בניגוד לחג כמו סוכות, שבמשך 2,000 השנים האחרונות לא עבר שינוי מהותי, ט"ו בשבט הוא מועד שלא מפסיק להתחדש. החקלאי והחוקר האתנו-בוטני אברהם דהאן הפיק "הגדה ישראלית – סדר ט"ו בשבט", בניסיון לחבר בין שורשיו הרוחניים של החג החקלאי הזה, לתקופת החלוצים שבה עם ישראל שב לאדמתו, ולימים שלנו שבהם נטיעת עץ היא גם צעד שנועד להנציח גיבורים שנפלו בקרבות.
"ב-15 השנים האחרונות אני עורך סדרים לט"ו בשבט בארץ ובחו"ל", אומר דהאן, "גיליתי שאנשים לא יודעים איך החג התגבש וכל אחד יוצר פרשנות משלו. היעדר הבנת המהות של ט"ו בשבט בציבוריות הישראלית, היא שהביאה אותי לכתוב את ההגדה".
אז תעשה לנו סדר.
"בניגוד לחגים שנקבעו בתורה כמו פסח וסוכות, ט"ו בשבט התגבש על ידי העם, אבל השורש שלו נעוץ במצוות 'תרומות ומעשרות'. בשנת 1272 לפני הספירה, כאשר עם ישראל כבש את הארץ בהובלת יהושע, והבורא ציווה לחלוק את התבואה והפירות שאנו מגדלים עם הגר, היתום והאלמנה, טרם היה מועד שיקבע את תחילת 'שנת המס' ואת סיומה".
בשלוש השנים הראשונות לנטיעה גם אסור לאכול מפרי העץ, לפי איסור עורלה.
"נכון, וב-132 לפני הספירה, הלל הזקן קבע כי ביום ה-15 בחודש שבט מתחילה שנת האילן (ראש השנה לאילן). אם נטעו את העץ קודם לכן, מט"ו בשבט מתחילה שנתו השנייה של העץ. אחרי חורבן בית שני, רוב היישוב היהודי עבר לבבל ובהמשך רבים נדדו לספרד. ארץ ישראל הפכה מושא לערגה, וביטאו את הערגה הזו באכילת פירות יבשים. באותה תקופה היו נוסעים שהגיעו מארץ ישראל והביאו איתם פירות שיובשו, מה שאיפשר לשאת את הפירות במסע הארוך בלי לחשוש שהם יתקלקלו.
"היהודים בגולה החלו להתאמץ להשיג פירות מארץ ישראל ופיתחו מנהגים שונים. יהודי כורדיסטן למשל החליפו ביניהם בט"ו בשבט 'משלוחי מנות', כמו בפורים, רק שהמנות הכילו פירות יבשים. יהודי טורקיה ממש עשו שולחן סדר שבו אכלו פירות. אבל האירוע המשמעותי היה בצפת במאה ה-16, כאשר האר"י ותלמידיו הנהיגו 'סדר ט"ו בשבט' שכלל אכילת 30 מיני פירות, המייצגים עולמות קבליים. האירוע כלל גם שתיית יין אדום ולבן, מה שקשור לפריחה בארץ הקודש: בחורף יש פריחה בצבע לבן, בהמשך פריחה ורודה וצהובה ובאביב מסיימים עם פריחה אדומה.
"ב-1890 הרב זאב יעבץ, מנהל בית הספר בזיכרון יעקב, יצא עם תלמידיו לנטיעות, וב-1949 היה מהפך – דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, נשא נאום ב'יער הנופלים' שבשער הגיא והנטיעות הפכו לאקט של זיכרון וגבורה".
למה מהפך? הנטיעות הרי תמיד היו אקט חקלאי, הן רק חזרו לחיים בתקופת החלוצים.
"התורה משווה בין האדם לאדמה ולעץ השדה. ההתפתחות והצמיחה של האדם מקבילים להתפתחות של העץ. אבל הנאום ההיסטורי של בן גוריון בסוף מלחמת העצמאות משווה בין הנטיעות של העצים למאבק שלנו על הארץ, ויש לכך קשר לימינו אנו. כלומר, בן גוריון נתן לנטיעות משמעות לאומית.
"בהגדה שלי אני מביא חלק מהנאום שלו, שמופיע בספרו 'חזון ודרך': 'אנו נוטעים יער ועוד יער, ועוד ניטע הרבה יערות, לקיים משאלתם ורצונם של הלוחמים אשר מסרו את נפשם על שחרור מולדתם, הפרחתה ובניינה למען יוכלו עם ישראל כולו, על כל גלויותיו, לשוב לארצו קוממיות ולחיות בה חיי חרות ורווחה. אך לא ביער עצים אשר ניטע ולא במצבת אבנים אשר נבנה ייחקק ויישמר זכר הגיבורים אשר נפלו על גאולת עמם ומולדתם. בלב העם היהודי, בלב כל בני ישראל, בדורנו-אנו ועד סוף כל הדורות, יהיה זכר הגבורה והתפארת של הגיבורים אשר העזו ויכלו'".
