במשך שנים ארוכות כתבי הקודש של ביתא ישראל לא היו נגישים לציבור הרחב, כמו גם לחוקרים וחוקרות בארץ ובעולם, מאחר שהם אינם נמצאים באף ארכיון, מוזיאון או מאגר דיגיטלי. בברכתו של הקס הגדול הידוע בקהילה ברקו טגניה, ובשיתוף פעולה עם מספר רב של קסים – המנהיגים הדתיים של קהילת היהודים יוצאי אתיופיה – החלה עבודה משותפת במטרה לשמר הן את הכתבים הנדירים והן את השפה הייחודית שבה הם נכתבו: גְעֵז.
במסגרת היוזמה נסרקים כתבי היד בבתי הכנסת של ביתא ישראל (בֶּתֵה ישראל, בגעז: ቤተ እስራኤል; בעברית: "בית ישראל", "קהילת ישראל"), ללא צורך בלקיחתם מהקס לצורך הצילום. חג הסיגד שחל השבוע הוא הזדמנות לבחון את התקדמות המיזם, שיצא לדרך בהובלת המרכז למורשת יהדות אתיופיה, הספרייה הלאומית ומיזם "תופסי האורית" באוניברסיטת תל אביב, וכן קסים – המנהיגים הדתיים של הקהילה המחזיקים ברשותם את כתבי הקודש. המטרה: ליצור מאגר דיגיטלי של כתבי הקודש שיהיה נגיש לציבור בארץ ובעולם.
מדובר במקבץ נדיר של כתבי יד בשפת הגעז (ግዕዝ), שפה שמית עתיקה שרווחה בצפון קרן אפריקה ושימשה כשפה הרשמית באימפריה האקסומית וכלשון הספרות והכרוניקות של הקיסרות האתיופית עד המאה ה-19. אף שהתפתחו ממנה השפות השמיות האתיופיות, בהן תיגרה, תיגרינית ואמהרית, הפסיקה הגעז לתפקד כלשון דיבור בתחילת האלף השני לספירה, והאמהרית החליפה אותה בהדרגה כשפת האימפריה האתיופית מאז המאה ה-13, עם עליית שושלת הקיסרים האמהרים מהשושלת הסולומונית.
כיום, השימוש בשפה הוא ליטורגי בלבד – לצורכי פולחן ותפילה – בכנסייה האורתודוקסית האתיופית, בכנסייה האריתראית ובקהילת ביתא ישראל היהודית, מה שמציב אותה בסכנה להיעלם בעתיד מהעולם. לכן עלה צורך בשימור הכתבים, דרך סריקתם והקמת המאגר הממוחשב.
גולת הכותרת היא שימור ספרי האורית. אורית (בגעז: ኦሪት; בעברית: "חוק", "תורה") הוא הכינוי לספרי הקודש הראשונים והיסודיים של קהילת ביתא ישראל – הכוללים את חמשת חומשי התורה וכן את ספר יהושע, ספר שופטים ומגילת רות. מעבר לכך נסרקים כתבי יד נוספים שנכתבו בשפת הקודש געז, כמו ספר היובלים וספר חנוך (ספרים חיצוניים שלא נכנסו לתנ"ך המסורתי), ספרי תפילות, תהילים ועוד. כתבי היד נמצאים בבעלות פרטית בידי המנהיגים הרוחניים ובני משפחה – יורשים, והם נשמרים בבתי התפילה כ"ספרים חיים" – כאלה המשמשים את הקסים בפעילות הדתית השוטפת.
הרב ד"ר שרון שלום מציג: 10 עובדות שלא ידעתם על חג הסיגד
גדי מלאכו, מנהל מחלקת התיעוד של המרכז למורשת יהדות אתיופיה, מסביר כי "צירוף ספרי יהושע, שופטים ומגילת רות לחמשת החומשים באורית נובע מכך שהם ממשיכים את עלילות המקרא של בני ישראל עד להתיישבות העם בארצו ובממלכתו".
הוא מציין כי למילה "אורית" יש צליל דומה למילה הארמית אורייתא (התורה), מלשון הוראה וחוק. "לשמות הספרים בגעז יש משמעויות דומות לשמות בעברית. כך למשל ספר בראשית מכונה מֶצְּהָפֶה זֶפְטְרֵת (ספר הבריאה) וספר שמות נקרא מֶצְּהָפֶה זֶצְאָת (ספר היציאה, על שם יציאת מצרים). כתבי היד המקודשים הללו הוחזקו אצל המנהיגים הרוחניים במשך דורות וכשעלו לישראל כל אחד הביא את הספר שהיה ברשותו, אם כי היו גם ספרים שנגנבו, נשדדו ונעלמו במסע המפרך של האנשים לארץ ישראל".
