שניאור התגייס לצה"ל, וכאשר התחילו בטירונות לשיר את ההמנון הלאומי "התקווה", לא ידע איפה לקבור את עצמו כי לא הכיר את המילים. חני יצאה עם חברה למסע קניות מסעיר בקניון במודיעין כדי לרכוש את זוג הג'ינס הראשון שלה. אבריימי, חסיד ממשפחה מיוחסת, קיבל הצעות כספיות מפתות כדי להתחתן בשידוך ולא לצאת בשאלה.
אלה רק כמה מהסיפורים המופיעים בספר חדש, שבו יוצאי החברה החרדית מספרים על עצמם. "מסכת יציאה", שכתבו יוסי קלאר ויהודה שוחט, חושף את עולמם של היוצאים, ואולי גם את סיפורה של החברה החרדית עצמה, באמצעות סיפורים אישיים בסגנון ספרותי שמחולקים כמיטב המסורת לשלושה שערים ("בבא קמא", "בבא מציעא" ו"בבא בתרא"): בתוך העולם החרדי, על התפר ובחוץ – בהגירה לעולם החדש, השונה כל כך.
4 צפייה בגלריה
יוסי קלאר ויהודה שוחט באירוע השקת הספר בירושלים. "ברוב המקרים זה לא קורה ב'בום'"
(צילום: מרים איתן)
"רצינו להביא נרטיב מורכב", אומר קלאר. "רוב האנשים ששומעים על עזיבת העולם החרדי סקרנים מאוד לגבי התהליך ורוצים לדעת יותר. הם גם מחזיקים תפיסת עולם שלמה על התהליך, על מה שהוא מייצג ואיך בערך הוא נראה. מה שהם לרוב לא יודעים הוא שברוב המקרים זה לא קורה ב'בום' ולא תמיד זה נגמר בהורדת כיפה, בחוויה פרועה ומסעירה או בניתוק קשר עם ההורים. בעבר הרחוק היו גם מקרים רבים שבהם המשפחות החרדיות ניתקו קשר עם הצעירים שעזבו, וזה עדיין קורה, אבל הרבה פחות".
שוחט מצטרף אליו: "ד"ר איתן רגב, שנחשב לחוקר ותיק של החברה החרדית, מצא שבכל שנה כ-14% מכל שנתון עוזבים את העולם החרדי, אבל יותר ממחציתם נשארים דתיים. זה שונה לחלוטין מהנרטיב הרווח בציבור על גל ענק של חרדים שיצאו בשאלה. בפועל המציאות מורכבת ויש 70 פנים לעזיבה של העולם החרדי. אגב, בשלב מסוים זה היה השם שאותו ביקשנו לתת לספר שלנו, מכיוון שבאמת יש כל כך הרבה פנים ליציאה וכל כך הרבה דרכים לספר על אודותיה".
אפליית החרדים שעזבו את המגזר
הספר מביא בין השאר את סיפורה של עדינה, הייטקיסטית שההורים שלה לא ניתקו איתה קשר בשום שלב, גם לא כשעזבה את אורח החיים החרדי. בחלק אחר מובא סיפורו של נחמן חולה הכדורגל שבילה את השבתות של יורו 2012 עם החיילים בעמדות השמירה שמחוץ ליישוב, כדי לא לפספס משחק (ולא, זה לא נחשב בעיניו חילול השם, כי הוא לא הדליק את הטלוויזיה). הסיפורים השונים מתובלים בביטויים מעולם המושגים החרדי, ומתארים מצבים מורכבים ולעיתים גם משעשעים – כמו הניסיונות של בחורי ישיבה בדימוס ללמוד איך מתקשרים עם בנות המין השני.
שוחט וקלאר הכירו לפני כעשר שנים, כאשר האחרון היה דובר "יוצאים לשינוי", ארגון שנועד לסייע ולהיאבק על זכויותיהם של צעירים וצעירות שעזבו את החברה החרדית ועושים את דרכם להשתלבות בחברה הכללית בישראל. הוא פנה לשוחט, שהיה אז כתב ועורך בכיר ב"ידיעות אחרונות", ועניין אותו ברעיונות לתחקירים שיספרו סיפור אחר על היוצאים ועל ההתמודדויות השונות שלהם.
