אפשר למצוא אותם באתרים ברחבי בני ברק, במסגרת תופעה שהולכת ומתרחבת מאז תחילת המלחמה: גברים חרדים, עם כיפות שחורות ופאות מסתלסלות, שעובדים בענף הבנייה. לאחר שעברו הכשרה מהירה, הם מנסים למלא לפחות חלק צנוע מהחלל שנוצר בעקבות האיסור על כניסת פועלים פלסטינים לישראל מאז פרוץ המלחמה, ולהקל, ולו במעט, על ענף הנדל"ן המקומי שנמצא במשבר.
אחד מהם הוא מרדכי, חסיד בן כ-40. "אני חושב שהמהפכה חייבת כבר להתחיל בציבור היהודי הכללי, ובטח בציבור החרדי, שצורך בכל שנה עשרות אלפי דירות", הוא קובע. "אין שום סיבה שהציבור לא יבנה לעצמו את הבית. אנחנו לא אמורים לחשוב כל פעם איזה עובד זר יבוא כדי לבנות לנו. באופן כללי הציבור החרדי הוא ציבור מפונק, שומרים עליו כמו על אתרוג. לא חושפים אותו כמעט לשמש. הידיים של אברך חרדי ממוצע הן כמו של תינוק בן שנתיים. זה לא אמור להיות ככה".
"בשנים האחרונות חרדים נהיו נהגי אוטובוס ועוד דברים, אבל הם כל היום חולמים להיות מנהלים", הוא אומר. "אז אני מבין שכולם רוצים להיות מנהלים, אבל חייבים לגעת בבטון, חייבים לגעת בקרקע. קודם כול מבחינת מצוות יישוב ארץ ישראל. קצב הגדילה בציבור החרדי הוא גדול, ואם הבנייה תקועה בכל הערים החרדיות, זו בעיה. הצרכים גדלים, והציבור חייב להתגייס".
אז הרמת את הכפפה.
"אמרתי לעצמי: 'אתה כל הזמן מדבר על זה, בבקשה – תעשה'. יש לי ידיים טובות. התחלתי מדברים פשוטים, הסתכלתי על הפועלים ולמדתי לאט-לאט איך לעבוד נכון: איך לתפוס שק ולהרים אותו, איך לתפוס בלוקים, לדאוג תמיד להיות עם כפפות ונעליים נכונות, איך לשפוך בטון. הגעתי למצב שאני חוזר מלוכלך כל יום מהעובדה, ואני פשוט מרוצה. זה משהו שלא הכרנו, בציבור החרדי תמיד עבדנו בעבודות 'נקיות' כאלה, אבל הסיפוק הוא גדול".
מרדכי, חסיד בן כ-40: "הציבור החרדי הוא ציבור מפונק, שומרים עליו כמו על אתרוג. הידיים של אברך חרדי ממוצע הן כמו של תינוק בן שנתיים. זה לא אמור להיות ככה. זה משהו שלא הכרנו, בציבור החרדי תמיד עבדנו בעבודות 'נקיות' כאלה, אבל הסיפוק הוא גדול"
הוא מציין כי "אחת הבעיות היא שרוב החרדים חלשים מאוד פיזית. אין שיעורי חינוך גופני, אין מספיק פעילות ספורט. גם התזונה לא בריאה. החינוך לתזונה בעייתי מגיל צעיר. כדי להיות פועל טוב, אתה חייב להיות בנוי טוב".
אתה רואה בשטח ניצנים של שינוי?
"כן. אני רואה מלא חבר'ה חרדים באתרי בנייה. הם אומנם לא מקצועיים עדיין, אבל הם לומדים. אנשים קולטים שיש בזה פרנסה יפה. השינוי הגדול יבוא מהכיוון הכלכלי. חשוב שיפתחו עוד קורסים בתחום הבנייה, ואני מאמין שיהיו עוד צעירים שיצטרפו".
