בין הטיעונים המרכזיים שנשמעים מנציגי המגזר החרדי בוויכוח על חוק הגיוס אפשר לשמוע אמירות כמו "התורה מגינה על עם ישראל לא פחות מחיילי צה"ל", או "אין זכות קיום לעם היהודי ללא התורה". אלא שהטיעונים הללו, הנאמרים בכנות, מעלים אינסטינקטיבית את התהייה הבאה: האם החרדים אכן לומדים "תורה"? ובאופן קונקרטי – האם הם מתעמקים בחמשת חומשי התורה שבכתב, ובשאר כתבי הקודש המרכיבים את התנ"ך?
ספר הספרים – ידיעת התנ"ך בישראל 2024:
- המורים לתנ"ך של דור הטיקטוק: "תלמיד אחד חשב שהמן הוא ממגילת רות"
- איזו דמות בתנ"ך נפלה בשבי, והיכן נהרג שאול המלך? | בחנו את עצמכם
התשובה המדהימה לשאלה הזו היא שלילית. הצעירים החרדים לא ממש לומדים תנ"ך. ליתר דיוק נ"ך - נביאים וכתובים. חלקים ניכרים מהם גם לא מעיינים כמעט בחמשת חומשי התורה, מלבד האזנה לקריאת פרשת השבוע בבית הכנסת. מה כן? הם מקדישים אין-ספור שעות ללימוד עיוני ומעמיק בתלמוד ובמפרשיו. זמן מוקצב בישיבות ובמוסדות החינוך גם ללימודי הלכה, מוסר וחסידות. תנ"ך? לא.
5 צפייה בגלריה
בחורים חרדים. חלקים ניכרים לא מעיינים כמעט בחומשי התורה, מלבד האזנה לקריאת פרשת השבוע בבית הכנסת
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ההיעדר המוזר הזה מוביל לרוב לבורות מביכה ביחס לסיפורים הבסיסיים ביותר של גיבורי התנ"ך, לעיתים גם מצד רבנים חרדים מכובדים. מתי הם כן פוגשים בתנ"ך? בעיקר בגילי היסודי. חלק מתוכנית הלימודים, אם כי לא הדומיננטי שבה, הוא שיעור המוקדש ללימודי הנביאים. הלימודים הללו, ברמה בסיסית וראשונית, נפסקים לחלוטין עם הכניסה ל"ישיבה הקטנה", מוסד המקביל לתיכון הכללי. בהמשך, בישיבה הגדולה – המיועדת לגילי 21-17 – ובכולל האברכים שבו ממשיכים הגברים החרדים ללמוד גם לאחר נישואיהם, אין כל היחשפות לספרות הבסיסית ביותר של העם היהודי.
איך זה ייתכן? איך החברה הפונדמנטליסטית ביותר במדינת ישראל מתעלמת כמעט לגמרי מהתנ"ך? שלושה רבנים חרדים העוסקים במשך שנים בלימוד ובהוראת התנ"ך מנסים להסביר.
בוולוז'ין לא למדו
הרב בועז נקי הוא מנהל תלמוד תורה לשעבר, מנהל סמינר לבנות ומשגיח בישיבה. לדעתו, התשובה פשוטה בחריפותה: "אם הישיבות, ישיבת וולוז'ין שהוקמה על ידי רבי חיים מוולוז'ין בהכוונת הגאון מווילנה, לא כללה לימודי תנ"ך בתוכנית הלימודים. מאחר שכך, גם בכל הישיבות הקדושות שהן המשך ישיר של וולוז'ין לא עושים זאת".
הרב בועז נקי: "גישת 'ביקורת המקרא' הארורה של המשכילים יצרה הרבה כאוס, אי סדר ובלבול. לא תמיד ניתן היה לספק באותה שעה תשובה לשאלות שהגיעו גם לילדים ולצעירים, ועל כן, אני מניח, לימוד התנ"ך פחת משמעותית"
הרב נקי מבקש להזכיר את הקביעה המפורסמת של החתם סופר, הרב משה סופר שהיה מנהיג יהדות אירופה, שלפיה "חדש אסור מן התורה", ופירושה האקטואלי הוא שאין לשנות מאום מהמסורת – ובמקרה הזה מ"צורת הישיבה", כלומר מסדריה כפי שהיה נהוג מאז ומקדם.
ולמה בוולוז'ין לא למדו?
"זו שאלה טובה. אוכל לספק השערה: גישת 'ביקורת המקרא' הארורה של המשכילים שהתפתחה במאה ה-17 וה-18 דגלה בכך שהאירועים הכתובים בתנ"ך לא היו יכולים להתרחש בזמן שבו הוא לכאורה נכתב. התפלות המרושעת הזו יצרה הרבה כאוס, אי סדר ובלבול. לא תמיד ניתן היה לספק באותה שעה תשובה לשאלות שהגיעו גם לילדים ולצעירים, ועל כן, אני מניח, לימוד התנ"ך פחת משמעותית".
הרב בועז נקיהרב נקי מבקש להביא דוגמה מטיעונים פופולריים כמו שאלת קיומו או תפוצתו של כתב בתקופת התנ"ך, או תאוריית האבולוציה על התפתחות העולם שנראית מנוגדת לסיפור המקראי: "לגבי הכתב כל החוקרים הבכירים היום מודים שמדובר בהבל, יש הוכחות מדעיות שהכתב היה בהחלט קיים בזמן התנ"ך. לגבי האבולוציה, הסבירות שתא יתפתח כמוטציה ספונטנית שווה ערך לסיכוי שערמת גרוטאות תתכנס למטוס בואינג הכולל מושבים מרופדים ומסכי צפייה קטנים בכל מושב".
הרב איתמר שמש, המוסר במשך עשרות שנים שיעורים בתנ"ך בקהילה החרדית במודיעין עילית, מסכים עם הרב נקי שבישיבות החרדיות לא למדו תנ"ך מעולם, אך בעיניו הסיבה פרוזאית יותר. "ישיבה מיועדת ללימודי גמרא, ללימודים מתקדמים וגבוהים יותר, וכמו שנאמר בפרקי אבות – 'בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא... בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד'. את התנ"ך, השייך קטגורית למקצועות הבסיס והליבה היהודית, לומדים הילדים בגילי בית הספר".
5 צפייה בגלריה
"ישיבה מיועדת ללימודים בקומה הגבוהה יותר, גמרא והלכה". ישיבת פוניבז'
(צילום: שאול גולן)
אבל גם הלימוד בגיל היסודי, בתלמודי התורה, אינו רציני.
"ייתכן, ואם יש צעיר שחש כי לא די לו בכך – מוטלת עליו החובה להשלים את ידיעותיו במקצוע הבסיסי הזה. הישיבה, כמוסד, אינה נדרשת לעשות זאת. היא מיועדת ללימודים בקומה הגבוהה יותר, גמרא והלכה".
התפקוד החרדי היומיומי לא קיים בתנ"ך
אז בישיבות לא למדו ולא לומדים תנ"ך מטעמים שונים, אולם גם מחוץ לישיבה, כלומר לאחר הנישואים, לא ניתן לזהות זיקה חרדית לתנ"ך בדמות שיעורים ודרשות בנושא, כתיבה רבת היקף כמו זו ההלכתית או ניסיון לשנות את הוראת התנ"ך, לכל הפחות לילדים. לרב נחמיה שטיינברגר, רב בית כנסת אוהל יצחק בירושלים ומוביל פודקאסט של שיעורי תנ"ך למגזר החרדי בשנים האחרונות, יש תשובות שונות לגבי גורמי התופעה.
הרב נחמיה שטיינברגר"צריך לומר ביושר, התפקוד היומיומי של הגבר היהודי-החרדי במאה ה-21 לא מוצא את מקומו בתנ"ך שנכתב לפני אלפי שנים", הוא אומר. "התפילה, לימוד התורה, בתי הכנסת והישיבות מופיעים מעט מאוד או בכלל לא בספרי התנ"ך. מהבחינה הזו, התנ"ך מהווה סוג של איום על הסדר החברתי החרדי, שהוא תוצר ישיר של התורה שבעל פה".
מה כן הופיע בתנ"ך? יהדות חקלאית מאוד, לא אורבנית כמו זו שאנו מכירים היום. "בתורה נכתב: 'ואספת דגנך ותירושך ויצהרך', אבל גם 'כי תצא למלחמה על אויבך', לצד שורה ארוכה של מלחמות ותיאורים צבאיים בתנ"ך. לצעיר החרדי זה נשמע תלוש לגמרי", מוסיף הרב שטיינברגר.
