כמו ישראלים רבים אחרים, עולמו של המשורר יונדב קפלוּן התהפך באחת בשבת שמחת תורה. שתי בנות הזוג של בניו נרצחו בקיבוץ חולית במתקפת 7 באוקטובר, בעוד הבנים שרדו, ושני נכדיו הקטנים ניצלו מחטיפה בניגוד להיגיון ובאופן לא מוסבר. בהקשר הזה הוא מצטט: "התממש במשפחתנו הקטנה פסוקו האיום של יצחק קצנלסון, 'יש שהם באים יחד הרוצח עם אליהו הנביא'".
בהיותו יהודי מאמין, האסון הציב אותו בפני שאלות לא קלות. אנחנו נפגשים בירושלים בעיצומו של חודש אלול, עם הפנים לימים הנוראים, ולקפלון ברור שהתפילות בראש השנה וביום כיפור הקרובים צריכות להיות שונות מהרגיל. הספר החדש בעריכתו, "ונתנה תוקף" (הוצאת ידיעות ספרים), כשמו של הפיוט המפורסם, הוא מסע רוחני לחיפוש אחר משמעות ברגעים של שבר. מדובר באסופה סביב חגי תשרי שמשלבת קטעי תפילה ופיוטים עם ציטוטים מההיסטוריה היהודית ומהספרות העברית, שירה עכשווית וקטעים שנכתבו במלחמה הנוכחית.
6 צפייה בגלריה
יונדב קפלון. "אם אני מגיע בתפילה למילים 'חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו', אני אומר: עאלק. אתה חמלת עלינו?"
בין השאר אפשר למצוא בספר את לאה גולדברג לצד אורי צבי גרינברג; קטעים מכתבי ש"י עגנון ואהרן אפלפלד; קטע מנאום של דוד בין גוריון בישיבת הוועד הפועל הציוני לפני קום המדינה ("המלחמה זהו המבחן העליון לא רק של כוח, אלא גם של רצון החיים") וקטע מהנאום של מנחם קלמנזון מ"צוות אלחנן" בטקס פרסי ישראל ("אלחנן קרא לנו והלכנו אחריו – 'את אַחַי אנוכי מבקש'"); וגם טקסט של אלוף משנה במיל' גולן ואך, מוזיקאי ומייסד להקת משפחת ואך, שנודע במבצעי החילוץ שפיקד עליהם ונפצע לאחרונה מקריסת פיר מנהרה ברצועת עזה.
"רב חרדי, ראש ישיבה ליטאית, אמר לי: 'לא ידעתי איך אתפלל בימים הנוראים השנה, ובזכותך אני יודע. אתפלל רק את הקטעים שהכנסת לספר. לקחת תפילה ובודדת את העיקר שלה'. אלה רסיסי תפילות", אומר קפלון. "כנגדו, אחד מאנשי קפלן הידועים, פסיכולוג שמגדיר את עצמו אתאיסט, אמר לי: 'אני הולך להתפלל בפעם הראשונה השנה בימים הנוראים, עם הטקסטים שאתה הבאת בספר. אקרא את התפילות וגם את הקטעים שאספת, כי הם לא פחות תפילות מהתפילות הרשמיות'. גם אגי משעול, ששיר שלה נכלל בספר, אמרה לי את זה – שהקטעים שאספתי הם יותר תפילות מהתפילות".
שרית זוסמן קוראת את צוואת בנה, בן זוסמן ז"ל
(צילום: יוחאי חדד, עריכה: יותם קצור)
בכריכה מופיעה היצירה "קומא, מי עפצים וקנקנתום" של איתן רוזנצוויג ז"ל, שנפל ברצועת עזה. היצירה הזו, הגדושה בפרטים מההיסטוריה ומעולם הרוח היהודיים, מוצגת בימים אלה במוזיאון ארצות המקרא בירושלים. היא נקראת על שם שלושת המרכיבים שמהם לפי המסורת מכינים דיו סת"ם – דיו לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות – ואורכה המלא הוא שלושה מטרים ו-60 סנטימטרים. "זו הייתה הברקה של אשתי יונה. היא נחשפה ליצירה בכתבה שלך ב-ynet. התחלתי לרקום את הספר הזה והיא באה נרגשת ואמרה לי: 'זה כל הרציונל של הספר, של מגילת גורל יהודי, אבל בציור ולא במילים'", מספר קפלון. "אני הייתי ספקן כי אני בכלל לא אוהב מיניאטורות, לא אוהב קליגרפיה, לא אוהב שחור-לבן ולא אוהב ציור סימבוליסטי. היא הכריחה אותי לבוא למוזיאון, והתפעמתי והתרגשתי מהיצירה מהרגע הראשון".
