ברכות על המינוי! אם אתה קורא שורות אלו, סימן שלקחת על עצמך את המשימה החשובה של עריכת סדר הפסח המשפחתי והובלתו. אומנם זה לא הסדר הראשון שלך וסביר להניח שמדי שנה אתה שותף לאירוע, אבל ייתכן שבבוקר אחרי שהסכמת לעניין קמת מכוסה בזיעה קרה ומחשבות של "למה לעזאזל הסכמתי לזה?!" הציפו אותך.
אבל אתה עדיין פה. לא ברחת. אזרת אומץ ואתה מחפש לך ברחבי האינטרנט הנחיות וטיפים שיכינו אותך למעמד הגדול. אז בוא תוריד מהמדף את ההגדה המאובקת שעוד מכילה את פירורי המצות מאשתקד, וניגש למלאכה (הניסוח הוא בלשון זכר, אבל הפנייה מכוונת לכל המגדרים).
3 צפייה בגלריה
ליל הסדר. ההגדה היא רק הוראות בימוי, והמטרה היא ליצור פסטיבל שלם
(צילום: shutterstock)
מתוך סדר פסח בבית בינ"ה בהודו
(צילום: בינ"ה)
בין מסורת לחידוש
עוד לפני שניגש לאירוע עצמו, צריכים להבין כלל יסוד שעומד בבסיס העיסוק בחגים או בכלל בזהות היהודית שלנו. הכול בנוי על איזון בין מסורת וחידוש – שני כוחות גדולים וחשובים שעיצבו את התרבות היהודית במשך אלפי שנים. אי-אפשר ולא צריך לבחור ביניהם: אם נלך רק עם מסורת, נאבד את הרלוונטיות שלנו ככל שיחלפו הדורות – ואם נוותר על המסורת אולי נהיה רלוונטיים, אך נהיה תלושים ונאבד את החיבור לדורות שקדמו לנו. לפיכך, מלאכת הובלת הסדר חייבת לשמור על המסורת, המשפחתית והלאומית, אך בד בבד להוסיף את הנגיעות המתאימות וההכרחיות של חידוש וחיבור לימינו ולדור שלנו.
אין משפחה אחת דומה למשפחה אחרת, בהקשר הזה, ורק אתם תוכלו להתאים את תמהיל המסורת והחידוש לאופי המשפחתי שלכם. לדוגמה, אם אתם חוששים מהקשב החלקי על בטן ריקה אפשר להפוך את הסדר, לאכול קודם ולעבור לחלק האמנותי עם הקינוח ונשנושים.
עכשיו, אחרי שנתנו לעצמנו את מתנת החידוש והמסורת, אנחנו צריכים להבין את העיקרון המנחה של ליל הסדר, אשר לעיתים מתפספס. לא מדובר בטקסט לקריאה והמטרה אינה להריץ אותו כמה שיותר מהר עד לארוחה המושקעת המחכה לנו. מדובר בהוראות בימוי, וכל מטרתן של הוראות אלו הוא לעשות פסטיבל שלם, להפעיל כמה וכמה טקטיקות חינוכיות ולהטמיע בנו את הסיפור המכונן של העם שלנו – סיפור היציאה מעבדות לחירות. החובה של הנחלת הסיפור הזה מונחת על כתפי דור ההורים, והם מצווים ב"הגדת לבנך" להעביר את הסיפור לדור הצעיר.
לעודד שאלות
הטיפ החשוב ביותר שלמדתי ממורותיי ומוריי לאורך השנים, שהוא גם האסטרטגיה המרכזית של ההגדה, הוא לעורר את המשתתפים לשאילת שאלות. ליל הסדר כולו מלא במנהגים אשר שונים מהלילות האחרים ונועדו לעורר שאלות. אנחנו עושים בכוונה דברים מוזרים כדי שהילדה שלנו תעצור אותנו ותשאל שאלה נפלאה: "אבא, למה אתה עושה את זה?" – ואנחנו נשיב: "הו, בתי, טוב ששאלת! בואי אספר לך סיפור".
