מה לא היה במאבקים הפנימיים ברחוב החרדי, לקראת הבחירות המקומיות שנערכו השבוע? קרבות יצריים, מניפולציות, חיסולי חשבונות, דילים פוליטיים, חקירות ועתירות. הכול בשם התורה הקדושה, כמובן. גבולות הציניות קרסו לחלוטין כאשר השר מאיר פרוש שיגר יום למחרת טבח שמחת תורה מכתב למועצת גדולי התורה של אגודת ישראל כדי שזו תתמוך בבנו בעיר אלעד.
גפני, דרעי ופרוש התרוצצו מאתר לאתר כדי להזכיר שהתורה דורשת מהמאמינים להצביע עבור המועמד שלהם, אולי אפילו האל בכבודו ובעצמו דורש זאת. הבחירה במועמד הספרדי עם טלית הצמר והזקן העבות למפקח מערכת התברואה, הסבירו, תשמר את היידישקייט ואת הטהרה בעיר הרבה יותר מהמועמד החסידי עם הפאות המסולסלות, ובטח יותר מזה הליטאי עם העיניים העצובות. או להפך, כמובן.
6 צפייה בגלריה
מימין: יחזקאל רוזנבלום מביתר עילית, משמאל: מוטי לייטנר מבית שמש. לא קל לאתגר את "הפוליטיקה הישנה"
בשלב מסוים כבר היה קשה לעקוב אחר רצף האירועים: בעיר אלעד, למשל, בחרה דגל התורה הליטאית להפר את ההסכם עם ש"ס ולתמוך בישראל פרוש החסידי מ"שלומי אמונים" (הבן של), אלא שאז בחרו בחסידות וי'זניץ לתמוך במועמד ש"ס יהודה בוטבול. בן גביר הדתי-לאומי הפציע משום מקום והכריז כי הוא תומך בפרוש, יריבו בצלאל סמוטריץ' מיהר להצטרף לש"ס, הכלל-חסידיים תמכו בפרוש, וב"פלג הירושלמי" הליטאי תמכו בש"ס.
התבלבלתם? עכשיו נסו לפענח את מפת הכוחות בעיר בית שמש. מול ראשת העיר המכהנת, עליזה בלוך, התמודדו שני מועמדים חרדים, ליטאי וספרדי, איש דגל התורה ואיש ש"ס. המועמדים, כמו פטרוניהם, גייסו לעזרתם קבוצות ותתי-קבוצות אזוטריות, כולל כאלה הנחשבות ל"מוקצה מחמת מיאוס" בימים רגילים.
הקלחת הזו מעלה שוב את התהייה העגומה: האם הרחוב הפוליטי-חרדי לעולם לא ישתנה, האם כך נבחרים ראשי הערים והשליטה של הגופים החזקים בקהל אכן לא תתרופף? האם הפרט החרדי לא מאס בעסקנות הפוליטית? כדי לנסות להשיב על כך ראוי להתבונן על מאמצי צמיחתה של פוליטיקה חרדית "חדשה", לא מפלגתית ואפילו לא "חצרית". כזו שמבקשת לאתגר את "הפוליטיקה הישנה", הממסדית.
כך, למשל, מפלגת "דרך" בראשות מוטי לייטנר, איש הייטק, שהצליחה באורח פלא להכניס שני נציגים מטעמה למועצת העיר בית שמש. מפלגה בעיר אחרת שהגיעה כפי הנראה רק לסף אחוז החסימה, בפער של עשרות קולות בודדים, היא "הרשימה המאוחדת למען ביתר" בראשות עורך הדין החרדי יחזקאל רוזנבלום. זו האחרונה מעניינת במיוחד, לא רק בגלל האיש שהיה הראשון להקים תנועה חרדית לא-ממסדית, אלא בגלל ההתמודדות שלו מול ראש העיר המכהן של ביתר עילית, שניצח בבחירות ברוב גדול.
