בבית העלמין פוניבז' עמדו שעות ארוכות תלמידי הישיבה שאך לפני חצי יממה התבשרו על פטירת רבם, הרב אשר דויטש, והמתינו לקבל תשובה סופית – היכן יוכלו לקבור את הרב, שהלך לעולמו בגיל 79, והאם בכלל יאפשרו את קבורתו בבית העלמין הנחשק או בזה השכן. מי שהיו צריכים להשיב על כך הם אנשי הנהלת הישיבה, אך מדובר באלה הממונים על הפלג השני שלה, לא על זה שבראשותו עמד הרב המנוח.
התמונה המבלבלת והעגומה הזאת מהחודש שעבר הייתה אחד מרגעי השיא של סכסוך דרמטי בחברה החרדית, שמסרב להגיע להכרעה כבר קרוב ל-30 שנה: הסכסוך בישיבת פוניבז' (פונוביץ'), ספינת הדגל של עולם הישיבות החרדי.
6 צפייה בגלריה
הרב אשר דויטש, וחלקת הקבר שבה נטמן בבני ברק. המריבה נמשכת
(צילום: רונן שטלצר, מוטי קמחי)
בעיני צעיר בישיבה קטנה, להגיע לפוניבז' זה בערך כמו להתקבל לאוניברסיטת הרווארד. אלא שהמוסד הנחשק הפך לזירת התגוששות שמסרבת להירגע – וכך באותו בית מדרש, מול אותו ארון קודש, יושבים תלמידים ורבנים משני מוסדות יריבים, תחת הנהלות שונות ועמותות שונות, שסוחבים איתם ריב ירושה ישן שהפך למלחמת עולם.
הישיבה שהייתה לאימפריה של לימוד תורה בליטא בראשות הרב יוסף שלמה כהנמן, בתקופה שבין מלחמות העולם, הפכה למוסד נודד שלבסוף הוכחד בשואה. הרב כהנמן, שעלה לארץ ב-1940, שם לו למטרה לא רק לייסד מחדש את הישיבה שאבדה, אלא לדאוג לכך שהיא תהיה היסוד לשיקום ושחזור עולם התורה שאבד בשואה – הפעם בארץ ישראל. על קירות בתי המדרש מבחוץ נכתבו שני פסוקים המבטאים את המטרה הזו היטב, הראשון מספר עובדיה: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ", והשני מישעיהו: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ".
גם בארץ עברה הישיבה מספר גלגולים, עד שב-1945 קבעה את משכנה במבנה בית המדרש בבני ברק שבו היא נמצאת עד היום. לצד הרב כהנמן הועמד הרב דוד פוברסקי להיות ראש הישיבה גם כן, וב-1953 מונה ראש ישיבה נוסף – הרב אלעזר מנחם שך. מינוי זה היה אחד מאבני היסוד שבנו את מעמדו כמנהיג הציבור החרדי-ליטאי.
מאבק ירושה
עם פטירת הרב יוסף כהנמן, בנו היחיד ששרד איתו את השואה, הרב אברהם כהנמן, מונה לנשיא הישיבה בתור יורשו. הישיבה הלכה וצמחה, ומאות תלמידים, כולל אברכים ובתי מדרש נוספים בבני ברק הפכו לחלק ממנה, כאשר אזל המקום בהיכל המרכזי. עוד בחייו של הרב אברהם כהנמן החל מאבק ירושה שמסרב להסתיים עד היום.
6 צפייה בגלריה
שתי ישיבות בתוך ישיבה אחת. הרב אליעזר כהנמן (מימין) והרב שמואל מרקוביץ'
(צילום: בעריש פילמר ובאדיבות "כיכר השבת")
שלושה טענו לכתר "היורש" של ראש ישיבת פוניבז'. בנו – הרב אליעזר כהנמן, ורבנים בכירים שהיו במחנה שלו – הרב גרשון אדלשטיין והרב ברוך דב פוברסקי. מנגד התייצב חתנו של הרב כהנמן – הרב שמואל מרקוביץ', שהיה שותף לניהול הישיבה והובלתה, כשלצידו הרב אשר דויטש, שנפטר כאמור בחודש שעבר.
