נכון לכתיבת שורות אלה, אין חוק גיוס שמעגן את הפטור משירות צבאי לתלמידי הישיבות החרדיות. הוראת השעה המונעת את גיוס בני הישיבות פגה ב-30 ביוני. נכון לעכשיו יש בישראל כ-200 אלף צעירים חייבי גיוס מהחברה החרדית, או בלשון פחות מכובסת - עריקים. צה"ל לא מגייס אותם תחת הוראה מיוחדת של הדרג הפוליטי (שר הביטחון יואב גלנט), המורה לצה"ל שלא לאכוף את חובת הגיוס כלפיהם.
מצב העניינים הנוכחי נוצר בעקבות החלטה די ותיקה של בג"ץ, בנימוק כי ההסדר של "תורתו אומנותו" הוא הוראת שעה שדינה לפוג מאחר שהיא נוגדת את עקרון המידתיות. ברקע מרחפת העובדה שמסלולי הגיוס לציבור החרדי רחוקים מאוד מהיעדים שנקבעו להם, גם כשירות צבאי וגם במסגרות השירות הלאומי בקהילה. בזה אחר זה נפסלו כל הסדרי הביניים שהונהגו מאז פסילת חוק טל. דווקא בימים אלה של קיטוב חריף, נמצא אי השוויון בנטל השירות הצבאי ברמה הגבוהה ביותר מאשר בכל עת אחרת בתולדות המדינה.
7 צפייה בגלריה
חרדים בלשכת הגיוס בתל השומר. נכון לעכשיו יש בארץ כ-200 אלף צעירים חייבי גיוס מהחברה החרדית
(צילום: מוטי קמחי)
בלב המחלוקת ניצבת ההתנגשות בין הרצון להועיל לכלכלה הישראלית ובין המחויבות לערך השוויון בנטל ולעקרון צבא העם. אבל ההנחה שהורדת גיל הפטור תוביל שיעור משמעותי של צעירים חרדים לתהליכי תעסוקה שגויה מיסודה, ולא סתם יש הצעות להתנות את הפטור בכניסה ללימודים אקדמיים. ראשית כול, לגברים חרדים יש פער משמעותי ביותר לא רק במה שמכונה לימודי ליבה, אלא גם במיומנויות טכנולוגיה, מיומנויות למידה ועוד. התזה שלפיה העילוי מהישיבה הופך בשנייה למצטיין דיקן קורסת פעם אחר פעם.
מה חושבים החרדים – עוד בסדרת הכתבות:
אפילו בקרב מי שמצליחים להיכנס לאקדמיה, שיעורי הנשירה עודם גבוהים יותר מכל קבוצה אחרת, והצעירים החרדים מוסללים ללימודים במכללות שמעניקות תנאי קבלה מקילים ורמת למידה בהתאם. גם מי שמצליחים להגיע לאוניברסיטאות סובלים מקשיי למידה רבים ולא מצליחים לפתח רישות חברתי, שהוא קריטי להצלחה בשוק העבודה הישראלי – זה שעדיין מעניק עדיפות בוטה ל"חברים לשירות".
לאחר שתקציב המדינה הפנה מיליארדים רבים למוסדות חינוך לא מפוקחים וללא לימודי ליבה כנדרש, ועל רקע תהליכי החקיקה השנויים במחלוקת, צל כבד מוטל על היכולת להגיע להבנות בסוגיית הפטור לחרדים מגיוס
שנית, המחשבה כי רק החוק מונע את היציאה מהישיבות שגויה ומתעלמת בבוטות מהחוק החברתי. צעיר מהחברה החרדית שיצא מהישיבה מאבד באחת את ההון התרבותי והחברתי שלו. הדבר משפיע עליו בצורה דרמטית ביותר, לא רק בהצעות לשידוכים שהוא יקבל, אלא גם ב"סל ההטבות" שמתלווה לנישואים ונכונות ההורים משני הצדדים לתמוך בתא המשפחתי הצעיר. נוסף על כך, יציאה לעבודה לפני הנישואין משפיעה דרמטית על מעמדה של המשפחה בתוך הקהילה החרדית ומובילה לדחיקתה אל השוליים.
ההשפעה על האחים והאחיות נרחבת אף היא, החל בקשיי קבלה למוסדות החינוך בקהילה, דרך אפשרות הכניסה ל"משרות תורניות" וכלה כמובן בשידוכים. אי אפשר להתייחס לדברים רק במישור הפורמלי של החוק הכתוב, ולהתעלם מהמשקעים התרבותיים הרבים שנמצאים בבסיס שינוי המסלול של הצעיר החרדי ומחיריו. עבור כולם, עדיף לו להישאר "בתלם", ולשם הוא מוכוון.