"מודעות שתלינו בלילה נתלשו עד הבוקר"
רוזנבלום (55) גדל בתל אביב למשפחה חרדית קלאסית, למד בישיבות החרדיות המובילות ולאחר נישואיו השלים לימודי רבנות וקיבל הסמכה כרב. משם פנה ללימודי המשפטים וכיום הוא עומד בראש משרד עורכי דין פרטי. במהלך השנים שירת בצבא כמש"ק דת בחטיבת הצנחנים, וניהל את המנהל הקהילתי בבוכרים שנתן את שירותיו לכלל השכונות החרדיות בירושלים. הוא ארגן מתן מלגות עירוני לסטודנטים ובהמשך ייסד עם יזם חרדי נוסף, הרב בצלאל כהן, את "קרן קמח" (ראשי התיבות: קידום מקצועי חרדי) המפורסמת – קרן פילנתרופית המעניקה מלגות, ייעוץ אקדמי לסטודנטים חרדים ושירותי השמה בתעסוקה. תקציב הקרן היום עומד על למעלה מ-50 מיליון שקלים בשנה, וקרוב ל-40 אלף גברים ונשים חרדים מקבלים ממנה סיוע.
עו"ד יחזקאל רוזנבלום, שרץ במסגרת "הרשימה המאוחדת למען ביתר" בביתר עילית: "מסע ההשתקה שעברנו היה חסר תקדים. העיתון הנפוץ בעיר שפנינו אליו קיבל איומים ובחר להימנע משיתוף פעולה. חברים שלי מספרים שכלל לא ידעו על ההתמודדות"
אם נדמה היה שהפעילות הכלכלית-אקדמית הזו מתנגשת עם תפיסת המיינסטרים החרדי, החליט רוזנבלום עם שותף נוסף בשם ישראל פכטר להקים בשנת 2006 תנועה פוליטית בשם "טוב" שקוממה עליה, איך לא, את הממסד הפורמלי החרדי.
6 צפייה בגלריה
מאיר רובינשטיין מובא לדיון בבית המשפט, ארכיון. "ראש עיר שהוא שריף כמעט כול יכול"
(צילום: רפי קוץ)
"עד שנת 2006, אם היית פרט חרדי הצבעת רק לפי הסטטוס השיוכי שלך – חסיד לאגודת ישראל, ליטאי לדגל התורה וספרדי לש"ס", הוא נזכר, "כשהקמנו את 'טוב', התנועה לחרדים שאינם זוכים לייצוג במפלגות הפורמליות, העובדים, המושתקים, הבלתי-מפלגתיים – שברנו את תקרת הזכוכית, וזו הייתה סוג של רעידת אדמה קטנה".
התנועה נחלה הצלחה במונחים חרדיים. נציגים נבחרו לעיריות בית שמש וביתר עילית. בשלב מסוים עבר רוזנבלום לירושלים, שם התמודד גם כן במסגרת המפלגה, אך למרות שקיבלה אלפי קולות היא לא הצליחה לחצות את רף אחוז החסימה. הוא שב לפני כעשור לביתר עילית, והתמודד למועצת העיר כשהוא קורא תיגר על ראש העיר המכהן, מאיר רובינשטיין. "הנחת היסוד שלי הייתה שאנשים לא מסוגלים להצהיר על תמיכה בי בפומבי, אך מאחורי הפרגוד יכולים לפעול לפי אמונתם הפנימית", הוא אומר.
ומדוע הם אינם מוכנים להצהיר על כך?
"ביתר, וכך אולי ערים עניות נוספות, היא מקום קטן שבראשו עומד שריף כמעט כול יכול. במקרה שלנו קוראים לו רובינשטיין, ואנשים פוחדים עמוקות מכל התבטאות נגדו. מוסדות חוששים שהוא יפגע להם בתקציב ואפילו אנשים פרטיים רועדים מהיום שבו הוא ישלח את הפקחים שלו למדוד להם את הרחבת הבנייה שביצעו ללא היתר – מה שיחייב אותם בתוספת ארנונה. אפשר ממש למשש את הפחד בעיר".
ואתה לא חששת?