"במהלך השנים הרב מרקוביץ' היה מעורב מאוד בניהול הישיבה", אומר אחד האברכים הוותיקים בכולל פוניבז', שבקיא היטב בפרטים. "הרב אברהם כהנמן היה נשיא הישיבה ואת הניהול, גם בתחום החומרי וגם בתחום הרוחני, הוא הפקיד בידי הרב מרקוביץ'. הוא נתן לו עוד ועוד סמכויות. בשנות ה-90 מצבו הבריאותי של הרב כהנמן החל לדעוך, והבן שלו ליווה אותו וקיבל גם חלק מהסמכויות שלו בהובלת הישיבה וניהולה".
התלמידים התחילו להבחין במתח בין הרבנים המובילים: "ב-1998 הייתה תקרית ראשונה שהייתה בולטת ממש. בחדר האוכל של הישיבה הייתה מעין מסיבת חג בשמחת תורה, הרבנים ישבו שם והתלמידים שרו להם שירים. היה ניכר שהרב מרקוביץ' זוכה לאהדה מקבוצת תלמידים מסוימת והיה ברור שהרב כהנמן לא אוהב את זה בכלל. העלבון שלו הורגש אצל התלמידים והתפתחה במקום קטטה שכללה גם הרמת ידיים". זו הייתה הסנונית הראשונה של מאבק סוער. מאז, בכל פעם שמתעורר ויכוח מי יעביר שיעור ומי יהיה החזן בתפילה – ידיים יכולות להיות מורמות.
ביקור בישיבה
בשעות אחר הצהריים בישיבת פוניבז', זמן הלימוד שנקרא "סדר ב", החוויה מרשימה. מאות זוגות של תלמידים רכונים מעל הגמרא ומתפלפלים בסברות, קושיות ותשובות. המיית בית מדרש הייחודית היא מוזיקה לאוזניים. כשנעמוד במרפסת לרגע יתפוס אותנו אחד הבחורים, שנראה פחות שקדן, לשיחה. "באתם לראות את פוניבז', מקווה שאתם יודעים מי פה הישיבה ומי כאן לא שייך", אמר. אחרי שתהינו מסביר הבחור שיש כאן ישיבה רצינית של לומדי תורה ובראשם רבנים תלמידי חכמים, אך יש גם קבוצה של "שקרנים, רמאים, לא צדיקים, שלא שייכים לפה". באופן מפתיע, אחרי שיעזוב אותנו יגיע בחור מהפלג השני ויסביר אותו דבר – רק הפוך.
6 צפייה בגלריה
תלמידים בבית המדרש של פוניבז'. "המריבה האחרונה באמת הסעירה את הישיבה"
(צילום: שאול גולן)
"יש פער משמעותי בין מה שקורה בישיבה למה שמדווח בתקשורת", אומר איש התקשורת החרדי מנחם קולדצקי, "ברור שאחרי שזרקו לבן על ראש הישיבה או משהו כזה, יש סערה בישיבה וכולם מזועזעים – אבל כשאני הגעתי לא פעם אחרי תקריות דרמטיות שבתקשורת לא הפסיקו לפמפם, הייתי בטוח שאגיע וכולם ידברו על זה, וראיתי ש-99.9 אחוזים מהבחורים יושבים ולומדים בהתעמקות בלתי רגילה. לפעמים עדיין רואים איזה סימן או גרפיטי כתוצאה מהמהומה. בחור בשנה א' לא יהיה מונח בזה, הוא עסוק בלמידה או בהוויי עם החברים".
