שמעון בן כוסבה, הידוע יותר בשם בר כוכבא, מוכר כמנהיג המרד של יהודי ארץ ישראל נגד האימפריה הרומית בתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, במאה השנייה לספירה. מעט מאוד ידוע על דמותו של בן כוסבה, מעבר להיותו מנהיג ההתקוממות שהסתיימה בתבוסה, בשעבוד ובמותם של מאות אלפי יהודים. אבל האם בר כוכבא היה המנהיג היחיד של המרד שנקרא על שמו?
מחקר על המרד ביהודה נגד הרומאים, שערך ד"ר חגי אולשניצקי מאוניברסיטת ורשה, מעלה את הטענה שבר כוכבא לא היה מנהיג יחיד ואפילו לא היה חבר בהנהגה בראשית המרד. במחקר, שפורסם בכתב העת Palestine Exploration Quarterly, עלתה ההשערה שבר כוכבא הרג או הדיח את ההנהגה המקורית והשתלט על המרד יותר משנה וחצי לאחר תחילתו.
חרבות מתקופת מרד בר כוכבא התגלו במדבר יהודה
(צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)
"נראה שלעיתים הדרך הנכונה לכתוב היסטוריה היא לשכוח לחלוטין את כל מה שאמרו לך בעבר, ולהתחיל מאפס. רק כך אפשר לתת למקורות לדבר", אומר ד"ר אולשניצקי. "כשפועלים כך, מבינים שבר כוכבא לא היה המנהיג היחיד במהלך המרד, כפי שמרמזים המקורות הרומיים".
אולשניצקי הגיע למסקנותיו לאחר שביקש להתמודד עם סתירות ובעיות שיש לדבריו במקורות ההיסטוריים בנוגע למרד. לדעתו, ייתכן כי היעדרו של בר כוכבא מהמקורות הרומיים נובע מכך שהוא הפך למנהיג המרד בעיצומו של האירוע ההיסטורי, ולא היה המנהיג בתחילתו.
"ההנחה שהמורדים היו מאוחדים תחת מנהיג אחד הפכה לאקסיומה ואין שום דיון בנושא. שמו של בר כוכבא אינו מוזכר במקור רומי כלשהו, וזאת בניגוד לאזכורו במקורות יהודיים ונוצריים", אומר אולשניצקי. "זה מוזר, שכן בעולם הרומי ובספרות הרומית נהוג לקשר בין מרד למנהיג, ומותו של המנהיג מסמל את קץ המרד. המקרה הבולט ביותר, והיחיד שהוא אולי בר השוואה, הוא המרד הגדול.
4 צפייה בגלריה
מטבע כסף שהוטבע מחדש בזמן מרד בר כוכבא. מימין: לולב עם אתרוג, והכיתוב "לחירות ירושלים". משמאל: חזית בית מקדש עם ארון הברית במרכז, וכוכב מעל
(צילום: CNG Coins, Wikipedia)
"גם במקרה הזה, שזכה בתיעוד עשיר, כלל לא מוזכר מנהיג למרד בכללותו אלא רק למצור על ירושלים. ליהודים במרד הגדול הייתה הנהגה מפוצלת, שאף כללה פלגים ניצים שלחמו זה בזה ולא רק ברומאים – וכנראה זאת הייתה הסיבה לאי הזכרת מנהיג יחיד למרד במקורות הרומיים, ולהעדפתם להתמקד בקרב יחיד במקום במלחמה כולה. מכאן, שהסיבה הסבירה היחידה לכך שההיסטוריון דיו קסיוס שמתאר את כל המלחמה לא מזכיר את בר כוכבא, היא שהוא לא היה מנהיג יחיד של המורדים לכל אורכו של המרד".
לפי דיו קסיוס, ההיסטוריון הרומי, המלחמה החלה באמצע שנת 131. התאריך הזה מקובל כיום במחקר. דיו קסיוס נחשב מהימן והיה ההיסטוריון הקדום היחיד שכתב על המרד בהרחבה, כמי שחי בקירוב זמנים אליו. "המלחמה הסתיימה כנראה לקראת סוף שנת 135 או במהלך המחצית הראשונה של שנת 136, כך שמדובר בכחמש שנות מלחמה. לעומת זאת, יש בידינו רק מטבעות ומסמכים שמציינים את השנים א'-ג' לספירת המורדים, כאשר שמו של בר כוכבא טבוע בהם", מעיר ד"ר אולשניצקי. "מגילות נחל חבר (כתבי יד קדומים מהתקופה שנמצאו באזור נחל חבר, י"י) אינן מאפשרות להניח כי שנת א' ושנת ג' היו בהכרח שנים מלאות. מן הראוי שהספירה הזאת תיקרא ספירת בר כוכבא, כי שמו מופיע על המטבעות, בניגוד למטבעות המרד הראשון שבהם אין מציינים שם כלשהו. יתרה מזאת, נראה שהספירה קשורה בשמו ובשלטונו של בר כוכבא ולא באורך המרד, שכן לאחר מותו במצור על ביתר בשנת 135, הספירה נפסקה ואין לנו מטבעות שנת ד' על אף שהייתה בבירור לחימה גם לאחר ספטמבר 135".
