עשרות אלפי מפגינים שטפו את רחובות לונדון בקריאה ל"שחרור פלסטין", הפגנה סוערת שכללה גם קריאות נגד ישראל ובשוליים שלה גם נגד יהודים. מדובר בהפגנה האנטי-ישראלית הגדולה ביותר מאז פרוץ המלחמה, והיא המשך של תודעה ארוכת שנים של הרחוב הבריטי שתומך במאבק הפלסטיני.
גם התקשורת הבריטית היא לא מהאהודות על הקהל הישראלי, שתופס אותה לעיתים קרובות כמוטה וכמאמצת נרטיבים של חמאס. איך הגענו למצב שבו דווקא מדינה שהיא בעלת ברית חזקה של ארצות הברית, שראש הממשלה שלה מיהר לבקר בישראל אחרי הזוועות של חמאס ושישראלים רבים גרים ומבקרים בה, הפכה לסמן האנטי-ישראלי באירופה?
ד"ר שמואל לדרמן, עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית, אומר ש"כדי להבין מה קורה באיים הבריטיים, צריך קודם כול להבחין בין אירלנד לאנגליה. באירלנד התודעה האנטי-ישראלית מבוססת בעיקר על הזדהות שלהם כעם שנכבש, כמו שהיה להם בזמן הכיבוש הבריטי של אירלנד. הם רואים במאבק הפלסטיני את המאבק ההיסטורי שלהם, ובאופן טבעי מתחברים לצד הזה בסכסוך. זה לא אומר בהכרח שכל אירי יהיה נגד ישראל, אבל זה הסנטימנט הכללי והוא בא לידי ביטוי גם בעמדות הפוליטיקאים המקומיים. הם זוכרים את התודעה של הקולוניה הבריטית ששלטה בהם, ורואים בישראל קולוניה ששולטת על הפלסטינים. התודעה האנטי קולוניאלית שלהם חזקה מאוד ומכאן העמדות הפרו-פלסטיניות שלהם".
ומה קורה באנגליה?
"באנגליה המצב מורכב יותר. מצד אחד, יש קהילות מוסלמיות שמטבע הדברים מזדהות עם הפלסטינים, ואלה גם רוב האנשים שאנחנו רואים שיוצאים לרחובות ומפגינים. הנושא הפלסטיני והמקומות הקדושים תופס מקום חשוב בתודעה האסלאמית הבינלאומית, ותמיד יש התעסקות עם זה ברמה כזאת או אחרת. באופן כללי אפשר לומר שאם אתה מוסלמי בבריטניה, אז באופן טבעי אתה תהיה לטובת הפלסטינים. אגב, זה לא אומר שאתה תומך אוטומטית בזוועות של החמאס, אבל אתה רוב הזמן תראה את הפלסטינים כקורבן של הסכסוך".
את העמדה של המוסלמים אפשר להבין, אבל למה אנגלים רבים שאינם מוסלמים מחזיקים גם כן בעמדות אנטי-ישראליות?
"יש פה עמדות מורכבות וחייבים להבין את התהליכים שקורים בשלושת העשורים האחרונים לשמאל הגלובלי. כמעט כל דבר באג'נדה של השמאל הגלובלי מתחבר לעמדות של תמיכה בפלסטינים. למשל, כל הנושא של המלחמה בעיראק, שגם בריטניה הייתה חלק ממנו. בניתוח של השמאל, זה בכלל היה קשור לנפט הרבה יותר מאשר מאבק בטרור והם רואים את זה תחת ההנצחה של האימפריאליזם האמריקני. אותו דבר הם רואים בסכסוך שלנו – מעצמה צבאית ישראלית שנתמכת על ידי ארצות הברית ובריטניה בתור חלק מהאימפריאליזם המערבי. חלק רואים בישראל בכלל שדה ניסוי לנשקים שאחרי זה נמכרים לכל מיני משטרים מפוקפקים. יש ביקורת גם של תנועות אנטי-תאגידיות ואנטי-מיליטריסטיות, וגם פה ישראל על המוקד".
נקודה נוספת נוגעת להיסטוריה של אנגליה עצמה. לדברי לדרמן, אחת האג'נדות של השמאל המערבי בעשורים האחרונים היא ההתמודדות עם המורשת הקולוניאלית האירופית: "יש ייסורי מצפון ורצון לתיקון היסטורי על פשעי הקולוניאליזם – רצח ילידים, כיבוש שטחים וניצול משאבי הטבע ואפילו העבדות, שהבריטים היו אשמים בה לא פחות מהאמריקנים.
"ומה הם רואים עכשיו בסכסוך שלנו? בדיוק את זה. אנשים שהם תופסים כ'לבנים עליונים' שולטים בעם אחר. הישראלים נתפסים כקולוניאליסטים שמתיישבים על אדמות של אחרים. מבחינת חלקם, כל הישראלים הם מתנחלים, גם אם הם משפחה תמימה בקיבוץ או צעירים שרוקדים במסיבת טבע".