עם זאת, הוא מציין כי "המריבה האחרונה הייתה רגשית יותר וכבדה יותר. אנשים עמדו כבר בתוך ההלוויה וראו איך מחפשים עדיין קבר ולא יודעים איפה הרב דויטש יוכל להיטמן, זה דבר שבאמת הסעיר את הישיבה. אנשים ממש עמדו במרכז ההלוויה והתווכחו, זה דבר שבאמת הסעיר את כולם. כרגע אפשר לומר שהעסק רגוע, אבל זה הסעיר מאוד את העולם החרדי".
שמה של ישיבת פוניבז' הולך לפניה, אך קשה לומר שיוקרתה לא נפגעה. "אבי ואחי הגדול למדו בפוניבז'. כשאני הגעתי לגיל של ישיבה גדולה, אפילו לא עלתה אצלי האפשרות להמשיך בדרכם", מספר עו"ד אליעזר שופט, תושב בני ברק משחר היוולדו. "הלכתי ללמוד בישיבת 'קול תורה', שיצאו ממנה הרבה אנשים גדולים, ויש שם רבנים ותלמידי חכמים שונים זה מזה בקו המחשבה שלהם ובגישתם לנושאים שונים, אבל תמיד מתנהלים בכבוד. לא היה אף פעם משהו לא מכבד שניכר בתוך הישיבה. בבוא העת גם את בני הגדול לא אשלח לפוניבז', מאותה סיבה".
"המריבה האחרונה הייתה רגשית יותר וכבדה יותר. אנשים עמדו כבר בתוך ההלוויה וראו איך מחפשים עדיין קבר ולא יודעים איפה הרב דויטש יוכל להיטמן, דבר שבאמת הסעיר את הישיבה. כרגע אפשר לומר שהעסק רגוע, אבל זה הסעיר מאוד את העולם החרדי"
בתוך הישיבה כל אחד שייך לצד מסוים, אבל מחוצה לה – הציבור החרדי בעיקר מבולבל. "רוב האנשים לא מתעניינים מי צודק, רוב הציבור לא ירוויח אם אחד הצדדים ינצח, רק כואבים את המצב שנוצר בפועל", אומר שופט. "התחושה היא בין מבוכה לכאב. כשהייתה המחלוקת במלוא עוזה, אבא שלי אמר שכשיש צעקות מתוך בית – השכנים מקשיבים ונהנים, אבל הילדים בתוך הבית בוכים. אם אנחנו אומרים בתפילה 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', מה ששומעים משם הוא מביך וכואב".
פערים אידיאולוגיים
המאבק הלך והחריף, וגדולי הרבנים הפכו לשמות חמים כאשר כל צד ניסה לגבש רשימת תומכים. הרב כהנמן נתמך על ידי הרב ניסים קרליץ והרב חיים קניבסקי, בעוד הרב מרקוביץ' קיבל את תמיכת הרב יוסף שלום אלישיב והרב שמואל אוירבך.
בראשית שנות האלפיים הוחלט לקיים הליך בוררות. דיין בית הדין הרבני הגדול, הרב חיים גדליה צימבליסט, היה הבורר, כשלצידו בהרכב רבנים משני הצדדים. הבוררות קבעה כי לישיבה ימונו שלושה ראשים: הרב פוברסקי, הרב אדלשטיין והרב מרקוביץ', בהנהגה משותפת. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את הבוררות.
המאבק הלך והחריף, וגדולי הרבנים הפכו לשמות חמים כאשר כל צד ניסה לגבש רשימת תומכים. הרב כהנמן נתמך על ידי הרב ניסים קרליץ והרב חיים קניבסקי, בעוד הרב מרקוביץ' קיבל את תמיכת הרב יוסף שלום אלישיב והרב שמואל אוירבך
פסק הדין נראה היה ככזה שיכול לסיים את הסכסוך ולאפשר לתלמידים לחזור ללמוד בשקט, איש-איש במקומו, אך התקוות התבדו. "השלב הראשון בבוררות היה חלוקה בין ראשי הישיבה, אבל לא הסכימו לכך", מספר אחד התלמידים. "בכל פעם שנראה למישהו שיש איזו חריגה, או שרב אחד היה מעביר שיעור באולם המרכזי כשרב אחר היה מיועד – זה היה מעורר סערה והיו מתחילות התפתחויות אלימות".
