1. מרן והקוסם
עוד בחייו היה הרב עובדיה יוסף הרבה דברים. פוסק הלכה ודיין, מחבר ספרים, מנהיג עממי ואיש בעל חזון חברתי-דתי ברור. חזון שאותו ביקש להגשים באמצעות הזרוע הפוליטית שיצר – תנועת ש"ס. לדברי פרופ' נסים ליאון, שבמסגרת מחקרו האקדמי מתמקד בחרדיות המזרחית ותנועת ש"ס, אנחנו נמצאים כעת, עשור אחרי פטירת הרב, תחת שינויים בין-דוריים משמעותיים.
"בסופו של דבר, ש"ס הייתה עוד כלי עבודה של הרב עובדיה בדרכו להוציא מהכוח אל הפועל את חזונו, הרחבת לימוד התורה בציבור – ובלימוד תורה אין הכוונה לימוד 'פילוסופי' אלא דבר מעשי מאוד, ההלכה והמסגרת התלמודית. אבל במישור הפוליטי הוא הותיר אחריו חלל סמכותי גדול מאוד", אומר ליאון. "אני חושב שהוא היה בין הדמויות האחרונות שייסדו כאן תנועה היסטורית. אפשר לאהוב אותה ואפשר להתנגד לה, אבל הרב עובדיה כדמות וכמנהיג היה עשוי מהחומרים של ההנהגה המייסדת. הוא החזיק בחזון, בפרספקטיבה ובעיקר ביקש בדרכו שלו לשנות את המציאות. ויש רבים במדינת ישראל שרואים בכיוון הזה עניין שלילי.
"בסופו של דבר היה כאן מנהיג שהמונח 'ממלכתיות' לא היה זר לו. הוא ידע לחבר בין חרדיות לעדתיות, בין מסורתיות לאורתודוקסיה, בין דורות שונים; הוא היה רב שפעל למעשה במשך ארבעה דורות. זאת אומרת שהוא היה רב של סבא שלי, של אבא שלי, של אחי, של הילדים שלו. בכל הנוגע להנהגה הפוליטית הדברים מורכבים יותר, כי היום עומדת בראש ש"ס דמות של 'עוצר פוליטי', כלומר של מעין שליט זמני שמפתח הכוח בידו".
אתה מכוון בוודאי לאריה דרעי.
"כן. אריה דרעי הוא אחד מאנשי בראשית של המפלגה. הוא היה שם בתחילת הדרך כשהמפלגה הוקמה. אני חושב שהוא היה במידה רבה אחד מהאישים שהפכו את החזון הממלכתי של הרב עובדיה לפוליטיקה לאומית ומגזרית כאחת. הוא גם ידע כיצד לחבר בין הניגודים, אבל גם כיצד לשחק בהם כדי לחלץ מהם את המרב למפלגה העדתית והחרדית שהייתה הראשונה שלא רק ששרדה, אלא גם התבססה והתעצמה. זה לא מובן מאליו. זה לא נעשה רק בנאומים, חיוכים וחיבורים. זה נעשה גם עם המון עסקאות פוליטיות וצבירת כוח, ולא תמיד הכוח הזה נעים. הרב עובדיה היה המנהיג, ודרעי, לפחות בעשור השני של ש"ס, ובוודאי בעשור האחרון, הוא הקוסם".
אבל הקסם לא פג?
"הקסם של ש"ס די פג, אבל המיומנות הפוליטית של דרעי נשארה וגם הניסיון. אבל גם לזה יש מגבלות לא פשוטות שספק אם היו בעבר. למעשה, המציאות הפוליטית שבתוכה ש"ס של היום פועלת היא כבר לא המציאות הפוליטית שש"ס פעלה בה בעבר", מבהיר ליאון. "הופעתה של פוליטיקה חילונית וליברלית מאורגנת של מעמד הביניים הגבוה היא אירוע שלהבנתי מונע מש"ס, בעיקר בעשור האחרון, לשחק בצורה נינוחה בין השמאל ובין הימין. דרעי, ובוודאי הרב עובדיה, תמיד החזיקו ביכולת לשחק בשני מגרשים. דרעי הוא רב כוח, אבל מה שחסר לו במידה רבה היא סמכות שתורה לו ללכת על קואליציה עם המרכז-שמאל".
