בני ישראל היו עבדים במצרים אבל הם לא בנו את הפירמידות, אף על פי שזה מה שיכולים לחשוב על סמך האיורים ברוב ההגדות. "לפירמידות אין שום קשר לתנ"ך, אנחנו לא בנינו את הפירמידות", אומר פרופסור יהושע ברמן מהחוג לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מחבר הספר "אני מאמין: ביקורת המקרא, האמת ההיסטורית, וי"ג עיקרי האמונה", ומנפץ את הרעיון מאחורי רוב איורי ההגדה המתארים קבוצה של עבדים עבריים מניפים לבנים ענקיות לאתר הבנייה המונומנטלי הקרוב ביותר.
מה אנחנו כן יודעים בוודאות על העבדים העבריים? אגיפטולוגים, היסטוריונים וחוקרים רבים דנו בסוגיית העבדות העברית במצרים עוד מימי קדם, בדיון המהדהד עד היום בהיכלי אקדמיה ובכתבי עת היסטוריים – אבל העובדה היא שלא באמת יודעים הרבה על מאות השנים שלנו כעבדים באזור הדלתא של הנילוס.
למעשה, המקורות המצריים הקדומים העומדים לרשותנו אינם מזכירים שום דבר ספציפי על בני ישראל המשועבדים, אירועים המתועדים בהגדה של פסח או אפילו שמות ספציפיים כמו זה של כוכב הסיפור, משה. ברמן מוסיף, עם זאת, שבעוד רישומים היסטוריים עתיקים של המזרח הקרוב אינם מזכירים את העבדות העברית במצרים כשלעצמה, הייתה כמות גדולה של דיווחים מתועדים היטב על עבדות באימפריה המצרית העתיקה.
"נדיר שהתנ"ך נותן לנו שמות ספציפיים כמו זה של פרעה. מה שהוא כן אומר זה שבני ישראל בנו שתי ערים, פיתום ורעמסס, שאנחנו יודעים בוודאות שהייתה עיר הבירה של רעמסס השני הגדול – כך שזה ממקם את השעבוד במאה ה-13 לפני הספירה"
"כל המקורות המצריים מדברים על כך שהיו להם עבדים מכל מקום", הוא מוסיף, ומציע אנלוגיה שתשפוך אור על הסיבה להיעדר הפירוט על עבודות הכפייה בממלכה העתיקה: "הם התייחסו לעבדים שלהם כמו בעלי עבדים במאה ה-19 באמריקה שלפני מלחמת האזרחים. אף אחד לא התייחס לעבדים שלהם כ'אה, העבד הזה מגיע מקמרון או מניז'ר'; היה להם מונח פוגעני שהם השתמשו בו לכולם, אז אנחנו לא מצפים למצוא אזכור ספציפי. מבחינת המצרים, כל העבדים באו מ'ארץ כנען', שכללה עבורם את סוריה ולבנון; היה להם ביטוי קליט לכולם".
מיתוס והיסטוריה בפסח
פסח הוא החג היהודי החוגג את החירות. בשיאו מצווים היהודים להעביר לדורות הבאים את סיפור יציאת מצרים, ולספר גם על מצוקת בני ישראל כעבדים תחת עול פרעה המצרי ששלט באחת האימפריות הגדולות שידעה ההיסטוריה. זה סיפור של ניצחון, אבל זה גם סיפור המאבק המתמשך של עם ישראל באויביו, שהיו ועדיין ממשיכים להתקיים.
5 צפייה בגלריה
תיירים רוכבים על גמלים על רקע הפירמידות הגדולות בגיזה, מצרים, 11 בדצמבר 2022
(צילום: Amr Abdallah Dalsh / רויטרס)
מקורות מצריים אולי לא יצליחו לשפוך אור על שאלת תקופת העבדות של בני ישראל, אבל המקורות היהודיים כן דנים בעניין. ספר שמות מתאר את ירידתו של יעקב למצרים, לצד שאר בניו שמהם נולדו שבטי ישראל, כאשר מספר צאצאיו הסתכם ב-70 איש. הסיפור המקראי המשיך ודיווח שבני ישראל שגשגו במצרים והתרבו מאוד. פרעה החדש של מצרים (לכל מלכי מצרים העתיקה קראו פרעה), ששמו לא הוזכר, היה מודאג מההתעצמות שלהם וציווה לשעבד ולענות אותם בעבודות כפייה. ואז נאמר לנו על בני ישראל (שמות א', י"א): "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס".