בשנת 2007 התפצלה הישיבה לשני מוסדות שונים, שתי עמותות נפרדות ושתי מסגרות לימוד שמסוכסכות ביניהן, היושבות בבניין משותף. לפלג בראשות הרב כהנמן הודבק הכינוי "שונאים", ולפלג בראשות הרב מרקוביץ' "מחבלים", שניהם במלעיל. שני הכינויים נגזרו מהאשמות שהטיחו רבני צד אחד בצד השני.
מהומות בפוניבז' ב-2021: הרב מרקוביץ' צופה בתקיפת הרב כהנמן
מאז נקבע סטטוס-קוו באולם הישיבה, שנשמר לאורך השנים. שיעור מרכזי בגמרא לתלמידים מעביר בבית המדרש הגדול רק הרב מרקוביץ', ואילו חזנים בתפילות וסדרי קריאת התורה נקבעים על ידי הרב כהנמן. בשבתות וחגים זוכה הרב מרקוביץ' להתפלל באולם עם תלמידיו, ובימים אלה אנשי הרב כהנמן לומדים באולם "אוהל קדושים" הסמוך לו. כל חריגה מהמוסכמות הללו עלולה להוביל לפרץ אלים במיוחד.
בין הצדדים התפתחה עם השנים גם יריבות אידיאולוגית: בעוד "השונאים" מזוהים עם הזרם המרכזי בציבור החרדי ועם תנועת "דגל התורה" המתונה יחסית, "המחבלים" מזוהים היום עם הפלג הירושלמי, שמחזיק בתפיסה קיצונית יותר נגד המדינה ומאמין שיש לפעול בצורה תקיפה יותר נגד הגיוס. הרב שמואל אוירבך הקים את הפלג בעשור שעבר, והרב מרקוביץ' והרב דויטש הלכו אחריו. עם פטירת הרב אוירבך ב-2018, הרב דויטש שחלק את ראשות הישיבה עם הרב מרקוביץ' בפלג של "המחבלים" נהיה מנהיג הפלג הירושלמי. כעת, לאחר פטירת הרב דויטש, חזרה הנהגת הפלג הירושלמי למשפחת אוירבך – לרב עזריאל אוירבך, אחיו של הרב שמואל המנוח.
הפעם הקודמת שבה עלתה הישיבה השסועה לכותרות, לפני סיפור הקבורה, הייתה בשנת 2021, בשלהי ימי הקורונה. בתקופה המגפה פלג אחד שמר על הכללים ונמנע מהגעה לישיבה, ומתחריו ניצלו זאת כדי להשתמש במבנה כולו ולקבוע את נוכחותם שם. עם חזרתם של "השונאים" לישיבה הם גילו כי מקומותיהם נתפסו, דבר שגרר השלכת מזון ויידוי חפצים מצד אחד לצד האחר של בית המדרש. התיעודים מתקריות האלימות הציפו את הרשת, ולא בפעם הראשונה.
מלחמת הפלגים בבני ברק – דיווח של קובי נחשוני מ-2021
(צילום: ירון ברנר)
בשנת 2008 נרשם שיא במאבק, או ליתר דיוק שפל, כאשר הושלכו על הרב גרשון אדלשטיין כמה גביעי לבן. בשנה לאחר מכן, על רקע פתיחת שנת הלימודים, השליכו "השונאים" את תכולת חדריהם של "המחבלים" מחלונות הפנימייה, ואילו האחרונים נקמו בעקירת דלתות התלמידים מהקבוצה היריבה. במקום היו גם יידויי אבנים ושימוש בגז מדמיע. בתקרית אלימה נוספת ב-2015 נעצרו 30 תלמידים, וב-2018 נעצרו 11 בעקבות סבב אלים נוסף.
