תחת הכותרת "יהדות בהסכמה" הוצגו אתמול (יום א') לראשונה עשרה עקרונות שעליהם חתומים עשרות אזרחים מובילים ממגוון תחומים וזרמים, ביניהם רבנים ורבניות, אלופים במיל', אנשי חינוך לצד דמויות מפתח במחאה העכשווית ומובילים במחאת ההייטקיסטים שגויסו על ידי אלן פלד, מחלוצי ההייטק הישראלי. פלד, בין היוזמים המובילים, הגדיר את חברי הקבוצה כ"אזרחים שאוהבים את מדינת ישראל וחרדים לעתידה, ומאמינים בפשרה שמקובלת על 70% מיהודי המדינה, במטרה להשפיע על החוקה שתנוסח בעתיד".
הרב דוד סתיו, יו"ר ארגוני רבני צהר שיזם את המהלך, אמר בערב ההשקה בבית בן-גוריון בתל אביב בנוכחות למעלה מ-50 השותפים שחברו לדרך כי "יומיים אחרי מכתב ההייטקסיטים שאלן פלד היה חתום עליו, פניתי אליו ואמרתי שחייבים לקדם מהלך שיביא את הקול האחר. המתון. אלן מיד התגייס ואמר: 'אני מביא איתי את ההייטקיסטים'. מכאן הכול התחיל להתגלגל".
פלד, מייסד פירמת ההשקעות וינטג', תושב קיסריה שומר מצוות שעלה מקנדה לישראל לפני כשלושים שנה, פתח את אירוע ההשקה למיזם ואמר: "כולנו סובלים מהמרירות, מהשנאה ומהערעור על המוסדות החשובים לנו ועל מערכת הערכים המאחדת אותנו. כל אחד מודאג מאוד ממחיקת חזון המדינה כיהודית ודמוקרטית וחש שהמשבר הנוכחי קורע את המדינה, אולי ללא מרפא. לצערנו, סדר היום וטון הדיבור נקבעים במידה רבה על ידי האנשים הקיצוניים ביותר בארצנו. הצלחנו לאסוף קבוצה של אנשים מתונים ומגוונים – חרדים, דתיים, מסורתיים, וחילונים – שרבים מהם נמצאים כאן היום, המחויבים למדינה הזו ולמציאת דרך לחיות יחד בשלום. שמענו הרבה על 'מה לא'. התכנסנו היום כדי להציע 'מה כן'".
פלד אמר ל-ynet בפרץ של אופטימיות: "אני מודע לכך שיש שיאמרו שאני נאיבי, ואני גאה להודות: אני מאה אחוז נאיבי. אני גם מודע לכך שיהיו אנשים מהימין ומהשמאל שלא יאהבו את זה. אלה החיים. לעולם לא יהיה מצב של 100% הסכמה. אם כי אני עדיין מאמין ש-70% מהמדינה הזו מסכימים עם זה. זה תהליך שחייבים להתחיל להתניע אותו. ויותר מזה: אין לנו ברירה. אם אנחנו רוצים להציל את המדינה הזו כולנו צריכים להיות נאיביים. גם להקים מדינה באמצע המקום הזה היה נאיבי, לומר שנהיה בין חברות ההייטק המובילות בעולם גם היה נאיבי. כמעט כל דבר חשוב התחיל בנאיביות. ברור לי שיהיו שיחלקו על העקרונות או שיחשבו שהם לא אידיאליים. אני מודה שהמסמך לא מושלם, אבל זו טבעה של פשרה. אנחנו בהחלט מאמינים שעם המסמך הזה המתונים יוכלו לחיות. מדוע? מפני שמחיר חוסר הסכמה משמעותו פירוק הבית והחזון הציוני".
הרב דוד סתיו: "המרכיב היהודי בחברה הישראלית רוצה לחדד את היהדות בחברה ובמדינה על חשבון הדמוקרטיה, והמרכיב הדמוקרטי רוצה לחדד את הדמוקרטיה על חשבון היהדות, ויש התנגדות גדולה בין שני מרכיבי הזהות. מבחינתי, להציג את היהדות שלנו כלא דמוקרטית ואת הדמוקרטיה כלא יהודית – זה אסון"
מבחינתו, הגדרת הדברים היא החשובה, והוא נותן לכך את דוגמת האוריינות היהודית המצוינת באחד מסעיפי המסמך: "אוריינות יהודית היא דבר חשוב בעיניי ואני לא מנסה להחזיר פה אנשים בתשובה. רואים שלאנשים שכתבו את מגילת העצמאות היה ידע ביהדות. באותה מידה, בעיניי, כפייה דתית היא רעה לא רק לזכויות האדם אלא גם ליהדות. היא משניאה את היהדות על אנשים אחרים, וחשוב שאנשים במדינה ירגישו שהדת קשורה אליהם".
