שלושתן מנכ"ליות של גופים חשובים, שלושתן עוסקות בהידוק הקשרים בין הישראלים ליהדות צפון אמריקה ושלושתן פועלות רבות כדי לסייע למדינת ישראל בזמן המלחמה. בקי כספי, שירה רודרמן ושרה מאלי הן שלוש נשים משפיעות, כל אחת בתפקידה, שאירועי 7 באוקטובר המטלטלים הביאו אותן לפעולה. לרגל יום האישה הבינלאומי, הן מציגות את נקודת המבט שלהן על הדור הנשי הבא בישראל ובעולם היהודי.
בקי כספי (63) ממוצא עילית היא מנכ"לית הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה בישראל (JFNA), ומנטורית עבור ארגונים ואנשי מקצוע בתחומי הפילנתרופיה והארגונים היהודיים בארץ ובצפון אמריקה. כספי מובילה ומפקחת על התמיכות הכלכליות למלכ"רים (מוסדות ללא כוונות רווח) ישראליים ומקדמת את נושא המאבק באנטישמיות ובתנועת ה-BDS ("ה-BDS 'קטן' עלינו. 7 באוקטובר פרץ את גבולות ה-BDS", היא מעירה).
6 צפייה בגלריה
בקי כספי, מנכ"לית הפדרציות היהודית של צפון אמריקה (JFNA) בישראל. מאות מיליוני דולרים גויסו
(צילום: JFNA)
"לפני הצטרפותי ל-JFNA, עבדתי מעל ל-16 שנים בארגון הג'וינט העולמי, שם הייתי האישה הראשונה שמונתה לצוות ההנהלה", היא מספרת. "עם השנים צברתי רקע נרחב בניהול, תפעול, משאבי אנוש ופיתוח משאבים פיננסיים, ובמקביל התחלתי לשמש כדירקטורית במספר ארגונים ישראליים. כך יצא לי לעבוד בשותפות אינטנסיבית עם מי שהיה בזמנו מנכ"ל הפדרציה בפיטסבורג בפנסילבניה. כשהוא מונה לנשיא מנכ"ל ארגון הגג של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, הוא ביקש לעשות ארגון מחדש, ולאחר זמן מה הזמין אותי לשאת את התפקיד הנוכחי. מבחינתי זה היה כבוד גדול".
בקי כספי: "עוצמתי ומדהים בעיניי לראות את התגובה של הקהילה היהודית בארה"ב ובקנדה, את הנדיבות שבאה עם חיבוק של אהבה ואכפתיות. יש עשרות משלחות של אנשים שמגיעים כדי לתת לתמוך, להזדהות, לחוות בעיניהם את הדברים ולתת את עדויותיהם מהשטח"
איפה תפס אותך 7 באוקטובר?
"ב-7 באוקטובר היינו כבר שנה וחצי בתוך מאמץ סיוע אדיר ליהדות אוקראינה, שהושק עם הפלישה הרוסית. הפדרציות גייסו למעלה מ-92 מיליון דולר לצורך כך. באותה שבת בבוקר הייתי כמו כולם בבית. אני לא נביאה ולא ידעתי לנבא את גודל המשבר בארץ, אבל היה לי ברור שחייבים להתחיל לבדוק את המצב, להתייעץ עם השותפים שלנו ולפעול בנוהל מצבי חירום.
"בתוך יומיים השקנו מגבית כספית שאנחנו עדיין עובדים עליה, למרות שהפדרציה גייסה כבר למעלה מ-783 מיליון דולר, שמתוכם כבר הוקצבו והוצאו 375 מיליון. זה החל בעזרה ראשונה של מצרכים בסיסיים למפונים ולמשפחות המילואימניקים, מענקים לכל בתי החולים ולארגונים כמו זק"א, מד"א ואיחוד הצלה. סייענו ליישובים בקווי העימות. במקביל, מול ארגונים אחרים, אנחנו פועלים לגיוס והבאה של רופאים מתנדבים, ולמענקים לשירותי דת לשם ייעוץ רוחני לאנשים שמתמודדים עם השכול והאובדן. פועלים גם לסיוע ולשיקום כלכלי של עסקים קטנים באמצעות קרן להלוואות שהקמנו, לצד סיוע לאוכלוסיות חלשות. תחומים נוספים שאנחנו פועלים בהם הם שיקום ובריאות הנפש, וחוסן ושיקום קהילות".