הדברים האמורים הם בניגוד למרד הגדול ברומאים, שבו הספירה הייתה מקושרת למרד כמרד, ולא לאדם מסוים או אף לשחרור ירושלים, ולכן יש מסמכים משנת ו' (השנה השישית) למרד הגדול, כלומר לאחר נפילת ירושלים. "מכאן, שספירת בר כוכבא במהלך המרד השני ביהודה החלה בשלהי 132 או בתחילת 133, כלומר לאחר יותר משנה וחצי של מרד. ספירה זאת התקיימה בתקופת זמן בת שנתיים עד שלוש שנים, על אף שהמלחמה נמשכה כחמש שנים", מנתח אולשניצקי. "הפתרון הפשוט הוא שבר כוכבא תפס פיקוד והדיח את ההנהגה בינואר–מרץ 133, והספירה מייצגת אותו ואת פועלו ולא את המרד לאורכו. זה תואם את מה שנכתב באחד מקטעי התלמוד, שם נאמר כי משך שלטונו של בר כוכבא היה שנתיים ומחצה (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג עמוד ב')".
סכסוך פנימי
מחקרו של ד"ר אולשניצקי מבקש לפתור גם את הסתירה בין מקומות שבהם נמצאו מערכות תת-קרקעיות או כאלה שמניחים לגביהן כי השתתפו במרד, ובין אתרים שמטבעות בר כוכבא אותרו בהם.
"נמצאו מערכות מסתור רבות בגליל (75 לפחות), כמו גם מספר אתרים קטן שננטשו או נחרבו במרד, אך לא נמצאו בהם מטבעות בר כוכבא. ממגילות נחל חבר ידוע שגם בעבר הירדן הייתה לחימה. עם זאת, לא נמצאו שם מטבעות בר כוכבא, ונראה שספירת בר כוכבא החלה רק לאחר נפילת עבר הירדן המזרחי", הוא מתאר. "על כן, סביר להניח שבר כוכבא עלה לשלטון רק בשלב זה של המלחמה. אם תושבי הגליל פרשו מהמרד, יכול להיות בכך הסבר לעובדה שרוב היישובים בחבל הארץ הזה לא נחרבו, ולכך שהרומאים לא ביצעו פעולות עונשין במקומות אלה. כמו כן, אם תושבי הגליל העבירו את נאמנותם כשבר כוכבא 'תפס פיקוד', או אפילו מספר חודשים לאחר מכן, כי לא קיבלו את מנהיגותו, יש בכך הסבר לאי-הימצאותם של מטבעות בר כוכבא במקומות אלה".
לדבריו, "המסקנה הזאת מתיישבת עם הנאמר במגילות מהמרד שמציינות בשם לפחות שני יישובים יהודיים (תקוע ותל אדירין) שאנשיהם ברחו מפני בר כוכבא, ואפשר להבין מהמגילות שאלה לא היו המקומות היחידים שהתנגדו לו. הסכסוך הזה הוא דוגמה היסטורית מצוינת נוספת המלמדת כיצד הצלחה צבאית, שהושגה באמצעות כישורים ומיומנות, יכולה בקלות לרדת לטמיון בגלל קיצוניות וקנאות דתית".
הוא מוסיף שאצל דיו קסיוס יש קטע שעד היום התעלמו ממנו כמעט לחלוטין במחקר, המציין שהיהודים לפני המרד נהגו לייצר נשק לצבא הרומאי, ושהם הצליחו לגרום לפסילת חלק מהנשק. את הנשק הפסול לשימוש הם לא השמידו, אלא הצליחו להבריחו ולהסליקו. לא סביר שמורדים היו מצליחים לבצע פעולת הברחה בקנה מידה גדול כזה, שהייתה נודעת לדיו קסיוס, ללא קצינים ופקידים בכירים ששיתפו פעולה.
