ביירות, העיר שבה חוסל אמש (ג') בכיר חמאס סאלח אל עארורי, היא בעיני ישראלים רבים שם נרדף לאזור מוקצה שמלא באנשי חיזבאללה, אבל עד מלחמת ששת הימים התגוררו בה אלפי יהודים שהמשיכו מסורת ארוכה של נוכחות יהודית בלבנון לאורך מאות שנים. על פי הערכות, בשנות השיא התגוררו בין 12 אלף לכ-20 אלף יהודים במדינה.
קהילת יהודי לבנון, שהתרכזה בעיקר ברובע היהודי בביירות (ואדי אבו ג'מיל), החלה להתפזר בהדרגה לאחר מלחמת האזרחים במדינה, ורבים עזבו ליעדים שונים. לדברי משה זעפרני, שעזב את לבנון בגיל 14, אפשר למצוא קהילות של יוצאי לבנון בצרפת, במקסיקו, בניו יורק, בברזיל וכמובן גם בארץ – בבת ים, בחולון, בחיפה ומקומות נוספים.
בשבוע שעבר פרסמה סוכנות הידיעות AFP כי הנשיא לשעבר של הקהילה היהודית בלבנון, יצחק ארזי, נפטר בגיל 80. ארזי היה פעיל לאורך שנים בשיקום בית הכנסת "מגן אברהם" במרכז ביירות. זעפרני מספר כי "נותרו במדינה כ-30 חברי קהילה שחיים במחתרת ולא מזדהים כיהודים במרחב הציבורי. יש מזכיר לקהילה ויש בית כנסת ששופץ אחרי שנפגע בפיצוץ הענק בנמל ביירות. זה בית כנסת שנבנה ב-1926 והוא אומנם קיים אבל לא מתפללים בו. בעבר היו 18 בתי כנסת ב'רחוב היהודים', אבל הם נהרסו וכבר לא פעילים כמובן".
מהן התחושות שלך, כיוצא לבנון, לנוכח מה שמתרחש במדינה?
"זה לא סוד שמחצית מהעם הלבנוני לא בעד חיזבאללה, אבל החצי השני תומך בו ולכן יש שיתוק והם לא מצליחים למנות נשיא. הבעיה הגדולה היא שהתירו לחיזבאללה לשאת נשק, והארגון הזה הלך והתפתח עם השנים, התחמש וגזל את הכלכלה הלבנונית. יש לו מימון איראני ולא אכפת לו מהכלכלה הלבנונית. הוא מציג את עצמו כ'מגן לבנון' אבל בפועל הוא פרו-חיזבאללה ובחסות של איראן. אם הוא מגן לבנון, למה הוא הלך להילחם בסוריה למשל?"
עד מלחמת האזרחים, וגם אחריה, לבנון נחשבה ליעד אהוב על אירופים רבים וגם על בכירים בעולם הערבי שביקרו במדינה. בזמנים מסוימים ביירות אף כונתה "פריז של המזרח התיכון" והייתה השפעה צרפתית רחבה על המדינה, כולל רשת בתי ספר. לדברי זעפרני, עד היום חלק מכלכלת לבנון מבוסס על תיירות, אבל אין ספק שהאירועים הביטחוניים, חוסר היציבות והשינויים הדמוגרפיים במדינה משפיעים לרעה על הענף הזה.
"אני עצמי חזרתי ב-1982, בתור חייל, לאדמת לבנון, והייתי במקומות שבעבר הייתה בהן תיירות ענפה וערי קיט, שגם יהודים בילו בהן וגם שייח'ים מהעולם הערבי. אני זוכר שהנסיך הכוויתי היה בא כל קיץ לשם, והיו מוציאים הון על הבילויים והנופש. לבנון הייתה מתוירת מאוד ופופולרית מאוד בתקופה ההיא", אומר זעפרני. "יש גם יהודים יוצאי לבנון שבאים לבקר מדי פעם, ונכנסים למדינה בעזרת דרכונים לא ישראליים".
אתה רואה איזה אופק חיובי ללבנון?
"עתיד טוב יותר יהיה רק אם העם הלבנוני ייקח על עצמו את המשימה לשקם את המדינה. יש להם אתגרים פנימיים ומתחים גדולים בין חלקי האוכלוסייה, והם יצטרכו לפתור אותם כדי להתקדם. היום זה הפך לקנטונים – כל קהילה מנסה לשמור על הכפרים והעיירות שלה ולנהל את עצמה. אין ממש תחושה של מדינה אחת גדולה ומאוחדת".
אתה עוד חולם לחזור לראות את נופי ילדותך?
"הלוואי, אם כי אני יודע שמה שאני זוכר כילד ואיך שזה נראה היום אלה שני דברים שונים. רחוב היהודים נהרס כמעט כליל ובנו שם גורדי שחקים, זה נראה אחרת".