2. אייקון של יהדות ספרדית
בעוד הסיפור של תנועת ש"ס הולך ונעשה מורכב במציאות הפוליטית הנוכחית, גם בזירה ההלכתית-רבנית העניינים לא רגועים בכלל. "במישור הסמלי הרב עובדיה הפך להיות אייקון של יהדות ספרדית. אם אתה רוצה לסמן למשל מוצר או פריט שקשור בנוסח ספרדי, אתה תשתמש בתמונה של הרב עובדיה. במישור החינוכי אני סבור שהתמונה מורכבת יותר. הרב עובדיה הפך להיות עוד בחייו מראה מקום מאוד-מאוד משמעותי", אומר ליאון ומציין כי הוא "חלק בלתי נפרד מארון הספרים ההלכתי-היהודי בן זמננו. אך הפרויקט ההלכתי שלו, שביקש להציב נוסח אחיד כתו תקן, כשל. גישתו בהלכה לא הפכה להגמונית, אלא לכל היותר לבולטת ומדוברת. עם זאת, היא הצליחה להפוך את המילה הכתובה לתו מנחה. אי-אפשר יותר להישען על מנהג מסוים ולהגיד 'כך נהגו הוריי'. השאלה כעת היא: 'איפה זה כתוב?'"
פרופ' נסים ליאון: "הופעתה של פוליטיקה חילונית וליברלית מאורגנת של מעמד הביניים הגבוה היא אירוע שמונע מש"ס, בעיקר בעשור האחרון, לשחק בצורה נינוחה בין השמאל ובין הימין. דרעי, ובוודאי הרב עובדיה, תמיד החזיקו ביכולת לשחק בשני מגרשים"
לדברי ליאון, הנקודה שמאותתת על המפנה שחל במזרחיות, מחברה המבוססת על מנהג ומסורת לחברה אורתודוקסית המבוססת על החוק הדתי הכתוב, מוצאת את ביטויה כיום בשינויים משמעותיים שעברה תנועת ש"ס – בעיקר סביב ההנהגה הרבנית שלה.
פרופ' נסים ליאוןבאדיבות המצולםואכן, בחלוף עשור, "מרביצי תורה" (תת זרם חרדי-ליטאי ספרדי שנותר נאמן פוליטית ורעיונית לחרדיות אשכנזית ליטאית), מי שהיו בני הפלוגתא שלו בעולם הספרדי-חרדי, נכנסים כעת למועצת גדולי התורה של ש"ס. אישים שהרב עובדיה עוד בחייו התבטא לא אחת נגדם ונגד דרכם ההלכתית. "זה מעיד על כמה דברים", אומר ליאון. "ראשית, שבעיות אשכנזים-ספרדים בחברה הליטאית לא הסתיימו. הבעיות האלה בסופו של דבר תמיד מתנקזות לשני דברים, תקציבים וקבלה למוסדות חינוך. בינתיים ש"ס הפכה להיות גורם פוליטי משמעותי, מיומן ומעורה מאוד בדרך שבה מנהלים מדינה. זה לא נעלם מעיניה של ההנהגה הליטאית. נכון לעכשיו הם הסכימו ללכת עם ש"ס. זה שהרב עובדיה לא נמצא בתמונה מקל על זה לא מעט, כי היה מתח בין שתי האליטות האלה – בין הרב עובדיה וחוגו לאליטות הספרדיות-ליטאיות (הפלג הספרדי של דגל התורה - ספרדים שהתחנכו בישיבות ליטאיות, ט"פ). מהבחינה הזאת דווקא היעדרו הוא מה שמאפשר את כניסתם בחזרה לש"ס".
