שיימינג או ביוש הוא פרקטיקה חברתית עתיקה מאוד – לכן לא פלא שגם ביהדות יש התייחסות ברורה לנושא. לפי היהדות הלבנת פנים אסורה ונחשבת לעוון חמור, ועם זאת יש כוכבית. בפועל יש מקרים שבהם ההלכה לא רק מתירה להשתמש בפרקטיקות של ביוש, אלא אפילו ממליצה עליהן. המקרה הקלאסי לשיימינג בהכשר הרבנות הוא סרבנות גט.
אף על פי שיש גם נשים שבתי הדין מגדירים כסרבניות, המעמד ההלכתי של הצדדים שונה בתכלית מאחר שרק הגבר הוא המגרש וזה נעשה ברצונו בלבד, בעוד נשים שמסרבות לקבל את הגט אינן יכולות למנוע מהגבר להמשיך את חייו ולהינשא מחדש. ד"ר עליזה בזק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב חקרה את נושא השיימינג נגד סרבני גט, מהלך שהוחזר לשימוש בידי מדינת ישראל לאחר שכמעט ולא השתמשו בו במשך 800 שנה.
הנושא עלה מחדש לדיון ציבורי בהקשר של סרבנות גט בעקבות המקרה של ד"ר עודד גז ב-2016, שסירב לתת גט לאשתו במשך תקופה ארוכה. "זה מקרה מדהים, כי הוא בדיוק הלימוד הכי משמעותי שלנו כציבור", אומרת בזק, "סרבנות גט יכולה להתרחש בכל מקום, בכל חברה: גם כשמדובר באנשים משכילים מאוד, אנשים שמכירים את העולם ההלכתי, אנשים שמודעים להשלכות שיצטרכו לספוג בעקבות הסרבנות, ובכל זאת מוכנים לשלם את המחיר, למרות שיש להם הרבה מה להפסיד".
בזק עסקה בנושא הביוש גם במסגרת הקורס הפופולרי שלה – "סרבנות גט: איך יוצאים מזה?" – שהיא מלמדת כבר שמונה שנים באוניברסיטה. "התחלתי את המחקר על השיימינג עם בחינת המקורות ההלכתיים", היא מספרת. "לאחר מכן קיימתי שיחות עם דיינים ורבנים בארץ ובחו"ל וחקרתי את ההתפתחויות שחלו בפסיקה ובחקיקה. מסורבות גט ממילא פגשתי, וכל אלה היו קרקע לניתוח של מקרים אקטואליים שהתרחשו במציאות והצעדים שננקטו בהם".
"התפשטות המידע הופכת את העולם לכפר גלובלי קטן, מעין קהילה אחת, וכך חוזר הסרבן למצבו של הסרבן בימי הביניים. אם לפני השיימינג הוא יכול היה לטוס למקום שבו לא יוכר ולא יביישו אותו, עכשיו אין לו לאן"
מה זה בעצם שיימינג נגד סרבן גט? איך הוא מתבצע?
"בשיימינג של סרבן גט, בית הדין מאפשר לאישה לפרסם את פסק הדין המחייב אותו לתת גט לאשתו, את השם שלו ואת התמונה שלו. המקרה של גז פורסם ברשתות החברתיות וזה הגיע משם לכל מקום ולכל כלי התקשורת. גם בחו"ל נתלו מודעות בריכוזים הדתיים הגדולים, בארה"ב, בצרפת, באנגליה".
איך בדיוק החלטה כזאת מתקבלת?
"כאשר בני זוג שנישואיהם עלו על שרטון מגיעים לשטוח את טענותיהם בפני בית הדין, יש כמה אפשרויות. בית הדין יכול לפסוק 'שלום בית' ולהפנות את בני הזוג לייעוץ כדי לנסות ולהציל את הנישואים; אפשרות נוספת היא שבית הדין יפסוק שראוי או רצוי שבני הזוג יתגרשו; אפשרות שלישית היא שבית הדין יפסוק 'חיוב גט'. מכוח פסיקה כזו יכול בית הדין להפעיל לחץ על הסרבן לתת את הגט באמצעות סנקציות כלכליות, סנקציות חברתיות ומניעת זכויות אזרח שונות. אפשרות רביעית היא שבית הדין יפסוק 'כפיית גט': בעבר סרבן הגט היה מקבל מלקות (מכות שוט) עד להסכמה מצידו למתן גט, היום חירותו נשללת והוא מוכנס למאסר".
