מחר (יום ו'), ערב פרשת "חֻקַּת", יציינו בעולם היהודי 780 שנים לשריפת התלמוד בפריז. האירוע הזה היה טראומטי כל כך בהיסטוריה של "עם הספר", עד שבמשך תקופה ממושכת רבים נהגו לצום ביום הזה כסימן לאבל. מעבר לכך, ב-23 ביולי יחול השנה צום י"ז בתמוז, ובתלמוד נכתב כי אחת הסיבות לקיום הצום הזה היא אירוע מכונן שבו "שרף אפוסטמוס את התורה". אבל מתברר שהיו גם יהודים שלא היססו לאורך ההיסטוריה לשרוף ספרי קודש יהודיים, בעקבות מחלוקת ומריבות פנימיות.
5 צפייה בגלריה
שריפה של ספר בעבר הייתה אובדן של חומר גלם יקר שבו הושקעו אינספור שעות העתקה
(צילום: Shutterstock)
ד"ר חיים מאיר נריה, אוצר אוסף היהדות ע"ש חנה וחיים סולומון בספרייה הלאומית, יקיים היום (ה', 18:30) בספרייה שבירושלים הרצאה מיוחדת שתעסוק בנושא, תחת הכותרת "גווילים נשרפים – צנזורה עצמית והספר הנשרף ביותר בהיסטוריה היהודית". לפני הכול, הוא מבקש להבהיר כי לפני עידן המבצעים מרחיקי הלכת ברשתות הספרים, היו זמנים שבהם ספר היה רכוש יקר ערך. הסיבה לכך היא שעד להמצאת הדפוס המודרני במאה ה-15, ספר נכתב בעיקר על קלף ואחר כך הועתק שוב ושוב. לכן שריפה של טקסט הייתה אובדן של חומר גלם יקר שבו הושקעו אינספור שעות העתקה.
כבר בתנ"ך מתועדת שריפת ספר, בפרק ל"ו בספר ירמיהו: "וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר, וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח. וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".
מה אתה לומד מהפסוקים האלה?
"זה קרה במאה השישית לפני הספירה, לפני חורבן בית המקדש הראשון. מדובר באקט סמלי שבו יהויקים מלך יהודה מתעקש להשמיד נבואה כתובה. צריך לזכור שמאחר שמדובר בעותק יחיד, השריפה גורמת לאובדן נצחי של הנבואה הכתובה. בתלמוד הבבלי כתוב שגם לומדים מהפסוקים האלה ששריפה של טקסט קדוש היא חמורה כל כך עד שהיא מחייבת קריעת בגדים לאות אבל, כמו שנהוג לאחר מוות".
5 צפייה בגלריה
"ס"ק (ספרי קודש) נשרפים במצוות הכומרים": תיאור שריפת ספרי יהודים בקמניץ-פודולסקי שבפולין-ליטא (כיום באוקראינה), 1758. מתוך: ר' יעקב עמדן, ספר שמוש, אמשטרדם תקי"ח
(באדיבות הספרייה הלאומית)
היהודים לא המציאו את שריפת הספרים.
"נכון, זה קרה בעמים נוספים, אבל אצל היהודים מדובר באירוע משמעותי במיוחד. במאה השנייה לספירה הרומאים הוציאו להורג עשרה תלמידי חכמים ובהם רבי חנינא בן תרדיון. על פי הנאמר בתלמוד הבבלי, הרומאים שרפו אותו כשגופו עטוף בקלף של ספר תורה וכששאלו אותו התלמידים מה הוא רואה, רבי חנינא השיב: 'גווילים נשרפים, ואותיות פורחות באוויר', ביטוי שהפך לסמל".
"שריפה היא אקט רדיקלי מאוד"
במאה ה-12 הרמב"ם (רבי משה בן מימון) חיבר שורה ארוכה של ספרים, ובהם "מורה נבוכים" ו"ספר המדע". ההתעקשות שלו לעסוק בנושאים שהושפעו בין השאר מאריסטו קוממה עליו לא מעט רבנים בחייו וגם לאחר מותו.
ממה נבע החשש הגדול של מתנגדי הרמב"ם?