"גיליתי שיהודה הוא משלנו", אומר קלאר וצוחק. "גם הוא גדל כמוני בעולם החרדי וגם הוא יצא בשאלה. הוא הרים את הכפפה ו'ידיעות אחרונות' וגם ynet הפכו בית לתחקירים משמעותיים מאוד על אפליה נגד צעירים שעזבו את העולם החרדי".
שוחט מסביר כי באותה תקופה חרדים שביקשו ללמוד באקדמיה קיבלו תמיכה ומלגות משמעותיות. לעומת זאת, חרדים שיצאו בשאלה לא זכו לשום תמיכה מאותם גופים. מעבר לכך, יוזמות שנועדו לשלב חרדים בשוק העבודה, כמו למשל בתעסוקה ובצבא, סייעו לחרדים, אבל התעלמו מאלו שיצאו בשאלה – למרות הקושי העצום שלהם ללמוד באקדמיה או לעבוד במקצועות שבהם משכורות משמעותיות, על רקע פערי ההשכלה, ובחלק מהמקרים גם ללא תמיכה כספית או רגשית מצד המשפחות. בעקבות סדרת התחקירים ההיא חל שיפור במצב, אם כי עדיין יש בעיות ואתגרים שהמדינה לא תמיד מוכנה לטפל בהם.
4 צפייה בגלריה
כריכת הספר "מסכת יציאה". מבוסס על עשרות ראיונות
(איור: רעות בורץ, עיצוב גרפי: אלה פרי)
"מסכת יציאה", שמביא את סיפורם של 26 יוצאים ויוצאות, מתחיל בסיפורים האישיים של המחברים. "אני מגיע ממשפחה של חסידי חב"ד משכונת חב"ד בקריית מלאכי, עם רקע משפחתי קצת יותר מורכב, מה שנקרא 'חרדי פריפריאלי' – נולדתי בעפרה, ומשם נדדנו בין קריית מלאכי לשכונות שונות בירושלים, לבת עין ועוד", מספר שוחט (44). "בתקופה מסוימת גדלתי בסביבה חרדית או חסידית, לתקופה אחרת בסביבה דתית לאומית ביו"ש, ובתיכון החלפתי את הכיפה השחורה והפאות בכיפה סרוגה ולמדתי, אם אפשר לקרוא לזה כך, בתיכון דתי – 'הימלפרב'. הורדתי את הכיפה באופן סופי רק בתקופת המכינה הקדם-צבאית, לפני הגיוס לגלי צה"ל".
איך קיבלה את זה המשפחה?
"אנחנו משפחה מורכבת", הוא צוחק. "מן הסתם זה לא התקבל בשמחה רבה, אבל רוב החמולה שלנו כבר לא דתיים – מלבד אבא וחלק קטן מהאחים. בסך הכול יש בין כולנו קשר טוב. זה סיפור די מוכר בפריפריה החרדית, של ילדים לחוזרים בתשובה שיוצאים בשאלה בעצמם, כפי שאפשר לראות גם בספר".
קלאר גדל בסביבה שונה לגמרי, הרבה יותר חרדית קלאסית. "המשפחה שלי שייכת לחסידות סלונים", הוא מספר ל-ynet, "ההורים שלי גדלו במאה שערים ואמא של אבא שלי היא אחיינית של עמרם בלוי, מנהיג ומייסד נטורי קרתא. אני בן 32 וכל חיי הייתי ירושלמי, למעט שנתיים שבהן עברנו לשכונת בורו-פארק בניו יורק. שם, כמו שאני מציין בסיפור שלי בתחילת הספר, גיליתי בפעם הראשונה שיש חרדים שלומדים מתמטיקה ואפילו מדע, ושברוב המשפחות החרדיות שם הגברים עובדים ולא לומדים בכולל. כשחזרנו לארץ אמרתי ל'משגיח' בישיבה שלי: 'באמריקה רוב ההורים החרדים עובדים'. הוא ענה לי: 'זה לא יכול להיות'. זה היה בגיל 12 והבנתי שחזרתי לארץ אדם אחר, עם ספקות ושאלות שעליהן לא היו תשובות. השאלות הלכו והתגברו עד גיל 17, כשהבנתי שאני לא רק לא חרדי, אלא גם כבר לא דתי".