6 צפייה בגלריה
כריכת הספר, עם היצירה של איתן רוזנצוויג ז"ל, "קומא, מי עפצים וקנקנתום"
(באדיבות ידיעות ספרים)
עוד הוא מרחיב: "התרשמתי מכך שהוא היה חוזר מהישיבה ומוסיף בכל פעם עוד כמה סנטימטרים. זה נקטע באמצע, וזה סמלי. רואים את המשך הגליל של הקלף פנוי ומחכה להמשך היצירה, וזה נפסק, כמו החיים של איתן. מרשים אותי שבחור בגילו היה מוכן להתייחס להיסטוריה היהודית, על כל הקצוות ההפוכים שלה, כתלכיד אחד וכאמירה אחת. הוא לא חיפש את האופטימי, הוא לא התמוטט מהפסימי, הוא שזר את הכול על אותו חוט. זו כבר בגרות של אמן אמיתי". יצירות נוספות של רוזנצוויג מופיעות בדפי הספר.
הילדים שניצלו נגד כל הסיכויים
כאמור, מתקפת הטרור של חמאס ושותפיו פגעה במשפחתו של קפלון בצורה קשה: בקיבוץ חולית נרצחו עדי ויטל-קפלון, אשתו של בנו ענני, ותהילה קעטבי, בת זוגו של בנו אהוביה. גם חבר המשפחה, חיים כצמן, נרצח בידי המחבלים שהסתערו על הקיבוץ.
בבוקר החג יצאו שני האחים השכנים, ענני ואהוביה, לשתות קפה יחד. בדיעבד, נראה שזה מה שהציל אותם. עדי, התברר, הספיקה להיאבק במחבלים בגבורה לפני שנרצחה. "ענני דיבר איתה בטלפון ולימד אותה מרחוק לתפעל נשק ארוך, היא הוציאה את הרובה מהכספת. היה תחקיר מסודר וסיפרו לנו שהיא הרגה מחבל. אחר כך נכנסו לבית שמונה מחבלים ורצחו אותה", מספר קפלון על כלתו.
ילדיהם של ענני ועדי, נגב שהיה אז בן ארבע וחצי ואשל התינוק שהיה אז בן חצי שנה, הובלו בידי מחבלים לרצועת עזה עם שכנה ששמה אביטל אלדג'ם. בשלב מסוים חלה תפנית לא צפויה. "הם כבר חצו את הגבול לרצועה דרך הגדר, ואז אמרו להם: 'תלכו'. המחבלים צילמו את זה ושידרו לכל העולם, הם רצו להראות כאילו עם הומניסטים, למרות שאנחנו יודעים שתינוקות וילדים אחרים כן נלקחו בשבי", אומר קפלון. "למה שלנו זכו להינצל? אני לא יודע. אולי זו זכות סבתות קדושות, ואני מתכוון לשיר ישן ונהדר של אסתר ראב, שבו היא כתבה: 'סַבְתּוֹת קְדוֹשׁוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, זְכוּתְכֶן תָּגֵן עָלָי'. כנראה המחבלים חשבו באותו שלב להציל את התדמית שלהם דרך התמונה הזאת".
ענני חזר בינתיים להתגורר בחבל אשכול, במושב שדה ניצן, בעוד אהוביה נמצא בהודו. "ענני חקלאי, הוא חולם על משק. עם כוח הרצון שלו זה בטח יקרה. אהוביה בהודו כמה חודשים, לא בטוח שהוא יחזור לעוטף. הוא קונדיטור ורוצה לפתוח קונדיטוריה", מספר אביהם.
בסיפור של משפחת קפלון יש גורל אכזרי לצד רגעי חסד. הטרגדיה וההצלה משמשים בערבוביה, אפילו כשזה נוגע לכלבים של בני המשפחה. "המחבלים הרגו את פיט, כלב אהוב ונאמן של הילדים. אחר כך קרה משהו מופלא עם לוקה, הכלבה של אהוביה", מספר המשורר, "היא כלבה מדהימה והיו בטוחים שהיא הרוגה כמו כל הכלבים בקיבוץ. המחבלים ירו בכל כלב וחתול שהם ראו. אחרי ארבעה ימים חיילים שמעו יללות מרכב שהיה שרוף לגמרי. זה היה האוטו של תהילה. לוקה התחבאה בפנים ארבעה ימים, מדממת ופצועה עם קליע בגופה. החליטו לא להוציא את הקליע, שעדיף להשאיר אותו. היום חיה ובועטת, רצה בחופשיות, שמחה ורגועה הרבה יותר ממה שהייתה מקודם. היא נולדה מחדש".
