מדי ערב יום הכיפורים בבני ברק, אחרי תפילת מנחה, עומד הרב אהרן שפר ומכה את חברי קהילת חסידות לעלוב בגבם באמצעות חגורת עור. "אני לא מכה חזק, חס ושלום. אלה מכות חלשות. מרגישים את זה קצת על הגב, לא יותר", הוא מבהיר. "צריכים לרחם על היהודים, זה רק מנהג, וזה קורה כמה שעות לפני צום. יש אנשים שמבקשים ממני להכות קצת יותר חזק, אבל אני לא שומע בקולם".
מלקות בקהילת חסידות לעלוב בבני ברק: צפו בתיעוד מהשנה שעברה
(צילום: נדב אבס)
הכירו את מנהג המלקות – מנהג יהודי עתיק שמקורו כפי הנראה בקהילות אשכנז בימי הביניים. הוא מוזכר בסידור רש"י – חיבור על נוסח התפילה המיוחס לפרשן המקרא והתלמוד הדגול, ומופיע גם בפסקי הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל) על מסכת יומא. במסגרת המנהג, שמש בית הכנסת או אחד מרבני הקהילה מלקים את המתפללים 39 מלקות בגבם באמצעות שוט או רצועה מעור. המטרות – לעורר את האדם לתשובה ולכפר על עוונות, רגע לפני היום הקדוש.
המנהג לא נעשה נפוץ כמו מנהג הכפרות, והוא מתקיים היום בעיקר בקרב חסידויות ויהודי המזרח – אבל אפשר למצוא יהודים שמשמרים אותו גם במקומות נוספים. שפר מספר כי בקהילת לעלוב בבני ברק הוא התחדש רק בעשורים האחרונים: "חידשתי את המנהג בחסידות יחד עם הרב שאול יצחק הורוביץ, שביקש ממני לתת לו מלקות, לפני בערך 30 שנה. האדמו"ר, רבי שמעון נתן נטע בידרמן, נכנס לבית המדרש וראה שאני נותן לו מלקות. הוא שאל אותי: 'גם אני יכול לקבל?' ממש רעדתי. מה, ניתן לרבי מלקות? אבל הרבי התכופף, ונתתי לו 39 מלקות. מאז בכל שנה הוא קיבל מלקות, והמנהג התחדש בקהילה".
3 צפייה בגלריה
"יש אנשים שמבקשים ממני להכות קצת יותר חזק, אבל אני לא שומע בקולם". מלקות בקהילת חסידות לעלוב
(צילום: נדב אבס)
לימים האדמו"ר נפטר ביום כיפור, בשנת תש"ע. "בשנה האחרונה שלו, הרבי לא הרגיש טוב ולא היה יכול לקבל מלקות. באותו לילה הוא נפטר", מספר שפר בעצב.
מה הרעיון שעומד מאחורי המלקות?
"אם חס ושלום אנשים חטאו באיזו עבירה שמגיע עליה עונש כרת (מיתה בידי שמיים), אנחנו לא יכולים לעשות עם זה שום דבר. ואם חטאו בעבירה שמגיעה עליה אחת מיתות בית דין – סקילה, שריפה, הרג וחנק, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. היום אין לנו בית דין, יש בית סוהר של המדינה. אבל אם חס ושלום אנשים עברו עבירה שחייבים עליה עונש מלקות – נותנים מלקות".
הרב אהרן שפר: "האדמו"ר נכנס לבית המדרש וראה שאני נותן מלקות. הוא שאל אותי: 'גם אני יכול לקבל?' ממש רעדתי. מה, ניתן לרבי מלקות? אבל הרבי התכופף, ונתתי לו 39 מלקות. מאז בכל שנה הוא קיבל מלקות"
בזמן המלקות, נהוג שהמלקה אומר את הפסוק "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" שלוש פעמים, והלוקה אומר וידוי ("אשמנו, בגדנו, גזלנו" וכו'). 39 המלקות הנהוגות בערב יום כיפור הן זכר ל-39 המלקות שנקבעו להלכה כעונש המלקות המקורי, אבל יש בהן בעיקר ממד סמלי.
"למה אומרים 'והוא רחום' שלוש פעמים? כי בפסוק הזה יש 13 מילים, ושלוש פעמים 13 זה 39", מסביר אברהם יוסף רוזנבלט, הגבאי של האדמו"ר הנוכחי מלעלוב. הוא מוסיף כי "כולם רוצים להגיע ליום כיפור כמה שיותר נקיים וטהורים, לכן עושים את כל ההשתדלויות. לכן מקיימים את מנהג הכפרות, ומנהגים נוספים שלא קיימים לאורך השנה. מאחר שאין בית דין שנותן מלקות מאז שבית המקדש נחרב, עושים מעין הדבר הזה – כדי לומר שאם אדם מתחייב במלקות על עבירה שעשה, זה יתכפר לו על ידי זה".
לדבריו, "יש עניין לשלם כסף למלקה, כל אחד כפי יכולתו, שזה גם חלק מהפדיון. מדהים לראות איך אפילו האדמו"ר, בנו הגדול של האדמו"ר הקודם, ממשיך את המנהג ומקבל מלקות. הרב שפר עושה את זה בחיל ורעדה. כשרואים את זה, שהאדמו"ר בכבודו ובעצמו רוכן על הרצפה ומקבל מלקות, זה הלם גדול לציבור, אבל זה מעורר לתשובה. בסוף כולנו כפופים לקדוש ברוך הוא. הגדולה של הצדיק היא שהוא כפוף לקדוש ברוך הוא כל השנה".