אז ישראלים יגידו להם – אתם פשעתם בעבר ועכשיו אתם רוצים למרק את המצפון שלכם על חשבוננו?
"זה ברור שהכי קל למרק את המצפון על חשבון אחרים, וזאת טענה ישראלית לגיטימית לגמרי. מנגד, אי-אפשר לזלזל בעמדות האלה. הכוונות שלהן הן בעיקרון טובות, זאת תפיסת העולם שלהם וטבעי שהם ינתחו את המצב ויתמכו בפלסטינים. הבעיה מתחילה כשחלק מהם כל כך אדוקים באג'נדה שלהם שהם אפילו לא מסוגלים לבצע אקט אנושי מתבקש של גינוי טרור והרג אזרחים. אלה הרבה כוונות טובות שמובילות לסוג של גיהינום מוסרי".
אפשר גם לטעון נגדם שלדבר על זכויות אדם ושוויון וחופש זה נהדר, אבל איפה אתם כשאזרחי עזה נמצאים תחת שליטה של ארגון טרור בלי שמץ מהזכויות שאתם מדברים עליהם?
"זאת נקודה טובה, אבל חלק מהם פשוט לא יורדים לעומק הדברים ופשוט רואים את חמאס כארגון התנגדות – תנועה לאומית. משהו שמזכיר להם את ההתנגדות האנטי-קולוניאלית בעבר. הם יודעים שתנועות התנגדות ביצעו מעשי רצח בעבר והם מסתכלים על חמאס דרך הפריזמה הזאת, ופחות עוסקים במה שחמאס עושה בעזה. זאת הסתכלות פשטנית, ולדעתי רובם אפילו לא יודעים מה קורה בתוך עזה, אלא מתרכזים במאבק נגד ישראל. חלקם גם יפתרו את זה בכך שיגידו – 'אנחנו תומכים באנשי עזה ולא בחמאס'".
המקרה של התקשורת הבריטית
העימותים התכופים של נפתלי בנט עם ה-BBC, הדיווחים השקריים של הרשת לגבי הפצצת בית החולים בעזה והכותרות של עיתון "הגארדיאן" בשנים האחרונות הם סוג של דגל אדום עבור מרבית הציבור הישראלי, שמזהה את מרבית כלי התקשורת הבריטיים כמוטים לטובת הפלסטינים. לדרמן מפתיע ואומר שגם לפלסטינים יש טענות, והם תופסים את כלי התקשורת המובילים דווקא כפרו-ישראליים.
"זה פשוט עניין של פרספקטיבה. מבחינת הישראלים, ברור שכל חמאס הם טרוריסטים, אבל מבחינת ה-BBC שמנסה להישאר ניטרלי ואמין בפני כמה שיותר צופים, המדיניות המסורתית שלו היא לא לקרוא לאף אחד טרוריסט. זה לא אומר שהוא אנטי-ישראלי, אלא שהוא מנסה להישאר ניטרלי. ברור לי איך הישראלים תופסים את זה, אבל זאת המדיניות שלו. אם תסתכל על ראיונות עם פלסטינים, רוב השאלות של המראיינים מתחילות מאירועי 7 באוקטובר. פלסטינים טוענים שזאת טעות ושכל ריאיון שלא מתחיל בכיבוש או אפילו בנכבה הוא אנטי-פלסטיני".
"אין ספק שבבריטניה יש לחוגי השמאל הגלובלי ביטוי גדול יחסית, ולא סתם כמעט עלה לשלטון נציג של התפיסה הזאת, ג'רמי קורבין. ההיסטוריה הבריטית, יחד עם תפיסות כאלה וקהילה מוסלמית גדולה, מולידות את מה שרואים ברחובות לונדון"
לדברי לדרמן, המגמה של השמאל הגלובלי היא כמובן לא רק בריטית, אבל נראה שהוא בא שם לידי ביטוי יותר מאשר במדינות אחרות באירופה, וזה אולי מסביר את מספרי המפגינים הגדולים ברחובות לונדון נגד ישראל.
נניח שכל החלומות של השמאל הגלובלי יתגשמו, ישראל תחדל להתקיים ותהיה פה פלסטין מהים עד הירדן. מה הם חושבים שיקרה פה? שתהיה פה חגיגה של דמוקרטיה וזכויות אדם?
"ה-end game שלהם הוא באמת מדינה אחת מהים עד לירדן, אבל זה די מבוסס על פנטזיות והנחות מאוד הומניסטיות שאם תיתן לבני אדם את התנאים המתאימים, רובם ירצו לחיות את החיים שלהם בטוב ולא להרוג או לכפות אג'נדות על אחרים. התפיסה הזאת ממעיטה מאוד בערך של אידיאולוגיות קיצוניות וההשפעות שלהן. הם חושבים שאם לתפיסתם לא יהיה דיכוי וכיבוש, אז אנשים פשוט ירצו לחיות בטוב ולתנועות אלימות כמו חמאס לא יהיה כוח".