בין ההרחקות מהעבר לשיימינג העכשווי
הביוש קשור לשלב חיוב הגט, כאחד הכלים ללחוץ על הסרבן לשחרר את אשתו. לדברי ד"ר בזק, הבסיס ההלכתי לשיימינג הוא "הרחקות דרבנו תם".
4 צפייה בגלריה
המעמד ההלכתי של הגבר ושל האישה שונה בתכלית. בית הדין הרבני בתל אביב
(צילום: Ms. Li, shutterstock.com)
מה הן אומרות?
"רבנו תם, נכדו של רש"י שחי במאה ה-12 בצרפת, פסק שברגע שבעל חויב לתת גט לאשתו ולא נתן, צריך לנהוג בו בדרך הבאה (מתוך חיבורו 'ספר הישר'): 'אך אם כל רבותינו שוין בדבר, תגזרו באלה חמורה על כל איש ואישה מזרע בית ישראל הנלוים אליכם, שלא יהיו רשאין לדבר עימו, לישא וליתן עמו, להאכילו ולהשקותו ולבקרו בחלותו'.
"מה שמתואר כאן נשמע כמו חרם או נידוי. לא מדברים איתו, לא עושים איתו משא ומתן, לא מבקרים אותו בחוליו – אבל רבנו תם מבהיר באותה תשובה הלכתית שאין מדובר בנידוי מלא שייכנס לגדר כפיית גט ויפסול את הגט, אלא בנידוי קל, שבאמצעותו החברה מתרחקת מהסרבן, לכן זה נקרא 'הרחקות'. הריחוק הזה מהסרבן מונע ממנו טובה – הוא מונע ממנו זכויות שונות שבהן זוכה אדם בדרך כלל מהחברה שאליה הוא משתייך".
לדברי בזק, כבר לפני 800 שנה לא היה מדובר ב"רשימה סגורה" ולמעשה רבנו תם הדגיש כי הדיינים והפוסקים בכל דור יכולים להוסיף עוד סנקציות שעשויות לדעתם להוביל את הסרבן לתת גט לאשתו, אך בתנאי שהן אינן חמורות מאוד ומובילות לכפיית גט. כך למשל נכנסו נושאים כמו סירוב לקבורה של קרוביו. מאות שנים עברו מאז שרבנו תם כתב על ההרחקות ההן, ובתי הדין כמעט ולא השתמשו בהן.
"לדעתי, שתי תמורות שחלו באורח החיים המודרני אחראיות לכך שיעילותן של ההרחקות נפגעה", מנתחת בזק. "הראשונה היא התפתחות התחבורה. בימים עברו, כשסרבן עבר נידוי בקהילה, הדבר השפיע על חייו במידה רבה, שכן מעבר מהמקום שבו חי למקום חדש שבו לא יהיה מוכר היה מסובך מאוד. התקופה המודרנית הקלה מאוד על סרבן הגט להמשיך במעלליו. התפתחות התחבורה אפשרה לאדם לעזוב למקום אחר שבו הוא לא מוכר ולא מתרחקים ממנו, ואף להגיע אליו בזמן קצר ובנוחות מרבית.
"הגורם השני לכך שההרחקות איבדו את היעילות שלהן בתקופה המודרנית הוא מקומה של החברה בחיי הפרט. בתקופה המודרנית כוח החברה נחלש ורעיונות של פיתוח אישי ושל אינדיבידואליזם מוצאים להם אחיזה בכל שטחי החיים. במשפט נלחמים לשמור על זכותו של הפרט, כבודו, חירותו ורווחתו. בחברה כזו, לחץ החברה פחות משפיע ואנשים שמורדים במוסכמות הופכים להיות אפילו מושאים להערצה".
להחזיר לחברה את כוחה
כיוון הרוח השתנה שוב כעבור שנים רבות. "800 שנים לאחר ההרחקות של רבנו תם, בסוף המאה ה-20 נוספו על הסנקציות העתיקות גם סנקציות חדשות שמבוססות על ההרחקות אבל אינן מחליפות אותן", היא מסבירה. "היוזמה לחקיקה באה מתוך מערכת בתי הדין הרבניים – מצד שני הרבנים הראשיים, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, מנהל בתי הדין הרבניים ודיינים נוספים, בעקבות דוקטורט של עורך הדין המנוח ד"ר יעקב וינרוט שקרא להחיות את הרחקות דרבנו תם.
"בשנת 1995 נקבעו סנקציות מכוח החוק הישראלי על בסיס הרחקות דרבנו תם, המלבישות בלבוש חדש את התקנות העתיקות והופכות אותן לרלוונטיות מחדש. סנקציות אלה מאפשרות לבית הדין להטיל צווי הגבלה על הסרבן. לעכב את יציאתו מן הארץ, למנוע ממנו לקבל דרכון או לחדש אותו. הן שוללות ממנו את רישיון הנהיגה שלו, מונעות ממנו להתפרנס מעבודתו ולעסוק כמעט בכל עבודה בשירות הציבורי ובשירות הפרטי, מונעות ממנו למשוך פנקסי צ'קים, מכתימות את שמו בבנק כלקוח מוגבל ופוגעות בזכויותיו של האסיר סרבן הגט".
מה נשאר מההרחקות המקוריות שהציע רבנו תם?
"ניתוח הסנקציות יראה שהן שומרות על שני היבטים המאפיינים את ההרחקות העתיקות: בידוד הסרבן וביוש שלו, ושהן מצרות את צעדיו בדיוק בנקודות שציינתי שהחברה המודרנית הקלה עליו: הן מקשות על ההתניידות שלו (באמצעות צו עיכוב יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה ודרכון), והן מחזירות לחברה את כוחה. הוא לא יכול לעבוד, הוא לא יכול להתפרנס ושמו מוכתם כלקוח מוגבל בבנק. באופן הזה הן מחזירות אותו ככל האפשר למצבו של הסרבן בחברה בימי הביניים. זו, לדעתי, הסיבה להצלחתן. אומנם, הסנקציות הישנות והחדשות אינן עשויות מעור אחד; הראשונות באות מכוח ההלכה והשניות מכוח החוק הישראלי – אבל השילוב של שתיהן עושה את העבודה ובתי הדין הרבניים מרבים לנקוט אותן במקרים של חיוב גט".
נקודת הציון הבאה בהתקבעות של הפרקטיקה התרחשה כאמור ב-2016, כשבית הדין הגדול בראשות הרב דוד לאו פסק על שיימינג לסרבן הגט עודד גז. "בית הדין התיר לאשתו לפרסם את שמו ואת תמונתו של הסרבן ופנה למקומות העבודה שלו בקריאה לפטרו ולא לכבדו בכיבודים דתיים ואחרים", אומרת החוקרת.
"במקרה של סרבן הגט עודד גז, לא השיימינג סיים את הנישואים, אלא התרת הקידושין. גם במקרה של ירון אטיאס, השיימינג לא עזר. הסרבן נתן גט רק כי לא רצה להיכנס לכלא. הסיפורים האלה מייצגים את המציאות בארץ"
גז עבד באותה תקופה כמרצה במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן, והיה פוסט דוקטורנט לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב. "עם פרסום השיימינג הוא ברח מהארץ, באמצעות דרכון מזויף, ובסופו של דבר נלכד בבלגיה עד להסגרתו. התפשטות המידע הופכת את העולם לכפר גלובלי קטן, מעין קהילה אחת, וכך חוזר הסרבן למצבו של הסרבן בימי הביניים. אם לפני השיימינג הוא יכול היה לטוס למקום שבו לא יוכר ולא יביישו אותו, עכשיו אין לו לאן".