4 צפייה בגלריה
משפחה חרדית. "לא ייתכן שתהיה מדינה עם רוב חרדי, ושהרוב הזה יישאר חרדי"
(צילום אילוסטרציה: Moshe Einhorn / Shutterstock)
גם ההורים שלך לא ישבו עליך שבעה.
"הם קיבלו אותי מהרגע הראשון. האחים שלי אומנם היו מוטרדים והחברים מהישיבה לא הבינו מאיפה זה בא, אבל הדרמה שלי הייתה בעיקר מול עצמי".
התהליך שהואץ במלחמה
אגב, בניגוד לסיפור האישי שלך ושל שוחט, שאר האנשים לא מזוהים בשמם המלא. "זה בעיקר מסיבות ספרותיות – בחרנו בכתיבת פרוזה, כדי לפנות לקהל רחב יותר וכדי שהספר יהיה מעניין", מסביר קלאר. "אם אתה בוחר בסיפורים אוטוביוגרפיים אתה צריך להתפשר על האיכות ולספר בדיוק את מה שהאנשים חוו. כאן בחרנו לשלב בין סיפורים ונרטיבים שונים כדי לתת לקורא תמונה מקיפה ומלאה כמה שיותר. אבל כל הסיפורים אמיתיים ומבוססים על עשרות ראיונות שעשינו.
"רצינו לכלול מגוון של סיפורים: בין השאר התמודדות עם חטאים ראשונים, כפירה, צעירים חרדים שהתמודדו עם גזענות כלפי יוצאי עדות המזרח, נרטיבים של צעדים ראשונים החוצה, אופנה, מיניות, 'אנוסים' שכלפי חוץ הם עדיין חלק מהעולם החרדי".
ומה לדעתכם העתיד של החברה החרדית בארץ?
שוחט: "קשה לדעת. בעיניי זה בינארי: החרדיות בנויה על גלותיות ולא על הגמוניה. כלומר, בדי-אן-איי שלה לא יכול להיות שתהיה מדינה עם רוב חרדי, ושהרוב הזה עדיין יישאר חרדי. זה פרדוקס. המשמעות היא שהחרדיות תשתנה ותשתלב בחברה הכללית, או שהיא תשמור על הגדרות והגבולות ואז כנראה מדינת ישראל כבר לא תהיה קיימת, והחרדים יחזרו למצב המוכר של גלות. אני נוטה לקוות ולהאמין שהמציאות תוביל לפתרון הראשון".
אלחנן דנינו, אביו של אורי ז"ל, קורא להורים לחבק את ילדיהם ללא תנאי
(צילום: אלכס גמבורג)
"הספר מספר את הסיפור הזה של חרדים שמשתלבים", מדגיש קלאר, "והחברה החרדית עוברת תהליך אינטנסיבי. במלחמה הזו נפלו לא מעט בוגרי החינוך החרדי, מרביתם בשירות צבאי שלא במסגרת גדוד נצח יהודה או המסלולים החרדיים. זו ההוכחה להשתלבות. אני לא מקווה שהחרדים ייצאו בשאלה, אלא מקווה ומאמין שהם ישתלבו בחברה, ולכן אני אופטימי".
שניהם עברו כברת דרך. קלאר הפך לאיש הייטק ובימים אלה הוא מקים את עמותת "אל הדגל" שעוזרת בהליכי גיוס בוגרים ובוגרות של החינוך החרדי לצבא. שוחט, שעד לאחרונה היה עורך המגזין "ליברל", הוא מרצה בחוג לחינוך וחברה בקריה האקדמית אונו, בדרך לדוקטורט בסוציולוגיה שקשור ביציאה מהחברה החרדית, במסגרת אוניברסיטת בר-אילן, ובמקביל משמש גם כסופר צללים.
את "מסכת יציאה – הסיפורים מאחורי תנועת היציאה מהחברה החרדית" (הוצאת טפר, 223 עמודים) תרמו שוחט וקלאר לעמותת "יוצאים לשינוי" שהוציאה אותו לאור, וכל ההכנסות ישמשו לסיוע וטיפול ביוצאי החברה החרדית. בינתיים אפשר להשיג אותו באינטרנט כאן או ב"הולצר ספרים" בירושלים.