"לא הגדירו את משמעות החלק היהודי"
על החבורה שהקימה את המיזם הוא אמר כי "המשותף בינינו הוא שכולנו אוהבים את מדינת ישראל ורוצים עתיד טוב יותר לה ולנו. כולנו רואים איך קורעים את המדינה הזו לגזרים, חשים כאב עמוק מול פירוק החזון הציוני ומבקשים למצוא פשרה מול הנושא היהודי שהוא חלק ניכר ממה שאנחנו רואים היום, שהוא סימפטום לעובדה שכבר במגילת העצמאות וגם לאחריה לא הגדירו את הנושא היהודי. נכון, כתבו שם 'מדינת היהודים' ו'מדינה יהודית ודמוקרטית', אבל לא הגדירו את המשמעות של החלק היהודי. לדת יש תפיסה אחרת אצל החרדים ואצל דתיים לאומיים או המסורתיים כמו גם החילונים. אנחנו רוצים למצוא הגדרה שתהיה מקובלת על רוב האזרחים היהודים במדינת ישראל, עם שימת לב להשפעה על בני העמים האחרים שיושבים פה. מדינת לאום של העם היהודי זה לא אומר שזכויות אזרחיות שוות לא יכולות להינתן לאזרחים הלא-יהודיים".
לאחרונה, עולה ההנחה שיש ימין "רך", סוג של ימין-מרכז, שיכול לגרוף מנדטים אם יתגבש למפלגה בבחירות הבאות. האם הכיוון הוא לפוליטיקה?
"במדינת ישראל יש מספיק מפלגות ואנחנו פה לא כדי להיכנס לפוליטיקה אלא כדי להפוך את הבית שלנו למקום טוב יותר עבור ילדינו ונכדינו. אני גם לא אוהב את הביטויים שמאל וימין, ולא חושב שזה רלוונטי היום. אני איש מרכז שמסתכל על האג'נדה ומצביע. תראי, אני כבר בן 61 ואין לי כל כוונות נסתרות. אני אוהב את המדינה שלי ורוצה שלילדים שלי ולנכדים שלי תהיה מדינה. בחרתי להיות ישראלי ואני מאמין מאוד במדינה הזו שהיא יהודית ודמוקרטית, ורוצה שתמשיך כך. אני באמת מאמין שמסמך העקרונות שישבו עליו מיטב המוחות עם הדעות השונות במשך חצי שנה סיזיפית של דיונים אינטנסיביים סופר מכובדים וסופר מעניינים ואינספור תכתובות, יכול להוריד את מפלס העימות בארץ".
הרבה יוזמות ומעגלי הידברות קמו ונפלו. מדוע שדווקא הגישה שלכם תתפוס ותשפיע?
"רוב ההצהרות והסיכומים שראיתי היו 'הסכם להסכים'. כלומר הרצון להגיע להסכמה. אנחנו הראשונים שבאים עם עקרונות ספציפיים ושמים משהו על השולחן. לדיון".
אלן פלד: "אם אנחנו רוצים להציל את המדינה הזו כולנו צריכים להיות נאיביים. גם להקים מדינה באמצע המקום הזה היה נאיבי, לומר שנהיה בין חברות ההייטק המובילות בעולם גם היה נאיבי. כמעט כל דבר חשוב התחיל בנאיביות"
נכון להיום, התחושה היא שיש שתי אפשרויות בלבד: האחת מדינה יהודית-דמוקרטית, השניה מדינת כל אזרחיה-דמוקרטית. מה דעתך?
"זו בדיוק הנקודה. אנחנו מדברים על אלטרנטיבה שלישית שהיא פשרה שמגדירה את האלמנטים של מדינה יהודית ודתית שנכון להיום לא מוצגים. אין תקדים ל'מדינה יהודית ודמוקרטית' ואין תקדים למשמעותו של השילוב המיוחד הזה באף מדינה אחרת בעולם. לכן חברנו מגוון אנשים עם מגוון דעות ואמונות כדי לפרט את מסמך העקרונות. אנחנו באמת מאמינים שאם נצליח לבנות קונצנזוס רחב של מתונים, נוכל ליצור סביבה חיובית לדיון בריא גם על משמעות הדמוקרטיה".
וכיצד בחזונכם המדינה תיראה?