6 צפייה בגלריה
הרס בכפר עזה אחרי 7 באוקטובר. מאמצים לעזור לשקם את הקהילות שנפגעו
(צילום: Amir Levy / Getty Images)
בנימה אישית היא אומרת: "כיהודייה וכישראלית – כי בסופו של דבר לאורך מרבית חיי הבוגרים אני פה – עוצמתי ומדהים בעיניי לראות ולהרגיש את התגובה המיידית של הקהילה היהודית בארצות הברית ובקנדה, את הנדיבות שבאה עם חיבוק של אהבה ואכפתיות. יש לנו עשרות משלחות של אנשים שמגיעים אפילו ליממה כדי לתת לתמוך, להזדהות, לחוות בעיניהם את הדברים ולתת את עדויותיהם מהשטח".
כספי, נשואה ואם לשלושה, מסבירה כי "הייעוד של הפדרציה הוא חיזוקה ושגשוגה של הקהילה היהודית – המקומית, הארצית והעולמית. זו הזכות שלנו והעבודה שלנו". היא מסכמת בגאווה נשית: "המלחמה הזו לימדה אותנו שאנחנו חזקות, בעלות יכולות מעבר למה שאולי אפילו אנחנו חשבנו על עצמנו. לכן אני אומרת: אל תשאלו 'האם אני יכולה?' – פשוט תעשו".
יהדות ארה"ב כנכס אסטרטגי לישראל
שירה רודרמן (45), מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, נעה על קו בוסטון-רחובות, הערים שבהן ממוקמים משרדי הקרן. היא פילנתרופית, יזמית ופעילה חברתית ישראלית-אמריקנית. כשהמשרדים בישראל נפתחו בשנת 2006, ארבע שנים לאחר הקמת המשרד הראשון בבוסטון, זה היה במטרה לקדם השקעות חברתיות ופילנתרופיה אסטרטגית, בדגש על חיזוק הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית – זאת לצד קידום מטרות כמו הנצחת חללי יהדות התפוצות שנהרגו בפעולות טרור ביום הזיכרון הלאומי לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אשר עברה בהחלטת ממשלה, ועיסוק בתחום השילוב של אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החיים והחברה בעולם היהודי ובמדינת ישראל.
רודרמן נבחרה על ידי "ג'רוזלם פוסט" לאחת מ-50 היהודים המשפיעים בשנת 2016 ובשנת 2022. בשנת 2019 זכתה בפרס הארכיון היהודי בארצות הברית על פועלה לחיזוק הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארה"ב, ובשנת 2022 קיבלה את פרס ירושלים לאחדות ישראל.
היא נשואה לג'יי רודרמן, נשיא הקרן המשפחתית, ואם לארבעה ילדים. "שנתיים אחרי שהכרתי את ג'יי, בן זוגי לחיים, התבקשתי להקים את הקרן עם חמי ז"ל – במטרה להשקיע מבחינה חברתית וליצור שינויים טובים בעולם, בפרט בעולם היהודי", היא מספרת.
שירה רודרמן: "יצאנו בשירותי חירום, מענקי חירום, ביקורים בדרום ובצפון ומפגשים עם מפונים. הקמנו 30 כיתות כוננות בקהילה החרדית, השקענו בתוכניות לחוסן חברתי, לבריאות הנפש וטיפול בטראומה. התחושה הייתה שהבית בוער ושזה צו היסטורי"
בחג שמחת תורה, ב-7 באוקטובר, היא התארחה עם ילדיה אצל אימהּ בראשון לציון. "במשך שבועות לא יכולתי לעזוב את הארץ. כל מה שהעסיק אותי היה – מה אפשר לעשות כדי להציל ולשמור על הבית, תרתי משמע, כי אחי ובני הדודים שלי גויסו לצבא, וחלק מהצוות שלי גויס. חלקם חטפו את זה די קשה, כי אחד גר בבארי, אחר בכפר עזה, והיו עובדים מפונים – כך שזה תפס אותי מכל הכיוונים", לדבריה. "מאז, ברמה התודעתית אני חיה בשתי חזיתות: בבית הפרטי יש לי בעל ושני ילדים בבוסטון, אחד מהם סטודנט בקולג' ואני חיה דרכו את הבעייתיות והאנטישמיות. בישראל יש לי שני ילדים. כך שאני מרגישה שאני נלחמת בפן החברתי ותומכת בחזית הצבאית, בזמן שהעובדה שהקהילה היהודית במשבר ומתמודדת עם אנטישמיות גדולה מרחפת מעל כל הזמן".
