הקהילה היהודית במלטה, אחת מהקהילות היהודיות הוותיקות באירופה, מתהדרת בהיסטוריה עשירה ומרתקת שתחילתה במאה ה-16. באותה תקופה היהודים, שברחו מתנאים קשים בארצותיהם, מצאו במלטה מקום מקלט. הקהילה היהודית במלטה תרמה רבות לפיתוח התרבות, הכלכלה והחברה של האי.
אומנם הגעתי למלטה לרגל עסקים, אבל בתור חוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם, הייתי חייבת על הדרך לראיין גם את מנהיגי הקהילה במקום. כאשר הגעתי לבית הכנסת, קיבלו אותי בסבר פנים יפות ראובן אוחיון, נשיא הקהילה, וחבר הקהילה יהונתן אשר, שהגיע במקור מצרפת לביקור במלטה, התאהב במקום והחליט להישאר.
הגעת היהודים למלטה במאה ה-16 נבעה בעיקר מהרדיפות על רקע דתי שחוו בארצותיהם, ובמיוחד בספרד ובפורטוגל. מלטה, במיקומה האסטרטגי בים התיכון, הפכה מקום מפלט עבורם. כיום חיים במלטה כ-200 יהודים, אך נותרו רק כ-15 משפחות יהודיות מלטיות מקוריות (כ-60 איש בלבד). למרות גודלה הקטן, הקהילה מצליחה לשמור על מסורת יהודית פעילה ומלאה.
מאז הקמתו של בית הכנסת הראשון במלטה, נפתח עידן חדש עבור הקהילה היהודית. בית הכנסת בעיר ואלטה, בירת מלטה, לא שימש רק כמקום תפילה, אלא גם כמרכז תרבותי וחברתי. במהלך השנים הפך בית הכנסת סמל לתחייה של הקהילה היהודית, ובין קירותיו נערכו לא רק תפילות אלא גם ימי עיון, כנסים ואירועים קהילתיים.
לצד בית הכנסת ההיסטורי, הקהילה היהודית במלטה חוותה שינויים רבים במהלך השנים. עם הזמן, נוצרו קשרים עם קהילות יהודיות אחרות ברחבי העולם, והקהילה המקומית החלה לקיים פעילויות חברתיות ודתיות שמחברות בין חבריה.
בית הכנסת הנוכחי, חסר השם, ממוקם בתוך בניין דירות. יש בו מניין מדי שבת וכמובן בחגים, אך זה לא המצב בימי חול. המניין קורה בעקבות שיתוף פעולה, אחווה ואחדות השוררים בין הקהילה היהודית במלטה לבית חב"ד. בבית הכנסת מתקיימות גם ארוחות בחגים ואירועים שונים עבור חברי הקהילה לאורך השנה.
הנשיא אוחיון מספר שכאשר הקהילה חיפשה מקום ראוי להקמת בית הכנסת, התהליך נמשך מספר חודשים, ולזמן מה הנשיא עצמו פתח את סלון ביתו, הגדיר ותיחם את עזרת נשים ואת עזרת הגברים, ושם קיימו מניין בשבתות ובימים טובים. כששאלתי אותו איך היה מספיק מקום לכולם, הוא ענה: "הילדים שלי עזרו, אשתי עזרה ובכלל – כשיש מקום בלב, יש מקום לכולם". כך ביתו שלו שימש כבית כנסת בתקופת ביניים, לפני הקמת בית הכנסת הנוכחי.
במרכז הקהילה עומדת משפחת אוחיון, אחת המשפחות הבולטות והמשפיעות ביותר במלטה, שתרמה רבות לפיתוח הקהילה. אברהם אוחיון, אביו של הנשיא הנוכחי, שימש כנשיא הקהילה במשך שנים רבות, ועם פטירתו לפני כשבע שנים, בנו ראובן נכנס לנעליו הגדולות. ראובן, שהבין את הצורך במנהיגות יציבה, התחיל לפתח את הקהילה ולחזק את הקשרים בין חבריה.