4 צפייה בגלריה
קסים בביקור בספרייה הלאומית. רק לאחרונה השכילו להשיג שיתוף פעולה עם הקהילה
(צילום: מיכאל זיקרי)
מלאכו מבהיר כי "כל ספרי הקודש שבקאנון היהודי מוכרים ונמצאים גם אצל יהודי אתיופיה. נוסף על ספרי הקאנון, משמשים גם ספרי היובלים וחנוך, שני הספרים החיצוניים, כחלק מאגד ספרי הקודש של יהודי אתיופיה. מעמדם של שני הספרים הללו פחות משאר ספרי הקאנון, והם משמשים כספרי מדרשים ופרשנויות".
"הובאו תוך סיכון חיים"
עד כה נסרקו 17 כתבי יד ובהם ארבעה ספרי אורית, ששניים מתוכם נחשבים לכתבי היד העתיקים והקדומים ביותר הידועים עד כה (מתוארכים למאה ה-15). כמו כן, נכללים בכתבי היד הסרוקים גם ספר היובלים מהמאה ה-18, ספרי תהילים, ספרי תפילה לשבת וליום הכיפורים, וספר ארדאת (ספר העוסק בתורת סוד, מעין ספר קבלה של יהודי אתיופיה).
"כתבי היד של ביתא ישראל שימשו את הקהילה באתיופיה, כאשר כתבי היד הוחזקו בידי הקסים והועברו מדור לדור", מסביר יצחק גילה, מנהל מחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית. "עם עלייתם ארצה, הביאו איתם הקסים את כתבי היד בדרך לא דרך, ואפילו תוך כדי סיכון חיים. כתבי היד עדיין ממשיכים לשמש כספרי הקודש גם בישראל, שכן הם נפתחים בשבתות, בחגים ובאירועים טקסיים אחרים".
4 צפייה בגלריה
ספרי הקודש נסרקים בכוונה להעלות אותם למאגר דיגיטלי שיהיה נגיש לציבור
(צילום: מיכאל זיקרי)
לדבריו, יש סיבה שבגללה לא בוצעה עד כה סריקה מקיפה של כתבי היד הקדושים לקהילת ביתא ישראל. "לקהילת ביתא ישראל יש יחס מורכב כלפי מדינת ישראל ומוסדותיה, וגם הספרייה הלאומית כמוסד זכתה לחשד מצידם, כך שמחלקת כתבי היד והמכון לתצלומי כתבי יד לא השכילה להשיג שיתוף פעולה עם הקסים, שהם כאמור מחזיקי כתבי היד", הוא משתף. "במכון ובמחלקה יש כתבי יד בשפת הגעז ובאמהרית, אך רובם מיוחסים לקהילות נוצריות באתיופיה, בעוד רק מעט מהם שייך לקהילת ביתא ישראל. תרומת האורית של משפחת קס יצחק יאסו לספרייה הלאומית הייתה אירוע יוצא דופן, והיא תרומה חריגה גם בחלוף הזמן".
הוא אומר כי השינוי שהתרחש בהקשר הזה נזקף לזכות פרופ' רום-שילוני והמרכז למורשת יהדות אתיופיה: "קיימנו כינוס שבו ניתנה ברכתו של קס טגניה לשיתוף הפעולה בדמות המיזם. עם זאת, אנחנו רק בתחילת הדרך ויש לפנינו עוד אתגרים רבים, בין השאר קטלוג נכון של החומר והנגשתו לקהל הרחב".
4 צפייה בגלריה
פרופ' דלית רום-שילוני (מימין) לצד ד"ר חיים נריה, נפתלי אברהם והקס ברקו טגניה
(צילום: מיכאל זיקרי)
המנכ"ל היוצא של המרכז למורשת יהדות אתיופיה, נפתלי אברהם, הצהיר כי תיעוד ארון הספרים של יהודי אתיופיה ושימורו הוא אחת ממטרות של המרכז: "בשנים האחרונות הצלחנו לתעד הרבה מרזי המסורת והמורשת העשירה של יהודי אתיופיה הודות לשיתוף הפעולה של הקסים. אני שמח שגם במיזם הזה המרכז הביא את חשיבות סריקת הספרים בפני הקסים, והם התגייסו למיזם מתוך הכרה בחשיבות השימור".
לדברי אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, ד"ר חיים נריה, ומנהל מחלקת כתבי היד, יצחק גילה, כבר למעלה מ-70 שנה פועלת הספרייה לצלם ולהנגיש כתבי יד עבריים שמוחזקים על ידי בעלים שונים, במטרה לשמר ולחקור את כתבי היד ששימשו בעבר ועדיין משמשים כיום קהילות שונות בעם היהודי.
"אוצרות התרבות הללו הם ללא ספק חלק ממורשת הקהילה וראויים לחשיפה לציבור המתעניין, לצד שמירה על המשך קיומם של הספרים עם בעליהם בבתי התפילה השונים", אמרה פרופ' דלית רום-שילוני, יוזמת ומנהלת מיזם "תופסי האורית" ללימוד ומחקר של כתבי הקודש של ביתא ישראל בחוג למקרא של אוניברסיטת תל אביב.