3. האלקטורט הש"סניקי, המזרחים שנשארו מאחור
לדברי ליאון, "מבחינה סוציולוגית ש"ס ניצבת מול שלושה אתגרים, עשור אחרי פטירת הרב עובדיה: האתגר הראשון הוא למצוא דמות קרובה לדיוקן של הרב עובדיה. ספק אם יהיה כזה, כי הדמות שלו היא בלתי מושגת בעיני הציבור של ש"ס, חד-פעמית, ובכך גם כוחה. בנקודה הזאת לרבנים ממשפחת יוסף יש תפקיד משמעותי, כי הם מדומים בעיני רבים מתומכי ש"ס החרדים למי שהכי נאמנים למקור".
האתגר השני, לדבריו, נוגע לשינויים המתרחשים באלקטורט של ש"ס: "אם זה אלקטורט שבמשך שנים ארוכות נסמך על מזרחים שומרי מסורת, הקהל הזה למעשה מתפצל בשנים האחרונות לשתי קבוצות. הראשונה של הקבוצות המוחלשות, הפריפריה, עשירון 5 ומטה, שהוא למעשה היום הקהל שבאמת תומך בש"ס. ומצד שני, מעמד ביניים מזרחי, שלא מוצא את מקומו בש"ס – בוודאי מעמד ביניים מזרחי אקדמי, ובוודאי מעמד ביניים-גבוה מזרחי אקדמי. אין מדובר במספרים קטנים כבעבר. יש שינויים משמעותיים שעל ההיקפים שלהם יש מחלוקת בין סוציולוגים, אבל אין מחלוקת על המגמה".
הוא מוסיף כי "האתגר השלישי נוגע ביכולת של הרב עובדיה לנוע בנינוחות בין מעמדות, עדות וציבורים, יכולת שהולכת ונשחקת או מצטמצמת לסביבה מסוימת מאוד של רבני תנועת התשובה. ולא בכדי. גם הציבור המסורתי שאנחנו אוהבים לדבר על הקשר של ש"ס אליו, השתנה מאוד בעשורים האחרונים. רבים ממנו עברו מוביליות וממוקמים במעמד הביניים, רחוקים מהעולם הפריפריאלי שש"ס משמשת בו שחקן פוליטי, חברתי ורוחני משמעותי. זהו ציבור שחלקו הופך לחילוני יותר וגם לחזק יותר מבחינה כלכלית מאשר בעבר, וככזה הוא גם דעתני. זה עולם אלקטורלי חדש שש"ס החדשה צריכה להתמודד איתו בכל מערכת בחירות מחדש עם פטנטים וקסמים שונים ומשונים, כמו למשל הדבקוּת בליכוד ובדמותו של בנימין נתניהו, מהדמויות הנערצות על מצביעי ש"ס אחרי הרב עובדיה".
מה היה החזון של הרב עובדיה? מה עבד ומה לא?
"אנחנו יכולים רק לשער מה היה החזון שלו מתוך הכתיבה שלו. בגדול, אם אני מבין נכון, הוא ראה לנגד עיניו חברה שבה לימוד התורה הוא ערך משמעותי וקדוש. לא כולם חייבים ללמוד תורה בכוללים, אבל ללימוד התורה יש ערך בעיניו. לרבנים יש תפקיד משמעותי, אבל התפקיד הזה מתוחם בצורה ברורה, שכן רבנים לא יודעים הכול. בשביל זה יש אנשי מקצוע, כמו למשל בביטחון – יש מומחים לביטחון. צריך להתייעץ איתם. 'דעת תורה' של הרב עובדיה תמיד הייתה מנומקת, אבל היא הייתה גם מלווה לא פעם בדעות המומחים, מביטחון לבריאות ותחומים נוספים.
"במציאות, כמו תמיד, מתגלים פערים גדולים בין חזון עובדיה למציאות בש"ס. הרבה פעמים דברים שכיוונו לנקודה מסוימת הובילו לתוצאה הפוכה. אני לא חושב שהוא חשב שש"ס למשל תוביל לתנועת התנגדות חילונית-ליברלית משמעותית מאוד, שבחלקים קיצוניים שלה מתרחקת מכל מה שנודף ממנו ריח של מסורת יהודית, וכל דבר כזה נתפס בעיניה כמושג מפחיד הצמוד לפוליטיקה של הדתה".
