אם יש משהו שמנחם מעט את דיין משה, אביו של סמ"ר אוראל משה ז"ל שנהרג במחנה יפתח ליד זיקים, בימים קשים אלה – זו האמונה. "בסוף זו נשמה, נשמה שעולה למקומה הטוב. קל וחומר כשמדובר בהרוג מלכות, כמדובר בחייל צה"ל שנהרג על קידוש השם ונהרג עקב היותו יהודי", הוא מסביר. "אמר לנו הרב: גם מקומכם יהיה טוב, ואחרי 120 יגידו עליכם – 'הנה האבא של הרוג מלכות. הנה האמא של הרוג מלכות'".
"המחבל לא מבדיל בין חרדי לחילוני": השכול של משפחת משה מרכסים
(צילום: אסף מגל)
אנחנו נפגשים בבית המשפחה ביישוב רכסים באזור חיפה. על הקיר מאחורי האב השכול תלויה תמונה של הרב עובדיה יוסף המנוח לצד תמונה של בית המקדש. כצעיר שגדל בבית חרדי והתחנך במסגרות חרדיות, דרכו של אוראל אל הצבא לא הייתה מובנת מאליה. הוא למד בתלמוד תורה "מפי עוללים" ברכסים ולאחר מכן בישיבת "נזר התורה" במגדל העמק. לאחר שנתיים בישיבה הוא פנה לאביו והביע את רצונו ללכת למכינה קדם-צבאית.
6 צפייה בגלריה
דיין משה, אביו של אוראל ז"ל. "הרב אמר לנו: אחרי 120 יגידו עליכם – 'הנה האבא של הרוג מלכות. הנה האמא של הרוג מלכות'"
(צילום: אסף מגל)
"אמרתי לו: בסדר, אוראל, אני איתך", מספר דיין. "חיפשתי לו מכינה, ומצאתי. הוא היה מאושר. זו הייתה מכינה קדם-צבאית תורנית, 'הררי ציון' ברמת הגולן, עם חבר'ה טובים. אחרי שסיים שנה במכינה הוא שאל: 'אבא, מה אתה אומר? אני יכול ללכת למסלול דתי כמו נצח יהודה, או שאני אלך לחיל מעורב'. אמרתי לו: 'לך למעורב'. לימים קטפתי את הפירות. אימהות היו מצלצלות, משאירות הודעות בוואטסאפ – 'אבא של אוראל, אני רוצה להגיד לך, הבן שלי התחזק מאוד, התחיל לשמור שבת והתחיל לעשות דברים טובים מאז שהוא הכיר את אוראל'. אלה דברים שבאמת חיממו את הלב".
"חייל שנפצע מתאר את אוראל כמלאך שהציל אותו. הוא איבד הרבה דם והיה חייב השגחה, ואוראל השגיח עליו כשעתיים. חייל אחר סיפר לנו שהוא ואוראל הרימו את הרס"ר שנהרג והכניסו אותו לרכב פינוי, ונפתחה עליהם אש. אוראל נהרג במקום"
כמה חשוב בעיניך שעוד צעירים חרדים יתגייסו לצבא ויתרמו את חלקם?
"אני אומר ש-50 אחוז מהחבר'ה הצעירים, בחורי הישיבות, שלא מוצאים את עצמם מספיק בספסל הלימודים ולא ממצים את הלימוד ממש – שיתגייסו לצבא. ודאי. ודאי. היו לעם ישראל צבאות לאורך הדורות, גם בימי המלכים. בדברים האלה אין חילוני ואין דתי, כפי שמחבל ערבי לא מבדיל – הוא לא אומר 'זה חרדי וזה חילוני', אם יוצא לו הוא רוצח גם את זה וגם את זה. לכן אני אומר, ואני ממש מתכוון לזה, שכל מי שיכול להתגייס – שיתגייס. קל וחומר בימים קשים אלה, צריך להגדיל ולהגביר את הצבא שלנו".
"ההורים הכי גאים שיש"
דיין משה נקרא, כפי שאפשר לנחש, על שם משה דיין – שר הביטחון במלחמת ששת הימים. "נקראתי ככה כי נולדתי אחרי הניצחון במלחמה", הוא מסביר. "לאנשים רבים קראו משה באותה תקופה, גם כי ראשי התיבות של מלחמת ששת הימים הן משה. אצלנו שם משפחה הוא משה, אז קראו לי דיין. אבי זיכרונו לברכה הזמין את משה דיין לברית המילה. הוא מסר מזל טוב מקרב לב ואמר שהוא מתנצל מאוד, אבל הוא עדיין עסוק בצורכי הביטחון של המדינה ולא יכול להגיע".
הוא עצמו שירת בהנדסה קרבית. בשנת 1987 הוא נפצע בלבנון מרסיסים שפגעו בעיקר ברגליו, והוא מוגדר נכה צה"ל. לפני 25 שנה דיין ואשתו אילנית חזרו בתשובה, וארבעת ילדיהם גדלו בתוך העולם החרדי. אוראל היה הבן השלישי. במקרים רבים חיילים מרקע חרדי לא זוכים לתמיכה משפחתית כמו זו שאוראל זכה לה, והרקע של ההורים שיחק גם הוא תפקיד בבחירותיהם.
האב מראה לנו אלבום תמונות שהוכן לזכרו של אוראל ומספר על האהבה שהייתה לו לטבע, ובפרט למקורות מים. לאחר מכן הוא מציג התכתבויות שהיו לו עם בנו בוואטסאפ. "שבת שלום אבא, אוהב אותך", נכתב בהודעה אחת; בהזדמנות אחרת הבן כתב "בוקר טוב אבא, איך ישנת?" – והאב מסביר לנו: "הוא היה דואג גם לשינה שלי. היינו ישנים פחות טוב כשהוא היה נמצא בשטחים ובמקומות כאלה, והיינו מבקשים להתעדכן".
