בשנת הלימודים תשע"ד היו בזרם החינוך הממלכתי-חרדי (ממ"ח) שני גנים ו-16 בתי ספר יסודיים, ומספר התלמידים עמד על מאות בודדות. שיעור הצמיחה כעבור עשור, בשנת תשפ"ד, כמעט סוריאליסטי: 80 בתי ספר, 300 גני ילדים ולא פחות מ-22,500 תלמידים. שום זרם חינוכי בישראל, דתי או חילוני, לא יכול להתגאות בעלייה תלולה כזו במספרים בהשוואה לנתונים שרשם לפני עשר שנים.
אלא שהזרם הממלכתי-חרדי נתקל בהתנגדות רבנית פנים-חרדית עזה. "מזימה שהתחדשה שוב... להתחבר למסגרת חינוך ממלכתי חרדי, אשר כל בר דעת מבין את עומק מזימת הרשע שבזה לשלוט על נשמות תינוקות של בית רבן", נאמר ב"קול קורא" שפרסמו רבנים בכירים. מנהיג הציבור החרדי-ליטאי, הרב דב לנדו, כתב במכתב תקיף נגד מוסדות הממ"ח: "חזרו בכם מכל תוכניותיכם לשנות את צביון החינוך". אין חידוש ברטוריקה הרבנית החריפה הזו נגד הממ"ח, אולם ההקשר בהחלט חריג: דיווחים עיקשים על כמה חסידויות גדולות המבקשות להצטרף לזרם הממלכתי-חרדי וליהנות מתקציביו הרבים.
5 צפייה בגלריה
מוסדות נאנקים תחת המצוקה הכלכלית, מה שמתניע את מגמת ההצטרפות לממ"ח
(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
ההיגיון העומד מאחורי ניסיונות ההצטרפות של המוסדות המדוברים לממ"ח ברור לגמרי: כיום משרד החינוך מתקצב אותם באופן חלקי בלבד, בשל לימודי הליבה החלקיים המתקיימים בהם (55% באופן פורמלי, מעשית הרבה פחות), ואלו נאנקים תחת המצוקה הכלכלית. בעבר ביקשה חסידות בעלז להצטרף לזרם הממלכתי-חרדי בשל כך, אך ויתרה על הרעיון בעקבות לחץ מהזרם הליטאי והבטחות ראש הממשלה נתניהו לתוספת תקציב.
מלבד בעלז, מספרים הדיווחים על מוסדות של חסידויות נוספות כמו קרלין, צאנז, בייאלה, ויז'ניץ, בויאן ומוסדות תחת ההגדרה "כלל-חסידי". הדיווחים האלה מצטרפים לטפטוף הולך וגובר של מוסדות חרדיים ספרדיים המבקשים להצטרף לזרם הממ"ח, כמו אלה של הרב חיים יוסף דוד אברג'ל מנתיבות, שהתייחס לאחרונה גם כן למצוקה התקציבית: "כשביקש האדמו"ר מבעלז לעבור לממ"ח איימו עליו כי נציגו בכנסת, ישראל אייכלר, יפוטר. אמר האדמו"ר: 'מוטב שאייכלר אחד לא יקבל משכורת ושלוש מאות מלמדים יקבלו משכורת'. ככה אמר להם, תראו יראת שמיים".
גם המוסדות הספרדיים הללו נתקלים בהתנגדות חריפה, ובמכתב ששלחו גדולי תורה ספרדים לרב אברג'ל נטען כי "אסור באיסור חמור על הורים לשלוח ילדיהם לזרועות השמד המורים והמורות – אסור להם להיות במקום של ממ"ח". ראש ישיבה בכיר, הרב דוד אברהם, אמר בנושא: "רוצים לשלוח יד בהבל פיהם הטהור של תינוקות של בית רבן... רוצים לחבל בגדיים לא רק בתיישים... אנחנו לא נמכור את הבכורה ואת הקדושה שלנו בנזיד עדשים, אנחנו נסתפק בפת ומלח... בני אל תלך בדרך איתם מנע רגלך מנתיבתם!"
הבוקר (יום ה') הייתה עליית מדרגה בהתנגדות, כאשר מועצת חכמי התורה של ש"ס פרסמה בביטאון "הדרך" מכתב פומבי חריף נגד החינוך הממלכתי-חרדי, הפועל תחת משרד החינוך וכולל לימודי ליבה. במכתב קוראים הרבנים: "אנו כופלים באזהרה, לבל יהין איש לעבור על דברי רבותינו שמסרו נפשם על החינוך הטהור, ולעבור לחינוך הממ"ח שהוא השתלטות גורמים חילוניים על חינוך בנינו, ואחריתה מי ישורנו, רחמנא ליצלן".
