העולם משתנה לנגד עינינו: מדינות שהיו עד 7 באוקטובר בטוחות ליהודים עוברות שינוי מואץ, ומתחדדת התובנה שכנראה לא קל להזדהות כיהודי כמעט בשום מקום בעולם. מנגד, אחרי 7 באוקטובר, גם ישראל עצמה – מדינת היהודים – לא יכולה להכריז על עצמה כמקום בטוח. יש לה אומנם רוב יהודי וכמובן את צה"ל וכוחות הביטחון, אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שמאז השואה לא נהרגו יהודים רבים כל כך ביום אחד כמו באותה שבת שחורה, והפעם על אדמת ישראל.
התמונה המורכבת הזאת מציבה את הדילמה בפני יהודי התפוצות: האם אחרי המלחמה יהיה הזמן הנכון לארוז את המזוודות ולעלות לארץ? לדברי גאל גרינוולד, סגן יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, שבעצמו עלה לארץ מצרפת בגיל 18, התשובה היא כן מהדהד.
"הייתי עכשיו בסיור עבודה בצרפת. מה שראיתי שם זאת אווירה קשה ביותר. פגשתי סטודנטים יהודים מתוסכלים מאוד ואפילו מבודדים מאז 7 באוקטובר. יש להם חברים לא יהודים שניתקו איתם קשר, יש יהודים שהורידו מזוזות מדלתות הבתים", הוא מתאר. "אלה לא סתם סיפורים, אלה דברים שקורים באמת כל יום. בילדותי הלכתי עם כיפה ברחוב בפריז. זה לא תמיד היה נעים, אבל זה היה אפשרי. היום, עם התחושות האנטי-יהודיות והכמות של המוסלמים שמתגוררת במדינה, פשוט בלתי אפשרי להזדהות כיהודי ברחוב".
אז מה השלב הבא?
"יש לנו כחצי מיליון יהודים בצרפת והם צריכים לחשוב על העתיד שלהם. פעם עלייה לארץ, בשנות ה-50 בטח, אבל גם בשנות ה-70 ואפילו ה-90, הייתה הקרבה. עזבת את פריז, ניו יורק או לונדון לטובת מדינה שנראתה בהשוואה אליהן כמו עולם שלישי. היום זה לא כך – ישראל היא מדינה חזקה, מודרנית לכל דבר. אם אתה מסתובב בתל אביב, בירושלים ובעוד הרבה מקומות, אין לך במה להתבייש. אני מרגיש שאנחנו עומדים בפני שעה גורלית: זה הזמן שבו יש לנו הזדמנות להביא ארצה המון עולים שרוצים לחיות חיים יהודיים במדינה טובה וחזקה".
"בישראל אדם לא נדרש להסתיר סממנים יהודיים במרחב הציבורי, וזה הבדל דרמטי. ישראל ויהודי התפוצות קיבלו מכה קשה, אבל יש הבדל אחד: עם ישראל קם להגן על עצמו וצה"ל תוקף ללא הפסקה. בתפוצות אין צה"ל שיגן, אין צה"ל שיגיב"
מצד שני, תחושת הביטחון, בטח אחרי טבח 7 באוקטובר, היא לא גבוהה בישראל.
"אי-אפשר להכחיש את הנתונים ואת מה שקרה. קרה לנו אסון. מצד שני, יש את גם את המישור של חיי היום-יום והתחושה שלך בכל פעם שאתה יוצא לרחוב, הולך לבית הכנסת או לוקח את הילדים לבית הספר היהודי. אם אתה רוצה לחיות כיהודי, ללא מגבלות וללא חששות, ישראל היא מקום טוב יותר מאשר צרפת. החיים היהודיים שלנו הם ערך עליון. אי-אפשר לחיות כל הזמן בתחושת פחד או חשש, בכל פעם שאתה עושה משהו, וזה מה שקורה היום לא מעט בצרפת. זה שוחק נפשית, לחיות ככה בחיי היומיום. בישראל אדם לא נדרש להסתיר סממנים יהודיים במרחב הציבורי, וזה הבדל דרמטי. ישראל ויהודי התפוצות קיבלו מכה קשה, אבל יש הבדל אחד: עם ישראל קם להגן על עצמו וצה"ל תוקף ללא הפסקה. בתפוצות אין צה"ל שיגן, אין צה"ל שיגיב".
