מהו הסֵפֶר שעל שמו קרוי בית הספר?
ראשית, כדאי לדעת שהצירוף העברי "בית ספר" היה מוכר כבר לילדים שחיו בתקופת המשנה. על פי המסופר בתלמוד הירושלמי, התקין שמעון בן שטח "שיהו התינוקות הולכין לבית הספר", ובתלמוד הבבלי מיוחסת ליהושע בן גמלא הרחבה ניכרת של חינוך הילדים הממוסד: "שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".
בתלמוד הירושלמי מסופר גם שהיו בירושלים ארבע מאות ושישים בתי כנסת, ולכל אחד מהם היה "בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה". מכאן עולה שהספר שהעניק לבית הספר את שמו הוא התנ"ך: בבית הספר למדו הילדים הרכים מקרא מן הספר, ואילו בבית התלמוד שיננו הילדים הבוגרים יותר תורה שבעל פה.
עם זאת ייתכן שבמקור הייתה למילה "ספר" שבצירוף "בית ספר" משמעות כללית יותר. בלשון האכדית מצוי הצירוף הקרוב "בִּית טֻפִּם" שפירושו "בית לוח". בבבל כתבו על לוחות חומר, ולכן היה הגיוני לקרוא למקום לימוד הקריאה והכתיבה שלהם "בית לוח". לעומת זאת בארץ ישראל כתבו בספרים (דפי קלף), ולכן היה טבעי יותר לקרוא לאותו המקום "בית ספר".
לצד "בית ספר" מצוי בספרות חז"ל גם "בית סופר" – על שום מי שלימד בו. "סופר" היה כינוי למי שעסק בכתיבת המקרא ובהוראתו, אך בתקופה מאוחרת יותר הצטמצם המונח לכותבי ספרים בלבד והצירוף "בית סופר" נעלם מן השימוש.
במרוצת הדורות המשיך הצירוף העברי "בית ספר" לציין את מקום לימוד התורה של הילדים, ולצידו שימשו בעדות ישראל מונחים נוספים: תלמוד תורה, חדר (בהגייה "חֵיְדֶר"), כֻּתַאבּ (מערבית) ועוד. בתקופת ההשכלה התרחב המונח "בית ספר" לציון מקום של לימוד בכלל ולא רק לימוד תורה. עם זאת אפשר למצוא תיעוד גם למונחים אחרים: "שְׁקוֹלָה" (כברוסית ובלשונות נוספות), "בית לימוד", "בית תלמוד", "בית לימודיוֹת" וכדומה.
השימוש בצירוף סמיכות להבעת מושג כה בסיסי יוצר גם קשיים. בדיבור ולעיתים אף בכתב התגלגל הצירוף למילה אחת: "בצפר". תרם לכך היידוע הרוֹוח "הבית ספר", שאינו תקני – במקום "בית הספר".
הרצון לקצר הוליד שלל ראשי תיבות המשקפים את הצירופים האפשריים: בי"ס (בית ספר), ביה"ס (בית הספר), בתי"ס (בתי ספר), בתה"ס (בתי הספר). האקדמיה ללשון העברית אינה מתערבת בקביעת דרכי הקיצור (אילו אותיות ייכללו בראשי התיבות), ומכל מקום בהקשרים רבים עדיף לנקוט את הצירוף המלא לשם הבהירות ושטף הקריאה.
עם השנים נוצר צורך בשם תואר מן הצירוף "בית ספר", וכך נגזר שם התואר "בית ספרי", כגון "לוח שנה בית ספרי", "תוכנית בית ספרית", "חידון התנ"ך הבית ספרי". שם התואר "בית ספרי" הוא על דרך שמות ייחוס דוגמת "ארץ ישראלי". בשמות תואר אלו הסיומת ־ִי נדבקת למילה השנייה וחלה על הצירוף כולו.
מעניין כי בימינו רבים בתי הספר שאין בהם ספרים – כגון בית ספר לריקוד, ואף יש בתי ספר שאינם כלל בית – כגון בית ספר ללימוד נהיגה.
בבית הספר נשתמש כמובן בציוד עברי משובח: מַצְבֵּעַ (טוש, לורד), מַדְגֵּשׁ (מרקר), מְחִיקוֹן (טיפקס), מַכְלֵב ("שדכן") ועוֹקְדָן (קלסר).