"מה שחשוב בסיפור הזה עבור כל מי שמנסה להבין את הרקע ההיסטורי מאחוריו הוא שכמובן, נדיר שהתנ"ך נותן לנו שמות ספציפיים כמו זה של פרעה. מה שהוא כן אומר זה שבני ישראל בנו שתי ערים, פיתום ורעמסס, שאנחנו יודעים בוודאות שהייתה עיר הבירה של רעמסס השני הגדול – כך שזה ממקם את השעבוד במאה ה-13 לפני הספירה, בתקופת שלטונו של השליט שנחשב אולי כפרעה הגדול ביותר", מסביר ברמן.
מקורות ונקודות מבט
שלטונו של רעמסס השני על מצרים יכול לסמן תקופה בטוחה להגעתם של עבדים עבריים לאדמות מצרים, באמצעות כיבוש או בריחה למקום מבטחים, לנוכח הלחימה האינטנסיבית של פרעה נגד החיתים וכמה מסעות צבאיים בסוריה. כמה חוקרים טוענים שעיר הבירה שלו נבנתה כנראה על ידי העבדים העבריים כבסיס עורפי שממנו אפשר לצאת להתקפות על ארץ ישראל העתיקה ואסיה הקטנה.
"הדרך שבה חוקרים בוחנים את הרקע ההיסטורי ביציאת מצרים, אם בכלל, שלדעתי היא מתקבלת על הדעת אך מוגבלת במה שאפשר להשיג באמצעותה, היא שהם מתחילים בקריאה של מה שכתוב בתורה ואז הולכים לכל המקורות המצריים שיש ברשותנו ורואים אם יש שם משהו", אומר ברמן. "אבל יש דרך אחרת, הפוכה: כאשר אנחנו מכירים את המקורות המצריים – לבדוק מה התורה יודעת על המקורות הללו. מה שאנחנו נתקלים בו הוא שיש מגמה רחבה של מה שהייתי מכנה 'ניכוס תרבותי', שהתורה מכירה לעומק את כתבי הפרעונים של הממלכה החדשה (המאות ה-15 עד ה-12 לפני הספירה)".
"אף חוקר לא יכול לקבל את זה שהייתה קריעת ים סוף או כל אחד מהדברים העל-טבעיים המתוארים שם. אבל אם היו מוצאים מקורות מואביים שאומרים את אותם דברים כמו הסיפור התנ"כי, היו אומרים שיש היכרות עמוקה כל כך עם מצרים במקורות האלה, אז כנראה מקורם של המואבים שם"
פרופ' ברמן מוסיף כי ביטויים המוזכרים בסיפור יציאת מצרים ובתנ"ך פעמים רבות, כגון "ביד חזקה ובזרוע נטויה", הם שימושים יהודיים מכוונים בתעמולה המלכותית במצרים שנועדה להלל את פועלם של הפרעונים. המטרה בכך הייתה להראות כיצד כוחו של אלוהים גובר אפילו על כוחו של פרעה הגדול.
טענתו העיקרית של ברמן היא כי סיפור יציאת מצרים ושירת הים מקבילים ומזכירים מאוד את שיר קדש של פרעה, רעמסס השני, שם תיאר המלך את הישגו הגדול ביותר בניצחונו על החיתים בשנת 1274 לפני הספירה, וכי ספר שמות מעצב את הסיפור בצורה הזאת כפעולה של ניכוס תרבותי. הטענה זכתה לתשומת לב אקדמית רחבה וגם דווחה ב"וול סטריט ג'ורנל".
האם המקורות מתארים את חיי היומיום של העבדים במצרים, בהנחה שאוכלוסייה עברית הייתה משועבדת שם?
"בהחלט. יש מתחם קבורה בעיר לוקסור של וזיר חשוב מאוד בשם רחמיר, מהתקופה שבה כנראה היו בני ישראל במצרים, אולי לא בתור עבדים בהתחלה, וקירות הקבר מאוירים בשפע, והם מציגים את כל התעשיות שהוא היה אחראי עליהן. יש שם תיאור שלם של ייצור לבני טיט, כמו אלה המתוארות בתנ"ך – רואים את כל השלבים בייצור, הכול שם ומתאים בצורה מושלמת למה שמתואר בספר שמות".