זה סוג של פנטזיה.
"כן, זה מנותק לגמרי מהמצב בשטח וגם מזה שקיימת פה מדינה יהודית שלעולם לא תרצה לוותר על הזהות שלה, ומנותק גם מרצונם של פלסטינים רבים במדינה משלהם ולא איזו מוטציה בשיתוף עם אחר. אין ספק שבבריטניה יש לחוגי השמאל הגלובלי ביטוי גדול יחסית, ולא סתם כמעט עלה לשלטון נציג של התפיסה הזאת, ג'רמי קורבין. ההיסטוריה הבריטית, יחד עם תפיסות כאלה וקהילה מוסלמית גדולה, מולידות את מה שרואים ברחובות לונדון".
"האהדה לפלסטינים עשתה דמוניזציה לישראל"
ד"ר נתן ארידן, מומחה לבריטניה במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות של אוניברסיטת בן-גוריון, מסביר כי "אנחנו רואים את ההפגנות האלו מפני שמאז 67' ישראל נתפסת בתור גוליית מול דוד הפלסטיני. אי-אפשר לנתק את זה מהפוליטיקה הפנימית בבריטניה. מה שקורה באנגליה הוא שהסטודנטים והעובדים מאוד מאורגנים במחאה, והם לוקחים את האהדה לפלסטינים והופכים אותה לדמוניזציה נגד ישראל".
ד"ר נתן ארידןצילום: דני מיכליסלדברי ד"ר ארידן, "בצרפת יש אחוז מסוים של מהגרים שהוריהם באו מהמגרב, אבל באנגליה רוב המוסלמים לא הגיעו מצפון אפריקה או מהמזרח התיכון, אלא הגיעו מבנגלדש, מפקיסטן או חלקים מהודו, והם מאורגנים מאוד והשתלטו על ההפגנות הפרו-פלסטיניות במדינה. הם מעולם לא היו בישראל או בשטחי הרשות הפלסטינית, אבל יש הסתה גדולה במסגדים נגד היהודים וישראל. זאת אנטישמיות, אבל הם לא מודים בזה, וטוענים שלא כל ביקורת על ישראל היא אנטישמיות אלא שמדובר בביקורת פוליטית לגיטימית. הטיעון הזה לא מחזיק, כי כאשר חוקרים את הרטוריקה והביטויים שהם משתמשים בהם, כמו ג'נוסייד ואפרטהייד, רואים שזאת הסתה ודמוניזציה ולא ביקורת פוליטית. את כל המנגנון הזה מממן לא מעט כסף".
מאיפה הכסף הזה מגיע אליהם?
"הם מגייסים כסף כדי לעזור לעם הפלסטיני, במסווה של צדקה לבתי חולים ולעניים, אבל חלק מהכסף הזה מתגלגל לגופי טרור או נשלט על ידם. די קל לגייס כספים לנרטיב של חזקים מול חלשים. לא הייתי מדביק סטיגמה על כל המוסלמים, אבל חלק מהמפגינים מצדיקים את פעולות הטרור של 7 באוקטובר, וטוענים שישראל מבצעת פשעים נגד האנושות בלי להתייחס בכלל לפעולות של חמאס. הם פשוט רוצים שניעלם מהמפה ושישראל תחדל מלהתקיים".
איפה עומד האנגלי הממוצע, זה שאינו מוסלמי ואינו יהודי?
"לאנגלי הממוצע, שאינו אקטיביסט, לא אכפת מהסכסוך וזה לא מעניין אותו. אכפת לו שמחיר הדלק עולה או שהשפעות המלחמה מגיעות לכיס שלו, לא הרבה מעבר לזה. באופן כללי, כשאנשים ברחוב רואים את ההפצצות מהאוויר ואת הגופות של הפלסטינים בשטח הם אוטומטית בעד הפלסטינים. מנגד, לכמה אנגלים היה אכפת כשכוחות בעלות הברית הפציצו את גרמניה והרגו אזרחים גרמנים? הם לא יודעים מה זה מלחמה, ואני שמח על זה, אבל הם פשוט לא מבינים את הסיטואציה לעומק. הם שופטים אותנו אחרת ממה שהם שופטים את הפלסטינים, לגבינו יש מערכת מוסר אחרת וחוקים אחרים. הם רוצים לתקן את ההיסטוריה של עצמם דרך הסכסוך כאן.
"בריטים רבים עוד זוכרים את המאבק שלנו נגד המנדט, ושנהרגו חיילים בריטים. יש תודעה היסטורית גם בנושא הזה. יש אפילו כאלה שמאשימים את בריטניה שעצם הצהרת בלפור גרמה לתודעה הציונית ולמאבק על עתידה של ארץ ישראל, וזה גרם להם הרבה בעיות בעולם הערבי, וזה גם יושב בתודעה של הזיכרון הבריטי".