עוד נכתב: "בלב נשבר ודואג אנו קוראים אל מנהלי המוסדות וההורים, חוסו נא על נפשות בניכם ובנותיכם, ואל תחטאו בילד, ואל תמעלו בפקדון היקר ביותר שבורא עולם הפקיד בידיכם. ובזכות זה תזכו לראות נחת מכל יוצאי חלציכם, אשר כל רואיהם יכירום כי הם זרע בֵּרַךְ ה', וזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן שאין בו חטא יעמוד לעם ישראל להיוושע בתשועת עולמים, במהרה בימינו אמן".
(דברי הרב אברג'ל, כולל התייחסות לממ"ח)
נכון להיום הרב אברג'ל לא התקפל. "אנחנו צריכים לעשות את רצון השם ולא את רצון העסקנים", אמר בשיחה שקיים לאחרונה. "מה שמפריע לעסקנות ולכמה חברי כנסת זה שפגענו להם בכיס. עכשיו, לא באתי לפגוע להם בכיס, שימשיכו להתפרנס בכבוד, אבל אי אפשר פוטר צדיקים כשעם ישראל נאנקים בעול הפרנסה". הוא הבהיר לספקנים: "החינוך הוא אותו חינוך טהור".
אז מהו החינוך הממלכתי-חרדי? מדוע המיינסטרים החרדי חושש ממנו כל כך? והאם הצטרפות החסידויות הגדולות לזרם החדש היא אכן בשורה אמיתית לציבוריות הישראלית?
מורים עם הכשרה אקדמית
זרם החינוך הממלכתי-חרדי (ממ"ח) הוקם בשנת הלימודים תשע"ד (2013/14) על בסיס החלטת הממשלה בתקופתו של שר החינוך דאז, הרב שי פירון. המניע למיזם היו קולות משמעותיים של פעילי חינוך חרדים שביקשו לייסד זרם שיענה לא רק על הביקוש ההולך וגובר לחינוך איכותי ברמה המקצועית, אלא גם יתמודד עם כלל הלקויות שאפיינו את החינוך החרדי הקיים.
בין הכשלים המרכזיים שעליהם ביקש המוסד החדש לענות היה היעדר לימודי הליבה. במוסדות החרדיים הקלאסיים לא רק שלא כללו את רכישת השפה האנגלית, למשל, אלא שגם לימודי החשבון לא חצו את רמת השברים הפשוטים. לעומת השיעור הגבוה של מורים ומורות נעדרי השכלה פדגוגית וחסרי ידע חינוכי בסיסי שעובדים במוסדות החינוך החרדיים הקלאסיים, התיימר הזרם החדש להעסיק מורים בעלי תארים אקדמיים משדה החינוך.
ערוץ נוסף שבו מבקש הממ"ח להתגאות הוא מיגור (או לכל הפחות שאיפה לכך) האפליה האתנית והחברתית הקיימת באופן מובהק בחינוך החרדי המיינסטרימי. מכאן גם רואה הממ"ח עצמו כמוסד המסוגל להתאים עצמו עד לרמת האינדיבידואל. "הממ"ח מבקש לבחון כל ילד וילדה, מי הם, מהן יכולותיהם ולאן הם מסוגלים להגיע'', אומרים מפקחים במחוז החרדי של משרד החינוך. הם מצביעים על התוכניות הייחודיות של הממ"ח שמצליחות לתת מענה גם לצרכים בלתי שגרתיים לכאורה של התלמידים והתלמידות, כמו חטיבות מוזיקליות ומסלולים לילדים מחוננים.
גם ברמת השטח נבדל החינוך הממלכתי-חרדי מהחינוך החרדי הקלאסי. ארגון "ידידי הממ"ח" שהוקם בידי הורים אקטיביסטיים, בהובלת טלי פרקש ואיתמר לוי, פועל להקמת מוסדות חדשים ולחיזוק הקשר בין ההורים לצוות החינוכי. "להבדיל מהחינוך החרדי הקלאסי שבו ההורים 'נפרדים' כמעט מכל אחריות עם שליחת הילד למוסד החינוכי, בממ"ח יש לוועדי ההורים אמירה ושיתוף פעולה מלא עם המעשה החינוכי – קונספט שזר כמעט לחלוטין בחינוך החרדי 'הרגיל'", אומרת פרקש.