"אני לא חרגתי בבנייה, אין לו מנוף לחץ עליי", הוא עונה בסרקזם. לדבריו, "מסע ההשתקה שעברה המפלגה שלנו היה חסר תקדים. מודעות שתלינו בלילה נתלשו עד הבוקר, העיתון הנפוץ בעיר שפנינו אליו לפרסום מנשרים קיבל איומים ובחר להימנע משיתוף פעולה. חברים אישיים שלי מספרים שכלל לא ידעו על ההתמודדות, זאת לצד העובדה שכמפלגה מקומית נאלצנו להתמודד עם תקציב מוגבל".
החרדים מיואשים
"החרדים לא אדישים לפוליטיקה המקומית, אבל הם מיואשים", אומר העיתונאי חנני ברייטקופף, עורך אתר "כיכר השבת", "כל מפלגה חרדית חדשה צריכה להתמודד מול ה'שבטיות', מול הבחירה הטבעית לחצר ולרב שעומד בראשה, וזה לא דבר של מה בכך".
המפלגות האלטרנטיביות ביקשו להתנער מהממסד החרדי ולתמוך, לצורך העניין, בחינוך ממלכתי-חרדי למעוניינים – זרם חינוכי הכולל לימודי ליבה מלאים, שהפוליטיקה החרדית הארצית מבועתת מפניו
הוא מסביר שבעבר גרס הרב מבריסק, הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק שהנהיג את היהדות החרדית בקום המדינה, כי הבחירות המקומיות להבדיל מהארציות הן כמו "ועד בית" – כלומר, הבחירה נדרשת להתמקד בדמות העונה ביותר לקריטריון "סיוע לאזרח הקטן", כשלזהותו הקבוצתית אין חשיבות. אלא שעם השנים קיבלו הבחירות לרשויות המקומיות אופי דומה לבחירות הארציות, ומכאן שבה החלוקה השבטית.
למרות זאת נעשו ניסיונות, ומלבד ההתמודדות של עו"ד רוזנבלום בביתר עילית ושל "דרך" בבית שמש, התמודדה בירושלים מפלגה בראשות אבישי כהן ומלכה גרינבלט – אישה חרדית, ובבני ברק התמודד חבר המועצה החרדי יעקב וידר מטעם הליכוד. המפלגות האלטרנטיביות ביקשו להתנער מהממסד החרדי ולתמוך, לצורך העניין, בחינוך ממלכתי-חרדי למעוניינים – זרם חינוכי הכולל לימודי ליבה מלאים, שהפוליטיקה החרדית הארצית מבועתת מפניו.
האם זה הצליח? כן ולא. בירושלים ובביתר עילית הניסיון לא צלח, בבית שמש הצליחה "דרך" להכניס נציגות למועצה. בבני ברק הצליח וידר להכניס נציג מטעמו למועצה, אך ראש העיר חנוך זייברט נחשב לאחד האנשים הפחות אהובים בעיר מוכת החולדות – ונבחר כנציג חסידות גור לאחר דיל שנחתם עם הליטאים. הגם שאי-אפשר להקל ראש בהצלחת המפלגות האמיצות והאוונגרדיות, כל עוד לא תופרד באופן יזום הפוליטיקה הארצית מזו המקומית, סבור ברייטקופף, המפלגות החרדיות הרשמיות ימשיכו לשלוט בסדר היום לאורך זמן גם ברמה המוניציפלית.
נחשד במעורבות ברצח
בחזרה לביתר עילית. ראש העיר, מאיר רובינשטיין, נבחר לחבר העירייה מטעם "שלומי אמונים" (סיעתו של מאיר פרוש) בשנת 1995, ובשנת 2007 ניצח את ראש העיר דאז, יצחק פינדרוס. מאז, במשך שלוש קדנציות, הוא מכהן כראש העיר. לשמו של האיש נקשרו חשדות חמורים במיוחד: בעיתון "הארץ" דווח כי הוא נחשד במעורבות לכאורה בעסקה של מתן שוחד בסך 800 אלף שקלים עבור הסרת מועמד בהתמודדות לראשות העיר צפת, עוד דווח כי הוא נחשד שדרש שוחד בסך מאות אלפי שקלים מראשי מוסדות בעירו ו"במזומן בלבד", והחמור מכול – שמו נקשר לפרשת הרצח המחרידה של אבי אדרי על ידי אנשי "שובו בנים" בשנת 1990. רובינשטיין נעצר, מעצרו הוארך, אך החקירה הגיעה למבוי סתום ועל פי המדווח עדיין לא הסתיימה. סנגורו הכחיש כל קשר שלו לרצח.
