במוצאי השבת הקרובה יגיעו לסיומם אירועי חודש הארגון של בני עקיבא – נקודת השיא של תנועת הנוער הדתית-לאומית מדי שנה. בעיני עדי (זהבי) חג'בי, מדריכה בסניף בני עקיבא במושב יכיני המשתייך למועצה האזורית שער הנגב, יש לחודש הזה משמעות מיוחדת השנה. אחיה הגדול, יהונתן (זהבי) חג'בי, נרצח בידי מחבלים במתקפת 7 באוקטובר, ובשנה שעברה היא הייתה שרויה באבל ולא יכלה לציין את חודש ארגון כרגיל.
עדי, תלמידת כיתה י', היא מדריכה של חניכי שבט נבטים שיהפכו בקרוב לשבט ניצנים (כיתה ה'). גם אחיה יהונתן ז"ל היה מדריך אהוב בתנועת הנוער – הוא הדריך במשך שנתיים ביכיני ובהמשך הדריך בסניף במושב זמרת. בהיותו בן 18 ולפני גיוסו לצה"ל, מחבלים ירו בו למוות בחזהו. "הייתה לו אהבה מטורפת לבני עקיבא ולחניכים, הוא היה מדריך מסור", מספרת עדי.
4 צפייה בגלריה
יהונתן ז"ל ועדי (זהבי) חג'בי. "הוא לימד אותי איך לראות את החיים בצורה קצת יותר חיובית"
(צילום: באדיבות המשפחה)
בשנה שעברה אירועי חודש ארגון של סניף יכיני לא התקיימו כרגיל. "אנחנו מושב שנפגע וחשבנו שזה פחות מתאים. רוב המושב היה אז במלון בירושלים ועוד קבוצה קטנה יותר הייתה במלון בתל אביב", מספרת חג'בי. עם החזרה למושב, התאפשר שוב לקיים פעילויות בסניף. "השנה הבנתי שחייבים לציין את חודש ארגון, גם כדי להנציח את יהונתן וגם כי המושב באמת זקוק לקצת שמחה בתוך כל החושך, למרות שאנחנו עדיין בתקופת מלחמה", אומרת האחות השכולה. היא עצמה שייכת לשבט רֵעִים בתנועה, שקיבל את שמו בשנה שעברה מסיבות הקשורות למלחמה.
מה למדת מאחיך הגדול בכל הקשור להדרכה?
"למדתי המון. אח שלי היה אדם של שלום. הוא לימד אותי איך לאהוב גם את החניך הכי בלגניסט, שאף אחד לא מבין למה הוא מתנהג ככה. איך להבין אותו ולגרום לו להוציא את הטוב שבו. היה לו חניך קשה עם הרבה אנרגיות שאף אחד לא הצליח להכיל אותו ולהבין אותו. היו אומרים לו, 'עזוב אותו, הוא סתם'. את השנתיים ביחד הם סיימו כשאין דרך להפריד אותם. היום אני מדריכה את האח הקטן של החניך הזה, ואמא שלו אומרת לי: 'אין לי מילים להגיד לך כמה הילד שלי היה מחובר לאח שלך'. יהונתן לימד אותי מה זו מנהיגות, מה זה להיות מדריך, איך לראות את החניכים ובכלל את החיים בצורה קצת יותר חיובית.
"אני זוכרת שלפני שנתיים כשעוד הייתי חניכה היה בלגן בחודש ארגון שלנו, והגעתי הביתה בוכה, ממש התבאסתי. הוא שמע את זה מהחדר שלו, שנמצא ליד החדר שלי, פתח את הדלת וממש היה שם בשבילי, ישב ואמר לי מה לעשות ואיך לעשות".
אחד המאפיינים הבולטים של חודש ארגון הוא המנהג לצבוע את קירות החדרים והחללים השונים בסניפים. במסגרת יוזמת "קיר הנצח" שהגו בתנועת הנוער, בכל סניף מוקדש קיר אחד לנושא של חודש הארגון, "עם אשר רוח בו" – בעקבות רוח הגבורה הישראלית. הנושא המרכזי מלווה את התכנים והפעולות לצד ערכי התורה והעבודה שנמצאים ביסוד התנועה. "'קיר הנצח' בסניף שלנו מוקדש לא רק לנופלים והנרצחים של מושב יכיני, אלא גם לאחרים", מספרת חג'בי. "בחלק אחר בסניף אנחנו מנציחים את יהונתן, עם תמונה שלו ומשפט שלו, וכל שבט יוצא למסע התנדבות לעילוי נשמתו".
