כבר מהתקופה הרומית יש עדות לכך שיהודים התיישבו בקרואטיה. רשימות מהמאה ה-14 מלמדות על מספר משפחות יהודיות שהתגוררו בעיר זאגרב, אך רק בשנת 1781 פרסם הקיסר האוסטרי יוזף השני את "כתב הסובלנות" – צו שהעניק שוויון זכויות מלא ליהודים. מאז יהודים החלו לנהור למקום.
בסוף שנות 1700 נוסדה הקהילה הראשונה בזאגרב, והנשיא הראשון שלה היה סוחר יהודי בשם יעקב שטיגלר. מכיוון שחברי הקהילה היהודית באותם ימים היו מעוטי יכולת, את בית הכנסת הראשון הם הקימו רק כ-60 שנה לאחר מכן. מרבית היהודים שגרו בזאגרב באותם הימים היו אשכנזים, אך כשאוסטריה כבשה את בוסניה החלו להתיישב במקום גם מעט ספרדים.
באותן שנים, חיי החברה בזאגרב היו פתוחים, מלאי כבוד הדדי, סבלנות וסובלנות כלפי כל הדתות. בגלל הקשר היומיומי עם הקהילה המקומית, אחוזי ההתבוללות המריאו לשחקים. כתוצאה מכך התנצרו רבים, ובעיקר נשים יהודיות.
בין שתי מלחמות העולם אפשר לומר שהקהילה היהודית הייתה בשיאה. עסקי היהודים שגשגו, הם התעשרו ואף החלו להשפיע על הלך הרוח בחברה, גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה חברתית. אלא שאז פרצה מלחמת העולם השנייה, והשואה גרמה להתמוטטות ומחיקה כמעט מוחלטת של הקהילה היהודית בזאגרב.
ב-1998 ניסו להחיות את הקהילה היהודית בזאגרב, ולשם כך הגיע במיוחד רב חדש שהחל להחיות שוב את התפילות, החתונות היהודיות ואת כלל הסממנים היהודיים. בשל העובדה שמאז ומתמיד הקהילה היהודית בזאגרב לא הייתה מבודדת או כזו שחיה בגטו משלה, כמו בחייהם כך גם במותם – אנשיה נקברו בבית עלמין שאומנם מחולק לשלוש רשימות אך בשנים האחרונות הוא די מעורב, וקבורים בו נוצרים, מוסלמים ויהודים גם יחד.
כיום יש בזאגרב שלוש קהילות יהודיות שונות. הוותיקה שבהן היא קהילת ג'וס, ומלבדה קיימות קהילות בית ישראל וחב"ד. לי הייתה הזכות להתארח בביתם של הרב פיני ואשתו רייזי זקלס מחב"ד.
הרב זקלס ורעייתו הגיעו לקרואטיה כבר לפני 19 שנה. בתחילה הם היו חלק מהקהילה הוותיקה ג'וס, אך מהר מאוד הם הבינו כי היהודים במקום רוצים קצת יותר מעורבות בחיי הקהילה היהודית, באירועים ובחגים, ולכן החליטו להקים את בית חב"ד במקום.
במשך 10 שנים הרב הסתובב בעיר, הכיר יהודים וגם כאלה שאפילו לא היו מודעים לעובדה שהם יהודים, ויצר יחד עם אשתו קהילה פורחת, מיוחדת, מכילה ומלאה באהבה.
בית ספר יהודי עם רוב לא יהודי
לרב זקלס ורעייתו שישה ילדים, שלושה מהם חיים בישראל ושלושה חיים איתם בזאגרב. אחד מהם לומד בבית ספר וירטואלי, השני בבית ספר ציבורי יהודי והקטנה במעון מקומי. בבית הספר היהודי שבו לומד בנו של הרב, 70% מהתלמידים אינם יהודים. ההורים בזאגרב מחליטים לשלוח את הילדים לבית הספר הזה בגלל מספר סיבות: רמת החינוך הגבוהה; בית הספר קטן ואינטימי, ומכיל רק כ-100 תלמידים כך שכל אחד מקבל יחס אישי בהתאם לצרכיו; חלק מההורים המקומיים אינם מעוניינים שילדיהם ילמדו בבית ספר קתולי, ולכן מעדיפים לשלוח לבית הספר היהודי שבו אין תפילה ואין חובה על חבישת כיפה.
האוכל שמגישים בבית הספר הוא כשר, וכלל התלמידים נהנים מארוחה כשרה ומזינה מדי יום. בבית הספר קיבלה אותי בברכה אבישג רוזנבאום נחמיה המקסימה, ישראלית שעברה לזאגרב עם בעלה, סטודנט לרפואת שיניים. אבישג מלמדת את הילדים פעמיים בשבוע ואף מסייעת לרב והרבנית באיסוף תרומות, בארגון אירועים לקהילה ועוד. אבישג ערכה לי סיור במקום ואף הציגה בפניי את המנהלת ושאר אנשי הצוות.
במרחק נסיעה מבית הספר היהודי ממוקם מרכז חב"ד. במרכז פועל גן שבו מלמדים את ילדי הגיל הרך אך ורק בשעות אחר הצהריים. באותו בניין יש חדר שמיועד לבני נוער, שמגיעים אף הם אחר הצהריים לפעילות יומיומית.