"לא רק מדינה יהודית ולא רק מדינה דמוקרטית, אלא משהו שיחבר בין שניהם. משהו חדש שבו מוטלת המשימה על כל אזרח לחשוב מה אני יכול לתרום כדי לאחד את המדינה, מה השפה המשותפת שתוביל לשם, ומה עלינו לעשות כדי שכולנו נהיה חלק מהמדינה הזו".
"ניסיון לשנות את פניה של ישראל"
"אפשר לנתח את מה שמתרחש בשנה אחרונה במדינת ישראל בכמה צורות", אמר בהשקה הרב דוד סתיו, "יש הרואים את המחלוקת כמחלוקת על סוגיות משפטיות כאלה ואחרות ויש שיאמרו: עזוב משפטי, הכול פוליטיקה. לצערי, מנקודת המבט שלי, זה הפך להיות מאבק בין יהדות לדמוקרטיה. מדינת ישראל הייתה 75 שנה מדינה יהודית ודמוקרטית ובגדול, המדינה ניסתה לתמרן ביניהן כדי לשמור על איזונים. בעומק, מה שקורה בשנה האחרונה זו התחושה של קבוצה גדולה במדינה שהאיזון הופר. המרכיב היהודי בחברה הישראלית רוצה לחדד את היהדות בחברה ובמדינה על חשבון הדמוקרטיה, והמרכיב הדמוקרטי רוצה לחדד את הדמוקרטיה על חשבון היהדות, וישנה התנגדות גדולה בין שני מרכיבי הזהות. מבחינתי, להציג את היהדות שלנו כלא דמוקרטית ואת הדמוקרטיה כלא יהודית – זה אסון. לכן, אני חושב שעל החברה הישראלית להגדיר לעצמה מחדש מהו החוזה החברתי שלה, מהי הגדרת הזהות היהודית והישראלית שלנו. מהמקום הזה באתי לאלן ולחברים נוספים ואמרתי: חבר'ה, אני לא רוצה שיכפו עלינו מי אנחנו ומה אנחנו. בואו ננסח כמה נקודות הסכמה ואת הרציונל. אין כזה דבר יהדות בכפייה. אי-אפשר לכפות על אדם את זהותו היהודית. הוא צריך לרצות בה, אחרת הוא יבעט בה. מפה בא הצורך להשפיע על מערכת החינוך שלנו, הקהילה שלנו, בעשייה שנובעת מהרצון להעמיק את הזהות היהודית המשותפת שלנו".
גיגי לוי-וייס, משקיע הייטק ומעורב במחאת ההייטקיסטים, אמר כי "רבים מאזרחי המדינה מסתובבים לאחרונה בתחושה שלא ניתן לקיים מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. זו התוצאה של התקופה הקשה שבה אנחנו נמצאים, מהתקופות הקשות בתולדות מדינת ישראל. אחרי חודשים רבים של התעסקות במצב המדינה, ברור לכולנו שהנושא אינו באמת רצון ברפורמה משפטית אלא בניסיון לשנות את פניה של ישראל, כשהחלשת מערכת המשפט היא כלי שרת בידיהם של אלו שרוצים לשנות את פניה של המדינה וליבת הבעיה היא הניגוד האינהרנטי בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. ניגוד מובנה וחיוני בהיות ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. ניגוד שהודגש עוד במגילת העצמאות ובא לידי ביטוי לכל אורך שנות קיומה של המדינה".
לדבריו, "אם אנחנו רוצים להתקיים פה ביחד לפחות עוד 75 שנה, אנחנו חייבים למצוא דרך ליישב את הניגוד הזה. מכיוון שאין אפשרות אמיתית ליישב אותו לחלוטין, צריכים לעשות כמיטב יכולתנו. הסיכון הוא אדיר ולא תיאורטי: אם תנצח המדינה 'היהודית' – יהיו רבים שלא יחושו שזה ביתם יותר. וכמובן אם תנצח 'הדמוקרטית' יהיו אחרים שיחושו אותו הדבר. חייבים למצוא את דרך הביניים שתאפשר לשני צידי המתרס לחיות במדינה ולהרגיש שייכים. לכן התהליך והמתווה חשובים כל כך".
על המתווה הוא אמר: "אני יודע שהמתווה אינו מושלם. יש רבים שיראו אותו מוטה מדי לצד אחד או שני. אבל האמת היא שזהו בדיוק כוחו של המתווה. כמו בכל עסקה טובה, שני הצדדים חייבים להיות מרוצים ולא מרוצים בו-זמנית".