הסיסמה של ש"ס הייתה "להחזיר עטרה ליושנה", גם במובן הדתי-הלכתי אבל גם במובן של ביטול ההיררכיה שנוצרה בין אשכנזים למזרחים בתוך החברה החרדית וגם במרחב הישראלי הכללי. במובן הזה, כשאתה אומר שמצביעי ש"ס הם בדירוג סוציו-אקונומי 5 ומטה, המהפכה נכשלה, לא?
"זה מורכב מאוד. אני רוצה לטעון שללא ש"ס רבים מהמזרחים היו בעשירון 5 ומטה בכל מקרה. ואסביר זאת: ב-1999 ש"ס הגיעה ל-17 מנדטים והייתה במרחק זעום מהמנדט ה-18. אני חושב שזה היה רגע שבו האליטות הישראליות התעוררו. הן הבינו שאם הן לא ירחיבו את השורות ויגוונו אותן, ואם הן לא ינקטו במוביליות מעמדית משמעותית, הן יקבלו את ש"ס גדולה יותר ורבת-כוח יותר. באליטה הישראלית שררה אווירה שאותה כינתה העיתונאית נרי ליבנה בצורה קולעת 'שספוביה' – הפחד מש"ס. מסוף שנות ה-90 ואילך אנחנו רואים מהפכה בהנגשה של ההשכלה הגבוהה. לגבי האיכות שלה, אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל אין ספק שהיא יצרה גורם מבני בולם לש"ס".
אבל למה זה צריך להיות גורם בולם לש"ס?
"כי אתה מעביר אנשים מהאופציה של מוביליות רוחנית למוביליות אקדמית. ש"ס לא בנתה את עצמה באפיק האקדמי. בסופו של דבר הקו החרדי ניצח, גם את הגישה של הרב עובדיה שקידמה השכלה גבוהה. הרב עובדיה, כמנהיג לכל דבר ועניין, החזיק בחשיבה סוציאלית, כלומר חשיבה שרגישה לדיוקן החברתי ותופסת את התמורות בו. אבל בסופו של דבר את העידית של בני התורה הוא רצה בתוך חברת הלומדים.
"האינטרס הגדול בהקמת ש"ס לא היה צמצום פערים בחברה החרדית, אלא השמירה של הסדריה הפוליטיים של חברת הלומדים בעקבות הברית עם הליכוד. ש"ס הוקמה כדי להיות תעודת הביטוח של חברת הלומדים החרדית והיא עד היום תעודת הביטוח שלה"
"כדאי ללכת מעט אחורה לשאלה מדוע בכלל הוקמה ש"ס. לשאלה הזאת יש שתי גישות במחקר המצטבר על אודותיה. גישה אחת גורסת שזה בגלל הדפס יעקב כהן שלא קיבלו את הבת שלו לסמינר (אפשר לראות את הגרסה לנרטיב הזה בסרט 'הבלתי רשמיים' של אלירן מלכה). זו גרסה אחת, חזקה מאוד, שמסעירה את הדמיון הרדיקלי.
"אבל יש סיפור אחר, אפור יותר, מניפולטיבי יותר, פוליטי לא פחות. וזהו הסיפור של ש"ס בבני ברק של שנות ה-70 וה-80, תקופה שבה הייתה העיר הזאת תחת מלחמת עולם בין הציונות הדתית לחרדים על השליטה בה. כדי להכריע את המאבק, החרדים הליטאים קלטו שיש שובר שוויון שהוא הציבור הספרדי שומר המסורת, ושאם מביאים אותו להצביע לצד החרדי בעצם מנצחים במשחק. כך הוקמה רשימה חרדית-ספרדית בבני ברק שזאת הייתה המטרה שלה. אותו פטנט הועבר אחר כך הלאה ב-1983 אל מחוזות הפוליטיקה הארצית וקיבל את הלגיטימציה של ראשי הישיבות האשכנזיות. האינטרס הגדול לא היה צמצום פערים בחברה החרדית, אלא השמירה של הסדריה הפוליטיים של חברת הלומדים בעקבות הברית עם הליכוד. ש"ס הוקמה כדי להיות תעודת הביטוח של חברת הלומדים החרדית והיא עד היום תעודת הביטוח שלה".