"פוטנציאל מיידי של 10,000 עולים בקיץ הקרוב"
אריאל קנדל, מנכ"ל ארגון קעליטא המסייע לעולים מצרפת, היה בימים האחרונים ביריד העלייה בפריז ולדבריו, "יש לנו פוטנציאל מיידי של 10,000 עולים בקיץ הקרוב. הגיעו ליריד הרבה מאוד מתעניינים רציניים, ואם נתמוך בהם ונסייע להם בתהליך הם יגיעו ארצה. על פי הערכות שלנו, יש פוטנציאל של 50 אלף עולים בטווח הקרוב יחסית. ביריד פגשנו הרבה יהודים שכבר מותשים מהמצב בצרפת. יש שחיקה נפשית יומיומית, וכל יום יש עוד משהו קטן - עוד קללה, עוד יריקה, ועוד ונדליזם לתיבת דואר עם שם יהודי ועוד ועוד, ואנשים פשוט לא יכולים לעמוד בזה יותר. הם מרגישים ככה כבר שנים, אבל זה הולך ומתגבר. פעם ראשונה אני מזהה שאנשים כבר לא יכולים והם חייבים לעזוב".
6 צפייה בגלריה
הפגנה פרו-פלסטינית בפריז. מפחדים יותר מהרחוב בצרפת מאשר מהמצב בישראל
(צילום: AP Photo/Aurelien Morissard)
קנדל אומר שהתהליך בישראל שקרה בימים אחרי 7 באוקטובר הניע גם את הקהילה בצרפת: "הם ראו את ההתגייסות ואת האחדות והתרומות, והם פשוט משתגעים שהם לא חלק מזה. הם כל כך רוצים להיות פה, לעשות משהו, לקטוף תפוזים, להכין אוכל לחיילים, וזה משגע אותם שהם לא יכולים להיות חלק מהמאמץ".
מה עדיין חוסם אותם מלבוא מיד?
"עיקר הבעיה הוא יוקר המחיה. הפער בין ישראל לצרפת הוא משמעותי. אנשים מבקשים שישראל תלווה אותם בתהליך, תעזור להם עם הבירוקרטיה, מציאת עבודה ופתרונות דיור. אם יהיה להם סיוע אמיתי ופרויקט תמיכה נוכל לעמוד ביעד ולממש את הפוטנציאל. אם לא נעשה את המאמץ, אז נפספס בגדול ויגיעו רק 2,000 במקום 10,000 בקיץ".
המלחמה בישראל לא מפחידה אותם?
"לא הרגשתי מהם פחד, אלא עצב על מה שקרה ועל הנפגעים במלחמה. זאת תופעה פסיכולוגית מעניינת - הם אומרים לי 'לפחות בישראל נרגיש בבית ונרגיש חלק'. הם יותר מפחדים ברחוב בצרפת מאשר לחטוף טילים באשקלון. זה די מדהים".
"היהודים קיבלו מכה לא פשוטה"
אחת הבעיות העיקריות של העולים, בעיקר בעשר שנים האחרונות, היא הנושא הכלכלי. עליית המחירים הדרמטית בישראל, כולל מחירי הדיור שהגיעו לשיאים חדשים, וגם בעיות תעסוקה מונעות מעולים רבים לעשות את המהלך.
"הסיפור הכלכלי הוא בעיה ענקית", מסביר גרינוולד, "ולכן מדינת ישראל חייבת לעשות מאמץ גדול מאוד בנושא. יש למדינה אינטרס גדול להשקיע בזה: מלבד העובדה שכל עולה מייצר הכנסה למדינה בדמות מיסים וצריכה, יש לה רצון גדול להביא יותר יהודים ולבנות עוד יותר את הארץ. המפתח הוא תוכנית שתכלול שלושה אלמנטים – דיור, תעסוקה ולימודי עברית. כרגע אנחנו באמצע המלחמה, אבל מיד אחריה זה ממש חייב להיות על השולחן, כי יש פה הזדמנות למהלך אדיר".
באופן עקרוני, ברור שרבים בישראל תומכים בעלייה ורוצים לראות יהודים מגיעים, אבל דווקא בשעה הקשה הזאת, אנחנו נדרשים להפנות את כל המשאבים שלנו פנימה – למפונים ולשיקום, לא?
"אני חושב שמדינת ישראל מספיק חזקה כדי להתמודד עם כל האתגרים – גם פנימה וגם החוצה. עמדנו בעבר באתגרים לא פחות משמעותיים והצלחנו גם בשעות הקשות, ועכשיו יש לנו אתגר חדש, ואני מאמין שנעמוד בו. אנחנו, מדינת ישראל, מדינת שפתוחה לכולם. אני רוצה את כולם כאן".