התסריט הזה לא תמיד מתרחש בטבעיות, כמובן, ולכן צריך להתאמץ ליצור אותו. אחד ממוריי היה נוקט טקטיקה ישירה ומציג בתחילת הסדר סלסילה עם אגוזים/שוקולדים/פרסים או כל דבר אחר, ומכריז כי כל ילד (או ילד בנפשו) שישאל שאלה טובה במהלך הסדר יזכה בפרס. קצת תחרותיות לא מזיקה ויכולה לדרבן את כולנו, ולראיה המסורת של ליל הסדר מעמידה כבר בהתחלה את הילד הקטן ביותר על הכיסא, בעודו שר "מה נשתנה" כספתח לערב מוצלח של שאילת שאלות. אחרי שהקטנצ'יק כבר שאל, מטרתנו היא לדרבן את הגדולים להצטרף לחגיגה.
3 צפייה בגלריה
אחרי שהקטנצ'יק כבר שאל "מה נשתנה", מטרתנו היא לדרבן את הגדולים להצטרף
(צילום: Shutterstock)
כאן צריך לגעת בנקודה רגישה שאי-אפשר להתחמק ממנה. אנו, דור ההורים, בוגרי מערכת החינוך הממלכתית בישראל, מתקשים לעודד את ילדינו בשאילת שאלות על סיפורי ההגדה ופסח, כי אנחנו ממש לא בטוחים שנדע את התשובות לאותן שאלות: אמא, מה זה אפיקומן? אבא, למה יש שלוש מצות? אמא, מתי אוכלים?
בין כל שיעורי התנ"ך ותרבות ישראל שאנחנו זוכרים (או בעיקר לא זוכרים) מימי בית ספר העליזים, לא קיבלנו את הכלים והביטחון להוביל חג יהודי במשפחה שלנו. ולכן, כמו דברים רבים שהשלמתם מאז, תצטרכו לעשות את זה עכשיו. אז לא הכול יושלם בבת אחת, אבל אתם מוזמנים לגשת לאתרים כמו זה שלנו בבינ"ה – הבית של היהדות הישראלית, ולקבל את ההשלמות שאתם צריכים. קצת עבודת קריאה והכנה לקראת הסדר השנה וכבר תדעו להגיד שאפיקומן היא מילה ממקור יווני שמשמעותה קינוח שאוכלים בסוף הסעודה, ששלוש המצות מייצגת את עם ישראל על פי המסורת (ישראל, לוי וכהן) ושהאוכל מגיע מיד אחרי החלק הכיפי של הערב.
כן, החלק הכיפי. כמו באינספור פעמים אחרות שבהן הייתם צריכים לעניין את הילדים שלכם במשהו, הדרך לשם צריכה לעבור בהנאה ובעניין. "שקט-שקט, עכשיו קוראים" זו דרך בטוחה לפספס את מטרת העל של הוראות הבימוי שלנו.
אז מה כן? מה יעורר את השאלות? כל ילד הוא שונה. חכמינו עשו דבר נפלא כשהציבו את המשימה הזאת בבית סביב שולחן החג המשפחתי, ולא בבית הכנסת ובמרחב הציבורי. זה נותן לנו אפשרות לדייק, להתאים את הסגנון של הופעת ליל הסדר לגיל ולאופי של המשתתפים בו. ילדי גן, יסודי או נערות ונערים מתבגרים אינם זקוקים לאותה גישה, ומכיוון שעל פי רוב יש חתך גילים רחב, נצטרך להשתמש ביותר מדרך אחת. אמנה כאן כמה דרכים.
שירים רבותיי, שירים
ההגדה לא סתם מלאה בשירים. הם מערבים את כל הקהל ומוסיפים את הניגון החשוב שהוא הפסקול של הסיפור שלנו. אפשר להסתפק בשירים הרבים הקיימים ובמנגינות המסורתיות, אבל לא להתבייש להוסיף מהרפטואר המצוין הנלמד בגני ישראל. הבת הקטנה שלי שרה את "איך יודעים שבא אביב" כבר לפחות שבועיים, ולא יהיה מאושר ממנה לשיר אותו גם בחג. האפשרויות נעות מ"ארבעה אחים" של נעמי שמר ועד ל"עבדים" של ברי סחרוף, שעשוי אפילו להפתיע ולגרום לנער המתבגר להצטרף למקהלה.
("עבדים" של ברי סחרוף. גם הוא בא בחשבון)
מדרש ישן וחדש
מדרש הוא בסך הכול התייחסות ופרשנות מעניינת, חדשה ורלוונטית לסיפור יציאת מצרים. "צא ולמד", אומרת לנו ההגדה לפני שהיא פוצחת ברצף של פרשנויות על הטקסט מספר דברים של "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". אפשר לבקש מראש מאחד או שניים משתתפים בסדר להכין מדרש פרשנות (קצר!) שאותו יקריאו ברגע המתאים. חלפו בערך 25 שנים מאז, אבל אני עדיין זוכר את עצמי כילד מקריא את המדרש שלי. אני לא זוכר על מה הוא היה, אבל אני זוכר את החוויה. המרכיב הזה חשוב ונדרש במיוחד ככל שהילדים מתבגרים ומוכנים גם לאתגר אינטלקטואלי.