תיאורים קשים ממחנה שורה
קפלון נולד במלבורן, אוסטרליה, ועלה לישראל בילדותו. הוא נחשב לאחד ממובילי השירה היהודית האמונית בעשורים האחרונים, וזכה פעמיים בפרס ראש הממשלה על שם לוי אשכול (תשנ"ו, תשע"ד). זו לא הפעם הראשונה שבה הוא עוסק בתפילות הימים הנוראים: מחזורי התפילה "ממך אליך" בעריכתו, שהכילו לצד תפילות ראש השנה ויום הכיפורים גם קטעי הגות, סיפורים ושירים, זכו להצלחה.
(קפלון קורא את השיר "אני שכוחתך" של רחל חלפי, מתוך האלבום של אוריין שוקרון)
בפרויקט הנוכחי הוא משתף פעולה עם מדיות ויוצרים נוספים. לצד הספר "ונתנה תוקף" יצא לאחרונה אלבום באותו שם של המוזיקאי אוריין שוקרון, שהעניק פרשנות מוזיקלית לקטעים שמופיעים בו. יונדב קפלון מתארח בעצמו בחלק מרצועות האלבום: במקרה אחד הוא קורא שיר של רחל חלפי כשברקע שוקרון מנגן בפסנתר את "לך אלי תשוקתי" בלחן של יאיר גדסי, ובמקרה אחר הוא קורא שיר של חיים גורי כשברקע מנגינת "Who by Fire" של לאונרד כהן.
צוות "מבוע – בית מדרש ישראלי" עבר עם קפלון סדנה בעקבות חומרי הספר, ויצר סדרה של סרטונים בהשראתו. מעבר לכך, לרגל היציאה לאור של האסופה, ארבע דמויות הצטלמו כשהן קוראות קטעים מתוך הספר – בהן שרית זוסמן, שקוראת לעיני המצלמה את צוואתו של בנה, לוחם המילואים בן זוסמן ז"ל. הבן, שנפל ברצועת עזה במהלך המלחמה, ביקש מקרוביו בין השאר: "גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי, ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק... אם חס וחלילה אתם יושבים שבעה, תהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכיף".
ג'וש לוסון קורא דברים שכתב על השירות במחנה שורה
(צילום: יוחאי חדד, עריכה: יותם קצור)
בסרטונים אחרים מופיעים המשוררת רוני אלדד, דוד סנה המתגורר בעוטף עזה וכן רב-סרן ג'וש לוסון, שקורא לעיני המצלמה קטעים אישיים שכתב על שירותו במחנה שורה, בסיס הרבנות הצבאית, בשעות הקשות שבהן הגופות הרבות מהטבח הגיעו אליו. כשהוא מתאר את המשאית הראשונה שהגיעה ממסיבת נובה, המילים שלו פוצעות, קשות לעיכול, ומזכירות ימים חשוכים מההיסטוריה היהודית: "חמישים נערים ונערות, פחות או יותר, היו שם. שמתו בכל אחת מהדרכים המפורטות ב'יזכור' של החגים. כולם עם בגדים יפים של מסיבה. כולם עם הצמיד הכחול החד-פעמי של נובה. כולם יפים. כולם שקטים. ואנחנו עובדים – מעבירים אחד אחד לשולחן הבדיקות. מצלמים, מתעדים סימנים מיוחדים, טביעות אצבעות, ועוד אחת ועוד אחת ליתר ביטחון. סוגרים בשקית ושמים מספר. מספר בן חמש ספרות. זה מה שנשאר מהילד בשלב הזה. והתפקיד של כולנו – להפוך את המספר חזרה לשם של אדם".
"זו כמובן אסוציאציה חזקה למה שהרוצחים ניסו לעשות בשואה, להפוך בני אדם למספרים. הוא לא אמר את זה במפורש, אבל זה ניכר מהדברים", מציין קפלון. "הקטע הזה מזכיר שמדובר בבני אדם, בכבוד האדם. הוא טיפל באותה רמת מסירות ביהודים, בנוצרים ובמוסלמים".
"המילים הישנות לא עושות את העבודה"
קפלון מתקשה להתפלל בימים אלה. "יש לי מדי פעם רגעים סרקסטיים. אני מנסה להתפלל מדי פעם, לא הולך לי בקלות", לדבריו. "המילים הישנות לא עושות את העבודה, רק מדי פעם קופצת איזו מילה. מתוך תפילת שמונה עשרה, למשל, אני מזדהה כמעט אך ורק עם 'שמע קולנו ה' אלוהינו'. את הפסקה הזאת אני אומר ברוב התכוונות וברוב רגש, אני כולי שם. אבל אם אני מגיע בברכה לפני קריאת שמע למילים 'חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו', אני אומר לו: עאלק. אתה חמלת עלינו חמלה גדולה ויתרה?"
(קפלון קורא את השיר "כל מי" של חיים גורי, מתוך האלבום של אוריין שוקרון)
זה מזכיר איך ירמיהו ודניאל השמיטו כל אחד את אחד משמות התואר בצירוף "האל הגדול הגיבור והנורא" שטבע משה רבנו, כשפעלו בתקופות קשות לעם ישראל – וחז"ל הסבירו שאלוהים אמיתי ולא אוהב חנופה. אתה מרגיש שזה זמן שבו נכון להוריד פרופיל בתפילה?
"לא, אני מרגיש הפוך, שאנחנו צריכים לחדש את התפילה. לעשות את זה יותר, ולעשות את זה אחרת. אלה אנחנו שצריכים להתחדש, אנחנו צריכים להיגמל מנוסחים ישנים בהמון תחומים. קונספציות זה גם בהקשר של דת".
כמו בשיר של אלחנן ניר שמצוטט בספר, שלפיו "אנחנו צריכים תורה חדשה"?
"אני מתווכח איתו על זה כל הזמן. אני אומר: התורה נהדרת, אנחנו צריכים להשתנות וללמוד אותה מחדש בעיניים חדשות, בהתכוונות חדשה, לקחת אותה למקומות חדשים אחרים בחיים. מבחינתי הפוקוס לא צריך להיות על ההלכה. גם למדנות היא איננה עיקר יהודי".
6 צפייה בגלריה
"תורה חדשה", שירו של אלחנן ניר. "אני מתווכח איתו על זה כל הזמן"
(מתוך הספר "ונתנה תוקף")
כלומר, אתה לא מסכים עם חרדים שטוענים שלימוד התורה מחזיק את הכול.
"הוא לא מחזיק את הכול, רק את עצמם, ואני מקווה שלאט-לאט גם זה לא יקרה והם יצטרכו להשתלב עם אחיהם בית ישראל. חיי תורה הם לא חיי ישיבה. חיי תורה הם לא חיים שאדם לומד, הם חיים שאדם חי. חיי הישיבה זה התנתקות. צריך ללמוד כדי שתדע על מה השורשים שלך יושבים ולאן אתה חותר בעולם, אבל לעזוב את המציאות לטובת הגות אינטלקטואלית או למדנית, כל כמה שהיא מושרשת בקדושה, זו התנתקות – מהמציאות, מהגוף, מהחומר, מהעם ומהתקופה".
אז מהי המהות היהודית בעיניך?
"לאהבה את ה' אלוהיך, ליראה אותו, הצנע לכת עם אלוהיך, משא ומתן באמונה, דרך ארץ במובן של הפשט – כלומר יישוב העולם, בנייה בחומר, עבודה באדמה, הוגנות בכסף, מוסריות אמיתית בלי למצמץ ובלי שאצטרך לפחד שיגידו שאני פרוגרסיבי או שטויות כאלה. להיות אדם שיש לו אמת מידה מוסרית קודם כול, כי הוא יודע שהוא בצלם אלוהים".
התפיסה שלו לגבי האל מורכבת. "מכל התיאורים של אלוהים, הכי קרוב לרוחי זה הביטוי 'נושא הפכים'. הפרדוקס המוחלט, ואני יכול להתחבר לזה כי החיים שלנו מלאים פרדוקסים", הוא מסביר. "כבני אדם יש לנו רגשות סותרים, הבנות סותרות, משיכה ודחייה, כעס ואהבה בו-זמנית. אז אם לי מותר, גם לו מותר, ויותר מזה – אני דומה לו בכך. להגיד 'הסתר פנים' זה גם נכון, היה גם הסתר פנים, אבל ההסתר הזה הוא סוג של גילוי פנים נורא ואיום בפני עצמו. פנים אחרות וקשות".
מי שלמעלה אחראי לקטסטרופה
לצד טקסטים המתקשרים לראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, האסופה עוסקת גם בשמחת תורה. בפרק על החג מצוטטת צוואתו של בן זוסמן, שקרא כאמור לחגוג את החיים לצד הכאב, ונכלל גם טקסט של המשוררת רבקה מרים שנכתב לפני המלחמה וקיבל משמעות אקטואלית. "לפני שנים שמעתי על קהילה מסוימת, שאת שמה איני זוכרת, שבה אחת ההקפות בשמחת תורה נתקראה 'ההקפה השותקת'", היא כתבה. "כשהגיעה תורה בסדר ההקפות היה הגבאי דופק על הבימה, ושקט היה נופל על הקהל. אחרי אותה הפוגה דוממת, הלם הגבאי שוב על הבימה, וההקפה הבאה אחריה הגיעה, על ריקודיה ושירתה. מסתבר שפעם, שנים קודם לכן, היה באותה קהילה פוגרום, כשהפורעים התפרצו פנימה, לתוך בית הכנסת, בדיוק בשעת אותה הקפה, ומאז, כתזכורת שזורמת לתוך הדורות, נתקבעה אותה הקפה שבשתיקה".
6 צפייה בגלריה
הלווייתה של עדי ויטל-קפלון, כלתו של יונדב קפלון. המחשבה על החגים מעוררת חרדה
(צילום: רפי קוץ)
הצעות לערוך "הקפה שקטה" נשמעו גם בתקופה הנוכחית, לקראת ציון שנה למתקפת הפתע. כשקפלון נשאל איך יציין את החג, שנה בדיוק אחרי הטבח, הוא משיב: "באופן אישי אני לא רקדן גדול, באופי שלי, אז מהבחינה הזו יהיה לי קל יותר השנה, כי השנה מותר לי לא לרקוד. אבל המחשבות איך אשמח בחגים מעוררות בי חרדה, כי המשפחה שלי מציינת יום שנה ראשון לרצח של שתי הכלות. זה גם יום ההולדת של הבת שלי, ואני כל כך אוהב את התורה, באמת אוהב. אני לא יודע מה אעשה. אני חושב שאסתפק באוכל ממש טעים, בפרחים ממש יפים, ואטייל בשקט ובנחת דרך השכונות היפות בירושלים, לאט-לאט. אנסה לתפוס ראש ולהבין מה אלוהים אומר לנו השנה".
בהקשר של הריקודים, הוא נזכר בכתבים החסידיים. "בחסידות מדברים על ריקודים שבהם כולם יוצרים ביחד מעגל אחד, ובמהלכם כל אחד מחליף את מקומו. כלומר, יש בהכרח שחרור מקונספציות. אתה משתחרר מהמקום שלך כדי להיות במקום חדש, במקום שהאחר היה בו לפני רגע, והוא מגיע למקום שלך. ככה זה חוזר חלילה, ובעצם תוך כדי הריקוד, כולנו מבקרים במקומות של כולנו", הוא מנתח. "הבעל שם טוב מדבר גם על ריקוד אחר, של קפיצות, שהוא ריקוד שמחבר לא בין אדם לחברו אלא כלפי מעלה, בין אדם למקום. גם כלפי מטה, והשנה תהיה התכוונות חזקה כלפי מטה. כי אם יהיה לנו כוח לכוון איזושהי כוונה בשמחת תורה, זה לא לוותר על קשר בין מי שנרצח באכזריות וקבור למטה – ובין מי שלמעלה, שאחראי לכל הקטסטרופה הזאת".
עדו ניצן קורא את עגנון: סרטון שנוצר בהשראת הספר בידי מבוע – בית מדרש ישראלי
כמו שיש אומרים בהקשרים אחרים: "אתה הראש, אתה אשם". רק שאתה מכוון לאל.
"אתה הראש, אתה אשם. יפה אמרת. אני אומר: מאוד לא הבנתי את דרכיך, אלוהים. אני מקווה להבין".
קפלון בן ה-61 מגלה שהצליח לכתוב רק ארבעה שירים מתחילת המלחמה. הוא נזהר מלנקוט עמדה פוליטית בימים אלה, לגבי המלחמה המתמשכת וסוגיות כמו עסקת חטופים. "אני מרגיש שאני לא יודע את העובדות, על מה באמת מדברים, איזו עסקה באמת יש על השולחן, מה חמאס באמת רוצה ומוכן, מה ביבי באמת רוצה. רב נסתר על הגלוי. כולם מדברים בקולי קולות עם מעט מאוד אינפורמציה", הוא מסביר.
מה אתה מאחל לחברה הישראלית לקראת השנה החדשה?
"אני מאחל שנצליח לזכור שאנחנו באמת איברים של גוף אחד. כלומר, הימין והשמאל הם יד ימין ויד שמאל של אותו גוף".