גאל גרינוולדצילום: רמי זרנגרגרינוולד טוען שיש פוטנציאל למיליון עולים בשנים הקרובות, אבל כמובן לא כולם יגיעו ביום אחד: "אני מאמין שזה יהיה תהליך של כמה שנים. חשוב להבין שבשתי הקהילות הגדולות – צרפת וארה"ב – היהודים קיבלו מכה לא פשוטה. יש כאלה שיגיבו מהר יותר ואחרים שיבשילו לאט יותר, אבל חלק לא קטן מהם שוקל את המהלך ומכין את הקרקע. לא סתם ראינו עלייה דרמטית בפתיחת תיקי עלייה בקהילות האלה".
עניי עירך קודמים?
זרם נוסף של יהדות התפוצות שגרינוולד מכוון אליו הוא ישראלים שעזבו את הארץ במהלך השנים ועברו לגור בחו"ל. על פי הערכות, יש כיום כמיליון ישראלים מפוזרים בעולם, חלק גדול מהם בארה"ב ובקנדה. "הייתה תקופה שבה ישראל לא הכירה בהם, ואפילו ויתרה עליהם, אבל הזמנים האלה הסתיימו", לדבריו. "הם החליטו לעזוב בשלב מסוים, אבל התפקיד שלנו הוא לעזור להם אם הם רוצים לחזור ולעשות הכול כדי להקל עליהם. הם ייקלטו פה הרבה יותר בקלות מאשר העולים החדשים, כי הם מכירים כמובן את השפה ואת המנטליות ויש להם פה משפחה וחברים".
אחד הסיפורים הבולטים של התקופה האחרונה בתפוצות נוגע לקהילה בדרום אפריקה. הקהילה שם מונה כ-50 אלף יהודים שמוצאים את עצמם גרים במדינה שהולכת ומקצינה בנוגע ליחס שלה לישראל, וחלק מהגורמים הפוליטיים שם אף קוראים לניתוק מוחלט של הקשרים עם ישראל. לדברי גרינוולד, הסנטימנט הזה מעמיד את הקהילה שם בפני דילמה קשה לגבי המשך החיים היהודיים במדינה: "להערכתי, חלק גדול מהקהילה שוקל את הצעד הבא שלו. עכשיו השאלה היא אם הם ישקלו להגיע לישראל או למדינה אחרת דוברת אנגלית, כמו אוסטרליה למשל. התשובה לשאלה תלויה גם במה שישראל תעשה ועד כמה היא תיאבק על העולים האלה ותנסה לעזור להם".
אתה מדבר הרבה על עזרה לעולים, אבל מה עם "עניי עירך קודמים"? בהנחה שאין משאבים בלתי מוגבלים, אתה לא מעדיף לעזור קודם לילדים שלך לקנות דירה ולמצוא עבודה?
"ברור שאני רואה את הקשיים שיש לזוגות צעירים ובכלל בארץ, אבל בסוף יש לנו גם את החובה, מלבד העזרה פנימה, גם לעזור לאלה שרוצים לבוא. זה הייעוד של מדינת ישראל – להיות בית לעם היהודי, ואסור לשכוח את זה".
אתה חושב שעם כל הבעיות שלנו, גם הביטחוניות וגם הפוליטיות, אנחנו עדיין אטרקטיביים בעיני יהודי התפוצות?
"כן! ממש כן. אני מסתובב הרבה בעולם ובאמת שאנחנו לא פחות אטרקטיביים ממקומות אחרים. לא יותר כיף לגור ברעננה מאשר באיזה פרבר של פריז שבו אתה מפחד ללכת עם כיפה? חסרים לנו מקומות עבודה טובים? איכות חיים? ברור ששום מקום לא מושלם, אבל ישראל היא מקום טוב עם הרבה איכויות".
אז אנחנו באמת נראה מיליון עולים בשנים הקרובות?
"אני לא נביא ולא חושב שמישהו יכול להתחייב על משהו בתקופה כזאת, אבל אני יודע דבר אחד – יש התעניינות רבה בתפוצות בנושא. הרבה מאוד יהיה תלוי בשאלה איך ישראל תגיב ומה היא תעשה כדי להקל כמה שיותר על אלה שחושבים ושוקלים לעלות ארצה. יש במשרדי הממשלה קשב לנושא הזה, ואני מקווה שאחרי המלחמה גם נוכל ליישם צעדים אמיתיים ולא לפספס את ההזדמנות".