המחסור בעובדים בתקופה הזו הביא לעלייה בשכר עובדי הבניין, לנוכח הביקוש הרב. אליעזר, חרדי המשתייך לחסידות לעלוב, מספר: "עבדתי בתור מפיק בתחנת רדיו חרדית מוכרת, במשרה חלקית. בתחילת המלחמה ראיתי שנפתחה אפשרות לעבודות פיזיות, בבנייה, עם שכר מעניין. התחלתי ללמוד את התחום והתמחיתי בבלוקים. הכירו לי קבלן בבני ברק, התחלתי לעבוד אצלו והגעתי לסכום של 850 שקל לעבודה יומית".
הוא רווק בן 24, במקור מירושלים, ולומד בכולל בבני ברק המיועד לחרדים עובדים. "אני הייתי בטוח שאין שום חרדי שעובד בעבודות בנייה", הוא מודה. "נכנסתי קצת לתחום, וגיליתי שיש המון חרדים שעוסקים בעבודות כפיים שונות, מכל המגזרים ומכל החסידויות. עד שלא הייתי בפנים, לא הייתי מאמין. יש בזה פרנסה חזקה, בפרט בחצי השנה האחרונה". לדבריו, "הקבלנים למדו להעריך את הציבור היהודי בעבודות. מה גם שבמקומות קדושים כמו בתי כנסת יש העדפה לקחת יהודים, כך שהם יבנו ולא אחרים".
מבחינה חברתית, יש אנשים שיעדיפו להסתיר את העיסוק הזה שלהם?
"ציבור האנשים שיסתירו את זה הוא אותו ציבור של אנשים שיסתירו את זה שהם עובדים בחנות של אוכל או במחסנים. לדעתי זה בא יותר מבושה פנימית מאשר בושה קהילתית, מכך שהם לא עובדים במשרה שנחשבת מכובדת יותר. אבל בסופו של דבר, כשמסתכלים על חשבון הבנק, מסתכלים על זה אחרת לגמרי. זו עבודה קשה, זו עבודת כפיים, אבל המשכורות מכובדות מאוד".
"אצל החרדים יש משמעת"
הרוב המוחלט של העובדים הישראלים בענף מועסק בשלבי גמר הבנייה (עבודות חשמל, מיזוג אוויר, גבס, חיפויים חיצוניים, נגרות, שיש ועוד) או בניהול אתרים ופרויקטים. כעת נעשים ניסיונות להכשיר עובדים ישראלים, ובכללם חרדים, ל"עבודות הרטובות" (עבודות הקשורות בשלד המבנה כמו טפסנות, ברזלנות, רצפות, טייחות והכנת תשתית).
משה טלר, הבעלים של חברת השׂמת העובדים פרנוס'ע (פרנסה ביידיש), זיהה בשלב מוקדם את החלל שנוצר בעקבות היעדרם של עובדי הבנייה הפלסטינים מאז פרוץ המלחמה. "כמה ימים אחרי 7 באוקטובר הקמתי את החברה", הוא מספר. "הייתי תקוע בפרויקטים והייתי חייב להמשיך. מצאתי עובדים יהודים, ואחד סיני, רצף. קבלנים שאלו אותי, מאיפה יש לך עובדים? כשלא הייתי צריך את העובדים, העברתי אותם לקבלנים. ראיתי שיש ביקוש גדול, אז הקמתי את החברה".
"בהתחלה מצמידים את העובד החדש לעובד מקצועי, ואם הוא רציני, בתוך חודש הוא כבר יודע מה לעשות", הוא מסביר. "הצעתי לקבלנים להביא להם עובדים מקצועיים יחד עם עובדים מתלמדים, גם חרדים וגם חילונים. בחודש הראשון הם מקבלים 500 שקל ביום (10,000 בחודש), וזה כמובן מטפס ככל שהם לומדים את העבודה".
משה טלר, שהקים את חברת השׂמת העובדים פרנוס'ע: "פלסטינים היו מתחילים לעבוד בשבע בבוקר, כי הם קמים כבר בחמש. היהודים לא רוצים לקום בחמש בבוקר, הם קמים הכי מוקדם בשבע. אצלם התפילה היא 10 דקות, אצלנו התפילה בבוקר היא בין 45 דקות לשעה, ובראש חודש יותר. במקום משבע עד שלוש, עובדים משמונה עד ארבע"
טלר, חסיד סאטמר, עוסק כבר שמונה שנים בענף הבנייה. "שיפצתי משרדים, עבדתי בידיים. שם למדתי את העבודה", הוא אומר. בינתיים הוא כבר סיפק לקבלנים עשרות עובדי בנייה חרדים, והוא מקווה שהמספרים רק יגדלו ככל שיעבור הזמן.
