פרק א': עוד לא נורה כדור אחד לעזה, אבל ישראל אשמה
צהרי 7 באוקטובר, בתים נשרפים בקיבוצי העוטף, תינוקות נרצחים והמוני מחבלים טובחים בצעירים שרק באו לרקוד. צה"ל עוד לא ירה אפילו כדור אחד לעבר אנשי עזה, המדינה עדיין בהלם. ואז יוצא מכתב פומבי של 33 ארגוני סטודנטים באוניברסיטת הרווארד שבו הם טוענים כי "ישראל אשמה בכל אקט של אלימות, והאפרטהייד הישראלי הוא הגורם למצב. האירועים של היום לא קרו בוואקום".
המכתב הזה היווה את יריית הפתיחה של החודש הקשה ביותר בהיסטוריה של המוסד האקדמי היוקרתי בעולם. 387 שנים של מחקר ויוקרה אקדמית הפכו עקב טבח המוני בישראל לחודש הסוער ביותר בתולדות הרווארד.
התגובות הקשות למכתב השערורייתי שמאשים את ישראל בטבח, הגיעו במהרה. בעין הסערה עמדה נשיאת הרווארד, קלודין גיי, שרק נכנסה לתפקידה תקופה קצרה לפני האירועים ובטח לא שיערה לעצמה שתיקלע למשבר עמוק כל כך. שלושה ימים לקח לה לנסח תגובה רפה, שממש לא סגרה את הפרשה אלא רק הזינה את האש וגרמה לרגשות העזים משני הצדדים להגביר את הלהבות.
נשיאת הרווארד, קלודין גייצילום: Steven Senne / APאיך זה נראה בשטח? ברק סלע, סטודנט למנהל ציבורי בהרווארד בקנדי סקול לממשל התראיין לפודקאסט "אמריקה בייבי" והוא אומר: "אחרי שפנינו למרצים שלנו להתלונן על המכתב הנורא, הציעו לנו עזרה סוציאלית. אני אמרתי שזה לא מה שאני צריך, מה שאני דורש הוא צדק מוסרי! אתם לא צריכים להיות לצד ישראל, אבל דרושה תגובה חד-משמעית שתגנה את הטרור. אחרי שיצאה התגובה הפושרת והרפה הזאת, פשוט התביישתי שאני חלק מהמוסד הזה. רציתי לקחת את הדברים שלי וללכת. הייתי מוכן לארוז ולעוף מכאן. התגובה שלהם הייתה סוג של גינוי לאלימות, משהו גנרי שאפילו לא הגדיר את חמאס כארגון טרור. היינו בהלם מזה ומה שהרווארד עשו במכתב הרופס הזה, הם בעצם יצרו סוג של אישור לכל מה שיבוא אחר כך – להפגנות ולעלייה באנטישמיות. אני חושב שהרווארד לא הבינו את האירוע. כביכול האנשים הכי חכמים בעולם, פשוט לא הבינו את סדר הגודל ואת האירוע עצמו".
פרק ב': חתמתם על המכתב? תישאו בתוצאות
הימים שאחרי פרסום המכתב הביאו לתגובת נגד של ציבור התורמים הישראלי והיהודי של הרווארד. אנשי עסקים בכירים וקרנות שתומכים במוסד במיליוני דולרים לאורך שנים דרשו לחשוף את שמות הסטודנטים שחתמו על המכתב. הטיעון המרכזי היה שהם אינם מעוניינים להעסיק אותם ולכן חשוב שיידעו מי הם בדיוק. אקט החשיפה הכניס רבים מהחותמים להלם, וחלק מהם אף משכו את החתימה מהמכתב או טענו שהם בכלל לא ידעו שהחתימו אותם.
למרות הניסיונות להסתיר את השמות, נחשפו כמה עשרות מהם וכדי לוודא שהם גלויים לכול הם הוקרנו על משאית שסיירה ברחובות. במקום להרגיע, התגובה של האוניברסיטה הייתה עוד יותר מעוררת מחלוקת: המוסד הקים צוות מיוחד שיסייע לסטודנטים ששמם נחשף וינסה לעזור להם "בשעתם הקשה".
