לכאורה, אסתי רידר אינדורסקי היא סוג של אוקסימורון מהלך: אקדמאית, אקטיביסטית, פמיניסטית וחרדית. השילוב הזה, שעד לא מכבר עשוי היה להיתפס כבדיחה על ארבע נשים שנכנסו לבר, צובר תאוצה בשנים האחרונות, וד"ר רידר אינדורסקי היא מהנשים המזוהות עם ראשית הז'אנר.
לאחר שקיבלה לאחרונה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה (פרופ' ליאו קורי, נשיא האוניברסיטה, העניק לה את התואר יחד עם נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית בֶּיניש, נגידת האוניברסיטה), שהתווסף לדוקטורט שלה במגדר מאוניברסיטת תל אביב, היא מדברת על פמיניזם חרדי, לימוד גמרא לנשים, ההתנגדות המוסדית של גברים וגם התהייה: האם תסכים לכהן בעצמה כחברת כנסת?
6 צפייה בגלריה
אסתי רידר אינדורסקי. "היעדר נשים חרדיות בכנסת הוא כתם על כלל הדמוקרטיה הישראלית"
(צילום: נעם פיינר)
תחילה, נחזור אחורה בזמן, לילדותה. משפחת רידר התגוררה בצפון תל אביב, מול ישיבת היישוב החדש. תל אביב של שנות ה-80 אינה זו של המאה ה-21 שמבועתת מפני תפילות בהפרדה בכיכר דיזנגוף. משפחות חרדיות לצד אדמו"רים ידועי שם התגוררו בעיר. המשפחה הייתה חרדית למהדרין: האב ז"ל סוחר מצליח, האם מורה מוערכת בבית יעקב, אבל אסתי זוכרת אותה כשונה, או כמו שהיא מגדירה אותה – "חרדיות נורמלית": "כל הפעילות החברתית החלה למעשה מהתרפקות על זיכרונות הילדות שלי, שבה היו מקום לאחר, חילונים שגרים בשכנות טובה עם חרדים, ואפילו סבתא שמנהלת את ליל הסדר".
את המתרחש בשנים האחרונות ברחוב החרדי היא מגדירה כלא פחות מ"טירוף": "ההפרדה באוטובוסים שבה נדרשות הנשים לשבת מאחור, בובות פלסטיק הפוכות בחלונות ראווה מחשש להרהורי עבירה, מחיצות אטומות בין גברים לנשים וכניסות או מעליות נפרדות באירועים משפחתיים, כיסוי איורי נשים על שמפו במכולת במדבקות אטומות – את כל אלו לא פגשתי בנוף ילדותי".
6 צפייה בגלריה
קבלת תואר ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה. מימין: פרופ' אבנר איתי, ד"ר מורית בארי, דנה עזריאלי, ד"ר אסתי רידר אינדורסקי, נשיאת העליון לשעבר דורית ביניש, פרופ' ליאו קורי, המהנדסת ענבל קרייס, ד"ר רמי סערי ועו"ד מרים כבהא
(צילום: איציק בירן)
מה התרחש, מה השתנה?
"מודל ה'בית של תורה', בפשטות, הצליח יותר מדי. גדולי הרבנים ומנהלי הסמינרים הכשירו דורות של בנות לפרנסת הבית כדי שבעליהן יוכלו ללמוד תורה, ואלו לקחו את ההסללה שכה הצליחה בשתי ידיים. התקנים למורות התמלאו במהירות והמוני בנות פנו ללימודי תוכנה, הייטק, הנדסה וראיית חשבון. הן נהפכו לנשים קרייריסטיות ומצליחות. הכוח החל לזרום לידיהן – והעסקונה הגברית נחרדה. כאן החלו לפרוח תופעות ההקצנה, ההדרה וההרחקה של נשים ממוקדי הכוח".
המאבק על הייצוג
שמה של רידר אינדורסקי פרץ לתודעה הציבורית עם הצטרפותה כפעילה לתנועת "לא נבחרות – לא בוחרות" לצידן של אסתי שושן, טלי פרקש, רחלי איבנבוים ומיכל צרנוביצקי, ובהמשך כמנכ"לית משותפת (עם שושן) בעמותת "נבחרות". "עד גיל 40 בערך הרגשתי צורך להדגיש, שלא לומר להתנצל – 'אני לא פמיניסטית', בכל דיון רלוונטי, מהחרדה שידבק בי התואר הלא מחמיא מבחינתי בעליל", היא נזכרת. "היום אני כבר אומרת בגאווה גדולה: אני אישה. אני חרדית. אני גרושה (במיל') ונשואה ב"ה, אני אם לבחור ישיבה, אני סבתא מגדלת, וכן, אני גם פמיניסטית, יש דבר כזה. איך זה קרה לי?"