המציאות החברתית הנוכחית הופכת את השגת פשרה כלשהי בין הצדדים למורכבת ביותר. לאחר שתקציב המדינה הפנה מיליארדים רבים למוסדות חינוך לא מפוקחים וללא לימודי ליבה כנדרש, ועל רקע תהליכי החקיקה השנויים במחלוקת והכלכלה המדשדשת בעקבותיהם, צל כבד מוטל על היכולת להגיע להבנות.
בן גוריון התחרט, אבל כבר היה מאוחר מדי
הפטור שנמצא בלב המחלוקת בין חרדים לחילונים קיים כבר יותר מ-70 שנה, וכולם יודעים לומר שהאחראי הוא ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון. הפטור המקורי ניתן בינואר 1951, שנתיים לאחר תום קרבות תש"ח, ל-400 תלמידי ישיבה. מה שרבים לא יודעים הוא שלבן גוריון היו חרטות. כשהפטור עוגן בנהלי משרד הביטחון בשנת 1958 (כששמעון פרס כיהן כמנכ"ל המשרד), בן גוריון כבר נשמע אחרת. במכתב שנשלח לרב הראשי דאז הוא כבר טען כי "זוהי קודם כול שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים את נפשם למות".
הטענה המוסרית הזאת לא נעלמה. הניסיונות לעגן את הפטור נתקלו בהתנגדות, שאותה ניסו למתן: מקביעת מכסות סגורות ל-800 בלבד (1970) עברו בהמשך לביטול המכסות ב-1977 ומתן פטור גורף בידי מנחם בגין, שהיה תלוי בחרדים כדי להיות ראש הממשלה. המאבק סביב הסוגיה לא נפסק. ב-1996 בג"ץ ביטל את ההסדר הגורף של בגין. בשנת 2000 חוק טל דיבר על "שנת הכרעה", שבה יוכלו בחורי הישיבות לעבוד או ללמוד מחוץ לישיבה בלי שיחויבו בגיוס. גם הוא בוטל בהמשך, בשנת 2012, וחוזר חלילה. המתח נשמר.
בחלוף העשורים, ההצדקות לאי-גיוס בני הישיבות מהצד החרדי הלכו והתרבו: החל מכך שבחורי ישיבות מהווים את ההגנה הרוחנית לעם היושב בציון, דרך רצון בשמירה על הגחלת היהודית ואופייה היהודי של מדינת ישראל, ועד טיעונים בעלי אופי פרקטי יותר כמו ההסבר שצה"ל לא רוצה לגייס חרדים מחשש לשינוי אופי הצבא ושילוב הנשים, או שאין בצה"ל צורך בכוח אדם נוסף, או ש"עדיף שילכו לעבוד". וכמובן, הייתה עוד טענה שעלתה: "למה אתם לא מגייסים גם את הערבים" – טיעון שלרוב מצליח בעיקר ליצור תרעומת קשה בצד השני, שחש כי החרדים הפכו את עצמם לבני עם אחר.
בצוק העיתים מוצע המעבר ל"צבא מקצועי", רעיון שנפסל שוב ושוב בידי שלל מומחי הביטחון, בטענה שבמדינה קטנה ומוקפת אויבים כישראל הדבר אינו בר ביצוע לחלוטין – בפרט כאשר כוח האדם האיכותי יבחר לדלג על השירות היישר אל חברות הייטק.
סוגיית הגיוס מהווה במידה רבה את ההצדקה לאידיאל העוני בחברה החרדית. מה שהפך להיות אילוץ של אי עבודה מחשש לגיוס, הפך עם העשורים שחלפו מאז לאידיאל מוביל בחברה החרדית. אידיאל שלא רק מקדש חיי עוני (שנמצאו לו המובאות התורניות הרלוונטיות), אלא מקדש תרבות של הישענות על כספי ציבור ותמיכות שונות, גם של הקהילה ופילנתרופיה אבל גם של הפטרון הנדיב – מדינת ישראל.
השירות הצבאי כאיום על מבנה החברה החרדית
שני הצדדים במאבק הארוך והעיקש הזה מתעלמים מהסיבה העיקרית לכך שחרדים אינם מתגייסים לצבא, ולכך שלמעשה גיוס לצבא סותר את אחד מעקרונות הליבה של החרדיות. כשפרופ' מנחם פרידמן פרסם בשנת 1991 את ספרו על החברה החרדית, שבו הוא הגה לראשונה את המונח "חברת הלומדים", הוא טען כי מבחינה היסטורית החברה החרדית הוקמה עם מטרת-על מרכזית אחת והיא לוודא שדור הבא יהיה נאמן לאורח חיים של תורה וקיום מצוות. בעצם כל מבנה החברה החרדית, מבחינה דתית, חינוכית וכלכלית, ואפילו בנוגע לבחירת מקום מגורים, נועד לשמר את מטרת-העל הזו. רעיון ה"כולל" והמיסוד הנרחב שלו נועד בטרמינולוגיה החרדית להיות "תיבת נח" המגינה על הגברים החרדים מפני החוץ המאיים והמפתה.