הרב זקלס ציין בפניי כי הם מעודדים מאוד את בני הנוער למנהיגות – בנים ובנות גם יחד – ולכן מעניקים להם כלים ואף שולחים אותם לסמינרים ולסדנאות, כדי שישתמשו בידע שיקבלו במרכז וינחילו זאת לבני הנוער הבאים אחריהם.
כמו כן, במרכז יש מקווה טהרה הפתוח לכל נשות הקהילה המעוניינות לטבול. הרבנית רייזי אחראית על המקווה ומקבלת את הנשים בחיוך, ללא כל שיפוטיות ועם המון אהבה. מעבר לטיפול בענייני המקווה היא מעבירה שיעורים לנשים, עורכת ערבי נשים ואירועי הפרשות חלה, ואף מכינה נשים לליל הכלולות.
הרב זקלס, מצידו, מעביר שיעורי תורה ואף מכין נערים לבר המצווה. בעבר שימש הרב גם כשוחט הקהילה, והיה שוחט בעצמו את העופות, אבל כיום מייבאים את כל העופות והבשר הכשר מהמדינות הסמוכות. מוהל אין בנמצא, אך משתמשים בשירותים של מוהלים מוסמכים שונים הממוקמים במדינות הסמוכות לקרואטיה.
7 צפייה בגלריה
שלט במקום שבו עמד בית הכנסת, שהחריבו הנאצים
(צילום: Viktoriya Krayn / Shutterstock.com)
הרב ואשתו פותחים את ביתם ואת ליבם בכל יום, ובמיוחד בשבתות וחגים, עבור המקומיים ואלפי התיירים המגיעים לזאגרב מדי שנה. הם אף מספקים אוכל כשר עבור יאכטות, אוניות קרוז ומטוסים על בסיס יומיומי ובתיאום מראש.
שגרירים של ישראל
בני הזוג לא רק פועלים עבור חברי הקהילה, אלא גם מחוברים מאוד למה שמתרחש בארץ. רק לאחרונה הם אירחו מפונים ומשפחות חטופים מישראל, והעניקו להם אוכל חם ותחושה של בית.
לאחר אסון 7 באוקטובר הם החליטו להקים במקום את "מרכז לימוד בארי" – מרכז לסטודנטים צעירים שבאים לשתות קפה, לחלוק, לשוחח וגם לפרוק את שעל ליבם. בערב הפתיחה הם נתנו אפשרות לכל סטודנט להנציח חבר, מכר או בן משפחה שנרצח בטבח.
אבישג מספרת כי "'מרכז לימוד בארי' היה בעבר סניף של 'יד שרה' במקום, שסיפק ציוד רפואי לכל מי שנזקק לו. עקב מאורעות 7 באוקטובר הוחלט להסב את המקום למרכז סטודנטיאלי עבור סטודנטים ישראלים. השם, 'מרכז לימוד בארי', גרם לסטודנטים לחוש תחושת שותפות גורל והזדהות עם הישראלים ומדינת ישראל, שאומנם כרגע, בתקופת הלימודים שלהם, הם רחוקים ממנה מאות קילומטרים – אך הלב שלהם שם יותר מתמיד".
לדבריה, "המקום שקט ללימודים עבור כלל הסטודנטים, ותואם את הצרכים שלהם כולל ריהוט נוח, תאורה מתאימה ואווירה טובה. אפילו הקמנו שם חנות קטנה ומטריפה עם חטיפים וטעם ישראלי. במקום גם פועלת חנות כשרה עם מוצרי בשר וחלב כשרים למהדרין".
יוזמה אקטואלית אחרת הייתה מיצג שולחן השבת הריק שאותו העמידו במקום מרכזי בזאגרב, ממש מול התיאטרון הלאומי המקומי. המיצג היה באורך 60 מטר, ומטרתו הייתה להעלות את המודעות הציבורית לנושא החטופים. לא רק הקהילה היהודית פועלת למען ישראל: גם חברי הכנסייה הנוצרית בזאגרב ערכו לאחרונה אירוע תמיכה מרגש בישראל ובקהילות היהודיות.
הרב זקלס מעיד כי הוא אינו חושש לחיות כיהודי בזאגרב והעיר נחשבת למקום בטוח. לדבריו עד כה האנטישמיות לא הרימה את ראשה, ואפשר למצוא בה כבוד בין הדתות. במהלך חג החנוכה עמדה בכיכר המרכזית חנוכייה, לצד עץ חג המולד.
אחד מאנשי העסקים שפגשתי חיזק את טענתו של הרב ואמר לי שכל אחד בזאגרב תורם כדי לעשות קצת יותר טוב, מתוך כבוד הדדי והכלה לאחר, ואין ספק שזה מתבטא בשטח ובאינטראקציה בין התושבים. בימים טרופים אלו, מי ייתן וירבו מדינות מכילות ומכבדות כמו קרואטיה.
- אילת מאמו שי היא אשת עסקים, סופרת, מרצה בינלאומית וחוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם
