"מאז 7 באוקטובר, יהודים אמריקאים מרגישים שהם על הכוונת. מבודדים. במובנים רבים, אנחנו חשים שנותרנו לבד". את המשפט הזה, שמשקף גם תחושות של ישראלים רבים שמרגישים לבד מול העולם, אמר הסנאטור היהודי הוותיק צ'אק שומר באחד הנאומים החזקים שלו ב-45 שנות קריירה פוליטית.
שומר הוריד את הכפפות ואמר את מה שרבים מרגישים – יש הדרה של היהודים מהמרחב הציבורי וניסיון לבצע "מחיקה יהודית": למחוק סממנים הקשורים ליהדות ולישראל. ה"מחיקה" הזאת מתרחשת בכמה מישורים. המישור הפשוט יותר הוא המרחב הפיזי. אם ניקח למשל את חג החנוכה, שהסתיים לא מזמן, הוא נחשב לאחד החגים המוכרים והאהובים בעולם כולו, גם בקרב קהילות לא יהודיות. מנהיגים פוליטיים רבים ואישי ציבור השתתפו לאורך השנים באירועי הדלקות נרות, כולל כמובן הדלקה מסורתית בבית הלבן. השנה, חנוכה היה הרבה פחות נוכח במרחב הציבורי. החיבור בין המלחמה של ישראל ברצועת עזה לקהילות היהודיות בעולם גרם לרבים לא לרצות להשתתף בחגיגה היהודית, והחנוכייה הפכה לסמל מוקצה בחלק מהמקומות הציבוריים.
ערן שישון, מנכ"ל אתחלתא (עמותה ציונית א-מפלגתית השואפת לחזק את החוסן הלאומי והלכידות החברתית בישראל), אומר כי דוגמה לכך אפשר לראות בהחלטה של אוניברסיטת אלברטה בקנדה לסרב לבקשה להציב חנוכייה במרחב הציבורי כפי שהיה נהוג בכל שנה. כדי לאזן, החליטה ההנהלה גם להסיר עצי אשוח או כל סממן דתי אחר.
אני מניח שהאוניברסיטה הרגישה שזה פתח לצרות והחליטה פשוט להימנע מכל דבר, לא?
"עד השנה שעברה היו חנוכיות ועצי אשוח וכל מה שרוצים, לא רק באוניברסיטת אלברטה, אלא במקומות רבים. ההקשר של המחיקה וההדרה הוא כמובן 7 באוקטובר. עכשיו, על רקע מה שקורה בישראל, כשבאה סטודנטית יהודייה ומבקשת ייצוג במרחב הציבורי, כמו בכל שנה, אז מחליטים פתאום ברגע אחד להסיר כל סממן. זאת הדרה של יהודים, ובמקום להגיד את זה בצורה ישירה ולהיתפס כאנטישמים, הם מתחבאים מאחורי הנושא הדתי. החיבור שנעשה בין בחורה יהודייה מקנדה ובין מה שקורה עם חמאס, הוא כשלעצמו בעייתי מאוד".
לדברי שישון, "בקנדה, אפילו יותר מאשר בארצות הברית, מה שקורה זה ממש רעידת אדמה. בארה"ב המודל השולט הוא סוג של 'כור היתוך' שמנסה ליצור איזשהו טיפוס שהוא קודם כול אמריקאי ורק אחרי זה משהו אחר. בקנדה המודל החברתי הוא של פסיפס, כלומר יש לך זהות קנדית אבל עוד זהות של דת או לאום נוסף, וזה מאפיין מאוד את המרחב הציבורי. לכן, ברגע שמוסד גדול כמו אוניברסיטה מקבל החלטה כזאת, יש לזה משמעות גדולה".
באוניברסיטת הרווארד, שהפכה למעוז פרו-פלסטיני בארה"ב, הרב הירשי זרחי מחב"ד, שניהל את הדלקת נרות חנוכה בקמפוס, סיפר שהוא התבקש לקפל את החנוכייה בסיום הטקס. "אנחנו צריכים להחביא אותה איפשהו כי הרווארד לא תאפשר לנו להשאיר את החנוכייה כאן בלילה, כי יש חשש שהיא תושחת וזה לא ייראה טוב מבחינת האוניברסיטה", סיפר במהלך החג.
"היהודים נתפסים כ'לבנים' - מדכאים"
"המחיקה היהודית" היא כאמור לא רק פיזית, אלא גם במובן הרעיוני. שישון מסביר ש"היהודים נתפסים כ'לבנים פריבילגים' בתוך פוליטיקת הזהויות ששולטת בחוגים רבים בארצות הברית. על פי תפיסת העולם הזאת מחלקים את העולם לשניים – מדכאים, שהם בדרך כלל 'לבנים', ומדוכאים – פחות או יותר כל השחורים והמיעוטים. זה נובע בעצם משיתוף פעולה של כל מיני קבוצות מיעוטים שכל אחת נלחמה את המאבק שלה בנפרד, אבל הן החליטו לאחד כוחות ולכן רואים למשל שיתוף פעולה של השחורים עם הלטינים, עם פמיניסטיות ועם להט"בים. זה מזכיר את הדינמיקה של תנועת זכויות האזרח בארה"ב לפני יותר מ-50 שנה, אבל עם הבדל משמעותי אחד – אז היהודים היו חלק אינטגרלי בתנועת המאבק, והיום הם מזוהים עם הצד השני – הלבנים המדכאים".
למה הזיהוי הזה משמעותי כל כך?
"יש לזה השלכות חמורות על היהודים וגם על ישראל. המחיקה היהודית היא אחת הסיבות המרכזיות לעלייה באנטישמיות, כי היא מנורמלת ולא פוגשת התנגדות נחרצת במיינסטרים האמריקאי. פתאום אנטישמיות כבר נחשבת לצרות של עשירים, או משהו שהוא לא כזה נורא. על פי התפיסה שלהם אי-אפשר להשוות אפליה או שנאת יהודים לאפליה נגד שחורים ומיעוטים אחרים. מבחינת ישראל הבעיה רחבה יותר. מאחר שיהודים מוגדרים כ'לבנים', המדינה היהודית מקוטלגת כ'מדינה לבנה', ולכן קולוניאלית וכובשת. זה בכלל לא משנה שההרכב הדמוגרפי של ישראל הוא שונה או שמה שקורה פה רחוק מאוד מההגדרה של קולוניאליזם. הבעיה הכללית יותר כמובן היא ההבחנה הבינארית הזאת ש'לבן שווה רוע'. התיאוריות האלה תפסו אחיזה באקדמיה ויש לזה גם השפעה גדולה על החלק הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. זאת תפיסה שמצדדת מאוד בחמאס ומתעלמת מהבעיות המוסריות של העמדה הזאת".
"כשבאה סטודנטית יהודייה ומבקשת ייצוג במרחב הציבורי, כמו בכל שנה, אז מחליטים פתאום ברגע אחד להסיר כל סממן. זאת הדרה של יהודים, ובמקום להגיד את זה בצורה ישירה ולהיתפס כאנטישמים הם מתחבאים מאחורי הנושא הדתי"
שישון מסביר כי ההרחבה של התפיסה הזאת היא למעשה זיהוי של כל הממסד היהודי כחלק מהגורם "המקפח", ומכיוון שכך יש להיאבק נגדו במקרה הרע, או להתעלם מהבעיות שלו במקרה הפחות גרוע. ההרחבה הזאת גם מעמידה צומת בפני יהודים צעירים: או שהם "יעברו לצד השני" וידבקו באדיקות בערכים הפרוגרסיביים או שהם יישארו נאמנים לזהות היהודית שלהם. כבר כמעט בלתי אפשרי להיות על שני המגרשים.
יהודים נפגעים והעולם שותק
בחזרה למחיקה: לפני שבוע חשף ה"דיילי טלגרף" בבריטניה כי חברת "בריטיש איירווייז" עיכבה תוכניות לשדר במערכות הבידור שלה סדרה קומית בשם "Hapless" שעוסקת במערכת של עיתון יהודי. הסיבה, על פי יוצר הסדרה ומידע שהגיע לעיתון: ניסיון של החברה שלא להיתפס כ"לוקחת צד" בסכסוך. רק אחרי ביקורת קשה על ההחלטה, החברה חזרה בה. כיצד סדרה שתשודר במטוס היא חלק מהסכסוך? זה בדיוק חלק מהמחיקה – כל דבר יהודי מורחק מהמרחב הציבורי כדי לא לעורר מחלוקת.
באירוע אחר, גם הוא בקנדה, פרופסורית יהודייה באוניברסיטה בטורונטו גילתה שאיגוד העובדים שלה תומך באירוע אנטי-ישראלי שנקרא "העבודה המאורגנת נגד אפרטהייד", שנועד למחות נגד ישראל. הפרופ' הקנדית חוותה "מחיקה יהודית" כאשר איגוד העובדים שבו היא חברה השתתף באירוע שתומך מוסרית בחמאס, ארגון אנטישמי הקורא לרצח עם. בין חברי האיגוד יש ודאי יהודים נוספים, אולם באיגוד העובדים ככל הנראה לא תפסו אותם כציבור שיש להתחשב ברגישות שלו לנוכח מעמדם "הפריבילגי" כביכול.
אולי השיא של המחיקה היה בשימוע המפורסם בקונגרס של ראשי אוניברסיטאות העילית, שבה נשיאות האוניברסיטאות התפתלו סביב השאלה לגבי הקריאות נגד ישראל והיהודים בהפגנות בקמפוסים. ההסתתרות שלהן מאחורי "חופש הביטוי" והטענה שקריאות לרצח עם "תלויות בהקשר" הן תולדה של המחשבה המעוותת שלפיה אפשר להדיר יהודים ולקרוא נגדם קריאות, כי למעשה מדובר בנושא פוליטי.
הקומיקאי היהודי מודי מתייחס לשימוע בקונגרס
היבט נוסף שבו יהודים מודרים מאז 7 באוקטובר הוא נושא מקרי האונס והתקיפות המיניות של ישראליות וישראלים במהלך הטבח. ארגוני זכויות הנשים בעולם התעלמו מהנושא, לאו"ם לקח חודשיים ארוכים עד שהוסכם שהעדויות מהעוטף יישמעו וברחבי העולם השתררה שתיקה כוללת לגבי האירועים והשימוש של המחבלים באונס ככלי נשק. רק קמפיין אגרסיבי שיצא מישראל, בגיבוי מעטים בחו"ל, הצליח לעורר מעט את הארגונים הבינלאומיים ולגרום להם ולתקשורת להתייחס לנושא.
מה אפשר לעשות נגד זה?
שישון: "לאחר 7 באוקטובר, נוצרות גם הזדמנויות להתמודד עם 'המחיקה היהודית'. לשם כך נדרשת פעילות נחרצת וממוקדת של ארגונים יהודים וניסיון לבנות קואליציה יהודית רחבה לאורך כל הקשת הפוליטית שתגנה את התופעה הזו. כיום, המיסגור של יהודים כ'לבנים' לא מוגדר כאתגר על ידי גופים יהודיים. הקואליציה הזו צריכה לדחות את החלוקה הבינארית הפשטנית של השיח הפרוגרסיבי. הפעולה הזו חיונית כדי שאפשר יהיה לנהל שיח שמבוסס על עובדות בנוגע לישראל במקום שיח מעוות ומוטה אידיאולוגית".