6 צפייה בגלריה
אוטובוס שהושחת בירושלים לאחר שנתלשו ממנו תמונות נשים. "זה לא מה שפגשתי בילדותי"
(צילום: לירן תמרי)
רידר אינדורסקי משוכנעת שאז, בהתארגנות הנשים האמיצה ההיא, התרחש השינוי בחייה. בספר שפרסמה בשם "ושאינן נראות" (הוצאת פרדס), המבוסס על עבודת התזה שלה, היא תיארה את המסע האוונגרדי של חמש הנשים שקראו ללא מורא לאחיותיהן החרדיות שלא להצביע למפלגות חרדיות, כל עוד הן אינן מאפשרות ייצוג נשים ברשימתן. הן ספגו התקפות פיזיות אך בעיקר מילוליות, כולל כאלה מרבנים בכירים.
רב מוכר כינה אותן בהרצאה: "סכיזופרניות וזקוקות לטיפול פסיכיאטרי", רב אחר הבטיח כי "מי שתתקרב למפלגה, תצא ללא כתובה וצאצאיה יגורשו ממוסדות החינוך החרדיים". מאבקן של הנשים הכה גלים ולעיתים קרובות הן זכו לעצב את סדר היום התקשורתי, ועם זאת, נשים חרדיות עדיין לא נבחרו לכנסת במסגרת מפלגה חרדית. אפשר להניח בסבירות גבוהה בהמציאות הזו גם לא עומדת בפני שינוי.
את חושבת שנכשלתן?
"אנחנו לא רצנו לכנסת, לא הצגנו את עצמנו כמועמדות – דרשנו ייצוג של נשים במפלגות החרדיות והדרישה הזו שינתה את המציאות ואת ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל. ההבנה היום היא שהיעדר נשים חרדיות בכנסת אינה בעיה של הרחוב החרדי, אלא כתם על כלל הדמוקרטיה הישראלית. במדינות סקנדינביה יש 50 אחוז נשים בפרלמנט. זה לא התרחש ביום אחד. אילולא היה עובר שם חוק שמחייב מינימום של 40 אחוז ייצוג, לא היינו היום עם 50 אחוז נשים בפרלמנט. גם אצלנו, כשיום אחד תקום, והיא תקום, מפלגה חרדית מודרנית שתכלול נשים בתוכה – יהיו אלה הפירות של המאבק שלנו".
6 צפייה בגלריה
נ', מהנדסת בחטיבת טילים וחלל בתעשייה האווירית. "החרדיות נהפכו לנשים קרייריסטיות ומצליחות"
(צילום: אביגיל עוזי)
ואולי הנשים החרדיות עצמן לא מעוניינות?
"אני לא חושבת שזה רלוונטי. לא כל העבדים היו בעד סיום העבדות. היו נשים נגד ייצוג גם בסוף המאה ה-19 ובשווייץ עד אמצע המאה ה-20. אז מה? אני גם לא סבורה שהאישה החרדית צריכה להמשיך להילחם בעד ייצוג בעצמה. מדינת ישראל נדרשת לעשות זאת. זו לא בעיה של הנשים החרדיות, זו בעיה של החברה הישראלית. ראה מה קרה למספר חברות הכנסת בכנסת הנוכחית, למספר החברות בממשלה, למספר המנכ"ליות – כל המספרים קרסו דרמטית. אם נמתין שהאישה החרדית תפתור את הלקונה הענקית הזו, לא נתקדם. האישה החרדית חיה חיים תובעניים, כמעט הישרדותיים, יותר ממשמרת כפולה כפי שמכנים זאת בפמיניזם – עבודה תובענית, כלכלת בית וטיפול בילדים. המאבק הזה על הייצוג היה צריך להיות מוכרע מזמן".
אז מדוע התנועה איטית כל כך?
"אני חושבת שהמחסומים שנמצאים מסביב לאישה החרדית הרבה יותר חסינים ממה שחושבים. בכנס שנערך לאחרונה במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, שבו הוצג מחקר שהייתי שותפה לו, הוצג נתון מדהים: 74 אחוז מהנשים החרדיות סבורות שהגברים החרדים לא צריכים לתרום למדינה בשום דרך אחרת מלבד לימוד תורה, לעומת 55 אחוז מהגברים שחשבו כך. למרות העובדה שהן יוצאות לעבוד ולפרנס, הן עדיין בנות 'בית יעקב' שעושות זאת מתוך אידיאל להחזיק בית של תורה, והן עדיין מוקפות במחסומי ההסללה החברתית, במחסומים הקהילתיים ובמחסומים האידיאולוגיים".
גם נשים יודעות ללמוד גמרא
את עבודת הדוקטורט שלה בחרה רידר אינדורסקי להקדיש לזווית חרדית-פמיניסטית נוספת, אולי לא פחות נפיצה: לימוד גמרא לנשים. הדוקטורט עובד גם לספר בשם "מבעד לסורגים שקופים" (הוצאת רסלינג). "אני מאמינה בשילוב של אקדמיה ואקטיביזם. ההצפה של סוגיות פמיניסטיות-חרדיות ב'מגדל השן', מתברר, מצמיח תופעות אמיתיות ברחוב החרדי", לדבריה.
התופעות שהחוקרת מדברת עליהן הן פריחתם של עשרות שיעורי גמרא עיוניים לנשים חרדיות, מיזם שהיה רלוונטי בעבר רק לנשים דתיות-לאומיות. כדי לחקור את הסצנה הנועזת הזו הצטרפה האנתרופולוגית הסקרנית לשיעור גמרא בבית חברתה, הפעילה החברתית החרדית פנינה פפויפר. את השיעור מסר תלמיד חכם בשם מנחם נאבת, וקבוצת הנשים התכנסה באדיקות ובמסירות מדי שבוע כדי להקשיב לשיעור תלמודי עיוני ועמוק במסכת קידושין.
לימוד הגמרא של נשים חרדיות הוא המשך של תופעה המוכרת לנו מהעולם הדתי-לאומי, או שלפנינו אירוע ייחודי?
"יש פה שילוב מעניין – הריאקציה הגברית-חרדית להגעתן של הנשים החרדיות לקדמת הבמה עוררה אצלן דווקא את הרצון להבין בעצמן מהי ההלכה, מה היא אומרת עליהן, איך היא רלוונטית לחיי היום-יום שלהן. בדרך הן גם גילו שלא תמיד סיפרו להן הכול".
למה אתן לומדות תלמוד דווקא מפי גברים?
"זו שאלה חשובה. להבדיל מהנשים הדתיות-לאומיות, הלומדות החרדיות לא בהכרח מנסות לייצר לימוד 'נשי' ייחודי, עם פרשנות 'נשית' חדשה לצורך העניין. הן מבקשות להיות לא פחות מהגברים החרדים, ולא נחותות מתלמיד מבריק בישיבת פוניבז'. הן לא רק לומדות בדיוק כמותם, אלא גם מקפידות לא להשתמש בגמרות מבוארות או בז'רגון אקדמי. חלק מהנשים סיפרו לי בדמעות שהן גילו שילדן בן ה-9 יודע ללמוד גמרא טוב מהן. הן התקשו לעמוד מול זה, ואת זה הן מבקשות לשנות".
6 צפייה בגלריה
יצחק גולדקנופף ואריה דרעי. המפלגות החרדיות חסומות בפני נשים
(צילום: אלכס קולומויסקי, אבי מועלם)
אלא שלמרות הרצון הטוב, גם רידר אינדורסקי מודה שהדרך עוד ארוכה. פערי הרמה בין גבר חרדי שלומד גמרא החל מגיל 8 במשך רוב שעות היום, לנשים נשואות, עסוקות וטרודות המתכנסות פעם בשבוע לשיעור מפי תלמיד חכם בוגר ישיבת פוניבז' – עדיין גדולים. "עד שבתי הספר החרדיים לבנות, בעיקר אלו המשתייכים לזרם הממ"ח (ממלכתי-חרדי) לא יכניסו את הגמרא לתוכנית הלימודים, שינוי לא יתרחש", היא קובעת. לחוקרת עצמה היה זה מאוחר מדי, והיא לא הצליחה להתחבר: "השפה הקשה, התחביר, צורת המתודה ואופי המסקנות – אלו דברים לא הצלחתי לאמץ, למרות שאני מעריצה לגמרי את חברותיי הלומדות".
לאחר פרסומים אקדמיים ומאבקים חברתיים סביב הפמיניזם החרדי, ומול הקולות הפסימיים הטוענים כי בחברה החרדית "מה שהיה הוא שיהיה", מסרבת רידר אינדורסקי להתייאש ומאמינה שהעתיד מבטיח: "כשילדה קטנה שואלת למי שייכת הגמרא שעל השולחן, ובני הבית משיבים – 'לאסתי', זה שינוי, וכשזכיתי לנאום בבית הכנסת לרגל חתונת בני ולברך אותו גם לפני קהל המתפללים הגברים, זה עוד שינוי. עקב בצד אגודל, אומנם, אבל הוא מתרחש".
אולי נראה אותך יום אחד בכנסת?
"אני מניחה שמועצת גדולי התורה לא תאשר אותי ממילא, אז למפלגות החרדיות זה לא רלוונטי. ב'לא נבחרות לא בוחרות' הצהרנו שאיננו מעמידות את עצמנו לבחירה פרסונלית. היום אני יודעת שאם תהיה היתכנות, אקיים את 'במקום שאין איש, היי אישה'".