"הגענו למצב שבו בושה להזדהות כתושב ביתר", אומר רוזנבלום, "ראש העיר נחשד במעורבות בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, והוא מתמודד לקדנציה רביעית? מה ההיגיון במצב החולני הזה?"
"רובינשטיין עדיין רק בגדר חשוד והסיפור אירע מזמן", מציין ברייטקופף, "זה פחות מעניין את התושבים, בסופו של דבר ביתר עילית היא עיר חסידית והיא מצביעה באופן שבטי. רובינשטיין הוא המועמד החסידי והמועמדים מולו אינם חסידיים. נקודה".
שימי, תושב ביתר עילית, מודה בשיחה עם ynet שהצביע לראש העיר המכהן חרף העננה הכבדה המרחפת מעל ראשו: "הרבנים אומרים להצביע עבורו, השאר פחות מעניין אותי". אשתו, כך הוא אומר, בחרה שלא להגיע לקלפי בגלל הפרסומים שנקשרו לשמו של ראש העיר, אך הוא עצמו סמך על הרבנים: "אם הם אמרו להצביע לו, אין לי סיבה שלא לציית להם. בסוף אנחנו אנשים חרדים שמקשיבים לרבנים שלנו".
מה משמעות אמירתו של שימי? האם כך פועלים המצביעים החרדים בכל רשות מקומית? האם הרבנים לא מודעים למתרחש? התובנה הסוציולוגית הקהילתנית כנראה נכונה: ההשתייכות השבטית היא מנוע רב עוצמה שגובר גם על טובתם היומיומית של אנשי הקבוצה. עובדת היותו מועמד חסידי דומיננטי בעיר חסידית, כמעט ולא מותירה ליריביו של רובינשטיין מקום. ומה באשר לרבנים? "הם אינם מודעים לחשדות הכבדים נגדו", אומר ל-ynet פעיל חברתי בעיר, "הקשר עימם מתבצע רק באמצעות ראשי המוסדות והעסקנים הנאמנים לראש העיר".
באופן אירוני, חוסר המודעות של הרבנים, ולא רק בביתר עילית, מגויס לשבטיות המוזכרת: התושבים רואים ברבנים את הדמויות הדומיננטיות בקבוצה, וכשאלו מגויסים למועמד כלשהו – ההתמודדות נגדו, שנתפסת גם כהתמודדות נגד הרבנים ואולי אפילו נגד הדת, חסרת סיכוי.
הייצוג הנשי חסר
הריצה הפוליטית של "החרדים העצמאיים" מקוממת עליהם קולות כועסים מהצד השמרני של החברה החרדית, אך באופן מפתיע במיוחד גם מהצד הליברלי והמודרני יותר. הרטוריקה השמרנית ברורה: הטענה היא שמתמודד המחזיק משרד עורכי דין, בוגר צבא ו"מודרני" בטרמינולוגיה החרדית עלול לדרדר את העיר מבחינה רוחנית.
"אני יודע מה חשיבותו של לימוד התורה, אין דבר חשוב ליהודי מזה", מדגיש רוזנבלום, "עם זאת, בגמרא כתוב לא לגור בעיר שראשיה תלמידי חכמים. אתה יודע למה? כי צריך לדאוג לפרנסה של התושבים. אגב, גם זה רוחניות. האם לאברך לא נוח יותר לגור בעיר נקייה? האם לא מגיע לילדיו שיהיו להם גנים ומגרשי משחקים, רק מפני שהוא שקוע בתורה? למה זו צריכה להיות סתירה?"
