי אל-חאכם באמר אללה, שתוארו ביצירה ספרותית הידועה בשם 'מגילת מצרים'. יש לציין שהרדיפות לא כוונו רק כלפי היהודים אלא כלפי כל בני החסות – נוצרים ויהודים כאחד".
בין רס"ג לרמב"ם
דמות מוכרת בתולדות יהדות מצרים היא רב סעדיה גאון, רס"ג, שחי במאה התשיעית והעשירית לספירה. "הוא נולד במחוז אל-פיום במצרים ועסק בתרגום ובפרשנות למקרא, בדקדוק עברי, בפילוסופיה, בהלכה, בחיבור פיוטים רבים ובעריכת סידור תפילה", הסבירה פרופ' צבי והוסיפה כי רס"ג היה מעורב בוויכוחים שונים ובכללם הפולמוס נגד הקראים, בתחילה במצרים ובהמשך במקומות אחרים.
דמות מרכזית עוד יותר שפעלה בהמשך במצרים היא הרמב"ם, רבי משה בן מימון (1204-1138 לספירה). הוא נולד בקורדובה, בספרד, והשתקע לימים במצרים. לצד היותו רופא, איש הלכה ופילוסוף חשוב, חיבוריו בתחומי הלכה ואמונה נלמדים בכל קהילות ישראל עד היום. "הרמב"ם כיהן בשתי תקופות שונות במשרת 'ראיס אל-יהוד' ('ראש היהודים') – מנהיגה הדתי של קהילת יהודי קהיר", ציינה פרופ' צבי.
במשך מאות שנים התקיימה קהילה קראית בפוסטאט, ולאחר מכן בקהיר החדשה ובמרכזים נוספים במצרים. התפתחותה של הקהילה הזו קשורה לפעילותו של ענן בן דוד, בן המאה השמינית לספירה, שהיה במקור תלמיד חכם מבבל. הקהילה הזו פעלה מאות שנים בית הכנסת "בן עזרא", שבו התגלתה הגניזה הקהירית המפורסמת, אבל בהמשך עבר בית הכנסת לידיים רבניות.
גירוש ספרד בשנת 1492 הוביל לגלי הגירה של יהודים למצרים. "לצד הערבית היהודית השתרשה בתקופה ההיא הלדינו כאחת מהשפות שנמצאות בשימוש בקרב יהודי מצרים", סיפרה צבי.
תחילת ההידרדרות
במאה ה-19, במקביל להתרחבות המעורבות של היהודים בחיי הכלל במצרים, עלו מצוקות שנבעו לדברי פרופ' צבי מהתעוררות הלאומיות המצרית המודרנית. ב-1882, מספר חודשים לפני שמצרים נכבשה בידי הבריטים, נשרפו כמה בתי כנסת בקהיר ובאלכסנדריה.
13 צפייה בגלריה
נערים יהודים באלכסנדריה
(צילום: אוסף גילה נפתלי, הארכיון הדיגיטלי לשימור מורשת יהדות מצרים, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, בשיתוף הקתדרה לחקר מורשת יהדות מצרים ע"ש יוסף ורשלין ברדה)
13 צפייה בגלריה
קבוצת צעירים יהודים במצרים
(צילום: אוסף ירדנה דגן, הארכיון הדיגיטלי לשימור מורשת יהדות מצרים, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, בשיתוף הקתדרה לחקר מורשת יהדות מצרים ע"ש יוסף ורשלין ברדה)
עם הכיבוש הבריטי במצרים בוטלה באופן רשמי האפליה הממוסדת כלפי המיעוטים שם, כולל היהודים. "פתיחת תעלת סואץ ב-1869 ובעיקר הכיבוש הבריטי הגבירו את הגירתם של יהודים למצרים מכל ארצות אגן הים התיכון, וגם ממזרח אירופה, ממרכז אירופה ומצפון אפריקה", הסבירה פרופ' צבי.
כתוצאה מההגירה, הקהילה נעשתה מגוונת יותר. "מצד אחד, התפתח בה חינוך מודרני (רשת 'כל ישראל חברים' נפתחה בסוף המאה ה-19, וילדים יהודים להורים מבוססים למדו גם בבתי ספר צרפתיים ואנגליים), והתפתחו בה עיתונות יהודית ותרבות יהודית (לקראת סוף המאה ה-19 קם בקהיר תיאטרון יהודי). מצד שני, שמרו קבוצות המהגרים השונות על מוסדות חינוך נפרדים ועל הבדלים לשוניים ביניהם. לא כל יהודי הקהילה היהודית במצרים היו בעלי אזרחות מצרית – חלקם שמרו על אזרחותם הקודמת", ציינה פרופ' צבי.
פעילות ציונית החלה במצרים כבר בסוף המאה ה-19. "התנועה הציונית הייתה פעילה שם עד שנות ה-30, ובתקופה הזו יהודים למדו שירים בעברית, קראו טקסטים בעברית ואפילו רקדו הורה – הכול בהובלת מדריכים שהגיעו מישראל", סיפרה מרקו. "מאז שנות ה-30, החלה לעלות תנועת האחים המוסלמים שאנשיה התנכלו ליהודים, הכו אותם ברחוב ופגעו בהם בכל דרך אפשרית".