"הרבנים, ובהם רבי יונה גירונדי שחי בספרד במאה ה-13, התנגדו למשל לנהייה של הרמב"ם אחרי הפילוסופיה היוונית. רבנו יונה טען שיש תקדים היסטורי לכך שדמות תורנית בכירה מובילה רבים לטעות, כמו למשל יוחנן שהיה כהן גדול בבית המקדש השני ובסוף ימיו הפך לצדוקי. לכן בוצעה הלשנה לכנסייה כדי שתגביל את הדפסת כתבי הרמב"ם והפצתם, והדבר הוביל לשריפת חלק מספרי הרמב"ם".
רבי אברהם בנו של הרמב"ם אפילו כתב קינה מיוחדת בשל החרמת הספרים ושריפתם:
"מה בערו האומרים, כי בערו / דברי חמודות, יקרו מזהב:
אש אכלה המה, ואיך אש תאכלם / בינו לזאת בוערים, ועוזרי רהב:
איך זה, אבל עלו כמו תשבי לאל / באש, וכמלאך בתוך הלהב:
אשא דעי למרחוק, ולפועלי אתן צדק".
יצוין כי על פי ההלכה ספרי תפילה ולימוד שמכילים "שמות קדושים" נגנזים ונקברים בבית עלמין. אבל במסכת גיטין בתלמוד הבבלי רש"י קובע: "ספר תורה שכתבו מין יִשרֵף" (מין – כינוי למי שמתנגד לעקרונות היהדות שמשתקפים בדברי חז"ל). זו הסיבה לכך שהיו רבנים שהתעקשו ללכת על הסוף ורצו בשריפה של חלק מכתבי הרמב"ם. "שריפה היא אקט רדיקלי מאוד", אומר ד"ר נריה, "השמדה טוטאלית ואפילו טקסית, והדבר לא מופנה כלפי כל אחד, אלא בעיקר כלפי מי שדומה לך, וממנו אתה מפחד מאוד".
"המון מידע אבד"
בערב שבת פרשת חֻקַּת של שנת 1244 בוצעה כאמור שריפה של התלמוד בפריז. חלק מהחוקרים טוענים כי רבנו יונה ראה בזה עונש משמיים על תמיכתו בשריפת ספרי הרמב"ם. בכל מקרה, מבחינה עובדתית, מי שהיה אשם הוא יהודי מומר בשם ניקולאוס דונין, שארגן ויכוח פומבי שהסתיים בהחלטה לשרוף את כל כרכי התלמוד בצרפת. האירוע היה טראומה לאומית עד כדי כך שרבי מאיר בן ברוך, שכונה "המהר"ם מרוטנבורג", וחי בכלל באשכנז (גרמניה של היום), הנציח את המאורע בקינה "שַׁאֲלִי שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ לִשְׁלוֹם אֲבֵלַיִךְ", שנאמרת מאז בבתי כנסת אשכנזיים בכל שנה בתשעה באב:
"לִשְׂרוֹף בְּאֵשׁ דָּת – הֲזֶה תַּשְׁלוּם כְּפֵלָיִךְ?
אֶתְמַהּ לְנַפְשִׁי: וְאֵיךְ יֶעֱרַב לְחִכִּי אֲכוֹל –
אַחֲרֵי רְאוֹתִי, אֲשֶׁר אָסְפוּ שְׁלָלָיִךְ
אֶל תּוֹךְ רְחוֹבָהּ כְּנִדַּחַת וְשָׂרְפוּ שְׁלַל
עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר תִּמְאַס לָבוֹא קְהָלָיִךְ?"
"בכתב יד, בשונה מדפוס, לכל אות יש מסורת שונה ומדובר בטקסט ייחודי. ברגע שאיבדת כתב יד, איבדת את הייחודיות שלו שהיא חד-פעמית", מסביר ד"ר נריה. "המון מידע אבד ולכן בוודאי קשה לנו לשחזר בכלל את מסורת הש"ס והתלמוד בלי הספרים האלה. יש לנו רק עותק שלם אחד של כתב יד של כל התלמוד בבלי. מעבר לכך, האירוע הזה הוביל אחריו סדרה ארוכה של שריפות תלמוד, כמו למשל ברומא, באוגוסט 1553, בעקבות הוראה של האפיפיור יוליוס השלישי.