במפלגת "דרך" בבית שמש מזכירים שהם "ועד בית". הם אינם עוסקים בשאלות אידיאולוגיות כבדות משקל, שכן אין זה תפקידם. הקשב של הרשימה, הם מדגישים, הוא לשיפור התעסוקה ולאיכות החיים של התושבים החרדים. אלה לא מילים גסות ומתברר שיש להן ביקוש גם ברחוב החרדי.
הכעס מצד חרדים מודרניים מעניין יותר מהכעס הצפוי של החרדים השמרנים. "אני מאוכזבת מהריצה של רוזנבלום ושל מפלגות חרדיות-מודרניות חדשות", אומרת אקטיביסטית חרדית, "אחד מהדגלים שלנו כחרדים מודרניים הוא שוויון מגדרי, וב'רשימה המאוחדת למען ביתר' אין ולו אישה אחת. מה שווה כל הריצה הזו אם הוא מתנהג כמו המפלגות המסורתיות?"
במפלגת "דרך" בבית שמש אומרים: "איננו באים 'לחנך' את הציבור. אנחנו אנשים מעשיים. דרך שעושים במדרגות לא עושים במעלית. אם בבחירות הבאות יהיה הציבור בשל ונכון להצבת אישה, היא בהחלט תוצב במקום ריאלי"
פרופ' מיכל פרנקל מהאוניברסיטה העברית, שהייתה מעורבת בעבר בסוגיית ההפרדה המגדרית באקדמיה החרדית, מסתייגת גם כן בשיחה עם ynet מרשימה על טהרת הגבריות: "ההפרדה המגדרית במכללות החרדיות עשויה להתקבל על בסיס ההנחה שפעולה זו היא צעד חשוב לקראת שילובן של הנשים החרדיות באקדמיה ובשוק התעסוקה. הפרדה מגדרית בפוליטיקה לא משרתת את המעמד הנשי. מפלגות חרדיות מגוונות מגדרית עדיין לא נראות באופק, ולא נראה שאנו בתהליך הדרגתי לקראת נורמה כזו".
רוזנבלום עצמו מסרב לקבל זאת: "פוליטיקה היא אמנות הפשרות. אם אני מבקש לקדם את העיר, אני נדרש להבין את כללי המשחק בעיר. שתי אפשרויות עומדות בפניי: להציב אישה ברשימה, לקבל מחיאות כפיים שלושה חדשים ולהיוותר בחוץ ללא השפעה, או לקדם את סט הערכים הרחב שבו אני מאמין. יכולותיו של מנהיג נמדדות במסוגלות שלו לשמור על קשר עין עם האנשים שלו, גם כשהוא מבקש לסלול דרכים חדשות".
ב"דרך" מודים כי "זו השאלה הראשונה ששאלנו את עצמנו", אבל מבהירים: "עם הקמת הרשימה נעשו סקרי עומד לפוטנציאל של הצלחת הרשימה, שבהם התברר כי יש לה היענות פוטנציאלית של לא פחות מ-55 אחוזים. היחס לאינדיבידואל והזהות הישראלית הם רעיונות שקסמו לרבים. אלא שאז התבקשו המרואיינים להשיב לשאלה האם יסכימו להצביע רשימה חרדית שבה מוצבת אישה. הפוטנציאל ירד ל-20 אחוזים. איננו באים 'לחנך' את הציבור. אנחנו אנשים מעשיים. דרך שעושים במדרגות לא עושים במעלית. אם בבחירות הבאות יהיה הציבור בשל ונכון להצבת אישה, היא בהחלט תוצב במקום ריאלי".
רוזנבלום מבקש לאתגר את מבקריו ואת מבקרותיו: "האם הם מסוגלים לארגן לי 300 חתימות של נשים שמבקשות ייצוג ברשימה? לא 30 אלף בעלות זכות הצבעה בעיר, אלא אחוז מהן? לצערי לא. אני רוצה להיות ראש עיר ולשנות אותה. לא להיוותר קוריוז".
דוברו של ראש עיריית ביתר עילית, מאיר רובינשטיין, בחר שלא להגיב על הטענות שעלו בכתבה.
פורסם לראשונה: 14:56, 29.02.24