משחקים ותיאטרון
מדהים לשמוע על המסורות המשפחתיות השונות בהקשר הזה. ילדים שמתחפשים לבני ישראל, דופקים בדלת ונכנסים בהצגה קצרה, המנהג המזוהה עם יוצאי פרס להכות זה בזה בבצל ירוק במהלך השיר "דיינו", פנטומימה של כל המשתתפים במהלך ספירת עשר המכות או מסכות ייעודיות לשיר "חד גדיא" שמזכות את בעליהן בזכות להשמיע קולות של פרה, חתול או מלאך המוות. הכול כשר והכול חשוב בלמידה דרך חוויה.
אם יש מסורות משפחתיות (משני הצדדים), אמצו אותן והוסיפו משחקים כיד הדמיון והיצירתיות של משתתפי הסדר שלכם. גם פה אפשר ורצוי להאציל סמכויות לבני משפחה יצירתיים במיוחד.
סיפורים משפחתיים
ליל הסדר אומנם מציין אירוע לאומי, אבל אין ספק שזו הזדמנות להעמיק את ההיכרות גם עם הסיפור המשפחתי. סבא עלה לארץ בשנות ה-50, סבתא חצתה את מדבריות סודאן בדרך לישראל, הדוד זוכר ליל סדר במוצב בסיני – הזדמנות מדהימה לקצת קשב משפחתי ולהעברת סיפורי המורשת האלה, באופן שנותן מקום של כבוד לדור המבוגר סביב השולחן.
פסח בצל מלחמה
לבסוף, אי-אפשר ולא צריך להתעלם מהעובדה שאתם עורכים את הסדר בשנה הזאת: בעיצומה של מלחמה שטרם הסתיימה, כאשר מאות אלפי ישראלים לא יסבו לשולחן בביתם בגלל ההרס או הפינוי, במצב בלתי נתפס שבו למעלה ממאה חטופות וחטופים עדיין אינם איתנו ומאות אלפי חיילות וחיילים יסבו לשולחן הסדר בבסיסים ובמוצבים, בזמן שהם מגינים על כולנו.
בחרו את הדרך הנכונה עבורכם להתייחס לנושא – אפשר לעשות זאת בצמוד לטקסטים המסורתיים כמו "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" מהשיר "והיא שעמדה", או בהקשר לסיומת של "הא לחמא עניא" שבה מברכים: "השנה עבדים, לשנה הבאה בני חורין". אפשר גם לקשור סרט צהוב על הכיסא הריק של אליהו הנביא ולייחל לשובם המהיר של חטופינו, או לציין את כל חברי המשפחה שנמצאים בשירות צבאי פעיל ונבצר מהם לשבת איתנו השנה בסדר. ישנם אפילו רבים שהשנה ישלבו בסדר שלהם קטעים מתוך ההגדות הקיבוציות של יישובי העוטף, כמחווה והזדהות עם כאבם ואובדנם.
יובל לינדןצילום: אמילי ויסמןאני ממליץ גם בהקשר הזה ללמוד מהמסורת הנפלאה של ההגדה. לא סתם בחרו חכמינו לסיים את הסדר הרשמי (לפני המולת "אחד מי יודע" ו"חד גדיא") בברכה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". זו לא הפעם הראשונה שעם ישראל יושב לסדר פסח כאשר משהו שבור במציאות שלנו. במהלך הדורות לא פעם ישבו ככה. הבחירה לסיים בתקווה היא עוד חלק חשוב בחינוך ילדינו ובחיבור שלהם לסיפור שלנו. עם הזוכר את עברו כעבדים במצרים אבל גם מסתכל תמיד קדימה לשנה הבאה בירושלים הבנויה, כשחטופינו איתנו, המפונים יחזרו לבתיהם וחיילינו יהיו איתנו שוב סביב שולחן החג. אמן ובהצלחה.
- יובל לינדן הוא סמנכ"ל ומנהל מכינות ושנות שירות בארגון בינ"ה – הבית של היהדות הישראלית
