בלייק פלייטון הרגיש את השנאה בקמפוסים בארצות הברית שנים לפני המלחמה ברצועת עזה. בשנת 2019 הוא כתב טור ל"ניו יורק טיימס" שבו תיאר כיצד צעיר יהודי, ליברל, פרוגרסיבי, הומו, תומך בזכויות אדם ובמיעוטים שמוכן לצעוד בכל הפגנה עבור צדק ושוויון, מוצא את עצמו מחוץ למחנה הזה – רק כי בין השאר הוא גם תומך בישראל ובציונות.
הטור הזה, שזכה להדים רבים, לא שינה כמעט כלום בקמפוס שלו, באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, וכפי שנוכחנו לדעת, גם לא בשום קמפוס אחר ברחבי ארה"ב. לאורך השנים המצב רק החריף והגיע לשיא במהומות ובגלי האנטישמיות אחרי מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר.
פלייטון בן ה-24, שעלה לארץ לפני שנתיים, משיב כעת מלחמה: יחד עם העיתונאית ואשת ההסברה אמילי שרדר, הוא כתב את הספר "10 דברים שכל יהודי צריך לדעת לפני שהוא הולך לקולג'", שיוצא לאור בימים אלה באנגלית בהוצאת Griffith Moon Publishing. לדבריו, "הספר מספק רקע היסטורי על ישראל, השטחים והסכסוך, אבל גם על תרבות יהודית וזהות יהודית, וזה מידע שממש נחוץ בתקופה הזאת, כי אנשים צריכים את ה'הדרכה' הזאת ואת המידע שהספר מספק כדי לתת תשובות טובות לכל ההאשמות נגדם בקמפוס".
אתם מספקים רק מידע ועובדות, או גם ממש תשובות אפשריות להאשמות על כיבוש, רצח עם וכדומה?
"בוודאי, יש לנו ממש תשובות ישירות לכל הסוגיות שבהן מאשימים את היהודים. יש לנו חלק שלם שבו אנחנו מפרטים מדוע ההאשמות האנטישמיות האלה הן שקריות וכיצד נכון להגיב עליהן. הלוואי שמישהו היה נותן לי הדרכה כזאת כשהגעתי לקולג'. אני מרגיש שזה הספר שהייתי כותב לבלייק הצעיר אילו הייתה לי מכונת זמן".
מפגינים פרו-פלסטינים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק
(צילום: רויטרס)
הציפייה שלך היא שכל סטודנט יהודי ייאבק בקמפוס נגד האנטישמיות? יש גם רבים שרק רוצים לבוא ולעשות את התואר שלהם בשקט, וליהנות מחיים סטודנטיאליים בלי כל הבלגן הזה מהמזרח התיכון.
"זה חלק גדול בספר. אנחנו טוענים שאתה לא חייב לעשות שום דבר ממה שכתוב בספר ולא חייב להיאבק. יש דרכים אחרות לבטא את הזהות היהודית שלך בלי מאבקים יומיומיים בקמפוס. אפשר לבוא לארוחות בחב"ד, להיות פעיל בהלל ובארגונים לא דתיים, ועוד המון דברים. לא חייבים לקום כל בוקר למאבק. מנגד, בשביל האמיצים שכן רוצים להילחם באנטישמיות ולהיאבק עבור ישראל והעם היהודי, אנחנו מספקים להם את היכולת לעשות זאת. אני חייב לומר לכל המתלבטים – שווה לעמוד על שלך ולהיאבק. הקולג' הוא רק תחילת החיים, והמאבק הזה ילווה אתכם גם בסיום הלימודים. אם תעמוד על שלך ולא תוותר, זה יחזק אותך גם בהמשך".
להתמודד ישירות עם הטענות השקריות
אחת הטענות הישראליות הפופולריות נגד המבקרים שלה, בעיקר מחוגי השמאל ובקמפוסים, היא הצביעות. רבים המצביעים על ישראל ומפגינים נגדה מתעלמים לגמרי מקונפליקטים אחרים בעולם, וטוענים לאפרטהייד וליחס מפלה כלפי מיעוטים, בעוד מצב זכויות האדם ברוב העולם הערבי הוא בפירוש גרוע יותר מאשר בישראל.
3 צפייה בגלריה
מפגינים פרו-פלסטינים בהרווארד. "המלחמה היא רק תירוץ, האנטישמיות קיימת כבר שנים"
(צילום: Joseph Prezioso / AFP)
בהקשר צר יותר, הטענה הישראלית הרווחת נגד ארגוני להט"ב שמבקרים את ישראל היא "חמאס היה זורק אתכם מהגגות בעזה", ומקובל להדגיש בפניהם שהם תומכים בארגון שהוא במפורש גרוע ביותר ביחס לקהילה. אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו השתמש בנאום שלו בקונגרס האמריקני בדימוי דומה, ואמר שהתמיכה הלהט"בית בחמאס ובמאבק הפלסטיני דומה לתמיכה של עופות ברשת המזון KFC.
