ניצנים של נוכחות יהודית בפנמה אפשר לראות כבר במאה ה-17. היהודים הגיעו כאנוסים מספרד ומפורטוגל שניסו בכל כוחם להמשיך ולשמור על דתם בסתר. בשנת 1821, עם סיום שלטונה של ספרד, הגיעו לשם יהודים ספרדים מג'מייקה ויהודים אשכנזים ממרכז אירופה. מאחר שלא הייתה קהילה יהודית מאורגנת בפנמה, רבים מהם התבוללו.
באמצע המאה ה-19 הגיע גל של יהודים לפנמה. בשנת 1876 הוקמה הקהילה היהודית הראשונה, "קול שארית", שהזדהתה עם היהדות הרפורמית. ב-1933 הגיעו יהודים מסוריה והקימו את קהילת "שבת אחים". למרות גלי ההגירה, מספר היהודים בפנמה הגיע ב-1936 רק ל-600 איש, אבל כיום הקהילה מונה יותר מ-17 אלף יהודים. בפנמה יש שלוש קהילות יהודיות מרכזיות: ספרדית, אשכנזית ורפורמית. הקהילה הספרדית, שבת אחים, היא הקהילה הגדולה והבולטת מכולן.
לפנמה הגעתי במסגרת שילוב של נסיעה עסקית וחופשה משפחתית, אך בתור חוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם הייתי חייבת למצוא גם זמן פנוי כדי לראיין את מנהיגי הקהילה היהודית במקום וללמוד קצת יותר לעומק על ההיסטוריה שלהם, על פועלם ועל אמונתם.
את פניי קיבלו בחיוך ובברכה אתי ניסים וסנדרה לוי, שתי נשים עוצמתיות ומעוררות השראה שמשמשות כחברות דירקטוריון בקהילה היהודית הספרדית, שבת אחים. לו"ז הפגישות שארגנו עבורי היה עמוס וצפוף עד מאוד, וכלל פגישות עם מנהיגי הקהילה ולקינוח פגישה עם ראש העיר של פנמה סיטי, מאייר מזרחי – ראש העיר היהודי הראשון בהיסטוריה של פנמה. בחור צעיר שצמח ונבחר ברוב קולות בזכות הרשתות החברתיות.
כבר בכניסה למתחם של קהילת שבת אחים אפשר להבחין באנשי ביטחון. הופתעתי לגלות שיש מזוזה ממש בכניסה למעלית, והתרגשתי עד דמעות לראות דגלי ישראל בכל פינה, שלטי ענק עם תמונות החטופים וקריאות Bring Them Home בכל מקום.
את יום הפגישות פתחתי עם הרב דוד פרץ שמכהן כרב הראשי של קהילת שבת אחים כבר תשע שנים ואחראי על כל ענייני הדת בקהילה, כולל הכשרות. לטענתו אפשר למצוא יותר מ-100 נקודות כשרות ברחבי פנמה – כולל מסעדות, בתי קפה, גלידריות, קיוסקים ושני סופרמרקטים ענקיים וכשרים.
הרב פרץ הגיע לפנמה מוונצואלה, כדי למלא חלל גדול לאחר מותם של שני רבנים שהיו רבני הקהילה במרוצת השנים, אחד מהם הוא הרב ציון רחמים לוי ששימש כרבה של פנמה במשך 57 שנה. הרב לוי נפטר בשנת 2008, אך רוחו מורגשת בכל מקום. תמונותיו תלויות בחדרי הישיבות השונים, כל חבר קהילה שפגשתי הזכיר את שמו ונשיא הקהילה ז'אק אשכנזי אף ציין בפניי שהם עובדים ימים ולילות במטרה לשמר את מורשתו של הרב לוי, כדי חלילה לא להרוס את כל מה שהוא בנה במשך עשרות שנים.
לפני כשנתיים נבחר ז'אק אשכנזי שוב בבחירות לנשיאות הקהילה, והוא עומד לסיים את הקדנציה שלו בקרוב. אפשר לומר עליו שידו בכול, אך הוא עושה הכול בצניעות, בשקט, בענווה ובאכפתיות אין קץ.
