יהודים מאמינים בארץ ובתפוצות ישראל יציינו החל מהערב (יום ד') את צום ט' באב, שבו מתאבלים על חורבן בתי המקדש ואובדן הריבונות היהודית בירושלים. השנה מקבל הזיכרון ההיסטורי של יום האבל הלאומי משמעות כואבת ואקטואלית במיוחד, בשל הקיטוב בעם, שכן לפי המסורת בית המקדש השני חרב בשל שנאת חינם.
על רקע המחלוקת הקשה סביב הרפורמה המשפטית שמקדמת הממשלה צמחו יוזמות מקומיות, כמו זו של תנועת התעוררות בירושלים, שבמסגרתן החליטו ישראלים רבים שאינם בהכרח שומרי מסורת לצום בפעם הראשונה בחייהם כדי לבטא את כאבם ודאגתם מהמצב. המארגנים עדכנו כי מאות כבר הצטרפו למיזם, ובין התומכים בו נמצאים חבר הכנסת חילי טרופר (המחנה הממלכתי), רבנים וארגונים חברתיים, אשר הכריזו על "צום חירום לאומי" שיוקדש לתפילה ולקריאה משותפת למניעת הקרע בעם.
טל קפלן, ירושלמית שתצום לראשונה, אמרה: "לא חשבתי ולא תכננתי לצום, מעולם לא צמתי. המצב במדינה בוער ומבחינתי זאת החובה המינימלית שלנו כחברה לעצור רגע, להתכנס ולחזור לדבר בגובה העיניים. כולנו מימין ומשמאל – אוהבים את המדינה ורוצים להמשיך לחיות פה בטוב וזה אפשרי. חייבים להוריד את גובה הלהבות משני הכיוונים כדי שנוכל להמשיך לחיות פה יחד".
יהלי רוטנברג, גם היא מירושלים, סיפרה בריאיון ל-ynet Live: "זו הפעם הראשונה שאני הולכת לצום. אני לא דתייה והקשר שלי לתשעה באב הוא בסיסי מאוד. אני מכירה את סיפור חורבן הבית, זה משהו שמלווה אותי בתור ירושלמית מגיל צעיר מאוד, אבל מעולם לא צמתי עד היום. השנה אני מרגישה שיש פער גדול מאוד בין השגרה שממשיכה כרגיל ובין הקרע שהולך ומתעצם בעם, והחלטתי שאני לא יכולה להמשיך כרגיל, שאני כן רוצה לעצור את השגרה שלי ולעשות משהו מיוחד ביום הזה – יום שבו אנחנו למדים מה שנאת חינם עשתה לנו בעבר ומה היא ממשיכה לעשות לעם שלנו גם היום".
לדבריה, "כששמעתי על היוזמה זה חידד אצלי עוד יותר את התחושה שבעצם מדובר במשהו לאומי. אנחנו צריכים לתחושתי לקחת על עצמנו איזושהי עצירה, להבין שאנחנו חלק ממשהו גדול, חלק מהיסטוריה ארוכה וחלק מעם שהתקיים במשך אלפי שנים, ובתקווה ימשיך להתקיים פה בארץ ישראל לשנים ארוכות".
אדיר שוורץ, יו"ר תנועת התעוררות בירושלים, הוסיף בנוגע ליוזמה: "מדובר בצום לאומי שנועד לקרב ולאחד את העם באחד מרגעיו הקשים בשנים האחרונות. אני רואה את החברה הישראלית כולה נקרעת ומודאג מהמצב. אחדות הפכה לחלום רחוק, זיכרון מן העבר ומשאלה לעתיד. אני קורא לציבור – בואו נראה שאפשר גם אחרת, בואו נעצור את הקרע בעם שנייה לפני נקודת האל-חזור".
שוורץ מתכוון לצום השנה אחרי שלא צם במשך עשור. "אני חושב שכולנו מרגישים את תשעה באב באוויר. התמונה קודרת, מדינת ישראל בבעיה חברתית עמוקה, בקיטוב עמוק, בחששות אמיתיים. עוד ועוד קולות מדברים על הרמת ידיים, על עזיבה של הארץ. אני מודאג", הוא אומר. "כבר חווינו בירושלים גלים של ייאוש, גלים של עזיבה את העיר, גלים של קיטוב. אנחנו יודעים להגיד, באמת מניסיון, שאם אנחנו רוצים שאף אחד לא יעזוב, צריך לשנות כיוון.
"היוזמה שלנו לוקחת את המקורות שלנו ואת היום הזה, שמגיע השנה בתזמון שאפשר לקרוא לו פואטי, ומנסה לנסח ביחד מהו התיקון – התיקון של היום שאחרי תשעה באב. זה לא בא כאקט דתי, אלא כצעד שנותן מקום לאבל, ונותן מקום למשהו שאנחנו עושים רגע כקולקטיב, כולנו ביחד, בהתכנסות סביב מסורת".
מסעדנים ישראלים רבים, במיוחד בתל אביב, החליטו לפתוח את העסקים שלהם דווקא בערב תשעה באב, ואנשים רבים מחפשים לאן לצאת דווקא בערב תשעה באב. מה אתה חושב על העניין הזה?
"קודם כול, חשוב לי להגיד שזו זכותם, זה בסדר ואני מבין את הכאב שמנותב לשם. את הכאב שלי אני מבקש לנתב למקומות שלא מוסיפים עוד שמן למדורה. התפיסה שלי היא שצריך רגע לעשות הפסקה, צריך רגע לעצור ולנשום. צריך להבין שאנחנו פה ביחד. לי אין אופציה לעבור למקום אחר, באמת אין לי, אני גם לא רוצה. אני רוצה לגדל את ילדיי כאן בירושלים, במדינת ישראל. ההורים שלי שעזבו את סקנדינביה לא הגיעו לכאן כדי שאני ארים ידיים ואחזור לשם בדור הבא. מבחינתי זו פשוט לא אופציה שנמצאת על השולחן.
"מדינת ישראל צריכה להיות בית גם לחילונים, גם לדתיים לאומיים, גם למסורתיים, גם לציבור הלא-יהודי. אנחנו צריכים לקחת אחריות, ולהוביל את התיקון הזה ביחד. הכאב של אנשים הוא אמיתי, אסור להתעלם ממנו, ויש לכאב הזה אבות רבים. אני גר ברחביה ומרגיש את הכאב הזה בכל פעם שאני יוצא מהבית לרחוב. אני חי בתוך הפגנות בחצי השנה האחרונה, וזה בסדר. הכאב הוא אמיתי, וצריך לנתב אותו לתיקון. זה מה שאנחנו מנסים לעשות".
תשעה באב חותם את תקופת "בין המצרים" – שלושת השבועות שהחלו בצום י"ז בתמוז ומסתיימים מחר (יום ה'). בימים אלו הלכו דיני האבלות והתחזקו – כל עדה בישראל ומסורתה – עד לשיא, ביום חורבן הבית, שבו צמים ונוהגים עינויים נוספים.