"זה לא נועד לעודד מזוכיזם"
צפייה בתיעוד המלקות בקהילת לעלוב תבהיר לכם שלא מדובר במכות חזקות או מכאיבות במיוחד. לעומת זאת, יש עדויות על מלקות חזקות יותר שניתנו בעבר בקהילות יהודיות במסגרת המנהג. המנהיג הציוני שמריהו לוין (1867–1935), יליד העיירה סוויסלץ' בבלארוס, תיאר את המנהג בזיכרונות הילדות שלו: "אחרי תפילת מנחה באותו יום (ערב יום כיפור) [...] בעיניי ראיתי, היאך יהודים באים בימים משתטחים על רצפת בית המדרש ואלעזר אומר־התהילים או, כפי שהיה קרוי ברבים על שום אומנותו, אלעזר הבלן, עומד עליהם ברצועה ומלקה אותם בלי רחם. כמובן ידעתי, שהלקאה זו היא המלקות, אבל בליבי נתעוררו בלי משים זיכרונות על החדר. והמלקות ניתנו בסדר גמור: אחת למטה, בחלק גוף זה המוכן לפורענויות, שהיה הפקר לידי הרבי ולרצועתו בחדר, ושתיים למעלה, על הגב. וכך היה חוזר ומונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים – לפעמים חמש עשרה פעם. ותימהוני גדל שבעתיים בראותי איך הלוקה קם וזורק מטבעות נחושת אחדות אל תוך הקערה, שהיה מגיש אלעזר הבלן. אכן פלא הוא ויהי לפלא: לוקים ומשלמים שכר מלקות!"
הרב מוני אנדר מצעירי אגודת חב"ד מקדים ואומר כי "חלק ממנהגי יום כיפור קורים כבר בערב יום כיפור, יום שיש לו התייחסות מיוחדת בהלכה. ביום הזה, שבא לפני הצום, יש מצווה לאכול. את מנהג הכפרות נוהגים לקיים כבר החל מלפנות בוקר. אחרי התפילה יש מנהג יפה לבקש מהגבאי 'לעקאח' – מעין עוגת דבש. הרעיון הוא שאם נגזר על האדם להיות נצרך לבריות באותה שנה, כלומר לבקש תרומות מאחרים, הוא יֵצא ידי חובה בבקשה הזו. נהוג גם לטבול במקווה בערב יום כיפור, כדי להיטהר לקראת היום הקדוש. לפני יום כיפור נהוג להדליק נר נשמה, שנשאר דולק לאורך היום, והוא מכונה 'נר החיים'. גברים נשואים נוהגים ללבוש קיטל, מעין חלוק לבן, כדי להידמות למלאכים. לפני שיוצאים לבית הכנסת נהוג לברך את הילדים בברכת הבנים".
הרב מוני אנדר: "חשוב להדגיש שהמלקות הן סמליות לחלוטין. עושים את זה בצורה עדינה מאוד. זה יותר ליטוף מאשר מכה. זה בא לעורר רצינות, לא להכניס את האדם לדיכאון חלילה"
אל שלל המנהגים שנועדו להכין את האדם ליום הכיפורים, מצטרף מנהג המלקות. לדברי אנדר, בנוגע למלקות "יש מנהגים שונים, ובחב"ד נוהגים לעשות אותן לפני הטבילה במקווה. חשוב להדגיש שהמלקות הן סמליות לחלוטין, זו לא הזדמנות לסגור חשבון עם מישהו", הוא צוחק. "עושים את זה בצורה עדינה מאוד. זה יותר ליטוף מאשר מכה. נהוג אצלנו שזה מתבצע בשלוש נקודות: בצד הימני העליון של הגב, בצד השמאלי העליון של הגב ובמרכז הגב".
"הרעיון הוא שזה מעורר את האדם ומזרז אותו לעשות את התשובה האמיתית שבלב", הוא מסביר, "להיות מודע לחטאים שעשה ולא לחטוא שוב. מעבר לזה, אנחנו חיים היום בעידן שבו כל אחד בטוח שהוא הכי חכם, מוצלח ויודע. במלקות מורידים אותך על ארבע, מלקים אותך כאחרון הגנבים בשוק של פעם, ומזכירים לך שאתה בסך הכול בן אדם שצריך הרבה תפילות ובקשות מהאל כדי לזכות לגמר חתימה טובה".
זה לא עלול לעודד אנשים לפגוע בעצמם בדרכים מסוכנות?
"חס ושלום. החסידות יצאה בצורה גורפת ונוקבת נגד פגיעות בגוף בשביל כפרה, ונגד ניסיונות לאמלל את הנשמה ואת הגוף. הבעל שם טוב חידד את הרעיון שהקדוש ברוך הוא אוהב כל יהודי כאילו הוא בנו יחידו. גם אם ילד התנהג לא יפה, מנסים לתקן את דרכיו מתוך אהבה וחיבוק. גם המלקות לא נועדו לגרום לאדם לתקן את עצמו באמצעות מזוכיזם, אלא מתוך אהבה ושמחה. בעולם החסידי אומרים: תשובה עושים מאהבה. זה בא לעורר רצינות, לא להכניס את האדם לדיכאון חלילה".