4. הרבנים הספרדים מקצינים והולכים?
ד"ר אריאל פיקאר, עמית מחקר ומרצה במכון שלום הרטמן, שחקר את משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, מבקש קודם כול לנפץ מיתוסים: "יש מיתוס על הרב עובדיה יוסף שהוא בעצם מיתוס על רבנים ספרדים בכלל, של מתינות, סובלנות, קרבה לעם ועממיות, ושהם רבני קהילה ולא ראשי ישיבות. זה לא שזה לא נכון, אבל הסיפור פשוט מנופח הרבה מעבר לגבולות הגזרה האמיתיים שלו. זאת פשוט הכללה. אין פה משהו עדתי-אתני שמחבר את המתינות לדי-אן-איי המזרחי".
לדברי פיקאר, עשור ללכתו של הרב עובדיה, התמונה עגומה: "את תגלי שהרבנים הבוטים ביותר, הגסים ביותר, הם כמעט תמיד ספרדים. חלקם הם בניו של הרב עובדיה או תלמידיו. למשל הרב יצחק יוסף, הרב הראשי לישראל ומקבילו הספרדי של הרב דוד לאו. אם את משווה את ההתבטאויות שלהם בכל מיני נושאים, את תגלי שהמתון מבניהם הוא הרב לאו. מה זה מתון? מראש הוא לא נכנס למקומות של מחלוקת. למשל בסיפור העגונה בצפת, הרב אוריאל לוי התיר את האישה הזאת, ובא הרב יצחק יוסף ואמר: לא, האישה הזאת אשת איש".
"אני לא נכנס לעובי הקורה ההלכתית, אבל כשאני חקרתי את הרב עובדיה יוסף, 90% מהתשובות שלו בשאלות של עגונות היו להתיר את הנשים. על זה הוא התגאה", הוא אומר. "זאת מסורת ישראל, להתיר עגונות, למשל עגונות מלחמת יום כיפור – כל התיקים נפתרו, הוא פתר אותם. היה לו את האומץ והיה ברור שהוא רוצה להגיע למסקנה הזאת שהנשים מותרות. זאת לא תפיסת עולמו הפרטית, חשוב להדגיש, זאת תפיסת עולמה של ההלכה. והנה הבן שלו יוצא נגד הפתרון שדיין אחר מצא. דוגמה אחרת: מי המתנגד החריף ביותר לרחבת ישראל בכותל המיועדת לזרמים הלא-אורתודוקסיים? הרב שלמה עמאר".
5. "משהו שם התכנס לחרדיות שעוברת מרכות לקושי"
פיקאר מציין כי בניגוד לרבנים המזרחיים כיום, "הרב עובדיה היה רב בכל רמ"ח איבריו. הוא היה מסתובב 40 שנה בבתי כנסת של פועלים. סדר היום שלו בתל אביב היה 40 שיעורים בשבוע, בית כנסת אחרי בית כנסת, מול האנשים הכי פשוטים. משם הגיעה המתינות. בתור ילד פגשתי את הרב עובדיה בבית הכנסת האשכנזי ליד הבית שלי, בית כנסת שכונתי ברמת אשכול, והוא היה אז רב ראשי! האיש הסתובב. ממשיכיו לא.
ד"ר אריאל פיקאר"המעבר להר נוף היה לדעתי החלק המשמעותי מהתהליך הזה. הר נוף היא שכונה יקרה, אשכנזית-אמריקאית, היה יקר לקנות שם. זאת לא שכונת מצוקה, לא תל ארזה או שכונת הבוכרים. זה חוג שלם שגר במקום חרדי מאוד ואשכנזי מאוד, והרב עובדיה עבר לשם. הקהל הפך להיות קהל בני ישיבות והיכולת להבין מה חושב יהודי פשוט מהרחוב קטנה יחד איתה".
מצד שני, ש"ס עדיין על מספר דו-ספרתי של מנדטים.
