בערב יום כיפור יש מנהג עתיק, יוצא דופן ואף נתון במחלוקת זה מאות שנים. מדובר כמובן ב"כפרות", המנהג הכולל סיבוב תרנגול מעל הראש, שלאחריו אומרים: "זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם". רבים נוהגים לקיים את אותו המנהג עם כסף, ואומרים: "זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם".
"לאורך מאות שנים היו מתנגדים רבים למנהג הזה", אומר הרב ד"ר שרון שלום, רב קהילת קדושי ישראל בקריית גת וראש הקתדרה ללימודי יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו. "האזכור הראשון מופיע כבר בתלמוד, ובכל תקופה נהגו לסובב משהו אחר. פעם זה היה עציץ ובהמשך פרה".
סובבו פרה מעל הראש?
"אניח מניח שלא", אומר הרב שלום בחיוך, "בהמשך רבים השתמשו בתרנגול וגם בדג, וכיום רבים בוחרים בנתינת כסף לצדקה. אינני רוצה לשפוט, כי ככל הנראה זה בא לספק צורך קיומי ולא משנה מהי רמת ההשכלה שלנו או רמת הרגישות שלנו לצער בעלי חיים. אגב, כמויות הבשר שבני האדם אוכלים היום היא כשלעצמה צער בעלי החיים הגדול ביותר – ולכן בטענה שבמנהג הכפרות יש פגיעה בבעלי החיים, יש צביעות".
ההערה המעליבה שצונזרה בהמשך
בשנת 1565 הודפסה בוונציה המהדורה הראשונה של ספר ההלכה הקאנוני "שולחן ערוך", שאותו חיבר רבי יוסף קארו. וכך נכתב בכותרת סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כיפור מנהג של שטות הוא". אגב, במהדורות מאוחרות יותר הושמטו המילים "מנהג של שטות", כנראה כדי שלא לעצבן את הרבנים ואת רוב הציבור שדבק במנהג העתיק.
"ממבט ראשון, נראה שגישה מעין זאת גורעת מתפקידו של האדם את אחריותו למעשיו. אבל במבט מעמיק יותר, דווקא גישה זאת, תוך הגנה על האדם – שאינו אשם, היא שמטילה עליו את האחריות על מעשיו"
"גם ההתנגדות של חלק מהרבנים, שהדבר נראה להם כמו עבודה זרה, היא תמוהה", אומר הרב ד"ר שלום, "למה לטעון שמנהג הכפרות הוא מוזר יותר ממה שמתואר בתורה על מנהג הקרבת שני שעירי עיזים, לקורבן ביום כיפור, כולל השלכת השעיר 'לעזאזל'? במקום להתרגז ולהשתומם ממנהג הכפרות, עלינו לשאול מדוע אנו כמאמינים מבקשים טקס קשה כל כך כדי שחטאינו ילבינו. מדוע לא די בתפילה או כל דבר אחר, וכיצד אנו מקריבים או עובדים חס ושלום את השטן בעזרת שליחת השעיר לעזאזל".
ומה התשובה?
"האסטרטגיה האמונית המקראית היא שרוע, סבל ומחלוקת הם סימן היכר של השטן. כל התהליך הזה של הכפרות למעשה מלמד אותנו שאנו כאילו משליכים את ההתנהגויות הרעות שלנו אל התרנגול. ממבט ראשון, נראה שגישה מעין זאת גורעת מתפקידו של האדם את אחריותו למעשיו ולקורותיו. אבל במבט מעמיק יותר, דווקא גישה זאת, תוך הגנה על האדם – שאינו אשם, היא שמטילה עליו את האחריות על מעשיו. כנראה כל אחד מאיתנו זקוק לשטן קטן שמצד אחד מטהר אותנו ובה בעת מטיל עלינו אחריות כבדה למעשינו. יש אנשים שמצליחים להגיע לאחריות זאת ללא כל מיני טקסים ויש אנשים שזקוקים למשהו סמלי כמו לסובב התרנגול, עציץ, דג או הכסף על הראש. העיקר שנדע לכבד ולהעריך אחד את השני".
"אנרגיה לעולם לא מתכלה"
"חייבים לומר שעם השנים, מנהג הכפרות בעזרת תרנגול הולך ומחליף את עצמו בכפרות עם כסף, ואני מודה שבאופן אישי קשה לי לראות את התרנגול 'משלם' על החטאים שלנו", אומרת נשיאת איגוד רבניות אירופה, הרבנית ימימה מזרחי.
מה ההיגיון שעומד בבסיס המנהג הזה?
"ההבנה שחטא הוא אנרגיה, ואנרגיה לעולם לא מתכלה. היא עוברת ממקום למקום. ומה עושים עם האנרגיה שחטאנו בה? עם הרצונות הרעים? האקט של הכפרות מראה איך אנחנו מעבירים את האנרגיה של החטא, למקום שהופך אותו לצדקה. לכן אומרים בכפרות – 'זה הכסף ילך לצדקה'.
"משמעות הדבר היא שבאותה אנרגיה שהייתה לנו תשוקה לחטוא, תהיה לנו תשוקה להיטיב ולחלוק את מה שיש לנו לאחרים. מי שעושים כפרות בכסף, נותנים את הכסף לעניים. ומי שעושים כפרות בתרנגול, וזה קשה לי לעיכול – התרנגולים האלה ניתנים לעניים כדי שיאכלו מהם בסעודה המפסקת שלפני הצום".
אז העניים אמורים לאכול את התרנגולים עם העוונות שלנו?
"לא, מנהג הכפרות הוא מעשה סמלי שנועד להראות איך החטא לא מתכלה מהעולם, עד שלא נתרגם את האנרגיה של תשוקה לרוע, לתשוקה לטוב. אבל חשוב לזכור כי מה שמתכפרים לנו באורח פלא, כאשר אנו חוזרים בתשובה, הם העוונות שבין אדם למקום. הקדוש ברוך הוא רחום, ומוחל על מה שעלבנו כלפיו. מה שלא נמחל הוא החטא שבין אדם לחברו. בין אם פגעת באדם באופן כלכלי, ופיצית אותו בכסף, בין אם באמירה של המילה 'סליחה', שאותה יש להגות פנים אל פנים, מול האדם שפגעתם בו".
יומני היקר
הרבנית מזרחי הוציאה בימים אלה את "שנה וברכותיה" – יומן שנה המכיל אין-ספור דברי תורה קצרים, תזכורות לימי פטירה של דמויות יהודיות חשובות ועוד. בהקשר של מנהג הכפרות היא מציינת: "חייבים לזכור כי יש עוונות שאין עליהם כפרה, כמו למשל שיימינג – הפצת שם רע. הבעל שום טוב המשיל את האדם שמפיץ לשון הרע, למי שקרע כרית ופיזר את כל הנוצות שהיו בה אל הרוח. כפי שבלתי אפשרי לאסוף את הנוצות בחזרה לכרית, עבירות שבין אדם לחברו מסובך בהרבה לתקן.
"זו הסיבה שחז"ל אמרו: 'עוונות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר', והרב קוק הרחיב את הביטוי ואמר: 'עוונות שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים', כלומר כביכול חבל על הצום. זו הסיבה שבגללה קוראים בהפטרה של שחרית ביום הכיפורים את פרק נ"ז בספר ישעיהו, שבו כתוב: 'הלזה תקרא צום ויום רצון לה'? הלוא זה צום אבחרהו... הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה עירום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם. אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהירה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך'".