הרב נחמיה שטיינברגר: "התפקוד היומיומי של הגבר היהודי-החרדי במאה ה-21 לא מוצא את מקומו בתנ"ך. התפילה, לימוד התורה, בתי הכנסת והישיבות מופיעים מעט מאוד או בכלל לא בספרי התנ"ך... יש שם גם שורה ארוכה של מלחמות ותיאורים צבאיים, ולצעיר החרדי זה נשמע תלוש לגמרי"
מהתובנה הזו הוא ממשיך צעד נוסף. החרדיוּת, לדבריו, מנותקת מן ההיסטוריה: "צריך לזכור שהעם היהודי יצא לגלות לפני כ-2,000 שנה והצטבר במצב של הקפאה. השאיפה היחידה שנותרה היא קיום התורה והמצוות, אם אפשר, ללא הפרעות כמו 'חיידקים' לאומיים וציוניים. כששאלו את אחד מגדולי הדור אם הוא תומך במדינה שבדרך, הוא ענה בפשטות שהוא לא מבין את המילה הזו. ההלכה לא מכירה במוסד הזה, 'מדינה', ועל כן אין לו כל התייחסות לכך".
והחילונים?
"הם אימצו את התנ"ך בשמחה. הם ביקשו לייצר לעצמם שורשים היסטוריים, ולו כדי לענות לעצמם על השאלה – מה אני עושה פה?"
היחס לדמויות התנ"ך
היבט מרכזי נוסף הנוגע לסצנת לימוד התנ"ך החרדי הוא היחס לגיבורים הגדולים של התנ"ך. כיצד יש להתייחס לדמויות כמו אברהם אבינו, משה רבנו ודוד המלך, למשל, גם אם לפעמים נראה לנו שנמתחת עליהם ביקורת? התפיסה החרדית הקלאסית, המיוחסת לרבי נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה", 1927-1849), היא שאי-אפשר באמת להבין את הכישלונות הללו כפשוטם, או כפי שמנסח זאת הביוגרף שלו הרב דב כץ: "אומנם התורה מתארת לפעמים את החטאים האלה בצבעים חמורים מאוד... אבל כשם שהמושגים של התורה על ערכו של האדם בכלל ועל אישי התורה בפרט הם לפי ממדים עליונים מאוד, כך גם המושגים על החטאים שלהם הם בממדים אחרים... באמת אינם אלא פגמים דקים, אשר רק ביחס למדרגתם העליונה של עושיהם מעלה עליהם הכתוב כאילו יש בהם חטא".
5 צפייה בגלריה
ההנחה היא שהדמויות הגדולות מהתנ"ך אינן של אנשים "רגילים" כמונו. משה רבנו עם לוחות הברית
(איור: Shutterstock)
כפי הנראה, תפיסה זו עמדה לפני אחד מגדולי רבני בני ברק שסיפר: "באה אליי אישה זקנה, כבת 90, ושואלת אותי: יש לה שאלה בנביאים ראשונים, מדוע עִדו הנביא עשה כך וכך...? אמרתי לה: תדעי, אסור לך ללמוד תנ"ך. שאלה: מדוע? והשבתי: הרי הבריסקער-רב (הרב מבריסק) אמר שאפילו בחורי ישיבות אינם מבינים, אז את תביני!... התנ"ך הוא ממש ספר החתום בשבילנו ובעזרת ה' עתיד הקדוש ברוך הוא להיות יושב בבית מדרש הגדול שלו בירושלים וללמוד אותנו את תורתו הקדושה, ואז יבינו..."
רב חשוב מ"גדולי הדור" במאה ה-20, הרב יחיאל יעקב וינברג, התייחס לקשר של אברהם ושרה וכתב: "התורה באה להבליט את ערך האהבה בחיי אברהם וחיי משפחה שהיו למופת. גם כשהגיע כבר לזִקנה מופלגת עדיין שכנה בנפשו אותה החיבה לאשתו כמו בימי עלומיו". חוברת אנונימית שפורסמה נגד הרב ציטטה את פירושו וסיכמה בכעס ובלעג: "מגשם את אברהם אבינו עליו השלום" (מגשם = עושה אותו גשמי). המבקרים סברו שהדמויות הגדולות מהתנ"ך אינן של אנשים "רגילים" כמונו, כך שכל הערכה של מעשיהן נדרשת להיות בפרספקטיבה הנכונה.