הסתייגויות ומספרים
באופן מעט מפתיע ספג בעבר זרם החינוך הממלכתי-חרדי מתקפות לא רק מגורמים חרדיים קלאסיים, אלא אף מפקידים בכירים במשרד האוצר. אלו וגם אלו חשבו כי הממ"ח אינו מיועד ואף אינו נותן מענה ל"חרדים קלאסיים", אלא לתלמידים שאינם משתייכים כלל למגזר החרדי, ומכאן התפיסה שלו כמסוכן. "אין אינדיקציה לכך שבעוד עשר שנים, או כל פרק זמן אחר, אכן יתקיים זרם ממלכתי מרכזי שיאפשר כניסה מסיבית לתלמידים מכל הזרמים החרדיים", אמרו במשרד האוצר.
אלא שהמספרים מציגים תמונה אחרת: במחקר שהתפרסם בידי הכלכלנים אברהם זופניק ונעם זוסמן מהמועצה הלאומית לכלכלה עולה כי לא פחות מ-82% מהתלמידים שהצטרפו לממ"ח בכיתות ב' ומעלה הגיעו מחינוך חרדי. מה שאומרים החוקרים הוא לא פחות ממדהים: הרטוריקה שלפיה הממ"ח פונה לאוכלוסייה שכלל אינה חרדית, או חרדית למחצה, שליש ורביע ("חרדים חדשים"), קורסת מול המציאות.
עוד עולה מהמחקר כי לא פחות מ-73% מהמורות המלמדות בממ"ח מחזיקות לפחות בתואר ראשון או שני. בחינוך החרדי "הרגיל" עומד המספר על 24% בלבד. גם המספרים אצל הבנים מרשימים במיוחד: 59% מהמורים מחזיקים בתואר ראשון או שני, בעוד 23% בלבד מהמורים בחינוך החרדי ה"רגיל" מחזיקים בתואר אקדמי.
המספרים הללו, המלמדים על שיעור הכשרת המורים והימצאותם של כלים פדגוגיים מתקדמים בידיהם, עשויים להסביר גם את חששם הגדול של הזרמים המיינסטרימים, בש"ס ובדגל התורה הליטאית, מהזרם הצומח במהירות מתחת לאפם: שם חוששים מאיבוד שליטה מלאה במוסדות החינוך לתלמידים הרבים, מהיעדר הומוגניות ספרדית או ליטאית במוסדות שמטבעם הם "ממלכתיים" ופתוחים לכול, וכמובן מפתיחת חלון ללימודי ליבה, לאקדמיה ולעבודה.
אז מניין הדיווחים על עדות החסידים המבקשות להצטרף? התשובה נעוצה במבנה החצר החסידית המאורגנת סביב מנהיג (אדמו"ר, רבי) המחויב מצידו לדאוג לאנשיו. החצרות מחויבות לא רק לספק חינוך בשכר נמוך ואפשרי לילדים ולילדות של החסידים, אלא גם לספק משרות תקינות ותנאים סוציאליים נורמטיביים לרבּה'ס (המורים) ולמורות. הם חשים כי אין להם ברירה אלא לקבל את כללי הממ"ח ביחס ללימודי הליבה המינימליים, לכל הפחות, ובכך גם את הכספים הכוללים תקציב מלא וזהה לחינוך הממלכתי.
המתווה החדש מושלם?
אז האם הצטרפותן של החסידויות ושל קהילות חרדיות-ספרדיות לחינוך הממלכתי-חרדי היא פתרון אידיאלי? בנייר עמדה שפורסם במסגרת "מכון ירושלים למחקרי מדיניות" הובעה דווקא הסתייגות גלויה מהמהלך.
לדבריו, מתווה ההצטרפות החדש יכלול אומנם שלושה מקצועות ליבה בסיסיים (אנגלית, מתמטיקה ועברית), אך עם זאת יסבול כפי הנראה מלקונת ענק שאינה מקבלת מענה: לא יהיה בכוחו לשנות באופן מהותי תפיסות חרדיות-קלאסיות המרחיקות את תלמידיהם מאימוץ ערכים אזרחיים וישראליים, ובוודאי שאין בכוחו (וברצונו) לייצר את תחושת "הסולידריות הישראלית" הנדרשת מתלמידים בחינוך ממלכתי-חרדי – חינוך הרואה בעצמו חלק אינטגרלי ממדינת ישראל ומוסדותיה.
גם היבטים פדגוגיים נוספים, שמהם נהנים מוסדות ממלכתיים בישראל ובעולם המערבי – כמו הגברה והפנמה של אוריינות אצל תלמידים, הכשרת מורים נאותה, ייעוץ חינוכי רחב, קיום ועדי הורים חזקים ומעורבים, ביקורת ופיקוח צמוד – עשויים להתקיים רק במוסדות ממלכתיים חרדיים סטנדרטיים ולא באלו המצטרפים למתווה באופן חלקי.
- ד"ר אליעזר היון הוא חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות
