לכאורה, בחירות 2022 הביאו את הייצוג הפוליטי של המגזר הציוני-דתי לנקודת שיא: רשימת "הציונות הדתית" זכתה להישג אדיר של 14 מנדטים. בפועל, ד"ר מנחם לזר אומר כי רבים מהאנשים שהצביעו למפלגה הזו כלל אינם דתיים (בפרט רבים מתומכי "עוצמה יהודית" שרצה יחד איתה), והזרם המרכזי של המגזר הדתי-לאומי מתמודד עם ואקום יוצא דופן: "בפעם הראשונה מאז הקמת המפד"ל ב-1956, אין מפלגה שמייצגת את המיינסטרים הדתי-לאומי".
התהפוכות שעבר הייצוג הפוליטי של המגזר הדתי-לאומי בישראל בעשור שחלף מאז בחירות 2013 היו דרמטיות כל כך, שהן הספיקו כדי למלא את עבודת הדוקטורט של לזר, המתפרסת על פני מאות עמודים. התמורות שהתחוללו במהלך התקופה הזו הכריחו אותו לעדכן אותה ללא הרף.
"הדוקטורט מראה איך המגזר הזה נמצא בתהליך של התרופפות, התפוררות", הוא מציין. "בעשר שנים היו שבע מערכות בחירות, והיו בהן שמונה היערכויות שונות של מפלגות המגזר. גם ראשי המפלגות שמייצגות את המגזר התחלפו. זאת בניגוד לחרדים, שרצים כבלוק – ש"ס ויהדות התורה. ביהדות התורה שתי סיעות מרכיבות רשימה אחת מאז 1992, גם אם אין שם אהבה גדולה".
הוא מקפיד להבחין בין הרשימה שמתיימרת לייצג את הציונות הדתית ובין הציונות הדתית כמגזר. "מי שמסתכל מבחוץ רואה את סמוטריץ', בן גביר ואבי מעוז, וחושב שזו הציונות הדתית, וזה לא נכון", לדבריו. "המגזר הדתי-לאומי הוא קבוצה חברתית עם מאפיינים מיוחדים מאוד, אבל קשה מאוד לפלח אותה. היו ניסיונות להגדיר את הקבוצה הזו לאורך השנים, דרך התנהגויות או הגדרה עצמית. החלוקה שאפשר להסתמך עליה היא לשלושה: ישנו הצד השמרני, שאפשר לקרוא לו תורני-לאומי או חרד"לי, שמשתייכים אליו בערך רבע מהמגזר; בצד השני נמצאים הליברליים, דתיים אורתודוקסיים מודרניים, שגם הם כרבע; וישנו האמצע, שהוא לפחות 50 אחוז מהמגזר. הרוב הדומם".
6 צפייה בגלריה
בצלאל סמוטריץ' חוגג במטה "הציונות הדתית" בבחירות 2022. "לא מייצג את המיינסטרים הדתי-לאומי"
(צילום: יובל חן)
והאמצע, אותם דתיים לאומיים קלאסיים, נשארו בלי בית פוליטי.
"כן. רבים מהם הצביעו למפלגת 'הציונות הדתית' בבחירות, אבל לא בלב שלם".
עלייתו ונפילתו של בנט
לזר הוא סוקר פוליטי שעבד כמנהל מכון הסקרים "פאנלס פוליטיקס", והחל מהחודש הוא מנהל מכון סקרים עצמאי. יש לו תואר ראשון ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית-ארגונית. המסע שלו לדוקטורט במדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן החל בבחירות 2013, בעקבות דמות מסקרנת שהגיחה למערכת הפוליטית וזינקה אז לעמדת השפעה – נפתלי בנט.
"בנט נבחר לראשות מפלגת הבית היהודי, שהיא גלגול של המפד"ל. שינוי השם הזה אמר משהו וכיוון להרחבת בסיס המצביעים", הוא אומר. "בנט התחיל בשיח הנהגה, שלפיו הגיע תורה של הציונות הדתית לקחת את המושכות ולהוביל. הוא קיבל 12 מנדטים, שזה שווה להישג השיא של המפד"ל. פרופ' אשר כהן, לימים המנחה שלי בדוקטורט, עשה ניתוח של הקלפיות ופרסם במאמר שבין שלושה לחמישה מנדטים לא היו של בוחרים דתיים. זה עורר רעש. כמנהל 'פאנלס פוליטיקס', נתקלתי בנתונים דומים ושלחתי לו אותם. מאז הצטלבו דרכינו".
מי היה מאמין שבתוך עשור בנט יגשים את חלום ההנהגה שלו ויהפוך לראש ממשלה, אבל בדרך יאבד את תמיכת המגזר שגידל אותו? כדי להבין איך זה קרה, לזר מסביר שצריך להבין את צירי הזהות של הציבור הדתי-לאומי: "הציבור הדתי חי בין שלושה צירים של זהות. יש מי שחשובה להם מאוד הזהות המגזרית, מערכת החינוך הדתית-לאומית והצרכים הדתיים, ויש דתיים לאומיים שחשובה להם יותר הזהות הכלל-ישראלית – זה ציר אחד. ציר זהות אחר הוא הציר הדתי, שנע בין החרד"לים לליברליים ואפילו דתל"שים. ציר נוסף הוא הציר הפוליטי, שנע לרוב בין ימין למרכז-ימין. יש אנשים שמגדירים את עצמם כשמאל דתי, אבל הם מיעוט שבמיעוט.
"כשבנט חבר בממשלה למפלגות כמו העבודה, מרצ ורע"ם, הוא התרסק – כי הוא חצה את הגבול ולא נתפס יותר כימני. אם הוא יחזור, הוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש מבחינה פוליטית, כי במגזר הדתי-לאומי לא סלחו לו על זה"
"כשבנט רצה להגדיל את מספר הבוחרים שלו, הוא מתח את הציר הדתי. הוא ואורי אורבך עשו את זה. הם הביאו את איילת שקד, את ינון מגל. בנט ניסה להביא גם את אלי אוחנה ונפל על הפרצוף. בהמשך, לאורך השנים, הוא הביא אנשים כמו עמיחי שיקלי. הוא הפסיק להשתמש בשם הדתי, אבל הדגיש מאוד את הצד הימני – 'הימין החדש', 'ימינה'. כשהוא חבר בממשלה למפלגות כמו העבודה, מרצ ורע"ם, הוא התרסק – כי הוא חצה את הגבול ולא נתפס יותר כימני. הוא היה יכול למתוח את הזהות על הציר הדתי, אבל ברגע שהוא ערער את הציר הפוליטי, הוא נפל".
אתה אומר בעצם שהימניוּת הפכה להיות חשובה יותר למגזר הדתי-לאומי מאשר הדתיוּת?
"כבר ב-2014 המכון הישראלי לדמוקרטיה עשה מחקר גדול שגילה שהמגזר גמיש מאוד מבחינה דתית, אבל רוב מוחלט של המגזר ימני ברמה כזו או אחרת".
בנט הסביר שהבחירה שלו נועדה לסיים את המשבר הפוליטי המתמשך.
"הוא אמר: אני נשכבתי על הגדר כדי שלא תהיה מערכת בחירות חמישית. אם הוא יחזור, הוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש מבחינה פוליטית, כי במגזר הדתי-לאומי לא סלחו לו על זה".
בן גביר איבד כמחצית מכוחו
לזר בן ה-64 גדל בעצמו בזרם המרכזי של הציונות הדתית, והוא בוגר ישיבת בני עקיבא בקריית שמואל. ממש כמו ראש הממשלה לשעבר בנט, הוא תושב רעננה ואב לארבעה.
כמה מנדטים מהווים הדתיים הלאומיים בסך הכול? תלוי את מי שואלים. "קמיל פוקס ושמואל רוזנר, בספרם 'יהדות ישראלית: דיוקן של מהפכה תרבותית' משנת 2018, נתנו הערכה של 22% מהאוכלוסייה היהודית, שהיא הערכה גבוהה מאוד של כ-22 מנדטים. ההערכות של הלמ"ס ומחקרים אחרים מדברות על 12% בערך. אני הלכתי על ההערכה המצומצמת, וזה בערך 12 מנדטים", אומר לזר. "לכאורה מפלגת הציונות הדתית מיצתה את המאגר הזה במלואו והביאה אפילו יותר מזה, אבל בפועל הצביעו לה גם אנשים רבים שאינם דתיים".
הוא מסביר כי "רשימת הציונות הדתית לקחה את שמו של המגזר, אבל בפועל הורכבה משתי מפלגות שונות לגמרי מבחינת קהל הבוחרים שלהן. סמוטריץ' נשען באמת על רוב דתי או חרדי – יש לא מעט חרדים שהצביעו לו – ועיקר הציבור שהצביע למפלגה בגלל בן גביר הוא בכלל מסורתי-חילוני. זה מה שעולה מסקרים ומניתוח תוצאות האמת בקלפיות. ראו זינוק לעוצמה יהודית ביישובים חילוניים בנגב, שסובלים מגניבות, פריצות ובעיה של משילות, מה שהיה הדגל של בן גביר בבחירות האחרונות. אם מסתכלים על סך כל המצביעים של רשימת הציונות הדתית ועוצמה יהודית, בערך חצי מהם היו דתיים".
אילו שינויים חלו אחרי הבחירות?
"מיד אחרי הבחירות עשינו סקר כדי לבדוק איך מתחלקים המנדטים של הציונות הדתית. בן גביר הביא בין תשעה לעשרה מנדטים, סמוטריץ' קצת יותר מארבעה ונעם הביאה פחות ממנדט (ראו בנתונים המצורפים). היום בסקרים בן גביר נע בין ארבעה לחמישה מנדטים, וסמוטריץ' נמצא באזור החמישה מנדטים. לנוכח המציאות, בן גביר איבד כמחצית מכוחו".
כך הוכשרה עוצמה יהודית
אחד הדברים שלזר עסק בהם במחקרו הוא האופן שבו "הוכשרה" מפלגת "עוצמה יהודית" בקרב המיינסטרים הדתי-לאומי. "זה התחיל כשיח אידיאולוגי. רבנים כמו אלי סדן ורפי פרץ הסתייגו מ'עוצמה יהודית' בטענה שהמפלגה הזו לא מספיק ממלכתית ואנשיה תוקפים את מוסדות המדינה", הוא מזכיר.
"הייצוג הפוליטי כל כך לא הולם את רוב הציבור הדתי-לאומי, שיכול להיות שכן תוקם מסגרת פוליטית דתית-לאומית עם זהות ליברלית יותר בפן הדתי. בכל מקרה הם יהיו חייבים לשמור על זהות ימנית, כי זה קיר הברזל שמעבר אליו מתרסקים"
טראומות שחווה הימין בעבר השפיעו על ההתנהלות כלפי בן גביר בימינו. "ברקע כל הזמן הייתה הטראומה של אפריל 2019, כשבנט עם 'הימין החדש' לא הצליח לעבור את אחוז החסימה; והייתה גם הטראומה של בחירות 1992, שבגלל פיצול בימין ואובדן קולות, השמאל עלה לשלטון וקיבלנו את הסכמי אוסלו", אומר לזר. "המחשבה הייתה שאם לא יאחדו כוחות, השמאל יחזור ומי יודע מה יקרה. הדיון האידיאולוגי התחלף בצורך האלקטורלי, והדיון נעשה טכני".
מי שהחזיר את הדיון האידאולוגי לרגע הוא בנט, שסירב לצרף את בן גביר לרשימה בראשותו.
"בנט פסל את 'עוצמה יהודית' בצורה חד-משמעית בגלל התמונה של ברוך גולדשטיין בסלון ביתו של בן גביר. בגלל הלחץ בן גביר הוריד את התמונה, אבל הוא לא צורף בסוף לרשימה ומעבר לזה לא היה דיון. ב-2021, כשבן גביר חתם על ריצה משותפת עם סמוטריץ', זה כבר נעלם ולא התחיל דיון. לפני בחירות 2022 התחילו להופיע סקרים שבהם בן גביר לא רק משתווה לסמוטריץ' בכוחו, אלא גובר עליו. בסוף הם הגיעו לסיכום של כמעט חצי-חצי ברשימה".
6 צפייה בגלריה
סמוטריץ'. "ככל שהולכים לצד הליברלי, אנשים מרגישים שהוא פחות מייצג אותם"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מי שמסתכל על ההישג של רשימת "הציונות הדתית", ששילבה ידיים עם "עוצמה יהודית" בבחירות, יכול להסיק שהציבור הדתי-לאומי הקצין.
"הייצוג הפוליטי של הציבור הדתי-לאומי הקצין", הוא מחדד. "כל הסקרים הראו שאיילת שקד לא עוברת את אחוז החסימה, אז הצבעה לה נתפסה כזריקת קול לפח. בקלפיות שבהן ב-2021 בנט הוביל על סמוטריץ', אחוז ההצבעה ירד, באופן לא אופייני למגזר – וזה מראה את אי הנוחות של הדתיים הליברליים יותר".
אפשר לומר שמפלגת "הציונות הדתית" לא מייצגת את הציונות הדתית הקלאסית?
"ההצבעה היום בישראל היא פרסונלית מאוד, זה גם חלק מתהליך ההתרופפות. רוב הבוחרים מצביעים למי שעומד בראש. סמוטריץ' הוא הפנים של המפלגה, והוא לא מייצג את רוב הציבור הדתי-לאומי, בטח לא לכתחילה. ככל שהולכים לצד השמרני, אנשים רבים יותר אומרים שסמוטריץ' מייצג אותם, וככל שהולכים לצד הליברלי, אנשים מרגישים שהוא פחות מייצג אותם".
"עיקר הציבור שהצביע למפלגה בגלל בן גביר הוא בכלל מסורתי-חילוני. זה מה שעולה מסקרים ומניתוח תוצאות האמת בקלפיות. אם מסתכלים על סך כל המצביעים של רשימת הציונות הדתית ועוצמה יהודית, בערך חצי מהם היו דתיים"
את המערכת הפוליטית הדתית-לאומית אתה מכנה במחקרך "מערכת משנה" מפלגתית.
"יש תזה שבמערכת רב-מפלגתית כמו שלנו, מתחילת המאה ה-21, הנאמנות למפלגות יורדת. יש התרופפות של המערכת הפוליטית. אני טוען שאי אפשר לומר את זה, כי תלוי על איזו מפלגה מסתכלים. אצל החרדים למשל אין התרופפות כזו. לכן הגדרתי 'מערכת משנה' מפלגתית – יש מערכת מפלגתית, כלל ההיערכות של מפלגות בפוליטיקה הישראלית, ויש מערכת משנה – שמחולקת לפי הקבוצות החברתיות. במערכת המשנה הדתית-לאומית יש התרופפות גבוהה מאוד".
6 צפייה בגלריה
חילי טרופר. "יש שיעור תמיכה די זניח של דתיים לאומיים במפלגות שנחשבות מרכז-שמאל"
(צילום: הדר יואביאן)
הפוליטיקאים הדתיים הלאומיים נמצאים במגוון מפלגות, מיולי אדלשטיין ועד חילי טרופר, אז אולי גם המצביעים הדתיים הלאומיים מתפזרים לכל עבר?
"לליכוד יש שיעור ניכר של מצביעים דתיים לאומיים, אבל שיעור התמיכה של דתיים לאומיים די זניח כשמדובר במפלגות שנחשבות במרכז-שמאל".
אולי יותר ויותר אנשים שואלים את עצמם אם בכלל צריך מפלגה סקטוריאלית.
"השמרנים צריכים מפלגה, בשביל מוסדות החינוך וכו'. הליברליים פחות צריכים. לכאורה זה ניצחון של הדתיים הלאומיים, שהם כבר לא צריכים מפלגה מגזרית. אבל מה שקרה עכשיו הוא שהייצוג הפוליטי כל כך לא הולם את רוב הציבור הדתי-לאומי, שיכול להיות שהם כן יקימו לעצמם מסגרת פוליטית דתית-לאומית משלהם, הם זהות ליברלית יותר בפן הדתי. בכל מקרה הם יהיו חייבים לשמור על זהות ימנית, כי זה קיר הברזל שמעבר אליו מתרסקים. אפשר לשאול את נפתלי בנט".