בתי כנסת פעילים – וארגון נשים שתורם לישראל
בפנמה יש עשרה בתי כנסת. שישה בבעלות הקהילה הספרדית שבת אחים (אני ביקרתי בשלושה בתי כנסת מתוך השישה: שבת אחים, אהבת ציון ועטרת יוסף), בית הכנסת אחד עבור הקהילה האשכנזית (בית אל), אחד עבור הקהילה הרפורמית (קול שארית ישראל) ושני בתי כנסת נוספים של חב"ד. לפי כמות בתי הכנסת אפשר להבין שכולם שמישים ומתנהלים בהם תפילות יומיומיות, ואף מספר מניינים.
לקהילת שבת אחים יש 14 חברי דירקטוריון, שתיים מתוכם הן נשים. חרף הייצוג הנשי המועט לטעמי, אתי ניסים וסנדרה לוי מרגישות את ההשפעה והעוצמה הנשית שלהן בכל ההחלטות שמתקבלות בוועידה ובקהילה באופן יומיומי.
אם בנשים עסקינן, בפנמה יש אוניברסיטת בנות (מדרשה חורב / אוניברסיטת אור) מטעמה של הקהילה, המוכרת על ידי הממשלה המקומית, ואותה מנהלת ביד רמה ליזי סילוורה דין, שמתגוררת במדינה במרכז אמריקה כבר יותר מ-20 שנה. סילוורה דין גם מעבירה שיעורים וגם מכינה כלות לקראת יומן הגדול.
בפנמה פועל גם ארגון הנשים הידוע ויצ"ו, שבו חברות יותר מ-2,000 נשים. סנדרה ישראל, שהגיעה לפנמה במקור מהארץ ושימשה כנשיאת ויצ"ו פנמה במשך שנים, משמשת שם כיום כנציגה של כבוד. ויצ"ו פנמה נחשב לארגון התורם רבות למיזמים שונים במדינת ישראל, כולל הקמת גנים ובתי ספר וסיוע כלכלי לנשים מעוטות יכולות.
דאגה רבה יש גם לדור הצעיר, לדור המנהיגים הבא. סופי אשכנזי היא אחת ממובילות התוכנית "SAY" לבני נוער. תוכנית זו מחולקת למספר מחלקות שמטפלות במשלחות ומסעות לבני הנוער, בפעילות אחר הצהריים ובהתנדבות לסיוע למיזמים שונים בקהילה, ואף דואגת למצב הנפשי של כל נער או נערה.
גם ארגון "הצלה" הגיע לפנמה. רמון גטניו הוא אחד ממקימי ארגון הצלה במקום ומשמש כאחד הדירקטורים בו. הוא מספר שכאשר החליטו להקים את הארגון בפנמה רכשו אמבולנס, אבל במהרה הבינו שהאמבולנס לבדו לא מספיק, וצריך גם לגייס צוות ולאסוף את כל הציוד הרפואי. לכן החליטו ללכת לקורסים וסדנאות בתחום בישראל, בארה"ב ובמקומות נוספים בעולם, וכיום ארגון הצלה בפנמה נחשב לארגון מקצועי, מפותח וטוב שכולם מברכים על קיומו.
אם בעניינים רפואיים עסקינן, בימים הקרובים תיפתח לראשונה בפנמה קליניקת "קשר": קליניקה בעלות נמוכה או אפסית לכל מי שאין בידו מספיק כסף כדי לשלם עבור טיפול רפואי.
המפגש עם ראש העיר
לקהילה יש גם מגזין מטעמה. כאשר פגשתי את הגברת אסתר אזרק היא ציינה בפניי שהרב לוי זצ"ל טען שכל קהילה צריכה שיהיה לה מגזין משלה, וכך היא יחד עם אתי ניסים וחברי קהילה נוספים החלו במשימה בהתלהבות רבה. הם פרסמו מגזין בכל רבעון שפירט את עשייתם הברוכה של חברי הקהילה, האירועים, השמחות, הודעות וחדשות. אך עם השנים, ועל רקע הקורונה שהפציעה לחיינו, אירועים חברתיים והתקהלויות לא היו דבר של מה בכך, ומאז הם החליטו להוציא מהדורה בכל פעם שהקהילה מציינת אבן דרך. ממש לאחרונה הוציאו מגזין לציון 90 שנה לקיומה של הקהילה, עם תמונות היסטוריות המספרות את סיפורה.