בית המשפט ניסה להתערב
גם בשדה המשפטי לא קיימת רגיעה. ב-2013 פנה הרב כהנמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לפסול את הרב צימבליסט מלהיות הבורר בטענה שהוא לא הגון מספיק. שנה לאחר מכן רבנים חרדים בכירים פנו להרכב הבוררות וטענו שבשל העובדה שהוא מקבל את סמכותו מבית משפט אזרחי ולא רבני, אין לו תוקף על פי ההלכה. למרות זאת, בית המשפט בתל אביב הורה לרב צימבליסט להמשיך בתפקיד ולקיים את הבוררות. בדצמבר 2014 קבע הרב צימבליסט שניהול הישיבה הרוחני יהיה בידי הרב מרקוביץ' וניהול הנכסים וענייניה הכספיים יהיה ברשות הרב כהנמן. הפשרה לא התקבלה והקרע נמשך. הרב צימבליסט משך מאז את ידיו מהסוגיה ונמנע מכל עיסוק ציבורי הקשור לחברה החרדית, לאחר שהפסק שלו לא התקבל בפועל.
בעבר הוצעו מספר ניסיונות לגשר על הפערים וליצור מתווה של היפרדות מוסכמת, כאשר צד אחד של הישיבה יקבל שטח במקום אחר, אפילו במימון גבוה של השטח והבנייה – והאחר יישאר במיקום הישיבה ההיסטורי. שום מתווה כזה לא נשקל ברצינות על ידי הצד שקיבל את ההצעה, מסיבה פשוטה: עזיבת המקום, גם אם היא יכולה להשתלם מבחינה כלכלית ולהביא לרגיעה, תתפרש כהפסד בקרב הבעלות על היכל הישיבה המיתולוגי.
ב-2021 מינה בית המשפט את השופט בדימוס דוד חשין להיות הבורר בסוגיה. מאז חשין מקיים קשר עם הצדדים במטרה להגיע לסיום הסכסוך בין פלגי הישיבה ולהסדר מוסכם. עד היום מברר חשין את הטענות השונות ומדי תקופה הוא מקבל עדכון מהצדדים על הנעשה בישיבה. גם סערת הקבר של הרב דויטש הגיעה אליו. בהתחלה פסק השופט כי הרב ייטמן בחלקה י' בבית העלמין של פוניבז', בקבר שיבחר הרב אליעזר כהנמן, אך אחרי ההלוויה כל צד טוען שהצד השני לא עמד בסיכום.
"חשוב לציין שבשנים עברו היה אפשר להגיע לגישור ולפשרה, אך כמו שאנו רואים – בהלוויה היצרים והמחלוקת בין הצדדים רק התלהטו, ולטענת 'המחבלים', 'השונאים' לא היו מוכנים להגיע לפשרה", אומר קולדצקי
חשין קבע מתווה מוסכם על קבורה בחלקה י', החלקה של פוניבז', והורה למשפחת כהנמן לבחור את מיקום הקבר. כעת טוענים בצד של משפחת כהנמן בישיבת פוניבז' כי הרב דויטש נטמן בחלקת קבר אחרת מזו שהסכימו עליה בבוררות.
"חשוב לציין שבשנים עברו היה אפשר להגיע לגישור ולפשרה, אך כמו שאנו רואים – בהלוויה היצרים והמחלוקת בין הצדדים רק התלהטו, ולטענת 'המחבלים', 'השונאים' לא היו מוכנים להגיע לפשרה", אומר קולדצקי. כך קרה שגם הוויכוח על מקום קבורתו של הרב דויטש עדיין לא נרגע. הרב אולי הובא למנוחות, אבל ההמולה מסביב לא נחה לרגע.
פורסם לראשונה: 07:09, 10.01.25
