"מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית" – הסיסמה הזאת, שמובילה את ההפגנות הפרו-פלסטיניות במדינות המערב, מבטאת בתוכה שאיפה לשחרור של כל שטחי ישראל לטובת הפלסטינים. ההמשך של אותה סיסמה והנרטיב האקדמי שלה הוא התפיסה שלפיה "חייבים לסיים את הקולוניאליזם הישראלי".
השימוש במונח "קולוניאליזם" אינו מקרי. הוא מתקשר ישירות לתקופה שבה אימפריות, בעיקר אירופיות, שלטו בעמים אחרים וניצלו את משאבי הטבע שלהם. המבקרים של מדינת ישראל מנסים ליצור קשר בין השליטה הקולוניאליסטית מתחילת המאה ה-20 לסכסוך בין ישראל לפלסטינים.
האם באמת יש קשר בין הדברים, ואפשר לקרוא לישראל "קולוניאליסטית"? לדברי פרופ' רות ג'יניאו, מומחית לנושא הקולוניאליזם מהמחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, "מבחינה היסטורית לקולוניאליזם יש הקשר שלילי של שליטה בעמים אחרים וניצול נתינים קולוניאליים, ואין ספק שמדובר במונח טעון המשמש את הטוענים נגד ישראל".
יש בכלל הגדרה מוסכמת מהו קולוניאליזם?
"בדרך כלל כשאני מלמדת על קולוניאליזם, וגם בספר שכתבתי על הנושא, השתמשתי בהגדרה של ההיסטוריון יורגן אוסטרהאמל, שטוען כי זהו מצב שבו יש יחסי שליטה בין רוב מקומי למיעוט של פולשים זרים. על פי ההגדרה שלו, ההחלטות שמתקבלות הנוגעות לאותו רוב מקומי הן למען האינטרס של הפולשים ומדינת האם, ולא לטובת התושבים עצמם. למשל, באותה תקופה ההחלטות לגבי סלילת כבישים חדשים התקבלו לצורך הוצאה ושינוע של חומרי גלם מתוך המדינה ולא לטובת התנועה בין הכפרים של התושבים המקומיים. אלמנט נוסף שמאפיין מאוד קולוניאליזם הוא שכנוע עמוק בעליונות התרבותית ואפילו בזכות הטבעית של הפולשים לשלוט.
"האלמנט התרבותי היה חשוב מאוד בקולוניאליזם האירופי והטענה הייתה שיש רצון 'לתרבת' את הנשלטים, שהוגדרו על ידי השליטים כילידים פרימיטיביים, למרות שיש פה סתירה פנימית כי התפיסה הייתה שהם לעולם לא יצליחו בזה באמת, או שזה יחייב תקופה של 'אלף שנה'. למעשה השליטים הקולוניאליים לא היו באמת מעוניינים שהנשלטים יהפכו להיות דומים להם, כי אז זה היה מייתר את שליטתם".
"המטרה של הגעת היהודים לא הייתה ניצול כלכלי של הארץ לטובת מדינה מעבר לים. הייתה אוכלוסייה יהודית מצומצמת שישבה באזור תקופה ארוכה גם לפני העליות הגדולות, ואין שום ספק בנוגע לקשר ההיסטורי והתרבותי של העם היהודי למקום הזה"
אז אם ניאחז בהגדרה הזאת, זה לא ממש מתאר את מה שקורה בישראל.
"קודם כול, צריך לקחת בחשבון שרבים מהמפגינים והטוענים לא בהכרח יודעים על מה הם מדברים. חלקם לא יודעים על איזה נהר מדובר, ועל איזה ים, ואחרים צועקים וטוענים דברים אחרים שלא ממש עומדים במבחן המציאות המורכבת. כשמדברים על קולוניאליזם בהקשר של ישראל, חשוב לנסות לבודד את הטענה – האם מדובר על כל שטחי מדינת ישראל, על הגדה המערבית, על רצועת עזה? יש הבדל גדול בין הטענה שכל הפרויקט הציוני הוא קולוניאלי לבין התייחסות נקודתית לגדה ולעזה. לגבי האלמנט התרבותי, יש בוודאי תחושה של עליונות תרבותית אבל אין שום שאיפה, אפילו לא תיאורטית, לייהד את הפלסטינים או להנחיל להם תרבות ישראלית או יהודית. במקרה הזה אין שום דמיון לקולוניאליזם הקלאסי".