המגזין סוקר בצורה כרונולוגית את התפתחותה של הקהילה, כולל הקמת בית הספר אלברט איינשטיין ב-1955, הקמת המקווה ב-1957, הקמת הכולל "אמת ליעקב" בשנת 1994 והקמת הבניין החדש והמרשים "בית יעקב ומדרשה" בשנת 2023.
ניכר שלקהילה בפנמה יש את כל המוסדות היהודיים הדרושים עבור חיי קהילה עשירים ומלאי תוכן יהודי, כולל בתי כנסת, מקוואות, גני ילדים, שבעה בתי ספר שונים (דתיים יותר ודתיים פחות, אך כל תלמידיהם יהודים), חנויות, מסעדות כשרות, בית עלמין ועוד. אבל קבלה לשורותיה של הקהילה היא משימה לא קלה, מכיוון שבימים אלה יש קריטריונים שונים לכך, ואחד מהם הוא ששני ההורים צריכים להיות יהודים. על כך הם לא מתפשרים, והם מתעקשים בכל תוקף לשמור על צביונה היהודי והדתי של הקהילה.
הנשיא אשכנזי ציין בפניי כי כ-20% מכלל הקהילה היהודית הם ישראלים, והם משתתפים בחיי הקהילה באופן יומיומי. בשנים האחרונות מגיעים לפנמה ישראלים חדשים שלא ממש משתתפים בחיי הקהילה, לא חלילה בשל העובדה שיהודי פנמה אינם רוצים בהם אלא מפני שהישראלים החדשים בדרך כלל בוחרים לגור באזור החוף, ולכן הם משתמשים בשירותו של בית חב"ד שממוקם באזור. בית חב"ד המקומי עומד גם לרשות התיירים הרבים הפוקדים את פנמה סיטי, ברוחב לב ובאהבה, כפי ששליחי חב"ד עושים זאת כמעט בכל פינה ברחבי הגלובוס.
לאחר ארוחת צהריים קלה הגענו ללשכת ראש העיר. כאשר נכנסנו ללשכה, המתנו בחדר שבו נמצאים שרידים של חומות העיר. אימו של ראש העיר הצטרפה אלינו לפגישה, ונתנה לנו הסבר על המקום ועל הניצחון של בנה בבחירות. מרגש היה לראות מהצד את האמא היהודייה הגאה ששומרת על בנה שתמיד יישאר עם רגליו על הקרקע, כדי שהצלחתו לא תעלה לו לראש, לבקשתו.
אין ספק שסיפורו של מאייר מזרחי הוא סיפור הצלחה מרגש במיוחד. בחור יהודי בן 37, כוכב רשת שהצליח להתחבר לבוחריו בלי להוציא דולר אחד לקמפיין הבחירות שלו, וכל זאת קרה כאשר רמת האנטישמיות הולכת וגואה לאחר 7 באוקטובר. לא דבר של מה בכך.
ראש העיר הנמרץ והמחויך עסוק מהבוקר עד הערב בפתרון בעיות באופן כמעט מיידי עבור התושבים. נראה שהוא פועל מתוך רצון אמיתי להפוך את פנמה סיטי למקום טוב יותר לגור בו. אחד הדברים הבולטים אצלו הוא הרצון להשקיע בדור הצעיר. יומיים לפני שנפגשנו הוא ערך יום מיוחד לילדים עם פעילויות, כיף, מתנפחים ומשחקים, ולקינוח הזמין את כל הילדים לחתום על ה"סייברטראק" של טסלה. לא יכולתי לעמוד בפיתוי וחתמתי בעצמי על המכונית הלבנה והמגושמת.
בכל אדם שפגשתי בלטה האכפתיות, התשוקה לעשייה ברוכה, החיוך על הפנים, תחושת השייכות והזכות לעשות טוב, ומעל הכול – האהבה העזה למדינת ישראל. כאשר אדם מבין שיש לו תפקיד, זה מעניק תחושת שייכות ומשמעות לכל אחד ואחת, וזה בעיניי הסוד להצלחתה של הקהילה כולה. מי ייתן והם ימשיכו כך ויעלו מעלה-מעלה, ויהיו לאור ולדוגמה ליהדות העולם.
- אילת מאמו שי היא אשת עסקים, סופרת, מרצה בינלאומית וחוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם