לוחמי צה"ל במלחמת חרבות ברזל אולי לא ימצאו כד שמן שיספיק באורח פלא לשמונה ימים, אבל ההיסטוריון פרופ' נח חכם משוכנע שאפשר ללמוד לא מעט מהניצחון ההיסטורי של המכבים למערכה הנוכחית של ישראל מול חמאס.
פרופ' חכם (60), מהחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית, כתב את עבודת הדוקטורט שלו על משמעותו ההיסטורית של ספר מקבים ג'. מאז הוא ממשיך לחקור ולכתוב על הגולה היהודית ההלניסטית, על ספרות חז"ל ועל המדינה החשמונאית, שהתקיימה כ-80 שנים. "התקופה ההיא לא רק מעניינית אותי באופן אישי", הוא אומר, "מדובר בתקופה משמעותית ויסודית בהיסטוריה היהודית. בתקופה זו נוצר, למעשה, רוב מה שאנחנו מכירים בעולם היהודי. באותו זמן הונחו היסודות ליהדות שאנו מכירים, וזו הייתה הפעם האחרונה שהייתה מדינה עצמאית יהודית עד למאה ה-20".
אתה חרד ש"קללת 80 השנים" תפגע גם במדינת ישראל?
"יש תופעה היסטורית של מדינות רבות, כולל ארצות הברית, שנקלעו למשבר קשה כשמונה עשורים לאחר הקמתן. כל דור, למעשה, נדון לעשות טעויות, חלקן משמעותיות. אבל החרדה שלי אינה בגלל היותי היסטוריון, אלא באופן אישי אני חרד מכך שאנחנו נריב אחד עם השני, לא נצליח לחיות אחד עם השני ונהרוס במו ידינו את המדינה היהודית".
פרופ' חכם מדגיש כי ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, ולא נכון להשוות את ההווה לאירועים קונקרטיים מן העבר. עם זאת, אפשר ללמוד עקרונות כלליים מאירועי העבר, שתקפים להווה – וכך אפשר להרהר על מרד המכבים והמדינה החשמונאית בהקשר של ימי המלחמה שאנו חווים כעת, ולהסיק כמה מסקנות משמעותיות ומעוררות מחשבה.
מסקנה 1: הקמת מדינה וגאולה – תהליך הדרגתי
"יש טעות יסודית בתפיסה המקובלת על חנוכה. רבים משוכנעים שהיו גזרות, המכבים ניצחו את היוונים, טיהרו את המקדש ומאז כולם חיו באושר ועושר", מציין פרופ' חכם. "אלא שמלחמות המכבים היו למעשה סדרה ארוכה של קרבות, שחלקם כללו הפסדים ואבדות קשות, ומאבק שנמשך תקופה ארוכה. ההקבלה החשובה ביותר בין התהליך של הקמת המדינה החשמונאית לימינו הוא שמדובר בתהליך הדרגתי. מאז הגזרות ועד הקמת המדינה החשמונאית חלפו יותר מ-20 שנה, וגם אחרי טיהור המקדש היו הרבה נפילות עד שהוקמה המדינה החשמונאית. גם אחרי הקמתה, היו עליות ומורדות. מה שאני רואה בחנוכה, במהלך ההיסטורי של המדינה החשמונאית שמתאים לנו, זה את הצורך להתאזר בסבלנות ובאורך רוח. הניצחון לא בא בזבנג וגמרנו".
מסקנה 2: חייבים להיות חזקים
"גם אחרי נפילת יהודה המכבי בקרב וירידת החשמונאים למחתרת ובריחתם למדבר, נציגי השלטון הסלאוקי ומשתפי הפעולה המתייוונים לא הצליחו באמת לשלוט ולא הכניעו את יונתן, אחיו של יהודה המכבי, ואת אנשיו", מזכיר חכם. "הסלאוקים נוכחו לדעת שיונתן הוא הכוח החזק בארץ יהודה ולכן אפשרו לו לשוב מן המדבר, העניקו לו סמכויות, ולבסוף אף מינו אותו לכהן גדול. הם הבינו שהוא חזק יותר, והולכים אחרי החזק".
אז בעולם יתמכו בנו רק אם נהיה חזקים?
"כן. הלקח לימינו הוא שאם נהיה מספיק חזקים, המעצמות יכבדו אותנו ויבינו שיש להן מה להרוויח מתמיכתן בנו. אבל יונתן הפך לכהן גדול מסיבה נוספת – הוא היה מחוזר כי היה משבר בינלאומי. באותה תקופה גם ממלכת בית תלמי וגם הרומאים התנגדו לשלטון של דמטריוס הראשון, מלך הממלכה הסלאוקית. חלק מהתחכום שלו היה לדעת לנצל נסיבות בינלאומית כדי לחזק את הכוח. לא רק את הכוח צבאי, אלא גם את מעמדו הבינלאומי. לנצל את הסיטואציה הבינלאומית כדי לקבל הכרה. גם אנחנו צריכים לדעת לנצל משברים בינלאומיים כדי לחזק את מעמדנו".
מסקנה 3: חייבים לובי יהודי
בשנים 76-103 לפני הספירה, הכהן הגדול ומי ששלט על הממלכה החשמונאית היה אלכסנדר ינאי. בראשית ימיו מאז מאבק בין שני נסיכים תלמיים על השלטון במצרים נכבשה ממלכת יהודה החשמונאית בידי המלכה קלאופטרה. כתוצאה מכך ארץ ישראל הייתה, למעשה, שייכת למצרים, אלא שבאותה תקופה היו יהודים שכיהנו בתפקידי שרי צבא בכירים בצבאה של המלכה קלאופטרה.
"הם אמרו לה: אל תסתבכי", אומר פרופ' חכם, "הם המליצו לה להשאיר את הממלכה היהודית עצמאית, וזו דוגמה טובה איך לובי יהודי חזק בעולם מסייע למדינה היהודית. זה מוכיח שכדי לקיים מדינה צריך צבא, צריך להיות חזקים וצריך גם לדאוג למדינאות".
פרופ' נח חכםצילום: ינון חכםמסקנה 4: להיזהר מהסכנה של מלחמת אחים
"רבים חושבים שהמרד החשמונאי פרץ כתגובה לגזרות אנטיוכוס הרביעי וחילול בית המקדש בשנת 167 לפני הספירה, אבל הנקודה החשובה היא שקדמה לגזרות מלחמת אחים פנימית בין היהודים שתמכו בהתייוונות לאלה שהתנגדו לה", אומר פרופ' חכם, "הדבר גרם למהומות בירושלים, אלה התפרשו על ידי השלטונות כמרידה, וכנראה זה מה שהוביל לגזרות. במאבק הפנימי אז, השלטונות הנוכריים תמכו במתייוונים, וכמובן הסיטואציה היום היא שונה לחלוטין. ובכל זאת, מעניין שגם אז וגם היום היה מאבק פנימי חריף וקשוח בין היהודים, במקביל למאבק חיצוני. למעשה מאז יוסף ואחיו תולדותינו מלוות במאבקים פנימיים".