פלייטון טוען שהישראלים מפספסים לגמרי, וההשוואה לחמאס או למדינות אחרות לא רלוונטית: "אתם חייבים להבין את הלך המחשבה של חברי הקהילה ואנשי השמאל הקיצוני. אם אתה חבר בקהילה הלהט"בית מצופה ממך לחשוב בצורה מסוימת ולהתחבר לערכי שמאל, שפחות או יותר מחלקים את העולם לטובים ורעים, וישראל היא בצד הרע והכובש של הסיפור. הטענה שחמאס היה זורק אותם מהגגות בכלל לא עולה על הפרק. צריך להתמודד ישירות עם הטענה השקרית נגדנו ולא להפנות את הזרקור על מה שקורה אצל אחרים. אני חושב שצריך להתמקד בסיפור היהודי ובהצלחה של הציונות וכל מה שיצרנו. אפשר להראות להם את החיבור היהודי למיעוטים, את היחס לקהילה בישראל, ולתת פוקוס על סט הערכים שלנו. תקיפה של ערכים גרועים של האויבים שלנו לא עשתה עד כה את העבודה, ולכן כדאי ללכת לכיוון אחר".
נאבק גם עבור הדמוקרטיה בישראל
מוקדם יותר החודש שיתף פלייטון את סיפורו במסגרת "ספרייה אנושית" שכללה סיפורי עולים מרחבי העולם. הספרייה הייתה חלק מאירוע שהתקיים באנו – מוזיאון העם היהודי בשיתוף ארגון "נפש בנפש" לציון יום העלייה הלאומי, שמטרתו הוקרה והערכה לתרומתם של העולים לישראל.
פלייטון, שגדל בבית רפורמי ומעיד על עצמו כי הוא חילוני לגמרי, עשה עלייה בשנת 2022 כדי להתחבר יותר לזהות היהודית שלו, בכך שיחיה במדינת היהודים. בשנתיים האחרונות הוא עבר את רכבת ההרים הישראלית – שנה של הפגנות נגד המהפכה המשפטית ומחלוקות קשות, שמיד אחריה הגיעו 7 באוקטובר 2023 והמלחמה שטרם הסתיימה.
פלייטון בשיחות עם סטודנטים על המאבק באנטישמיות
למרות העובדה שהוא היה בארץ בתקופה הזו, פלייטון עקב בדריכות אחרי המאורעות בקמפוסים בארה"ב, שלדבריו היו דומים מאוד למה שהוא חש כבר לפני שנים, רק בווליום הרבה יותר גבוה. "המלחמה היא רק תירוץ לגל האנטישמיות שבאופן מעשי נמצא שם כבר שנים", הוא אומר. "הפעילות של צה"ל רק מטעינה אותם עוד יותר, אבל הם לא צריכים הרבה כדי לצאת נגד ישראל ועובדה שהם עשו את זה עוד לפני שנורה כדור אחד לעבר עזה. רואים את זה גם במעגלים החברתיים: אם אתה לא חושב כמוהם ולא מוכן לצאת נגד ישראל והיהודים, הם מיד מוציאים אותך מהמחנה".
באופן היפותטי, אילו מחר היה נחתם הסכם שלום אזורי וכל המלחמות היו מסתיימות, ישראל הייתה מתקבלת טוב יותר בחוגים האלה?
"ממש לא. אחת העובדות המפתיעות היא שדווקא בתקופת הסכמי אוסלו, האקטיביזם נגד ישראל בחוגי השמאל ובאקדמיה היה עוצמתי מאוד. הם לא יכלו לסבול את העובדה שאולי ישראל 'עושה את הדבר הנכון' ומצאו דרכים אחרות לצאת נגדה או לטעון ששום הסכם לעולם לא יהיה מספיק. האשמת ישראל והיהודים שתומכים בה בכל דבר רע שקורה, והצמדה של ביטויים כמו 'רצח עם', 'קולוניאליזם' ו'אפרטהייד' לישראל, היא תופעה של עשרות שנים, והאירועים בשטח לא ממש משפיעים עליה באופן עמוק. אתה תמיד צריך מישהו להאשים, וישראל ממלאת בדיוק את הפונקציה הזאת".
לדבריו, "מאבק באנטישמיות הוא לא מספיק עבורי כדי לבנות לעצמי את הזהות היהודית העמוקה שלי, ולכן עברתי לישראל כדי לחוות את מדינת היהודים ולבטא את כל הרבדים שלי כאן. אין לי משפחה בישראל אבל יש לי המון חברים כאן, ונשענתי עליהם מאוד בשנתיים הקשות מאוד שעברנו כאן".
יש כאלה שיטענו שגם ישראל נעה לכיוונים פחות ליברליים וסובלניים כלפי קהילת הלהט"ב וקבוצות אחרות.
"אני אוהב מאוד את תל אביב ומרגיש בה נהדר, אבל אין ספק שעכשיו כשאני ישראלי אני צריך להיאבק על הדברים שאני מאמין בהם – חופש דת, חופש לקהילה וזכויות שוות לכולם. ברור שיש פה עוד דרך ארוכה, ולא היססתי בשנה הראשונה שלי להצטרף להפגנות בכל הנושאים שלדעתי היה שווה להיאבק עליהם. המלחמה הייתה עבורי אתגר אחר לגמרי והתמודדתי עם לא מעט קשיים, בעיקר כי הייתי כל הזמן מחובר לחדשות המדכאות, אבל התגברתי על זה והכתיבה של הספר עזרה לי מאוד כי הרגשתי שאני עושה משהו טוב ופרודוקטיבי. הצעד הבא הוא להתגייס לצה"ל. אני מקווה שהכול יסתדר בקרוב, ואני אלבש מדים ואתחבר עוד יותר לזהות שלי ולישראל".