"כשהבנו את גודל האירוע, יצאנו בשירותי חירום, מענקי חירום, ביקורים בלתי פוסקים בדרום ובצפון ומפגשים עם מפונים בקיבוצים", היא מתארת את העשייה בימים שאחרי מתקפת הטרור. "לצד כל זה, הקמנו 30 כיתות כוננות בקהילה החרדית, השקענו בתוכניות לחוסן חברתי, לבריאות הנפש וטיפול בטראומה בקרב החיילים בצבא, ופעלנו בקרב בני נוער ואנשי צוות שחוו את הטראומה. התחושה הייתה שהבית בוער ושזה צו היסטורי דחוף".
על פעילותה במאבק נגד האנטישמיות היא אומרת: "קרן משפחת רודרמן רואה ביהדות ארצות הברית נכס אסטרטגי למדינת ישראל וחלק משמעותי בשגשוגו של העם היהודי בכללותו, ובפרט בתרומתם להגשמת החלום הציוני מאז קום המדינה ועד היום. לכן הוצאנו גם באנגלית שני מחקרים על אנטישמיות עם בקשה לקיום דיון דחוף באו"ם, הפקנו סרטונים עם עובדות על מה שקורה פה בישראל, ותמכנו בליגות ובארגונים שנרתמו להילחם באנטישמיות דרך הרשתות החברתיות ולספר מהשטח את הסיפור של ישראל".
לרגל יום האישה, איזה מסר יש לך לומר לצעירות בישראל או בכלל בתפוצות?
"את המסר שאני מעבירה לבתי בת ה-18 וחצי: כנשים, יש לכן הרבה מזל, כי אין לי ספק שהעתיד והפתרונות מצויים בידי נשים. אנחנו חלק מהפתרון של הרבה מהבעיות החברתיות העולמיות והאחרות. לנו יש יכולת לצמצם את האגו, לראות דברים באופן רגשי ובמקביל להוביל בחלק הלוגי. יש לנו את היכולת והכוח להחזיק בכמה עוגנים במקביל ולפעול לעשייה מתוך מצוינות, מסוגלות ותעוזה, ולא מתוך הנחה. בזכות ולא בחסד. 7 באוקטובר רק הוכיח את מה שידענו כל הזמן. ראינו את זה בסיפורי הגבורה של המפקדות, הלוחמות ועוד. מבחינתי השיח המגדרי כמעט לא קיים".
הקונספציה קרסה גם בקנדה
שרה מאלי (47), מנכ"לית מגבית קנדה, עלתה מלונדון לישראל בגיל 24. "חיפשתי את החום הישראלי ואת תחושת ה'ביחדנס'. רציתי להיות חלק מהפרויקט הציוני בישראל", היא מספרת.
מאלי הייתה סמנכ"לית ארגון מסע ונציגה בכירה של הסוכנות היהודית בפדרציה היהודית בטורונטו, שם ייסדה וניהלה תוכניות שחיזקו את הקשר בין הקהילה לישראל. כיום היא מתגוררת בירושלים. "המוטיב שמוביל אותי כל חיי הוא מוטיב החיבור", היא אומרת בחיוך, "אחי התאום חרדי ומשפחתי הגרעינית חוזרת בתשובה, ולכן אני רגילה וגם יש בי כמיהה אדירה לחבר ולקרב בין קצוות שונים". היא עצמה מנהלת אורח חיים דתי אורתודוקסי ליברלי.
שרה מאלי: "הקונספציה שאנחנו חיים בשכנות טובה ועם גבולות ברורים למרות החיכוכים – נפלה, והמקבילה לה בקנדה – קרסה. רואים את זה בטורונטו ובמונטריאול. יש השתקפות, אם כי שונה, של מה שקורה בארץ"
היא נשואה למתניה ואם לארבעה. "הסיפור שלי עם הקהילה היהודית בארץ התחיל כשהייתי אחראית באנגליה ובאירלנד על תנועת הנוער בני עקיבא", היא מספרת. "שמחתי כשפנו אליי מהסוכנות היהודית וביקשו ממני לרכז תוכניות חינוכיות בארץ. מאז יזמתי הרבה פרויקטים, והבולט בהם הוא תוכנית הש"ש (שנת שירות) הגדולה ביותר בעולם".
איפה היית ב-7 באוקטובר?
"השאלה מפתיעה אותי עד בכי. היו צריכים לבוא אלינו חברים לחגוג את החג, הבת שהתחתנה זמן קצר קודם לכן ומשרתת במודיעין עלתה על מדים וחזרה לבסיס. הבת השנייה, שמשרתת בחיל חינוך בבסיס מחו"ה אלון, הייתה בבית. התחושה הייתה שחייבים להחזיק את המשפחה. מאותו הבוקר השתנו בי הרבה דברים. בעבר הייתי עושה חיבורים בין הארץ לעולם ממקום של זהות, ובפעם הראשונה הרגשתי את הקיום הפיזי ממש שקשר אותי באופן אחר למדינה, לעם, להיותי יהודייה. לא מתוך תחושת שייכות אלא ברמה הכי ארצית ושורשית שיש".
היא מסבירה כי "זו קריאה אחרת לפעולה וזה גרם להתמסר בצורה אחרת ממה שהיה קודם. לצערי, לא אראה את השיקום הנפשי של המדינה בחיי, אבל אני מכוונת הכול לפרויקט מדינת ישראל והעם היהודי. אחרי 7 באוקטובר יצאנו למלחמת העצמאות שלנו. זה עושה את הדברים לחדים יותר וברורים יותר מוסרית".
6 צפייה בגלריה
תיעוד מהפגנה פרו-פלסטינית שהביאה לביטול הרצאת חיילי מילואים במונטריאול, בשל חשש ביטחוני
"הקונספציה שאנחנו חיים בשכנות טובה ועם גבולות ברורים למרות החיכוכים – נפלה, והמקבילה לה בקנדה – קרסה", היא מנתחת את המצב אחרי פרוץ המלחמה. "רואים את זה בטורונטו ובמונטריאול. יש השתקפות, אם כי שונה, של מה שקורה בארץ. לכן מאז תחילת המלחמה הקהילה הקנדית השקיעה בישראל למעלה מ-140 מיליון דולר קנדי (כ-100 מיליון דולר אמריקני, נ"י). הקהילה היהודית גייסה את הסכומים האלה בזמן שהיא בעצמה מנהלת מלחמה על הבית היהודי בקמפוסים, בבתי כנסת ומול מוסדות".
לדבריה, "מאז המלחמה נרתמנו לטובת תושבי הדרום והצפון, ואנחנו פועלים יחד איתם בגישה הפילנתרופית שאני מובילה: קשובים בראש ובראשונה לאזרחי מדינת ישראל ולצורכיהם, בשותפות מלאה עם הקהילות השונות. זה נעשה בתהליכי עומק, כדי להביא לבנייה מחודשת, מייאוש לתקווה ומתלות לחוויית עצמאות, תוך כדי בחירה ובלי שיחליטו להם. זו פעילות אסטרטגית עם רגישות וחוכמה. זו רוח אחרת".
איזה מסר יש לך להעביר לצעירות בארץ ובתפוצות?
"תתחברו לקול הייחודי שלכן, אפילו אם הוא נגד הזרם וגם אם יש סערה בחוץ, ותזכרו שאתן חלק משרשרת דורות של נשים שעמדו לפניכן ויעמדו אחריכן. כמו שהמשוררת דליה קווה כתבה: 'כְּמוֹ בָּבּוּשְקָה רוּסִית / בֻּבָּה בְּתוֹךְ בֻּבָּה בְּתוֹךְ בֻּבָּה / מְקֻפָּלוֹת בִּי / אִמִּי וְסָבָתִי / וְאֵם אִמָּה / וְסָבָתָהּ / וְכָל הַדוֹרוֹת, / שוּרַת נָשִים שְקֵטָה / כְּמוֹ שֹדֵרָה שֶל כֹּחַ'. בנימה אישית, הייתי רוצה לראות נשים רבות יותר בתפקידי מפתח בכירים במוסדות הציוניים ובממסד היהודי-דתי בישראל וברחבי העולם".