לפני 40 שנה, בהיותו צעיר, פנה ראובן לאביו וביקש ממנו להקים מקווה במחסן הממוקם במפעל המשפחתי. האב נתן את ברכתו וראובן התחיל במשימה במלוא המרץ. הוא חפר, בנה והקים את המקווה בכוחות עצמו, מתוך רצון לשרת את הקהילה. במשך 40 שנה שימש המקום את חברי הקהילה, אך כיום הוא אינו פעיל יותר ויש מקווה פעיל אחר בבית חב"ד.
על אוחיון אפשר לומר שידו בכול: הוא משמש כנשיא הקהילה ורב מתנדב, וגם מוביל את החברה קדישא במקום. במשך שנים הוא שימש גם כשוחט מוסמך, אבל לאחר שהשתנו הנהלים והחוקים במלטה בנוגע לשחיטה הוא הרים ידיים, ומאז מייבאים לשם בשר ועופות כשרים מבלגיה. כשנולד בן זכר מזמינים מוהל מחוץ לגבולות מלטה – מישראל, מבלגיה, מצרפת, מספרד או ממדינה אחרת.
אחד האתגרים הגדולים ביותר של הקהילה היהודית במלטה הוא חינוך הדור הבא. בשל כמות מועטה של ילדים יהודים, אין במלטה בית ספר יהודי, וכל התלמידים לומדים בבתי ספר פרטיים לא יהודיים. אולם בבית חב"ד מתקיימות פעילויות לילדים בכל שבוע, שמטרתן לשמר את המסורת והערכים היהודיים בקרב הדור הצעיר.
בית העלמין היהודי במלטה עדיין בשימוש, ומתקיימים בו שיפוצים נרחבים. זהו מקום חשוב שמחבר את הקהילה לעבר שלה, ומסמן את ההיסטוריה הארוכה של היהודים במלטה.
יהונתן, כאמור, הגיע למלטה מצרפת ותפס תפקיד פעיל בקהילה. הוא לא רק משתתף באירועים, אלא גם מסייע לנשיא בכל מה שקשור לקהילה. לפני שנתיים הוא התחתן עם בחירת ליבו, וזכה לתמיכה רחבה מהקהילה בהפקת אירוע החתונה שנכחו בו כ-200 איש. החוויה הזו חיזקה את הקשרים בין חברי הקהילה והדגישה את האחווה והסולידריות ביניהם.
אסון 7 באוקטובר לא פסח גם על חיי היהודים באי. במקום נערכו לא מעט הפגנות נגד ישראל. נשיא הקהילה היהודית ציין שייאמר לזכותה של הממשלה המקומית שהיא מממנת מכיסה אנשי ביטחון מחוץ לבית הכנסת ולמוסדות יהודיים אחרים במלטה, והרשויות מתייחסות לביטחונה של הקהילה ברצינות ובאכפתיות.
אחיו של ראובן, ישראל אוחיון, אחראי על נושא הביטחון בקהילה. הוא זה שמתאם מול הרשויות ומוודא שלא כל מי שרוצה יכול להיכנס לבית הכנסת ולמוסדותיה השונים של הקהילה. עם עליית האנטישמיות בשנים האחרונות, הבדיקות הביטחוניות הפכו לקפדניות יותר.
הקהילה היהודית במלטה, עם ההיסטוריה המיוחדת שלה, מראה את חשיבות השמירה על הזהות והתרבות גם כשזה לא קל. הקשרים החזקים בין חברי הקהילה, התמיכה ההדדית והמסירות לשימור המסורת היהודית הם דוגמאות לעוצמה של קהילה חיה ונושמת, שמצליחה לגדול ולהתפתח גם בתנאים לא פשוטים.
- אילת מאמו שי היא אשת עסקים, סופרת, מרצה בינלאומית וחוקרת קהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם