המימונה נחגגת במוצאי שביעי של פסח, כ"ב בניסן, ולמחרת היום באסרו חג. בליל המימונה פותחים את הבתים והלב ומקיימים הלכה למעשה את המשפט מההגדה, "כל דכפין ייתי וייכול". נהוג לערוך חגיגה של שכנות טובה בהשתתפות אורחים, מכרים וחברים. דלתות הבית נותרות פתוחות וכולם מוזמנים להיכנס וליהנות, לשמוע דרשות, לשיר פיוטים, לרקוד ולטעום מהמטעמים המתוקים.
המאכלים ברובם עדיין כשרים לפסח, למעט כוכבי החגיגה – הלא הם המופלטה והז'אבן, שמונחים ברוב הדר על השולחנות לצד תמרים הממולאים בחמאה ואגוזים. זוהי חגיגה קהילתית צבעונית ומתוקה שמחברת בין זרים ומכרים.
מימונה בדרום לפני שנתיים
(צילום: רועי עידן)
החג העלה על נס את הקיום המשותף של יהודים ומוסלמים בצפון אפריקה. הודות לפתיחות וליחסי הידידות והשכנות טובה, חגגו היהודים במרוקו את המימונה עם שכניהם, שהיו הראשונים להביא לבתיהם את מנחת הקמח הראשונה לאחר שבוע שבו שהו בנפרד מהם.
שמה של המימונה נגזר בין השאר מהמילה הערבית "מימון" שמשמעותה מזל – במימונה מביעים החוגגים אמונה ותקווה בבואה הקרוב של הגאולה ומבקשים ברכה, שפע ופריון לכל השנה.
בחלק מקהילות מרוקו נוהגים שהמארח/ת נוטל לידו עלה חסה, מטבילו בצלוחית חלב, ומתיז על מצחו של המתברך תוך אמירת פסוקי ברכה הלקוחים מספר משלי: "אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך"; "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים"; "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם"; "גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך". ומשיב: תסעד ותפרח – תצליח ותשמח, ומעניק תמר עם אגוז או קובייה קטנה של חמאה.
5 צפייה בגלריה
רפאל אסולין ז"ל מברך את בתו זהורית בברכת אורך חיים, כנהוג בקהילת צפרו ובקהילות מרוקו נוספות
(צילום: באדיבות זהורית אסולין)
מימונה – על שום מה?
חגיגות המימונה החלו לפני כמאתיים חמישים שנה, במאה ה-18, והשתמרו בקרב קהילת יהודי מרוקו. מהם מקורות החג? יש לכך מספר תשובות:
- חג האמונה – מכיוון שחג הפסח הסתיים וגם חודש ניסן מתקרב לסיומו אך הגאולה טרם הגיעה, נוהגים יהודי מרוקו להוסיף עוד יום לחג כדי להביע את אמונתם שגם אם הגאולה מתמהמהת, בסופו של דבר היא תבוא.
- הילולת ר' מימון – לפי המסורת, יום פטירתו של רבי מימון, אביו של הרמב"ם (רבי משה בן מימון) שהיה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מדען ורופא, חל למחרת חג הפסח. מאחר שהרמב"ם היה מחשובי החכמים של יהודי צפון אפריקה, מציין חג המימונה את ההילולה לזכר פטירת אביו.
- ברכת ראשית התבואה – המשנה מציינת שבחודש ניסן נידון גורלה של תבואת השנה הבאה (ראש השנה א', ע"ב). משום כך נוהגים לאכול בסעודת המימונה מאכלים המסמלים שפע ופריון, פירות ודברי מתיקה, ומברכים עליהם כדי שיתברכו כל יבולי השנה.
- ליל פרנסה, שידוכים ומזל – יהודי מרוקו מאמינים שבמוצאי חג הפסח נפתחים שערי שמיים לתפילות של עם ישראל, ועל כן מתפללים בלילה זה לשנה מוצלחת, שנת מזל וברכה. הרב יוסף משאש כתב כי "זה זמן טוב לבקשת פרנסה ועושר ועל כן בירכו זה את זה בברכת תרבה ותצליח". נוסף על כך, בצאת החג נהגו להשלים את השידוכים שנרקמו במהלך ימי המועד ובירכו את הזוגות במזל טוב, שפע ואושר.
"תרבחו ותסעדו"
למה הכוונה כשמאחלים "תִּרְבְּחוּ וְתִסְעֲדוּ"? המשמעות הפשוטה של האיחול היא "תזכו ותצליחו", אולם יש שמסבירים כי משמעות הברכה היא חברתית, ופותחת שערי טובה: לרווח (פרנסה) ולרווחה (עזרה לזולת). יש בברכה גילוי של משאלות הלב המשותפות לכל בני האדם, למזל ולהצלחה. על כן בערב זה נהגו רבים לתת מתנות לאביונים. קבוצות של עניים היו עוברות מבית לבית, מתכבדות במאכלים ומקבלות מענקים לכבוד המימונה.
יום למחרת המימונה, משפחות יוצאות לחיק הטבע לערוך פיקניקים, ובהזדמנות זו מברכים את התחדשות העצים בפירות ובפרחים מלבבים – ברכת האילנות: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם".
בשנים האחרונות יצא החג מן הבתים והשכונות אל רשות הרבים. החג, שהיה בעיקר נחלתה של עדה אחת, הפך להיות נחלת הכלל – לילה של חגיגה של שכנות טובה והכנסת אורחים. תרבחו ותסעדו!
- חלי טביבי ברקת היא יו"ר מדור מחקר ומורשת במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, ומייסדת מיזם הלו"ז העברי – קובעים מועדים לדורות
פורסם לראשונה: 14:39, 12.04.23