כפועל יוצא מדברי בן גוריון, כלל דהאן בהגדה שיר גבורה לזכרו של רס"ן איתן בלחסן ז"ל, מפקד סיירת צנחנים שנפל בלבנון. לשיר הוא קרא "אִילָן אֵיתָן":
בַּגָּלִיל אֶל מוּל גּוֹלָן
נָטַע אֵיתָן אִילָן בַּגַּן
אֲדֻמִּים הַבֻּסְתָּנִים
תַּפּוּחִים וְאַגָּסִים
זֵר וּפֶרַח לָאִילָן
יוֹם הֻלֶּדֶת לְאֵיתָן
שִׁפְעַת פְּרָחִים בַּמַּטָּעִים
בְּפִסְגוֹת הֶהָרִים הַמּוֹרִיקִים
צָחַק אֵיתָן צָהַל אִילָן
חַג לַפֶּרַח חַג לַגַּן
פָּנָה אֵיתָן אֶל הָאִילָן
מְכוֹרָתִי כּוּר מַחְצַבְתִּי
אֹהַב אֶנְצֹר אָגֵן אֶשְׁמֹר
בְּחֶשְׁכַת הַלֵּיל וְאַף בַּכְּפוֹר
בַּגָּלִיל אֶל מוּל גּוֹלָן
בַּחַלּוֹן לְצַד חֶרְמוֹן
בִּמְכוֹרָתִי אֵיתָן נִטְמַן
נֶעֱצַב אִילָן לִבּוֹ מֵאֵן
בַּגָּלִיל אֶל מוּל גּוֹלָן
עָלָה הַזַּיִת לְהוֹרוֹת
אוֹר אֵיתָן לְהַחֲיוֹת
מַנְהִיגוּת בִּמְסִירוּת
הַשְּׁלִיחוּת בִּמְתִיקוּת.
סדר למפונים מכפר יובל
החיבור העמוק בין יהדות לציונות וישראליות מאפיין גם את דהאן בן ה-57. כמחצית מחייו היה איש ההתיישבות העובדת, ובמחצית השנייה הפך לחסיד חב"ד. הוא כתב את "אנציקלופדיית תלמוד הצמחים" ואת הספר "תלמוד הדבורים", שבהם חקר את החי והצומח בארץ ישראל, ואת האזכורים והמשמעות שלהם במסורת היהודית.
לפני כחמש שנים פנה דהאן לבעלי מלון מצפה הימים, והציע להם להקים בוסתן ייחודי. "לשמחתי הם נענו לחזון הזה באופן מיידי ובשמחה. על פני שלוש טרסות, בשטח של ארבעה דונם, יש 180 צמחים שונים, כולל אוסף גפנים ארץ-ישראליים, צמחי תבלין, צמחי מרפא, צמחי מדבר ועוד. לאורך כל השנה מתארחים במקום תלמידים וסטודנטים, וכן מטיילים מהארץ ומחו"ל, שלומדים על הצומח בארץ ישראל".
בימים אלה מתארחים במצפה הימים מפונים מכפר יובל שהגיעו לשם בעקבות המלחמה. במוצאי השבת הקרובה דהאן יערוך איתם אירוע סדר ט"ו בשבט, שיכלול קריאה מתוך ההגדה החדשה הכוללת איורים של פרחי הארץ לפי סדר הופעתם בטבע, לאורך עונות השנה. סביב שולחן שבו 30 סוגי פירות, המסובים יקראו פרקי מורשת ושירה וישתו ארבע כוסות יין, ישירו שירי ארץ ישראל ויעלו את זכרם של הנופלים.
כריכת "הגדה ישראלית – סדר ט"ו בשבט""ההגדה כוללת גם המלצות לעריכת שולחן החג, הצעות לתפריט כולל מטעמים ומאפים, מרק, עוגות, מרקחות ותה מחליטות צמחים", אומר דהאן. "יש גם קטעי קריאה, כולל דברים מרגשים שאמר רבי ישראל מצ'ורטקוב: 'נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְעֵץ הָעוֹמֵד עָרֹם וְקָפוּא בַּחֹרֶף. סוּפוֹת מְטַלְטְלוֹת מְאַיְּמוֹת לְעָקְרוֹ וְלִכְאוֹרָה מַצָּבוֹ לְלֹא תִּקְוָה. אוּלָם גַּם בְּשָׁעָה זוֹ, בְּעֶצֶם יְמֵי הַחֹרֶף, יוֹנֵק הָאִילָן חַיּוּת מְחֻדֶּשֶׁת מִמַּעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה. כָּךְ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים לְבִזָּה וְלִמְשִׁסָּה כָּל הַיָּמִים, וְדַוְקָא בְּמַעֲבֵה הָאֲפֵלָה נִרְקָם אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. לְמַרְאִית עַיִן שׁוֹלֵט הַיֵּאוּשׁ, אוּלָם הַשָּׂרָף עוֹלֶה כְּבָר בָּאִילָנוֹת'.
"דברים אלו אקטואליים לתקופתנו. החטופים ובני משפחותיהם, למעלה מ-130 אלף מפונים והמתח שבו שרוי עם ישראל מסמלים את העץ העירום והקפוא שנראה לכאורה ללא חיוּת, אולם במעבה האדמה עולה השרף באילנות, מים חיים שהם השלב הראשון ללבלוב ולפריחת עם ישראל".