"אז עכשיו השאלה היא איך מגדירים הצלחה. אם הם היו אמורים להיות הפנים היפות של היהדות, הגורם הממתן והמלכד, מה שפעם הציונות הדתית חשבה על עצמה, לדעתי עכשיו הם הרבה פחות מסורתיים. בדומה ליהדות התורה, הם הגיעו לאיזון כזה שלא זזים ממנו משמעותית. במילים אחרות, זה אומר שזו ירידה. משהו שם התכנס לתוך חרדיות שעוברת מרכות לקושי בכל מובן – דתי, פוליטי וגם כלכלי. תראי את איתמר בן גביר כשהוא רוצה משהו, ותראי את דרעי".
ד"ר אריאל פיקאר: "היום ש"ס היא חלק מהגוש הימני-חרדי-חרד"לי קיצוני ואין לה שום קול נפרד. פה ושם שומעים את דרעי אומר 'צריך הסכמה רחבה', אבל אפשר לשמוע את אותם קולות גם מגפני והכול בשפה רפה, מן השפה ולחוץ"
ותלושי המזון של דרעי?
"זה לא דבר חברתי, זה לא פתרון של הבעיה. הייתה פעם תפיסה חברתית במובן העמוק, והיא הלכה".
לאן זה מביא אותנו?
"להיעדר מנהיגות. מי ההנהגה היום בש"ס? וזה לא רק ש"ס, גם אצל הליטאים יש היעדר הנהגה ברורה. הרב עובדיה היה בסדר גודל של החזון איש. גם אצל החילונים אין מנהיגים גדולים, הכול די בינוני, אולי חוץ מביבי. זו רוח התקופה וזה לא פוסח על החברה הספרדית. הנשירה שם הרבה יותר גדולה, אחוז החוזרים בתשובה שם גדול, יש יותר ערבוב עם החילוניות, זה משפיע. מערכות החינוך, הישיבות ומנגנונים משומנים שהם רכשו לעצמם היו אמורים להביא אותם למקום אחר. הם היו אמורים לגדול, והם לא. הם היו אמורים להיות אלטרנטיבה לחרדיות האשכנזית, והם לא".
לטענתו, "היום ש"ס היא חלק מהגוש הימני-חרדי-חרד"לי קיצוני ואין לה שום קול נפרד. פה ושם שומעים את דרעי אומר 'צריך הסכמה רחבה', אבל אפשר לשמוע את אותם קולות גם מגפני והכל בשפה רפה, מן השפה ולחוץ. זה לא קשור להשתכנזות, זה קשור לסגירת שורות בימין. הבשורה הפוליטית של ש"ס נעלמה. דרעי, שאמרו עליו שהוא המבוגר האחראי, לא משפיע. ישנו משה ארבל, היה פעם את יגאל גואטה, כולם אנשים טובים, אבל ארבל לא יצביע בניגוד לעמדת הקואליציה. במעשים ש"ס מיישרת קו עם הימין, בקצה הימין. זה בניגוד למשל לכחלון, שהקים בזמנו מפלגה שמיתנה את הליכוד. פה אין אף אחד ממתן".
6. "ש"ס לא מפלגה חברתית, היא מפלגה זהותית"
"הרב עובדיה נפטר חודשיים אחרי שחזרתי לארץ משהות של שבע שנים בארצות הברית", משחזר ד"ר אופיר אבו, חוקר סוגיות של זהות ושייכות בישראל, "הוא היה דמות משמעותית בחיי, כמי שנולד וגדל בשיכון ד' בטבריה, שם ש"ס הייתה מאוד-מאוד חזקה. בסיס הכוח שלה בטבריה היה בשכונות ד' וג', והכרתי את הדמויות. זמן לא רב אחר כך נפטר גם אריק איינשטיין. שתי דמויות מרכזיות מאוד בתרבות הישראלית. באותה תקופה ניסו להחזיר את המעגל של דן שילון, הוא ראיין שם את אביב גפן ושאל אותו אם הוא ראה פעם הלוויה כל כך רבת משתתפים כמו שהייתה לאיינשטיין, וזה היה שבועיים אחרי הלוויית הענק של הרב עובדיה עם 800 אלף בני אדם. זה שוב הכה בי, כמה כלום לא השתנה.