היתרונות מול החסרונות
ד"ר בזק מונה מספר יתרונות בביוש סרבני גט: "דרכו אנו מחזירים תקנה דתית שהפכה להיות אנכרוניסטית על ידי כך שאנחנו מדברים בשפה הטכנולוגית הנוכחית, והופכים את הפרקטיקה לרלוונטית ואפקטיבית. מעבר לכך, השיימינג משקף את הערכים של החברה. באמצעותו החברה אומרת שהיא מקיאה מתוכה את התופעה. נימוק שלישי לנקיטת הכלי הזה הוא שזה מרתיע סרבני גט פוטנציאליים שרואים כמה שיימינג הוא חוויה קשה לסרבן.
"יתרון נוסף הוא שהשיימינג עוזר לחוליות החלשות בחברה, כפי שטען אחד החוקרים. לנשים יש לרוב הרבה פחות כסף והרבה פחות כוח כשהן מגיעות לבית הדין, ואנחנו רואים ביותר מדי מקרים שרוב המשאבים נמצאים אצל הבעל. האישה מגדלת את הילדים ועובדת במשרות חלקיות, ואז מוצאת את עצמה עם ייצוג פחות טוב בהליכי הגירושים. השיימינג מאפשר לאישה לאזן את המשוואה. שיימינג אינו מצריך כסף. האישה פשוט מעלה את המידע לרשתות החברתיות. מעבר לכך, היא גם לא עוברת על איסורי לשון הרע או הלבנת פנים. השיימינג בא לתקן עוולות, וכוחו של לחץ חברתי הוא עצום".
אבל האם הביוש באמת אפקטיבי? התשובה מורכבת. "לצערי, השיימינג איננו מספיק אפקטיבי בינתיים בישראל", היא מציינת. "במקרה של עודד גז, למשל, זה לא עזר. הוא עזב את הארץ, דילג בין קפריסין, אוקראינה ואנגליה, ולבסוף נתפס בבלגיה. היה חשש שהוא לעולם לא ייתן גט. כשהחל תהליך ההסגרה הוא נשמע אומר לאחד העיתונאים שגם אם יתנו לו 5,000 מלקות הוא לא ייתן גט".
יש בפרקטיקת הביוש גם סכנות או צדדים שליליים?
"כשאנחנו שומעות על שיימינג בפעם הראשונה אנחנו ממש מתלהבות, ואני עדיין מתלהבת מזה, אבל ככל שמעמיקים רואים שהמציאות מורכבת. האם תמיד פרסום יועיל לנפגע? אנחנו רוצים שהוא תמיד יועיל לנפגע. לשיימינג יש גם חסרונות ולכן צריך לשקול כל מקרה לגופו. שיימינג עלול להוביל להתאבדות. ראינו את זה במקרים שונים בתקופה האחרונה, וגם מחקרים מצביעים על זיקה בין שיימינג להתאבדות. חוץ מזה, אנחנו מטילים על החברה נטל כבד ונתונים בה אמון, אבל לא תמיד החברה ראויה. בימי הביניים ההמון היה רץ לראות איך תולים אדם בכיכר העיר. שיימינג הוא תלייה וירטואלית של אדם בכיכר העיר. אנחנו רוצים לסמוך על החברה, אבל יש לה גם חסרונות".
"אני חושבת שפשוט צריך ללמוד מהו האופן שבו השיימינג יעבוד בצורה הטובה ביותר בארץ. אולי כדאי לבדוק למה בחו"ל זה כן עובד. בחו"ל הסרבן תלוי בשירותי הקהילה בתחומים רבים של החיים ולכן ירגיש מאוים יותר משיימינג"
לדבריה, עוד חיסרון הוא שהביוש עלול להביא דווקא להחרפת הסרבנות, כי הוא יכול להביא את הסרבן לעמדה שבה אין לו מה להפסיד: "שמו הוכתם ללא היכר, הוא מנודה מהחברה, אין לו עבודה, אשתו כבר לא איתו. הוא עלול להרגיש שאין לו מה להפסיד ולהתבצר יותר בעמדתו.