הריקודים חוזרים
סניף יכיני הוא רק אחד מבין סניפי התנועה בעוטף עזה שהגיעו לחודש ארגון ברגשות מעורבים, אחרי שספגו אבדות קשות ונאלצו לנדוד במשך תקופה. "בשנה שעברה לא היה לנו חודש ארגון", מספרת הדס נדב, קומונרית סניף "הזית" של בני עקיבא בשדרות. "הסניף היה אז במשבר. אני חושבת שכולם חיכו מאוד לחודש ארגון השנה, ותהיה שמחה גדולה, גם אם היא מלווה בכל מה שקורה במלחמה".
תקופה לא פשוטה עברה על הסניף, בזמן שחניכיו נאלצו להיות מפוזרים במקומות שונים בארץ. "המדריכים ניסו להעביר פעולות מרחוק ולבקר חניכים, אבל זה היה ממש קשוח", מספרת נדב. "בסוף חניך באילת לא יכול לבוא לפעילות בירושלים ולהפך. ברגע שחזרנו לשדרות, הכול תפקד. אבל לקח זמן עד שאספנו את כולם, זה היה תהליך".
4 צפייה בגלריה
יום הפתיחה מחדש של סניף בני עקיבא בשדרות. הקומונרית הדס נדב שנייה משמאל
(צילום: בני עקיבא)
לדבריה, "השנה הכול שונה. כל שבט קיבל נושא שהוא הולך איתו, סביב הנושא המרכזי – הרוח ברפואה, הרוח של החיילים, הרוח של משרתי המילואים ומשפחותיהם, הרוח של קרובי החטופים ועוד".
יש חניכים, מדריכים או קרובים של חניכים ומדריכים שנהרגו ב-7 באוקטובר או במהלך המלחמה?
"יש ארבעה חללים שקשורים לסניף, אחד מהם הוא ממש בוגר של הסניף, שילה כהן (קצין בדרגת סרן, מפקד צוות ביחידת שלדג, שנפל בקרב על קיבוץ בארי – ש"מ). בדגלנות יהיה שיר שמוקדש לו, והוא יונצח גם בשלט ובחולצות תנועה".
ליישוב שלומית לא חדרו מחבלים במתקפת 7 באוקטובר, אבל גם שם עדיין מורגש האבל על החללים. ארבעה מחברי כיתת הכוננות של היישוב, שנחלצו לעזרת המושב הסמוך פרי גן, נפלו בקרבות: בכור סויד, אוריאל ביבי, ראובן שישפורטיש ואביעד גד כהן.
תרצה פירר, הקומונרית של סניף בני עקיבא בשלומית, מספרת שאחת מבנותיו של כהן היא מדריכה ועוד שתיים מבנותיו הן חניכות בסניף, וגם שתיים מבנותיו של שישפורטיש הן חניכות בסניף. "זה באמת קשה. בשנה שעברה שינינו את התוכניות ולא היו הרקדות או ריקוד צוות. עשינו הצגה שקשורה לגוש קטיף", היא מספרת. "אני חושבת שגם המשפחות של הנופלים לא רוצות שנהיה באבל כל הזמן, ולא רוצות שנוותר על חודש ארגון או שנעשה משהו עצוב מדי. השנה יהיו ריקודים. כמובן יש לנו גם התנדבויות ואנחנו מכניסים תוכן לחודש הזה, יש לנו לימוד שבועי, ב'לילה כחול-לבן' נכין עוגות לחיילים ובהופעות במוצאי שבת נעשה מחווה לנשות המילואים. אנחנו עוסקים בעשייה ורוצים לתרום לעם ישראל".
איפה הייתם בחודש ארגון בשנה שעברה?
"את שבת הפתיחה עשינו בכפר עציון, לשם היישוב פונה, ובהמשך היישוב עבר למלון כרמים בקריית ענבים, שם העברנו את שבת ארגון. אחרי כמה חודשים חזרו לשלומית. היו כמה שהיה להם קשה לחזור בהתחלה, אבל לא רצו שהיישוב יתפלג ובסופו של דבר כולם חזרו".
