על רקע התגברות אירועי האנטישמיות בעולם מאז 7 באוקטובר, יצאה משלחת של חניכי מכינת גליל עליון למסע שבו שמעו החניכים מיהודים בארצות הברית ובמספר מדינות באירופה – כולל נורבגיה, גרמניה, ספרד דנמרק ובריטניה – על האופן שבו הם מתמודדים עם המצב. לא פעם הם הופתעו ממה שראו.
"כמובן כל קהילה, מניו יורק ועד ספרד, שבורת לב ומתפללת באופן עקבי עבור החטופים וחיילי צה"ל, אבל הופתענו לראות קהילות יהודיות משגשגות כל כך", אמר רוי כספי, שנמנה עם משלחת החניכים מטעם המכינה הקדם-צבאית. "בין אם בגלל המלחמה ובין אם לא, כשביקרנו במקומות השונים היה ברור לנו עד כמה כל קהילה בחו"ל מאוחדת וחזקה".
בעקבות הירי מצד ארגון הטרור חיזבאללה מאז תחילת המלחמה, השלוחות של המכינה בצפון פונו. נעמה אלטמן, שנמנתה גם היא עם חברי המשלחת לחו"ל, ציינה כי "למרות שהקהילות חוות עלייה משמעותית באנטישמיות וניכור מצד חלקים מסוימים בחברה, הן מתמודדות ונלחמות בזה יום-יום באופן יוצא דופן ומעורר השראה. הפער בין החוויות היומיומיות של יהודים בחו"ל לחוויות של יהודים בארץ הוא באתגרים השונים שמתמודדים איתם. ההתמודדות של יהודי ישראל היא עם ההשלכות הישירות של הסכסוך, בעוד בתפוצות יהודים מתמודדים עם ההשפעות העקיפות, כמו אנטישמיות והדרה".
לדבריה, "אפשר להגיד שאחד הגורמים העיקריים של הפערים הוא העובדה שבארץ אנחנו חיים בסביבה שבה הרוב יהודי, כך שבדרך כלל השאלה האם האנשים בקרבתי הם יהודים או לא בכלל לא עומדת על הפרק. לעומת זאת, בחו"ל רוב האנשים אינם יהודים, ומכאן שהדילמות היומיומיות שמתמודדים איתן יהודי התפוצות שונות לגמרי, נוכח השאלה האם להציג עצמם כיהודים במקום מסוים, או התחבטות בשאלה האם החברים, האנשים מהעבודה וכל שאר הסביבה תומכים בישראל או לא. מכאן התלבטות אם להשאיר את אותם אנשים בסביבתם".
תוכנית "שבילים" היא תוכנית בינלאומית של מכינת גליל עליון, שבמסגרתה משתתפים יהודים מישראל ומהתפוצות לומדים בה יחד על העם היהודי על כל גווניו. המשתתפים מגיעים לקהילות היהודיות ברחבי העולם, שם הם לומדים על חיי היהודים בהן ועל האתגרים שניצבים בפניהם בשל דתם. המטרה העיקרית של התוכנית היא לגשר בין חלקי העם היהודי, בניסיון להתמודד מול האנטישמיות הגואה והתנועה האנטי-ציונית ברחבי העולם.
"כולנו עם אחד"
כשעולה השאלה לגבי עוצמת הקשר בין יהדות התפוצות לישראל, ברור לחברי המשלחת כי למערכת היחסים בין יהודים בתפוצות לאלה שחיים בישראל יש משמעות עצומה, שאת חשיבותה הגורלית למדו במהלך מסעותיהם לארה"ב ולאירופה. "הבנו שבסופו של דבר לכולנו יש מטרה משותפת, כולנו עם אחד ועל כן אנו תלויים זה בזה, וחוויותינו השונות משפיעות אחת על השנייה", הסביר כספי. "ישראל מסתמכת על מעצמות כמו ארה"ב כדי להגן על עצמה, וכדי לעזור לשמר זאת יש צורך בקהילות יהודיות חזקות עם השפעה וכוח ברחבי התפוצות".
הוא ציין כי "יהודים בחו"ל זקוקים לבית בטוח עבורם במקרה שמצבם בתפוצות יחמיר, והמקום הזה הוא מדינת ישראל. מעבר לקשר הביטחוני, יש משמעות גדולה לתמיכה שאנחנו מביעים אחד כלפי השני, שכן יש יהודים נוספים ברחבי העולם שגם הם מתמודדים עם אתגרים מסוגים שונים. זה קשר סימביוטי, שיעבוד רק אם שני הצדדים יהיו מודעים לצורך בקשר החזק הזה".
"ב-7 באוקטובר מצאנו את עצמנו בסיטואציה לא פשוטה, מכיוון שחלק מהצוות גויס ובמקביל החלו לפנות את ארבע השלוחות של המכינה, בעמיר, בכפר הנשיא, במעיין ברוך ובברעם", אמר עודד שטיין, ראש מכינת גליל עליון. "עם הזמן חלק ממי שגויס חזר למכינה וגם השלוחות בכפר הנשיא ובעמיר חזרו (שלוחת מעיין ברוך פונתה לכינרת ושלוחת ברעם פונתה לכפר הנשיא). למרות התקופה המאתגרת, הייתה פעילות חינוכית ענפה, שכללה יוזמות של חניכים שהבינו את גודל השעה ונרתמו לעשייה למען החברה הישראלית בכלל והמפונים בפרט".