באחת החסידויות, בחרו המחנכים "למחוק" את מעשה יהודה ותמר המוזכר בספר בראשית. "הם אמרו שאני לא יכול להרשות לילד צעיר בן 8-7 לקרא סיפורים כאלו", מסביר הרב שטיינברגר, "חסידויות אחרות הפכו את המעשים הקשים לכאורה של דמויות התנ"ך ל'עבירה לשמה', כלומר לאקט שנעשה למען מטרה טובה, בבחינת 'גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה'".
חלק מהסיפורים בתנ"ך אכן לא קלים.
"כאן אנחנו כבר נכנסים לשאלת היחס למיניות בחברה החרדית. הגישה היא שעד החתונה היא אינה פרקטית ואין טעם לעסוק בה. אלא שאז אתה פוגש אותה בסיפורי התנ"ך. איך מתמודדים? או שמוחקים, או שעושים רציונליזציה (תפיסה שהחטא המתואר הוא 'עבירה לשמה'), או שפשוט בוחרים שלא ללמוד ולא להיחשף לאותם קטעים".
האנשה היא מילה גסה?
הרב איתמר שמש, שעוסק כאמור במסירת שיעורי תנ"ך בריכוזים החרדיים, מקבל את התפיסה הזו במקרים שונים, אך אומר בסרקזם שחלק מהצעירים החרדים המתעצלים ללמוד תנ"ך נתלים בגישה הזו, ומייצרים באמצעותה הצדקות להיעדר הלימוד: "ההצדקה הזו עושה עוול לגישת הסבא מסלבודקה, שמכוונת לרבדים מסוימים. האמת היא שגדולי ישראל כולם הקפידו על לימוד תנ"ך באופן עצמאי".
ומה אם יש שאלות קשות?
"אז יש. לא נבהלים. במקרים רבים נותרים עם הקושי עד שבמרוצת הזמן פותחים ספרי מחשבה עמוקים כמו אלה של המהר"ל ורבי צדוק הכהן מלובלין, ומבינים את הרבדים הנסתרים של המקרא".
לשיטתו של הרב בועז נקי, לא ניתן כלל להבין את הפסוקים כפשוטם, ובאופן מעניין הוא קושר זאת לדיווחים התקשורתיים בישראל, המוטים לטעמו. הוא משתמש בסיפור חטאי ישראל בזמן אחאב, מוכיח כי החטא אינו כפשוטו ואז מסכם: "אנחנו לא מבינים מה זה 'ישראל חטא'. אנחנו רגילים לתקשורת הישראלית שבה 20 אלף איש בהפגנה הופכים ל-400 אלף. החטא הוא הרבה יותר דק, והוא נובע מעובדת היות העם הישראלי רקמה אנושית אחת". דברים דומים עולים מספרו החדש של הרב שמש, "ויעשו את הרע בעיני ה'": בעיניים של האל המעשה נתפס כחטא, אבל בעינינו שלנו, בני האנוש, איננו מבינים מה החטא שאירע כאן.
הפולמוס בין גישת "תנ"ך בגובה העיניים" לסירוב "להאניש" את אבות האומה קורע את הציבור הדתי-לאומי ומחלק אותו לשני מחנות: הגישה של ישיבת הר עציון מול הגישה החרד"לית (חרדית-לאומית). במגזר החרדי שולטת גישת ההשגבה והריחוק. הרב נחמיה שטיינברגר, ששיעוריו נמסרים לצעירים חרדים, בוחר צד באופן ברור: "אנשים חושבים שהאנשה היא הנמכה. זו טעות, והיא נובעת מהתפיסה השגויה שהדברים הגדולים מתרחשים מחוץ למציאות".
הוא קושר זאת שוב לסדר החברתי החרדי: "לצערי חלק מהגברים החרדים חיים פחות בעולם המעשה, לא מתפרנסים ולא משרתים בצבא, ומכאן שאירועי התנ"ך גם נחווים כבלתי-נתפסים. רק שהאמת אינה כזו. בתנ"ך התפרנסו, עבדו ויצאו למלחמות עקובות מדם".
בעיני שטיינברגר, "האנשה" היא מילה נהדרת. "היא מלמדת אותנו שאבותינו היו בני אנוש, היו אנשים מתוקנים שלא חדלו מלזקק את מידותיהם, לעיתים נכשלו ואז התגברו על הכישלונות שלהם. דווקא מתוך האנושיות הם הגיעו לפסגות גבוהות", הוא מסכם.