6 צפייה בגלריה
אוראל משה בבר המצווה שלו. דרכו אל הצבא לא הייתה מובנת מאליה
(צילום: מתוך אלבום משפחתי)
"הוא שמח מאוד להתקבל לגולני, זו הייתה הגשמת חלום מבחינתו", אומרת אימו של אוראל, אילנית. "הוא קיבל והכיל את כולם. היה אוהב ואהוב. פשוט פרח של בחור. הוא היה תמיד הליצן של החבורה. היה צריך רק כמה דקות כדי להתאהב בו. האבדה גדולה וקשה מאוד, אבל אנחנו חזקים, בזכות האמונה. יש לנו הרוג מלכות, ומבחינתנו אנחנו ההורים הכי גאים שיש".
לדבריה, "היה לו שירות הכי טוב ומאתגר שיש. החבר'ה שם הם בחורים מדהימים, באו אלינו גם חברים מגולני וגם משריון, שם הוא היה בחודשיים האחרונים של השירות. הם ניחמו אותנו וסיפרו כמה הוא היה חבר טוב. החיילות משם בכו ובכו. כיבדו אותו מאוד. הוא שמר שבת והניח כל יום תפילין. הוא היה ילד מדהים, לסביבה, לשכנים, לחברים ולכולם, עם הרבה דרך ארץ וכיבוד הורים".
שבועיים לפני מועד חופשת השחרור
אחרי שנתיים וחצי בגולני, שם שירת כלוחם בגדוד 12, יצא אוראל ללימודים שנמשכו כארבעה חודשים וכללו השלמת בגרויות. לאחר מכן ביקשה הרבנות הצבאית לצרף אותו לשורותיה, ובחודשיים האחרונים של השירות הוא היה נגד כשרות בגדוד 77 בשריון. שבועיים אחרי שבת שמחת תורה הוא היה אמור לצאת לחופשת שחרור ולבקר את אחיו בארצות הברית, אבל מתקפת הפתע של חמאס קטעה הכול.
"חוץ מהנושא של הכשרות במטבח וכל מה שקשור לבית הכנסת ולצרכים דתיים של החיילים, התפקיד הרשמי שלו היה לטפל בגופות ובפצועים", אומר דיין. כשמחבלים חדרו לבסיס שלו ב-7 באוקטובר, אוראל עסק בחילוץ. "קיימנו שיחה עם חייל בשם אלון שנפצע מירי, ומתאר את אוראל כמלאך שהציל אותו. הוא איבד הרבה דם והיה חייב השגחה, ואוראל השגיח עליו כשעתיים. חייל בשם יהודה סיפר לנו שלאחר שהם יצאו מהחמ"ל, הוא ואוראל הרימו את הרס"ר שנהרג והכניסו אותו לתוך רכב פינוי שהגיע לשם, ונפתחה עליהם אש. אוראל נהרג במקום".
לרגל יום ה-30 למותו של אוראל ז"ל, התארחה המשפחה במפגש חיזוק ותמיכה שערך חתן פרס ישראל ונשיא מוסדות "מגדל אור", הרב יצחק דוד גרוסמן, לתלמידי ישיבת "נזר התורה". הרב גרוסמן ציין: "אוראל עכשיו בשמיים ורואה את מה שקורה פה, וגרם לכך שכולנו פה ביחד, ההורים, האחים, כולל אחיו שלומד כאן בעצמו. כולנו התאספנו בזכות אוראל ובזכות כל אותם הנרצחים הקדושים, ולצערי בימים אלה של מלחמה נופלים חיילים רבים".
"ריבונו של עולם אוהב אותנו מאוחדים"
אוראל היה בן 21 בנופלו. "באותה שבת התארחנו אצל זוג חברים בטבריה", משחזר אביו. "השכן שלהם מלמטה הודיע לכולם שיש מהומות ופרעות בדרום. אנחנו בדיוק באנו מבית הכנסת. הגיעו מוצאי שבת, ואנחנו מצלצלים לאוראל, מצלצלים למפקדים שלו – אף אחד לא עונה. החוויה הזו של חוסר האונים – זו הייתה החוויה הקשה".
רק ביום ראשון אחר הצהריים הגיעו לבשר להם את הבשורה המרה. "שעתיים קודם הם צלצלו לאשתי: 'שלום, מדברים מהצבא'", הוא נזכר ודמעות עולות בעיניו. "היא הייתה על רמקול כשאני יושב לידה ושומע, ואז אמרו לה: 'תישארו בבית'. כששמעתי 'תישארו בבית', הבנתי הכול".
לצד האמונה, הוא שואב עידוד בתקופת האבל גם מגילויי האחדות בעם בזמן המלחמה: "אנשים חוברים אחד לשני, מחבקים אחד את השני. יותר עזרה הדדית, יותר חמלה אחד כלפי האחר – זה מה שהקדוש ברוך הוא אוהב. ריבונו של עולם אוהב את עם ישראל מאוחד".
יש לאוראל שני אחים גדולים שלמדו בישיבות ויש לו עוד אח צעיר בן 13, נכון?
"בן 13 וקצת, כן. אלרועי".
הוא רוצה להיות חייל, כמוהו?
"בטח. הוא רוצה להיות חייל, והוא אפילו מחכה לזה. בוודאי".
אתה לא תעמוד בדרכו.
"ממש לא. כפי שלא עמדתי בדרכו של אוראל ואפילו ליוויתי אותו ועודדתי אותו, ככה אני לא אעמוד בדרכו של אלרועי, ודאי שלא".