"האמת היא שלאחר המצאת הדפוס, גם מאבקים בין בתי דפוס באירופה שהיו בשליטת נוצרים הובילו להלשנה. אחד הצדדים היה טוען כי המתחרה שלו הוציא לאור תלמוד ובו טענות נגד הנצרות, והדבר הוביל לעיתים לשריפה של התלמוד מבית הדפוס המתחרה. למעשה הגמרא היא הספר היהודי שנשרף יותר מכל ספר אחר בהיסטוריה, אבל היו עוד יצירות שיועדו להשמדה כמו למשל 1,500 העותקים של הספר 'לחם יהודה', פירוש למשנה של רבי יהודה לירמה. למרבה המזל הוא הצליח להציל עותק בודד שאיפשר הוצאה מחודשת, אבל בוודאי שהיו ספרים שנשרפו ואין דרך לשחזר אותם".
ליטאים נגד חסידים, חסידים נגד משכילים
ב-1 באוגוסט 1626 נולד שבתי צבי באיזמיר שבטורקיה. הוא סחף אחריו המונים, כולל רבנים בכירים, שהאמינו כי הוא המשיח. בהמשך שבתי צבי התאסלם, מה שגרם להלם בעולם היהודי. "הפרשה הזו גרמה לגל של שריפות ספרים על ידי יהודים. היו קהילות שבתאיות ואחרות שהיו אנטי-שבתאיות. המחלוקת גרמה לכך שכל צד שרף את הספרים של הצד השני", מספר נריה.
5 צפייה בגלריה
שריפת הספרים בברלין, גרמניה, ב-10 במאי 1933. שרפו אז בעיקר ספרים שייצגו אידיאולוגיות שהנאצים התנגדו להן
הוא מציין כי "גל שריפות הספרים נמשך גם במאה ה-18 עם לידתה של תנועת החסידות. ב-1780 ראה אור הספר 'תולדות יעקב יוסף' שנכתב על ידי הרב יעקב יוסף כ"ץ מפולונה, מגדולי תלמידי הבעל שם טוב. זהו ספר החסידות הראשון שהופיע בדפוס, מה שגרם לגאון מווילנה להוציא חרם שאוסר על בתי הדפוס להוציא לאור ספרי חסידות".
איך החסידים הגיבו?
"הם פשוט הקימו בתי דפוס והמפורסם שבהם הוא 'דפוס סלאוויטא'. הרעיון של הקמת בית דפוס היה חתרני, בערך כמו הקמת ערוץ טלוויזיה חדש. מעניין שהמדפיסים היו גאים באמונה שלהם שהובילה להפצת ספרי חסידות, ולכן עד היום במכירות פומביות, מה שראה אור בדפוס סלאוויטא שווה הון תועפות. מעניין שבאותה תקופה גם צמחה תנועת ההשכלה. כך נוצר מצב שבו הרבנים הליטאים קראו לשרוף את ספרי החסידים, והרבנים של החסידים דרשו לשרוף את כתבי המשכילים".
צילום רחפן בספרייה הלאומית החדשה
(צילום: סטודיו Yoko)
אי אפשר לסיים כתבה על שריפת ספרים בהקשר של העולם היהודי בלי להזכיר את שריפות הספרים בגרמניה הנאצית. "בשנות ה-30 של המאה הקודמת היו עשרות אירועים של שריפות ספרים בגרמניה ובאוסטריה. אבל אז שרפו בעיקר ספרים שייצגו אידיאולוגיות שהנאצים התנגדו להן, כמו למשל ספריו של מגנוס הירשפלד, שאכן היה יהודי, אבל הכתבים שלו נשרפו מאחר שהם עסקו בסקסולוגיה", אומר ד"ר נריה. "את חלק מהספרים של היהודים, ובהם תלמוד, הנאצים דווקא אספו, במטרה להקים 'מוזיאון של הגזעים הנכחדים', מאחר שהם תכננו להשמיד את היהודים. לאחר מלחמת העולם השנייה האמריקאים ניסו להחזיר חלק מהספרים שהנאצים בזזו לקהילות יהודיות וספרים רבים הגיעו אלינו לספרייה הלאומית, לספריות של ישיבות, ולספריות של אוניברסיטאות בארץ ובעולם".