בינתיים התחיל הלחץ הכלכלי: בעוד סטודנטים פרו-פלסטינים ממשיכים להפגין בקמפוס ולעורר אווירה עוינת כלפי ישראלים ויהודים, שורה של תורמים הודיעו פומבית כי הכסף מפסיק לזרום. לדברי ד"ר קובי ברדה, חוקר בכיר בחממה לחקר דתות באוניברסיטת חיפה, מומחה לגאואסטרטגיה ופוליטיקה אמריקנית, "בפעם הראשונה אנחנו רואים התארגנות משמעותית של העולם היהודי והישראלי שיורים חיצים במקביל. הראשונים היו משפחת עופר שהודיעו על הפסקת התרומה למוסד, וגם נעשתה פנייה פומבית של המיליארדר ומנכ"ל קרן הגידור ביל אקמן, שטען כי 'אסור שאדם יוכל להסתתר מאחורי שם של ארגון כשהוא מפרסם הצהרה שתומכת במעשי טרור'. בהמשך קרן וקסנר הודיעה שהיא מפסיקה את הקשר בן 30 השנה עם בית הספר לממשל בהרוווארד. זאת פגיעה קשה מאוד במוניטין של המוסד, וכמובן גם פגיעה כספית. כדור השלג נמשך ועוד אנשי עסקים ופירמות מסמנים את הרווארד, וחלקם מושכים כספים או מאיימים לנתק קשר עם המוסד".
אקט משמעותי נוסף היה מכתב חריף ביותר שהוציאו פירמות של עורכי דין לדיקנים למשפטים באוניברסיטאות הגדולות שבו הם התריעו, בלשון משפטית זהירה כמובן, כי אם לא ייאבקו ויביעו עמדות נחרצות נגד האנטישמיות, הפירמות הללו ישקלו היטב האם להעסיק את בוגרי המוסדות.
פרק ג': רגע רגע, איך הגענו לזה בכלל?
הסערה שאליה נקלעה הרווארד לא מפתיעה אף אחד שביקר בקמפוסים בארה"ב בשנים האחרונות. החוגים הפרוגרסיביים תפסו להם אחיזה חזקה בקרב הסטודנטים וחלק מהמרצים, והם משרישים את התודעה של "המדכאים הלבנים" על כל המשתמע מזה. לדברי ברדה, "זאת ברית המיעוטים שבה כולם מצטופפים תחת האוהל הפרוגרסיבי כאשר מה שמאחד אותם זו ההתנגדות ל'אדם הלבן המדכא'. במסגרת הזאת, הם מרגישים אשמה על פשעי 'הלבנים' שרצחו וכבשו אדמות אינדיאניות, על פשעי הקולונאליזם ועל הדיכוי כלפי האדם השחור והמיעוטים. הפילטר כלפי העולם גורס שצריך לצאת נגד המדינה היחידה בעולם שהיא קולוניאליסטית לתפיסתם – ישראל. בפשטות, התפיסה היא White is guilt – ובסכסוך כמובן ישראל היא הלבנים והפלסטינים הם המדוכאים".
ברדה מוסיף כי "מסקר עדכני שנערך עולה כי 51% מבני דור ה-Z תומכים בחמאס, לא בפלסטינים, אלא בחמאס! הם מושפעים מאוד מהאווירה בקמפוס אבל לא פחות מהרשתות החברתיות, ובראשן טיקטוק שעבור רבים היא שער הכניסה לחדשות. זהו כלי התקפה פוליטי ומנהלים בו ממש מלחמות תודעה. יש שם כמות אדירה של מסרים אנטי-מערביים כאשר ישראל היא ראש החנית בסיפור הזה. אתה מקבל אקלים מאוד רעיל והזירה המרכזית היא באקדמיה, ובעיקר המוסדות הכי יוקרתיים".
4 צפייה בגלריה
אמיר קטאר שייח' תמים בן חמד אל-ת'אני. הכסף זורם גם לאקדמיה
(צילום: רויטרס / Saudi Press Agency / Handout)
גורם נוסף שנכנס לתמונה הוא הכסף הקטארי והכסף של העולם הערבי בכלל. כסף רב נכנס לאקדמיה ממקורות זרים, וזה משפיע על התודעה והחינוך של הדור העתיד. אחת הדוגמאות הבולטות היא אוניברסיטת Northwestern שמנהלת קשרים ענפים עם הממשל בקטאר ובמסגרתם הוקמה שלוחה גדולה של המוסד היוקרתי בקטאר עצמה, שבה מתמחים הסטודנטים בעיתונות ותקשורת, תחומים הקשורים ישירות להנדסת תודעת המונים.
גם בארה"ב מודאגים מאוד מההשפעה הזרה, והעיתון "ניו יורק פוסט" פרסם כי בימים אלה מתארגנים חברי קונגרס רפובליקנים במטרה לחקור ולחשוף את מקורות המימון החיצוניים של האוניברסיטאות. ההתארגנות הגיעה לאחר מחקר שמצא קורלציה ישירה בין מקורות המימון החיצוניים לרמת האנטישמיות בקמפוס.