"חיסרון נוסף של השיימינג הוא שאנחנו מרגילים את הציבור לשימוש בכלי הרסני ובעל השלכות מרחיקות לכת. קיים חשש שהציבור לא יבחין בין שימוש בשיימינג מתוקף פסיקה שיפוטית ובין שימוש בשיימינג כשחברה חושבת שיש להשתמש בו לתיקון עוולות שונות. אפילו אם הציבור יבחין ביניהם, עצם השימוש בשיימינג מקהה את הרגישות לשלילה הקיימת בביוש".
בחו"ל השיימינג אפקטיבי יותר
במקרה של עודד גז, שבו גם האינטרפול נכנס לתמונה, הסיפור לא הסתיים בהתרצות ובמתן גט. בזמן שהתנהל מצוד חובק עולם אחריו, בית הדין בחיפה שטיפל בענייני הזוג כבר עבר לשלב הבא – והדיינים מצאו דרך להתיר את הקידושים. "בית הדין מצא ליקוי משמעותי באחד מעדי הקידושין, התיר את הקידושין והאישה הפכה להיות רווקה", מזכירה בזק. "לא השיימינג סיים את הנישואים, אלא התרת הקידושין. גם במקרה של ירון אטיאס ומזל דדון, שפורסם ב-2018, השיימינג לא עזר. הסרבן נתן גט רק כי לא רצה להיכנס לכלא. למיטב ידיעתי, הסיפורים האלה מייצגים את המציאות בארץ. בחו"ל, לעומת זאת, השיימינג של הקהילה היהודית הרבה יותר אפקטיבי, ושם זה מצליח".
ד"ר עליזה בלק. "אני אופטימית"באדיבות המצולמתאולי זה אומר בעיקר דברים לא טובים עלינו, כחברה הישראלית? אולי אנחנו אדישים מדי להתנהגות לא מוסרית?
"זאת גישה מעניינת. אני חושבת שפשוט צריך ללמוד מהו האופן שבו השיימינג יעבוד בצורה הטובה ביותר בארץ. אולי כדאי לבדוק למה בחו"ל זה כן עובד. בחו"ל הסרבן תלוי בשירותי הקהילה בתחומים רבים של החיים ולכן ירגיש מאוים יותר משיימינג. אני לא יודעת אם בחו"ל האנשים טובים יותר, אני אסנגר קצת עלינו ואטען שהם טובים יותר בהקשבה ומגויסים יותר לחברה שבה הם חיים בגלל סכנת ההתבוללות. זה קיומי עבורם. בחברה כזו הסרבן ירגיש לכוד יותר, ושיימינג יהיה אפקטיבי יותר".
אבל החברה בישראל בהחלט מגויסת לנושא וגם מודעת לו. אני חושבת שגם לא מעט דיינים עושים כל שביכולתם כדי שזה יעבוד, וגם לא מעט ארגונים.
"אולי מעבר לניתוח נסיבות התיק של הסרבן ואופיו, נדרש ניתוח של החברה שאליה הוא משתייך. כדי להעריך אם השיימינג יהיה אפקטיבי בתיק ספציפי, יש לפצח את הגורם שיהפוך את השיימינג לבלתי נסבל עבור סרבני גט באקלים התרבותי הישראלי. זה יכול להיות באמצעות הוספת עיצומים כספיים לטובת האישה (כפי שהוצע בהצעת חוק בשנה שעברה), וזה יכול להיות בדרך אחרת. אני אופטימית. השיימינג הוא כלי עוצמתי ויש להמשיך להשתמש בו. בעזרת ה' זה יביא את התוצאות המיוחלות".