"היהודים לא הגיעו לפה בשליחות של איזו מדינה"
לדברי פרופ' ג'יניאו, אין בסיס אמיתי לטענה כי כל הפרויקט הציוני, והקמת מדינת ישראל ב-1948, זהים לקולוניאליזם האירופי. "היהודים לא הגיעו לאזור הזה בשליחות של איזו מדינה, כלומר אין מדינת אם מאחורי המהלך, והמטרה לא הייתה ניצול כלכלי של הארץ לטובת מדינה מעבר לים", היא מזכירה. "נוסף על כך, הייתה אוכלוסייה יהודית, מצומצמת אומנם, שישבה באזור תקופה ארוכה לפני העליות הגדולות ואין שום ספק בנוגע לקשר ההיסטורי והתרבותי של העם היהודי למקום הזה. אחת הבעיות הגדולות בטענה שישראל כולה היא פרויקט קולוניאלי, היא שברוב המכריע של המקרים המשטרים הקולוניאליים הגיעו לקיצם רק כאשר האירופאים עזבו וחזרו לארצותיהם. משמעותה של טענה זו היא שהדרך היחידה כביכול לסיים למעשה את הסכסוך עם הפלסטינים היא שאנחנו 'נחזור הביתה' ונסתלק מכאן, אבל במקרה שלנו זה כמובן אבסורדי. כלומר, מי שאומר את זה לא מכיר בזכות קיומנו, ואין בכלל על מה לדבר איתו".
הסיפור מסתבך כאשר מנסים להתעכב על אזורי העימות הנוכחיים – שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. "אם מדברים על האזורים האלה, אז הנושא מורכב יותר. יש הבדלים רבים בין מה שקורה כאן להגדרה של הקולוניאליזם, וזה לא אותו הדבר בדיוק, אבל מצד שני יש אלמנטים שאי-אפשר להתעלם מהם", טוענת ג'יניאו. "כך למשל, אחד הנושאים שעולים במחקר ההיסטורי על הקולוניאליזם הוא קיומן של שתי מערכות משפטיות מקבילות במושבות. במושבות של צרפת, למשל, הייתה מערכת משפט צרפתית שלה היו כפופים אזרחים צרפתיים ואירופיים אחרים, ומנגד מערכת שונה לנתינים הקולוניאליים שלא העניקה להם את הזכויות הבסיסיות שאזרחי צרפת זכו להן. בנקודה הזאת יש דמיון לכך שבשטחים לא חל החוק הישראלי, אלא רק על המתנחלים. דוגמה אחרת היא סלילת כבישים או תשתיות רק עבור ציבור יהודי ולא עבור הפלסטינים. בהקשרים האלה יש מציאות שדומה מאוד למציאות קולוניאלית".
אז מה אנחנו טוענים בעצם בתגובה?
"זה לא מצב של קולוניאליזם לפי הגדרתו ההיסטורית, אלא יותר מצב של שני עמים מסוכסכים שנמצאים על אותו שטח. מנגד, רק להגיד 'זה לא קולוניאליזם והכול בסדר' גם לא מקדם אותנו. אנחנו צריכים להכיר בזה שיש בעיה ושזה לא מצב נורמלי. קולוניאליזם קלאסי או לא, זאת פחות הסוגיה".
"אחת הבעיות בטענה שישראל כולה היא פרויקט קולוניאלי, היא שברוב המקרים המשטרים הקולוניאליים הגיעו לקיצם רק כשהאירופאים עזבו וחזרו לארצותיהם. כלומר, הדרך היחידה כביכול לסיים למעשה את הסכסוך עם הפלסטינים היא שאנחנו 'נחזור הביתה' ונסתלק מכאן, אבל במקרה שלנו זה כמובן אבסורדי"
האם הקיום והאחריות האזרחית של הרשות הפלסטינית לא שומטת את הטיעון הקולוניאלי?
"הרשות הפלסטינית לא שולטת על כל השטח של הגדה. יש חלקים גדולים שהם בשליטתנו ושבהם יושבת אוכלוסייה יהודית גדולה. התשובה לטענה הזאת, לפיכך, לא יכולה להיות שיש רשות פלסטינית. אני לא מתיימרת לתת את הפתרון הנדרש, אבל צריך להכיר בכך שיש כאן מצב בעייתי, ואין זה משנה איזו כותרת ניתן לו ועד כמה הוא דומה או שונה מהקולוניאליזם האירופי".