"אפילו בתור אדם מסורתי ולא דתי, זה דוקר אותך. חוסר הרלוונטיות המוחלט. זה החזיר אותי אחורה לתקופת המשפט של דרעי. הייתי בשנה ראשונה באוניברסיטת תל אביב, מדעי המדינה, אני ועוד שני מזרחים, והתפתח ויכוח על הנושא. בתור מזרחי מסורתי עם נטיות ליברליות סוציאל-דמוקרטיות, לא יכולתי שלא להרגיש את השייכות. השייכות הזאת היא לא עניין פסיכולוגי, היא נטועה בחוויה החברתית. בשכונה שגדלתי בה לא היו אנשי תנועת העבודה, בטח לא מרצ, וכן היו שם אנשי ש"ס. הם אלה שדיברו עם האנשים על המצוקות והצרכים שלהם, וזה מה שהוביל אנשים להכיר להם תודה בקלפי".
"בסופו של דבר אתה מבין שש"ס היא לא מפלגה חברתית, היא מפלגה זהותית", הוא אומר. "הסיפור החברתי מעניין אותה מפריזמה צרה מאוד. אבל היא נכנסה לתמונה בדיוק כשהמדינה התחילה להתפרק מהמחויבות שלה לאזרחים (המפנה הנאו-ליברלי של שנות ה-80). יש פה צורך לאזן את הביקורת החברתית והזהותית על ש"ס לבין השייכות שאתה מרגיש אליה. זה מורכב מאוד. אני חייב להגיד שכשאני מדבר על ש"ס בכיתה מול סטודנטים, ואני רואה את הזעם ואת הכעס, אני מנסה להכניס את המורכבות. היה כאן ניסיון לתת ביטוי למאבק חברתי לגיטימי, בוודאי לנוכח ההיסטוריה של מדינת ישראל. מצד שני, יש גם ביקורת לגיטימית עליה. בפרט עם כל מה שקורה בארבע השנים האחרונות".
הוא מודה כי התחושות המעורבות שלו התעצמו עם פטירת הרב עובדיה: "אני זוכר שהיו באים אליי תמיד קולגות באוניברסיטה על כל אמירה של הרב עובדיה, בתור 'הנציג המזרחי', כדי שאסביר אותו. 'מה זה האמירות האלה? והאם הן מקובלות עליך?' כמו שעושים לערבים הפלסטינים. הייתי צריך לגנות את האמירות של הרב עובדיה. אני זוכר את עצמי אומר להם: ככה הרבנים האלה מדברים. ככה אבא שלי ז"ל מדבר. בחריפות הבלתי-מכוונת הזאת. אז הוא לא מדבר איך שאתם רוצים, אבל ככה הם מדברים. אבל מאז הפטירה שלו, ש"ס בתהליך אחר".
7. את הרב עובדיה החליף ביבי
אבו טוען כי מבחינה פורמלית אריה דרעי השתלט באופן מלא על ש"ס, באופן שהרחיק מהמפלגה אט-אט חלקים מהמזרחים שראו בה בית פוליטי. "אני לא חוקר את זה ישירות, אבל מבחינה אישית זה מעסיק אותי ויכול להיות שזה רק אני, אבל מאז בחירות 2015 והלאה יש התרחקות כזאת". הוא טוען כי הפיצול, שאליו התייחס בדבריו גם ליאון, מורכב יותר ממה שנראה לעין: "גל לוי, מעוז רוזנטל ואיציק ספורטא פרסמו מאמר שהראה שרוב המזרחים בני מעמד הביניים נוטים יותר להצביע למפלגות המרכז. הם נעים למרכז. פחות ליכוד ופחות ש"ס.