בעיניים חרדיות, המשרתים עלולים להכניס נורמות התנהלות אחרות למרחב החרדי ולשנות את ההיררכיה הפנימית הנוקשה שלו, מאחר שהם לא יהיו תלויים בה כמו אחרים. את זה יש מי שמבקשים למנוע בכל מחיר
למעשה החברה החרדית בישראל אינה שונה מאוד מחברות דתיות-שמרניות אחרות בעולם שמנסות לשרוד בעידן של חילון מואץ והנחת סימני שאלה מעל ערכים ומבנים שעד לא מזמן היו ערכים חברתיים מוצקים, כמו "מוסד המשפחה". אסטרטגיות ההתגוננות של החברות אלה זהות באופן מפתיע, כשבמוקד נמצא בידול משמעותי מחברת הרוב המערבית שחיה סביבם.
7 צפייה בגלריה
השר יצחק גולדקנופף. לא היה יכול לבקש תנאים חברתיים גרועים יותר להכרעה בנושא
(צילום: מארק ישראל סלם)
החברה החרדית מפוכחת. היא יודעת היטב שלשליחת צעירים נוחים להתרשמות למסגרות הצבא, וגם למסלולי הגיוס המיועדים לחרדים, יהיה מחיר תרבותי ודתי. אין באמת דרך לשרת בלי להיחשף ברמה כזו או אחרת לעולם שמחוץ לגבולות החברה החרדית, לערכיה ולתרבותה. כן, גם במסגרות ה"הרמטיות" יותר. לכן מי שהולכים לשם הם צעירים שגם ככה כבר אחרי תהליך החשיפה, או גברים בגילים בוגרים יותר העטופים במשפחה וילדים שיהוו עוגן חלופי ומשמר.
יתרה מכך, גם אם המשרתים יישארו חרדים, הם כבר לא יהיו כפופים באותה צורה להנהגה הרבנית והפוליטית. למעשה, בעיניים חרדיות, הם עלולים להוביל להתפוררות מבנה הסמכות של החברה החרדית. הם יכולים להכניס נורמות התנהלות אחרות למרחב החרדי ולשנות את ההיררכיה הפנימית הנוקשה שלו, מאחר שהם לא יהיו תלויים בה באותו האופן כמו אחרים. את זה יש מי שמבקשים למנוע בכל מחיר.
עם השנים נעשו ניסיונות להסדיר את הבעיה, באופן זמני או כפתרון קבע. הניסיון הרשמי האחרון היה ב-2014 במסגרת "ועדת שקד", שם נקבע כי לאחר תהליך הסתגלות של מספר שנים יוחזרו המכסות, ואי עמידה ביעדים תגרור סנקציות פליליות. יש לציין כי רוב חברי הכנסת החרדים, שלא בפומבי כמובן, היו דווקא בעד – גם כי בדרך הזו הסיפור כולו היה מתגלגל שוב עוד מספר שנים עד להכלה מלאה (ועד אז אפשר לשנות ולעכב), וגם מתוך הבנה שלא באמת יכניסו אברכים לכלא על הימנעות מגיוס. שני אדמו"רים חסידיים התנגדו בכל תוקף להסכמה על סנקציות פליליות, וכך העניין ירד מהשולחן.
כלכלה או סולידריות חברתית?
הפתרון הבא של בנט ולפיד, לסירוגין, היה הורדת גיל הפטור. הרציונל ברור: צעירים חרדים שלא יהיו מחויבים בגיוס יצאו מהישיבות וייכנסו למסלול תעסוקה. גם הפתרונות שאליהם רמז שר האוצר בצלאל סמוטריץ' נעו בכיוון הזה. לפוליטיקאים החרדים יש הסכם משלהם. שם מתכננים לחוקק את חוק יסוד לימוד התורה שלא רק יעגן באופן מלא, גורף וחסין מפני בג"ץ (לשיטתם) את הפטור משירות צבאי, אלא יערוך השוואת תנאים כלכלית שלפיה הלומדים תורה בכולל במשך מספר שנים שייקבע מראש יהיו זכאים למכלול ההטבות והסובסידיות שלהן זכאים חיילים ובוגרי שירות צבאי. החוק הזה הוא החלום של חרדים רבים ומבחינתם הפתרון הטוב ביותר. גם הכרעה בדיון על גיוס בחורי הישיבות, גם חיזוק והכרה של המדינה בהצדקה לפטור מתוך "הגנה רוחנית", וגם שינוי המצב הקיים כך שסל ההטבות של יוצאי הצבא יחול כעת גם על הצעירים החרדים. מבחינתם, יותר טוב מזה – אין.