פרק ד': זה בסדר לצעוק "מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית?"
הנשיאה קרולין גיי רואה את המתרחש ומבינה שהיא חייבת להגיב ולעצור את הדימום. אחרי מחשבה ארוכה של חודש היא מוציאה הודעה שבה היא מגנה את הקריאה המפורסמת "מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית". לדבריה, רבים מבינים את הקריאה כעקירה של יהודים מישראל וכמאיימת על קהילות יהודיות.
למה היא עושה את זה עכשיו פתאום?
ברדה: "היא מאבדת כסף מתורמים יהודיים, היא מאבדת לגיטימציה למוסד היוקרתי, וגם מסלול ה-legacy שבמסגרתו בוגרים של הרווארד שולחים את הילדים ללמוד שם בתור הדור הבא מקבל מכה קשה, לאחר שבוגרים בכירים מצהירים כי לא ישלחו את ילדיהם לשם.
"לאורך שלושה שבועות היא לא עשתה שום דבר בכל מיני נקודות מפתח שהיו לה. היא השמיעה גינויים מאוד רפים וניסתה, מה שנקרא, להישאר inclusive – לקבל את כל הצדדים וכל העמדות. עכשיו אנחנו רואים שינוי כיוון מסוים, אבל אני לא יודע אם יהיו באמת סנקציות על סטודנטים שיצעקו את הקריאות האלה, ומה בפועל יקרה בקמפוס".
קריאות "אינתיפאדה" בקמפוס
פרק ה': לאן זה הולך מכאן?
הסערה בקמפוס רחוקה מלהסתיים. איש העסקים ביל אקמן מסרב להרפות מהרווארד ויחד עם בכירים נוספים ממשיך ללחוץ על הנהלת המוסד. בשורה של פוסטים הוא ממשיך לבקר את הנהלת המוסד, ואתמול תקף את החלטת הרווארד לאפשר הפגנות בקמפוס שקוראות לאינתיפאדה. לדבריו, "הרווארד מאפשרת הפגנות שבהן קוראים להרוג ישראלים ויהודים באמצעות פיגועי התאבדות, דקירות וירי. האם היו מרשים הפגנות כאלה אם הם היו קוראים ללינץ' באנשים שחורים?"
ברק סלע מעיד: "אני מדבר עם אנשים פה בקמפוס, והרבה טוענים שכל הפרויקט הציוני הוא מקור החטא. לטענתם זהו פרויקט קולוניאליסטי והכי קל להשליך עליו את כל הדברים הרעים. יש פה זרמים עמוקים של אנטישמיות, זאת מחלה כרונית שאפשר לנהל אותה אבל לאו דווקא לרפא אותה. לצערי, מנצלים פה צעירים אמריקנים שחלקם תמימים ובאמת רוצים שלום עולמי, אבל בדרך הם תומכים בדברים לא מוסריים".
אז מה הפתרון? סלע אומר שישראל והיהדות העולמית צריכות לצאת מהתפיסה של מדינה קטנה ונרדפת ועם קטן חלש: "אנחנו צריכים להיכנס למהלכים אסטרטגיים עמוקים. אנחנו צריכים לדרוש שינויים עמוקים כדי לשנות את האקדמיה, להקים מוסדות משלנו ולמשוך את הכספים למקומות הנכונים, וגם לחזק את האקדמיה הישראלית. לא כל העולם נגדנו, רוב האמריקאים תומכים בנו, ואנחנו צריכים להושיט יד לשותפויות אמיתיות ולבנות תוכניות חלופיות ברמה עמוקה".
בסיכום הדיון בפודקאסט הוא אומר: "המשבר הזה הוא גדול יותר מאיתנו. רמת האמון של הציבור האמריקני במוסדות נמצאת בשפל של הזמנים. אם ארה"ב רוצה לשמור על ה'סופט פאוור' התרבותי והאקדמי שלה, הם צריכים להתעשת ולהבין שחלק גדול מזה הוא לשמור על הרלוונטיות של המוסדות האלה. יש מקומות שבהם זה אבוד, ונצטרך להגיד שהם לא מקום ליהודים או לישראלים, אבל מצד שני נלך למקומות שבהם רוצים לעשות משהו אחר. ארה"ב במשבר פנימי ובירור עמוק, וזה לא יכול לדלג על האקדמיה. צריך להתאמץ ולהיאבק על המרחב הזה. אנחנו צריכים להיאבק על ה-85% השפויים ולא להתרכז רק ב-15% הקיצוניים".