מניסיונו האישי הוא מסביר מהם ההבדלים הבולטים על פי רוב בין העובדים הפלסטינים לאלה היהודים, ובפרט החרדים: "פלסטינים היו מתחילים לעבוד בשבע בבוקר, כי הם קמים כבר בחמש. היהודים לא רוצים לקום בחמש בבוקר, הם קמים הכי מוקדם בשבע. אצלם התפילה היא 10 דקות, אצלנו התפילה בבוקר היא בין 45 דקות לשעה, ובראש חודש אפילו יותר. גם תמורת אלף שקל ביום, עובד יהודי לא יקום בחמש בבוקר, לא רק חרדי. לכן צריך לשנות את התנאים. היהודים עובדים משמונה עד ארבע, במקום משבע עד שלוש. קבלנים מספרים שהתפוקה שלהם לא פחותה. כמובן זה לא נכון לגבי כולם, וחלקם לא מקצוענים כמו פועלים שעובדים בזה מגיל 12, אבל אפשר למדוד את התפוקה בסוף".
את יעקב, חסיד ויז'ניץ מצפת, אנחנו פוגשים באתר בנייה בבני ברק. עד 7 באוקטובר הוא היה קבלן שמעסיק עובדים, אבל הנסיבות גרמו לו לעבוד בעצמו, בידיים. "אמרתי למשה (טלר, ש"מ): 'אני הולך לעבוד בידיים, תן לי עובדים מתלמדים'. זה לוקח לי כפול זמן, הכול", הוא מספר. "אנחנו עובדים לאט כי אנחנו מקפידים על כל דבר. רובם נשואים עם ילדים. יש לי גם חברים מחסידות גור ומחסידות סאטמר שעובדים בידיים. בבית כנסת אחד בצפת יש ארבעה-חמישה מניינים של תפילת מנחה אחר הצהריים, עשרות בעלי משפחות ורווקים עם פאות ארוכות וזקנים, שכולם מלוכלכים מטיח ומצבע. אחרי התפילה הם מתקלחים, טובלים במקווה ויוצאים בבגדים חדשים".
העובדים החרדים החדשים לומדים מהר?
"מהר מאוד. הם באים לעבוד, לא משחקים. הם גם מבוטחים ומקפידים על הוראות הבטיחות, כולל קסדות ונעליים תקניות".
לצד השידוך בין עובדים לקבלנים, יזם טלר קורסי הכשרה לעבודה בשיטות בנייה מתקדמות, שבהן חומרי הגלם יקרים יותר אבל הבנייה מתקדמת מהר יותר. לאחרונה סוכם על שיתוף פעולה בנושא עם המרכז החרדי להכשרה מקצועית. הוא מסביר כי הבנייה בשיטה מתקדמת, כמו למשל בתבניות ICF (ראשי התיבות Insulated concrete forms), נקייה וקלה יותר – ולדבריו בסיכומו של דבר גם משתלמת יותר, כי היא מהירה בהרבה מהבנייה המסורתית.
"פה לא צריך לימודי ליבה", הוא אומר. "יש מכשולים אחרים. חרדים לא מכירים כלי עבודה, צריך ללמד אותם מההתחלה את השמות שלהם ואיך לעבוד איתם. חשוב ללמד את העבודה בצורה טובה, לתת להם את הכלים, כדי שלא יהיו תקלות שעלולות לעלות לקבלן אלפי שקלים".
הוא סבור שיש לעובד החרדי יתרונות מובנים: "אצלנו החרדים, גם הגברים וגם הנשים, יש משמעת. יש לנו משימות בכל יום: לקום, להתפלל, להתארגן לשבת. כשמנתבים את זה לעבודה, אנחנו נמצאים בזה ב-100 אחוז. אצל החרדים אין סמארטפונים, אין הסחות דעת, ויש משמעת שלא מוצאים במקומות אחרים".