היסטוריונים ואגיפטולוגים רבים מנסים כיום להתנגד לנרטיב של יציאת מצרים. איך המדע המודרני מתמודד עם הטענות לקיומה של עבדות עברית במצרים העתיקה?
"יש ויכוח בתוך הקהילה המחקרית מה נחשב ראיה ובאיזה סוג של ראיה מדובר. אנחנו יכולים לראות מהן הנחות היסוד מאחורי כל ראיה שמוצגת, והאם יש סטנדרטים כפולים בעבודה. זו נקודה חשובה מאוד".
איך זה בא לידי ביטוי?
"אף חוקר לא יכול לקבל את זה שהייתה קריעת ים סוף או כל אחד מהדברים העל-טבעיים המתוארים שם. אבל אני חושב שאם היו מוצאים מקורות מואביים שאומרים את אותם דברים כמו הסיפור התנ"כי, את אותו הסיפור בדיוק במקורות האלה, כשאף אחד לא היה נוכח במצרים, סביר להניח שהחוקרים היו אומרים שהיסודות העל-טבעיים שייכים למיתולוגיה של העולם העתיק. אולם הם גם היו אומרים שיש היכרות עמוקה כל כך עם מצרים במקורות האלה, אז כנראה מקורם של המואבים שם. אבל כשזה מגיע לתנ"ך, יש הרבה דעות שונות. יש אומרים ששום דבר מזה לא נכון, יש אומרים שאולי חלק מעם ישראל היה שם, אבל יש הרבה דעות לגבי זה. זה נושא חם כי התנ"ך הוא נושא חם, בגלל השפעתו על חייהם של אנשים".
מה אנחנו יודעים על בני ישראל ומצרים העתיקה בעקבות סיפור יציאת מצרים, האם המקורות המצריים אומרים משהו על השפעותיה?
"התנ"ך כולו מתמקד ביציאת מצרים, אין אירוע שמוזכר בו פעמים רבות יותר. מה שמעניין הוא שגם כשאנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של מצרים בהנחה שהיה איזשהו אירוע יציאת מצרים, גם אם לא לגמרי כפי שהוא מופיע בטקסט, מה שאנחנו רואים במהלך המאה ה-13 לפני הספירה במקורות המצריים הוא שמצרים נחלשה מאוד בתקופה שלאחר מכן".
לא הנציחו תבוסות
במהלך המאה ה-12 לפני הספירה התרחש אירוע חידתי ברחבי הים התיכון המזרחי העתיק, הידוע כקריסה של תקופת הברונזה המאוחרת. מה שחוקרים מאמינים שהוא שילוב של הגירה המונית ושינויים סביבתיים הוביל להרס של ערים עתיקות ולקריסת תרבויות עתיקות חשובות ומשפיעות באזור, כולל המיקנים, המינואים, החיתים והממלכה החדשה של מצרים.
"מה שאנחנו צריכים להבין לגבי הכתיבה ההיסטורית הקדומה של המזרח הקרוב באופן כללי, ובמיוחד לגבי מצרים, הוא שהם מעולם לא כתבו דברים כדי שנוכל לנהל דיון על מה שבאמת קרה. מה שהם עשו כשכתבו על המצבות והמקדשים שלהם היה תעמולה שמופנית לעם, או סביר יותר ומעל לכול דיווח לאלים כדי להלל את עצמם בפניהם. הם לא כתבו על החדשות הרעות, בטח לא על תבוסות צבאיות", מסביר ברמן.
הוא מוסיף כי "מה שמעניין הוא שספרי יהושע ושופטים, שבאים מיד אחרי התורה, כמעט ולא מזכירים את מצרים. בתורה, מצרים היא האימפריה הגדולה ביותר, כך שזה מראה שספרי יהושע ושופטים מתאימים למה שאנו יודעים על ההיסטוריה בעניין הזה. אחרת, היה מוזר לראות איך מצרים חזקה כל כך בספר אחד ואחר כך כמעט לא מדברים עליה – אבל בעצם זה תואם את ההיסטוריה".
• הכתבה התפרסמה באנגלית ב-ynetnews