יש כאלה שמנסים לפצות על חטאי העבר
דרומה משם, ברצועת עזה, הטענה הקולוניאלית של השמאל העולמי נשמעת חלשה יותר. ישראל לא שולטת בפועל בשטח, ולפני 18 שנה היא פינתה את גוש קטיף ולמעשה נוצר גבול ברור בין שטח הרצועה לשטח ישראל. "הטענה של ישראל, שהיא יצאה משם ולא שולטת בשטח, נכונה במידה מסוימת. העובדה שחמאס, וחוגים במערב, מגדירים את 7 באוקטובר כחלק ממאבק לשחרור, היא מחרידה. זה שיש בכלל מישהו שמתייחס לטבח הזה כפעולה לגיטימית זה מזעזע. עם זאת, המצב שבו ישנה אוכלוסייה גדולה כל כך שסגורה ותלויה לחלוטין בישראל ובמצרים הוא לא משהו שיכול להיות בר קיום לאורך זמן, ויש הכרח למצוא לו פתרון", מסבירה ג'יניאו.
ההאשמה של ישראל בקולוניאליזם זכתה מאז 7 באוקטובר להד גדול בעולם, ומלבד ההפגנות הפרו-פלסטיניות היא נשמעת גם בקרב חוגי אקדמיה ולעיתים גם בתקשורת. מגיש הטלוויזיה הפופולרי, ביל מאהר, התייחס לכך לאחרונה בתוכניתו ברשת HBO, ואמר כי "בתקשורת נוהגים לכנות את הישראלים קולוניאליסטים, אבל זה לא נכון. קולוניאליזם מתרחש כאשר מדינה פולשת לתוך מקום אחר שאין לה שום קשר אליו בעזרת כוחות צבאיים. ליהודים יש כל קשר אפשרי לישראל. הם עומדים על אדמה שבה שלט דוד המלך לפני 3,000 שנה. הטענה שכל יהודי בארץ הוא קולוניאליסט נועדה ליצור להם דה-הומניזציה ולאפשר את רציחתם".
ביל מאהר מתייחס לטענה הקולוניאלית נגד ישראל
אחת הטענות שעולות בקרב ההסברה הישראלית היא שבמדינות הקולוניאליות לשעבר, דוגמת בריטניה או צרפת, מנסים "למרק את המצפון" על חטאי העבר דרך ישראל. גם אם די ברור שהדברים לא דומים לגמרי, התחושה היא שיש מדינות שמנסות לפצות על חטאי העבר באמצעות לחץ והתנגדות לישראל.
"אנחנו לא מדברים כאן בהכרח על ממשלות. הממשלות של המדינות הקולוניאליות לשעבר הן לא אלה שעוסקות בנו באופן אובססיבי, אלא ציבור מסוים במדינות האלה", מבהירה ג'יניאו. "סביר להניח שיש קשר בין נקיפות המצפון של אותו ציבור, בעיקר אליטות אקדמיות, לטענות נגדנו, בעיקר מכיוון שבחלק מהמדינות, למשל צרפת, עדיין קיימת בחישה בענייניהן של המדינות שבהן היא שלטה בעבר. יש גם מדינות כמו פורטוגל, שקולה אגב לא נשמע כמעט בהקשר הישראלי, שעדיין לא ממש התמודדו עם העבר הקולוניאלי שלהן וייתכן שזו הסיבה לעניין מופחת בסכסוך שלנו. ברור לגמרי שהקולוניאליזם בצורותיו השונות לא עבר מן העולם, ולומר שאנחנו 'הקולוניאליסטים האחרונים' זה מגוחך".
4 צפייה בגלריה
נשיא צרפת מקרון בוועידה צרפתית-אפריקאית. ההשפעה הצרפתית על אפריקה נמשכת
(צילום: Daniel Cole / AP)
אז למה התפיסות האלה מתפשטות במערב?
"המערב לא תמיד מבין את המורכבות של המצב שאנחנו מתמודדים איתו, ואלה אתגרים שהוא לא בכלל לא מכיר או יודע איך לפצח. סביר מאוד להניח שאם משהו כמו שקרה ב-7 באוקטובר היה קורה אצלם, הם היו מגיבים פחות או יותר כפי שאנחנו הגבנו. מצד שני, כל ההסתכלות הזאת על המערב, והדיונים לגבי הטענות המועלות נגדנו, קצת משכיחים מאיתנו את הצורך להסתכל גם על עצמנו, לא כי אנחנו הקולוניאליסטים האחרונים, אלא מפני שאנחנו צריכים לחשוב איזה עתיד אנחנו רוצים פה לילדינו ואיך אפשר להמשיך לחיות במקום הזה. כל הדיונים האלה על המפגינים והמערב לא פוטרים אותנו מהאחריות שלנו ביחס לעצמנו ולדור הבא שיגור פה. בסופו של דבר, לא משנה איך נקרא לזה, יש פה בעיה ומצב שלא יכול להימשך לנצח. במקום לכעוס על ההאשמות נגדנו כדאי שננסה למצוא דרך לצאת מהבוץ שבו אנחנו שקועים".