13 צפייה בגלריה
הודעה לציבור בנושא שעות התפילות והקידוש במספר בתי כנסת באלכסנדריה, לקראת פסח תש"ח, אפריל 1948
(צילום: אוסף הרב אברהם דיין, הארכיון הדיגיטלי לשימור מורשת יהדות מצרים, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, בשיתוף הקתדרה לחקר מורשת יהדות מצרים ע"ש יוסף ורשלין ברדה)
בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 החל מצבם של היהודים ובני מיעוטים אחרים במצרים להידרדר, וב-1945 ספגה הקהילה היהודית בקהיר גל אלימות קשה, שהביא לפצועים רבים ולספרי תורה שרופים. הצעת החלוקה של האו"ם ב-1947 הייתה נקודת שבר, והאלימות כלפי היהודים עלתה מדרגה עם פרוץ מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל ב-1948, מה שגרם לנתק בין יהודי מצרים לעולם היהודי שמחוץ למצרים. פעילי התנועה הציונית נכלאו וגורשו באוניות, ורבים מהקהילה עלו לישראל. לאחר המהפכה שהובילו תנועת הקצינים החופשיים במצרים ביולי 1952, החל תהליך ההיעלמות של הקהילה היהודית.
שלוש מכות שהביאו לשקיעה
פרשת "עסק הביש" שהתפוצצה ב-1954 טלטלה את הקהילה. במסגרת הפרשה, כמה מחברי הקהילה היהודית במצרים היו מעורבים בניסיון לבצע פעולה מטעם מדינת ישראל שנועדה ללבות את הסכסוך בין מצרים למעצמות המערב. הפרשה כונתה גם "פרשת לבון" על שם פנחס לבון, שהיה אז שר הביטחון. המבצע נכשל והסתיים בהוצאתם להורג של שני יהודים, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, ובמאסרם של אחרים.
"בקרב חברי הקהילה היה פחד נורא, כך שמי שהיה ביכולתו להימלט, עשה זאת – בעיקר האמידים ואלה שהחזיקו באזרחות זרה", הסביר פרופ' נחם אילן, ראש הקרן להנצחת קדושי קהיר. "הביטחון האישי והקהילתי, כמו גם שלוות הנפש של הקהילה היהודית, נפגעו בשלושה גלים עיקריים, כשפרשת עסק הביש הייתה הגל הראשון מתוכם. בשלבים מאוחרים יותר, מדינת ישראל סייעה גם היא לחברי הקהילה לעלות ארצה, והיום אפשר לומר שאין באמת קהילה יהודית שחיה במצרים".
אילן ציין כי "הפרשה הייתה מכה נוראה לקהילה היהודית במצרים, מכיוון שהמצרים קישרו בין יהדות לציונות ולכן ראו ביהודי מצרים בוגדים בגלל הפרשה. בעקבות לכידת החוליות, המצרים שרפו בתי עסק או השתלטו עליהם ועצרו אנשים מהקהילה היהודית. מבצע קדש שהגיע בהמשך היה מכה נוספת לחברי הקהילה, ומלחמת ששת הימים הייתה מכת המוות המשמעותית מכולן".
ב-1956, אחרי שנאצר הלאים את תעלת סואץ, בריטניה, צרפת וישראל תקפו את מצרים במסגרת מלחמת סיני (מבצע קדש). בעקבות המערכה הופקע רכוש יהודי מצרים בידי ממשלת מצרים, כחלק מהפקעת רכושם של כל מי שסחרו עם בריטניה ועם צרפת. רבים מיהודי מצרים נעצרו וגורשו ממנה.
13 צפייה בגלריה
ילדים במחנה הקיץ היהודי באלכסנדריה, 1965
(צילום: אוסף פורטונה אשר, הארכיון הדיגיטלי לשימור מורשת יהדות מצרים, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, בשיתוף הקתדרה לחקר מורשת יהדות מצרים ע"ש יוסף ורשלין ברדה)
מלחמת ששת הימים שפרצה ביוני 1967 הובילה להידרדרות נוספים ביחסים בין השלטונות המצריים לקהילה היהודית המקומית. ביומה הראשון של המלחמה, ב-5 ביוני 1967, נעצרו כמעט כל הגברים בקהילה (600-500 איש), ונכלאו ללא מזון או מים. לדברי צבי, "רוב היהודים שנותרו במצרים עברו התעללות קשה מאוד באותם ימים, נכלאו בתת-תנאים, הושפלו והוכו עד זוב דם על ידי הקצינים המצרים, עד שבתום המלחמה שוחררו האסירים וגורשו".
ב-1968 עוד הייתה במצרים קהילה יהודית שמונה 2,000 אנשים, ובשנת 1971 כבר כמעט לא נותרו שם יהודים. גם הסכם השלום בין ישראל למצרים לא היה יכול להחזיר את הגלגל לאחור. ב-1996 מנתה הקהילה פחות מ-100 יהודים, והיום רק יהודים ספורים חיים במצרים. כך תם סיפורה של קהילה יהודית מפוארת בת כ-2,500 שנה.