ד"ר אופיר עבו"במחקר שעשיתי בעבר, אחרי הקדנציה של בנימין נתניהו כשר האוצר, המזרחים מהפריפריה ברחו מהליכוד. הם הלכו לשתי מפלגות, ש"ס ומפלגת העבודה. עמיר פרץ ב-2006 הצליח להיות המפלגה השנייה בגודלה ביישובי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, שזה הישג מטורף, ובמקום הראשון הייתה ש"ס. מה שאנחנו רואים בעשור האחרון הוא שהמשכילים הולכים יותר למרכז והמעמדות הנמוכים יותר נשארים אצל ש"ס והליכוד. לכן מתחיל להתהוות כאן גם קו שבר תרבותי. בפרט כשסטודנטים אומרים לי: 'זה נגמר. בשבילנו, הציבור הליברלי, הדמוגרפיה ניצחה' – וזה לא נכון. ב-2013 היו לש"ס 11 מנדטים, היום היא באותו מספר. הציבור המזרחי הולך וגדל, אבל ש"ס לא גדלה".
הציבור החרדי-מזרחי בש"ס, אבל איפה כל השאר?
"אני חושב שש"ס עברה מאדמו"ר שהוא הרב עובדיה יוסף לאדמו"ר חילוני שהוא בנימין נתניהו, ולכן עכשיו 'צריך אריה חזק' כדי לתמוך בנתניהו (בהתייחסות לסיסמת הבחירות של ש"ס). אבל בסוף רק מיעוט מהציבור המסורתי מצביע היום לליכוד ולש"ס. מחקרים מהשנים האחרונות מראים שיש אחוזים גבוהים מתושבי הפריפריה שבכלל לא מצביעים. זה ביטוי מובהק לחוסר אמון בשיטה, בפוליטיקאים גם כקהילת מיעוט. בגין קיבל פעם 48 מנדטים, ביבי בקושי עובר את ה-30".
אבו מוסיף כי "מבחינת המרכז-שמאל, ההפסד שלהם ב-77' הוא בגלל המזרחים שנהו אחר מנחם בגין. מאותו הרגע מתחילה מסכת של העלבות ושל גידופים כלפי הציבור המזרחי שבכלל העז להצביע לליכוד, ומי שיודע לנצל את זה מצוין הוא נתניהו. וזה הסיפור כולו. כשאין אלטרנטיבות נוצרת מציאות שבה או שאתה מצביע לש"ס והליכוד, על כל המגרעות שלהן, או שאתה פשוט לא מצביע. כי אין אופציה אחרת. לכן ש"ס בסופו של דבר מצליחה לשמור על כוחה. גם בש"ס למדו להשתמש באותו מערך שלם של הסברה ותקשורת שנועד לעצב את ביבי כקורבן של ההגמוניה האשכנזית".
ד"ר אופיר אבו: "כשאין אלטרנטיבות נוצרת מציאות שבה או שאתה מצביע לש"ס והליכוד, על כל המגרעות שלהן, או שאתה פשוט לא מצביע. לכן ש"ס בסופו של דבר מצליחה לשמור על כוחה. גם בש"ס למדו להשתמש באותו מערך שלם של הסברה ותקשורת שנועד לעצב את ביבי כקורבן של ההגמוניה האשכנזית"
"אני עובד כרגע על מחקר עם ד"ר יואב קפשוק מהמכללה האקדמית כנרת", הוא מספר, "בדקנו את העמדות של מסורתיים כלפי תהליך השלום עם הפלסטינים, ומה מתברר? כשלוקחים את הממוצע של כלל החברה הישראלית, ושמים מולו את המסורתיים בנפרד, מגלים שזה כמעט זהה. כלומר, המסורתיים הם בעצם השדרה המרכזית של החברה הישראלית. המסורתיים מצביעים לליכוד ולש"ס, ובעמדות שלהם הם המרכז".
ועם זאת, הערצת נתניהו היא תופעה אתנו-מעמדית.
"במשפחה שלי, למעט אני ואחי הבכור, כל השאר הם ביביסטים – וזה הסיפור. הם מעמד ביניים. ביבי, אביר הציבור המזרחי, נתפס כאדם שתורם בצורה המובהקת למזרחים לא בגלל המדיניות שלו, אלא כי הוא מביס את ההגמוניה האשכנזית. לכן קל לו למכור את הרפורמה המשפטית, כי לכאורה היא מרעה את מצבה של אותה הגמוניה".