המטבע הנדיר של בר כוכבא
(צילום: נדב אבס | כתב: אסף קמר)
לאור זאת, הרי שאם לא התיכו נשק פסול לחומרי גלם, היה הדבר מחייב רכש חריג של חומרי גלם, כלומר רכש בכמויות העולות בהרבה על מה שנחוץ לייצור הנשק שבפועל הגיע לשורות הצבא. "סביר להניח שאותם קצינים ופקידים שסייעו ואפשרו את הפעולה הזו היו ממוצא יהודי, שכן יש עדויות רבות ליהודים בצבא הרומאי. אם הם עזרו למורדים להשיג נשק, מן הסתם הם השתתפו במרד", אומר החוקר. "קצינים יהודים שערקו בוודאי היו מקבלים תפקיד בכיר במרד, בדומה לתפקיד שיוספוס קיבל במרד הגדול, רק משום שטען שהוא הכיר את דרכי הרומאים ובלי שהיה בעל תפקיד משמעותי בשורותיהם".
אולשניצקי מאמין כי "לא סביר שקצינים שהגיעו משורות הצבא הרומאי היו מקבלים את מרותו של אדם משיחי כמו בר כוכבא. בשל משיחיותו, בר כוכבא גם לא היה יכול להיות אחד מהקצינים האלה. בהיותו אדם קיצוני בדעותיו ובגישתו, אין זה סביר שהוא היה מצליח להסתיר את נאמנותו האמיתית ואת דעותיו עד הרגע האחרון, כמו הקצינים הרומאים ממוצא יהודי שסייעו להברחת הנשק. מכאן עולה שבר כוכבא השתלט על המרד כנראה בראשית 133, כאשר הדיח והרג חלק מאנשי ההנהגה המקורית. יישובים ואזורים רבים, שהנהגתם לא חוסלה והתנגדו לבר כוכבא, פרשו בהדרגה ממנו, ולכן אין חורבן או מטבעות בר כוכבא בשטחיהם".
מי היה הסגן של בר כוכבא?
ד"ר אולשניצקי סבור שלאחר ההפיכה הפנימית, בר כוכבא חלק את הנהגת המרד עם רבי אלעזר המודעי: "הוא היה כנראה בעל תפקיד דתי יותר ולא צבאי, ומשני לזה של בר כוכבא. עם זאת, בר כוכבא פעל לצמצום כוחו עם הזמן, ולבסוף הרג אותו במהלך המצור על ביתר בחשד שהתכוון להחליף צד ולערוק גם הוא אל שורות הרומאים".
4 צפייה בגלריה
מטבע שהיה בשימוש בזמן המרד. משמאל: אשכול ענבים ולצדו הכתובת "שנת אחת לגאולת ישראל". מימין: עץ תמר והכיתוב "אלעזר הכהן"
(צילום: CNG Coins, Wikipedia)
מהמקורות ומאורך המלחמה עולה כי בתחילת המלחמה היו הצלחות אדירות למורדים. עם זאת, המורדים הובסו לבסוף, ונראה שהמחצית השנייה של המלחמה הייתה כושלת ביותר – מה שמתיישב לדברי החוקר היטב עם הטענה שבר כוכבא תפס את הפיקוד באמצע המלחמה. "ככל הנראה, ההתפתחות הזו גרמה לפרישת אזורים רבים ולהחלשת המורדים, בעוד ההנהגה החדשה, שלא הייתה מנוסה בדרכי הרומאים, ניהלה בוודאי את הלחימה באופן שונה ומוצלח פחות", הוא סבור. "האופן החדש של ניהול המלחמה, ברוח ובמעש, עולה בקנה אחד עם תיאורו של בר כוכבא במקורות היהודיים והנוצריים כפונדמנטליסט וקיצוני. כך, למשל, אחת האגדות מספרת איך דרש מחייליו לכרות את הזרת כדי להוכיח את נאמנותם (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה')".
ד"ר אולשניצקי מסכם ואומר כי "מן הסתם, אדם שאופיו כזה ייצור פילוג ושנאה, ולא כולם יקבלו מרותו, ואולי גם בכך יש הסבר לתופעות של יישובים שברחו מפניו ואזורים שפרשו מהמרד ומהמלחמה, מה שעשוי להסביר את הקושי בהבנת היקפה הגאוגרפי. רצף האירועים מדגיש את הבעיות החברתיות השורשיות של אותה התקופה, כולל את הקיטוב בתוך החברה היהודית, ואת מקומן של הקבוצות הדתיות הרדיקליות בהובלת העם היהודי לעבר תבוסה צבאית וחורבן גמור, במקום למדינה עצמאית ומשגשגת".