אם הממשלה תלך לפתרון המרוכך של הורדה דרמטית של גיל הפטור, זאת תהיה הכרעה. לכאורה, נדמה שהחברה הישראלית נדרשת להכריע בין שתי תועלות. הראשונה היא תועלת כלכלית מכניסה של גברים חרדים לשוק התעסוקה. למרות המיליארדים שהמדינה שופכת על התמקצעות ואקדמיזציה כבר שני עשורים ברציפות, מדובר באוכלוסייה שלא מצליחה באמת לשנות את התמונה בצורה דרמטית.
היה נדמה שהחברה הישראלית מוכנה לוותר על ערך השוויון בנטל, בוודאי לאור השאיפה לחזק את הכלכלה. אבל לנוכח האירועים האחרונים, נדמה כי שאלת הסולידריות החברתית והאיום שהיא מציבה על חוסנה של החברה הישראלית דורשים מחשבה נוספת
התועלת השנייה היא הסולידריות החברתית שמגלם רעיון השוויון בנטל, או בגרסתו הדתית-תורנית, "הנושא בעול עם חברו" – כלומר, שהנטל הביטחוני ומחירו הכבד יהיה משותף לכלל קבוצות הלאום ללא יוצאים מן הכלל, בפרט קבוצה שעד כה נחסך ממנה נטל הדמים הזה כמעט לגמרי. על הערך הזה היה נדמה שהחברה הישראלית מוכנה לוותר, בוודאי לאור השאיפה לחזק את הכלכלה. אבל לנוכח אירועי החודשים האחרונים סביב החקיקה, נדמה כי שאלת הסולידריות החברתית והאיום שהיא מציבה על חוסנה של החברה הישראלית דורשים מחשבה נוספת.
עיתוי לא פשוט
על הנייר, הנציגות הפוליטית החרדית נמצאת בעמדת הכוח המשמעותית ביותר בתולדותיה, מול ראש ממשלה חלש וסחיט שגורלו הפוליטי (והמשפטי) נשען בצורה כבדה על הקואליציה שכינס. הפוליטיקאים החרדים מצידם יודעים שהם יכולים להשיג תנאים טובים גם אצל המתחרים, שיהיו מוכנים לבלוע צפרדעים כדי להוריד את נתניהו מהשלטון, מה שמעמיד אותם בכושר מיקוח יוצא מן הכלל. מנגד, ההנהגה החרדית הנוכחית מפוזרת וחלשה. אין כיום הנהגה מוסכמת וחד-משמעית, מה שמוביל לכך שהיכולת לאשר פשרות מורכבות לא קיימת גם כן. המציאות הזאת מחלישה מאוד את היכולת להגיע לפשרות והבנות.
גם הליכוד נמצא בעמדה קשה. ספק אם בוחריו שאינם הולכים אחרי מנהיג המפלגה בצורה עיוורת יסכימו לפשרה כואבת ביותר ולפטור גורף ומוחלט, כפי שמבקשים החרדים. לראיה, הניסיונות הנמרצים של ראש הממשלה בנימין נתניהו לגבש ריכוכים ופשרות בעמדת החרדים, עד כה ללא הצלחה. שר כמו יואב קיש, שהטיקט הפוליטי שלו היה השוויון בנטל, יידרש לכאורה במושב החורף הקרוב לוותר עליו ללא תנאים וללא סייגים. האם ברגע האמת הוא או גלנט יוכלו לעשות זאת? או שאחרי בליץ החקיקה, זה יהיה הקש שישבור את גב הקואליציה?
החרדים לא היו יכולים לבקש תנאים חברתיים גרועים יותר להכרעה בחוק הזה, כאשר הסכמה להסדר עלולה לשפוך דלק למדורת המחאות ולצרף אליה עוד ועוד קבוצות שעבורן ויתור על עקרון צבא העם הוא קו אדום. זו הסיבה לכך שאנחנו רואים בשבועות האחרונים ניסיונות מהצד החרדי להרגעת השטח וקריאות להפסקת הליכי החקיקה של המהפכה המשפטית, מתוך הבנה צינית שייתכן וזה מה שיידרש מצידם כדי להשיג פטור גורף וחסין משפטית. האם התסריט הזה אכן יתממש? בהנחה שבג"ץ לא יוציא את נתניהו לנבצרות, נדע במושב החורף הקרוב של הכנסת.