הוא הוסיף כי "שותפות הגורל בין הקהילות היהודיות בחו"ל למפוני יישובי הצפון גדולה מתמיד. כל אחד נלחם בחזית שלו. דאגנו לשמור על קשר עם הקהילות היהודיות באמצעות שיחות בזום, שבחלקן אף השתתפו סנאטורים מארה"ב. חשוב להדגיש שמאז פרוץ המלחמה, נוכחנו לדעת עד כמה דוגמה אישית היא חשובה, בין אם בהתגייסות לצבא ובין אם במשימות לאומיות למען המפונים".
"בראייה עתידית, אין ספק שנשתתף בשיקום הגליל העליון", ציין שטיין. "אנחנו מתכננים להמשיך ולפעול, בין אם בשלוחות שכבר חזרו ובין אם באתרים חלופיים. בכל מקרה, יש לנו תוכניות חלופיות למקרה שהלחימה תתגבר, זאת הודות לקשרים שרקמנו לצורך המשך פעילות חינוכית (כמו למשל באפיקים). לדעתי מדובר במלחמת דת, גם בחו"ל וגם בישראל. יהודים נרדפים בשני המקרים בגלל יהדותם. טוב לראות שההתרחשויות רק מעצימות את הזיקה בקרב החניכים ומחזקות את הקשר בין הקהילות בחו"ל למה שמתרחש בישראל".
"המצב מדאיג מאוד"
כאמור, אחת מהמדינות שבהן ביקרו חברי המשלחת הייתה נורבגיה – מדינה שעלתה לכותרות בתקופה הזו לא פעם בהקשר של גילויי אנטישמיות כלפי היהודים, מה שהוביל למשבר הדיפלומטי החריף ביותר בתולדות היחסים בינה ובין ישראל.
אחר הטבח ב-7 באוקטובר ובעקבות הזינוק באנטישמיות העולמית אחריו, 32 נציגים נגד אנטישמיות במדינות מערביות, בהן ארה"ב, בריטניה, גרמניה, צרפת ושבדיה, חתמו על הצהרה המכירה בעלייה באנטישמיות בעולם המערבי, מגנה אותה וקוראת למדינות וחברות של רשתות חברתיות לנקוט פעולות נגדה. נורבגיה היא היחידה שסירבה לחתום על הגינוי לאנטישמיות, בהתאם לאמירת שר החוץ הנורבגי, אספן בארת איידה, כי היהודים שחיים בנורבגיה מרגישים חוסר ביטחון בגלל פעולות ישראל בעזה. מעבר לכך, נורבגיה הביעה תמיכה בתביעה נגד ישראל בהאג ומסרבת להכיר בחמאס כארגון טרור.
רבה של הקהילה היהודית באוסלו, הרב יואב מלכיאור, העיד שלא חווה בנורבגיה אנטישמיות ברמה כזאת בעבר. "לצערי, המצב מדאיג מאוד. יש גל של אנטישמיות שלא ראינו כמוהו. הזהרנו על כך בקהילה היהודית כבר כמה שבועות אחרי המתקפה ב-7 באוקטובר", סיפר. "הוצאנו הודעה חשובה מאוד, היו הרבה פגישות בנושא. מאז מלחמת העולם השנייה לא ראינו גל כזה אגרסיבי של אנטישמיות – גם ברמה של מה שנאמר בתקשורת. זה מתבטא בדברים שאנשים אומרים גם נגד ישראל, גם נגד ציונים וגם נגד יהודים, דברים שלא אמרו בעבר ולא היו מתקבלים פעם בשיח הציבורי ללא תגובה קשה מאוד".
לדברי הרב מלכיאור, יש שיח ער בין יהדות נורבגיה לראש ממשלת נורבגיה, יונס גר סטיורה. קהילות יהודיות בכל העולם חוות אנטישמיות, אבל הקהילה בנורבגיה קטנה יחסית ומונה כ-2,000 נפשות בסך הכול – מה שהופך את ההתמודדות למורכבת. "הקהילה היהודית בנורבגיה מעורה מאוד בחברה בכל מיני תחומים, כך שיש לנו יכולת להיות גשר ולהיות חלק מהשיח", הוא הסביר. "לא יעזור להגיד שכולם אנטישמים, מכיוון שרוב האנשים לא רעים מטבעם, אלא מוסתים על ידי אחרים. להצביע עליהם ולומר שהם אנטישמים לא יפתור את המצב, אלא ייצור עוד יותר תחושת אנטי".
הוא סבור כי "צריך להושיט יד לעולם ולקיים שיח שיוביל בסופו של דבר לשינוי במצב. בשנאה לא נלחמים באמצעות שנאה, אלא ממקום של אהבה". הוא הדגיש בדבריו כי ליהודים לא מסוכן להסתובב בנורבגיה, והיא נחשבת בעיניו לאחד המקומות הבטוחים ליהודים: "אני מסתובב עם כיפה על הראש ומקבל תמיכה ביהודים מאזרחי נורבגיה, כשלמעשה הם לא נגד היהדות אלא נגד פעולה כזו או אחרת של מדינת ישראל".
הוא הודה כי "יש מספר חברים בקהילת יהדות נורבגיה ששוקלים לעזוב לישראל. אם אנשים צועקים ברחובות נגד היהודים אז יש רצון לעזוב, ממש כמו שיש אנשים בישראל שרוצים לעזוב כי הם לא אוהבים את ההתנהלות בחלק מהמקרים. עכשיו אנחנו בשעת מבחן. אם החברה המקומית תבחר לא לשנות את דעתה ולא להקשיב לשיח שאנחנו מנסים לעורר, אז יכול להיות שגם אני אחליט לקום וללכת. הקהילה היהודית בנורבגיה אומנם נמצאת במשבר, אבל מקווה שנצא מזה מחוזקים, כי אנחנו מרגישים חלק מהחברה הנורבגית, והחברה הזו פתוחה מאוד לדעות של אחרים".