במסגרת מפגש תיעוד שנערך בביתה וכחלק מפרויקט "לאסוף את השברים", העבירה מרים תמרי למשמרת ביד ושם פריט תיעוד אישי שמאחוריו סיפור מרגש: ספר הקדשות ובו חרוזים, סודות, עצות ומשאלות של ילדות צעירות מגטו לודז', מתקופת מלחמת העולם השנייה. ספר ההקדשות הועבר ליד ושם במסגרת אוסף משפחתי המספר את סיפורה של משפחת רושצקי מהעיר לודז' בפולין, וכולל בין השאר מסמכים ותצלומים מהגטו.
טקס הנחת הזרים ביד ושם ב-2023
(צילום: לע''מ)
הספר כולל מסרים שהועברו בין מספר ילדות צעירות מגטו לודז' לילדה בשם צילה סלודקביץ', שנרצחה בשואה יחד עם הוריה. הוא היה ברשותו של יהודה ליאון רושצקי, דודה של מרים תמרי, מאז ששרד את המחנות וחזר ללודז'.
6 צפייה בגלריה
הקדשה בספר ההקדשות ששרד את גטו לודז' ונמצא לאחר המלחמה על ידי הניצול יהודה ליאון רושצקי
(צילום: באדיבות ארכיון יד ושם)
6 צפייה בגלריה
תרגום לעברית של ההקדשה עם הציור. "יזרמו חייך המתוקים והצעירים"
(צילום: באדיבות ארכיון יד ושם)
"יהודה ליאון היה בן בכור לחמשת אחיו ואחותו, כשאבא שלי, דוד, היה אחד מהאחים. לאחר שאביהם נפטר, ככל הנראה כתוצאה מהשפעת הספרדית, הפך יהודה ליאון לראש המשפחה", סיפרה תמרי, שהעבירה את הפריט ליד ושם בפברואר 2023. "לפני פרוץ המלחמה, בעת שהחלו להופיע גילויי אנטישמיות ראשוניים, הטמינה המשפחה חביות באדמה שבהן אוחסנו פריטים יקרי ערך רבים. לאחר המלחמה, אבי שברח לרוסיה וחזר במדי הצבא האדום ללודז', מצא את החביות עם כל מה שהוכנס אליהן, לרבות ספר ההקדשות. כשפגש את אחיו יהודה ליאון, ששרד את המחנות וחזר ללודז' במצב פיזי מאוד לא טוב, מצאו השניים את ספר ההקדשות, שאותו שמר יהודה ליאון בקרבו".
לאחר פטירתם של אביה ודודה, נשארה תמרי עם מסמכים ותמונות, לרבות ספר ההקדשות, שלא ידעה את משמעותו נכון לאותה נקודת זמן. "לאחר שאימי מלה נפטרה ב-2007, חקרתי לעומק את מה שהיה כתוב בספר, תוך שנעזרתי בחברה שידעה פולנית ופירשה חלק מהכתוב בו, שכן הוא השתמר בצורה טובה מאוד", ציינה. "עצוב היה לגלות כי עם השנים, התכנים בספר ההקדשות היו שיקוף של הייאוש הגובר בקרב אותן ילדות. מתכנים שמחים ומסרים יפים, היו תכנים ומסרים שקשורים להישרדות".
6 צפייה בגלריה
רות רושצקי עם דודה, דוד רושצקי (אביה של מרים תמרי), לפני המלחמה
(צילום: באדיבות ארכיון יד ושם)
בספר ההקדשות, בין שלל התכנים, נמצאה הקדשה מפרי עטה של רותקה (רות), בתו של יהודה ליאון. "זכרי, צילושה הקטנה", כתבה רותקה לצילה בתאריך 26.12.1941, "אני מאחלת לך שהמלחמה תסתיים, שהטלאי (הצהוב) יישור מהבגדים שלנו, ושאיש לא יצעק עלייך יותר, 'עצרי, יהודייה'". על פי ההערכות, ייתכן כי רותקה וצילה היו בנות אותו גיל (ילידות 1931).
"ממה שידוע לי, בהתבסס על עדויות, רותקה הקטנה נרצחה עם אימהּ ב'צעדת המוות' בשואה", סיפרה תמרי. "חשוב מאוד להדגיש כי לפענוח השמות והקשר בין שתי הילדות, לרבות הקשר ביניהן והמסגרות החינוכיות שבהן למדו, יש חשיבות עליונה. כל פרט שייחשף על אודותיהן יחבר חלק נוסף בפאזל שמגולל את סיפורן המרגש".
6 צפייה בגלריה
דוד רושצקי במדי חייל, עם אחיו יהודה ליאון רושצקי ששרד את המחנות, 1946
(צילום: באדיבות ארכיון יד ושם)
תמרי הכירה את בת הדוד שלה, רותקה, רק באמצעות ספר ההקדשות ששרד את גטו לודז'. "בחיפוש נוסף שנערך במאגר השמות של יד ושם, בדפי עד שמולאו בשנת 1955 על ידי יהודה ליאון, התגלה כי גיסו וגיסתו (ברל ודבורה סלודקביץ') ובתם צילה, שהייתה בעלת ספר ההקדשות (בהסתמך על השם שהופיע בחלק הפנימי של הכריכה), נרצחו כולם", אמרה אורית נוימן, ראש מדור איסוף וקטלוג באגף הארכיונים של יד ושם. לדבריה, נראה כי ספר ההקדשות הוענק לצילה מהוריה בשנת 1938 לרגל יום הולדתה השביעי, וכל ההקדשות פרט להקדשה הראשונה נכתבו בו בין השנים 1943-1941 בגטו לודז'.
תחקיר עומק על שאר השמות המופיעים בספר ההקדשות יוכל אולי לחלץ בעתיד מידע על דמויות נוספות שמופיעות בו ואינן מתועדות במאגר השמות של יד ושם. "פריט אישי כמו ספר ההקדשות של צילה מייצג את סיפורם של הילדים הקטנים והניסיון לשמור על חוויות הילדות, גם במציאות הקשה של הגטו", הסבירה נוימן. "פריטים אישיים שנוצרו בתקופת השואה ומתעדים את החיים היומיומיים בתקופה ההיא הם בעלי ערך אישי ומלאים ברגש, כך שתהליך המסירה לא פשוט לרבים מן המוסרים, אף שהם רואים בו אפשרות לסגירת מעגל. עם זאת, יש לכך חשיבות רבה, שכן כך מתאפשר לשמור על התיעוד רב הערך הזה".
- "לאסוף את השברים" הוא מיזם של יד ושם לאיסוף פריטים מתקופת השואה ובסמוך אליה. הפריטים עוברים הליך שימור מקצועי ונכנסים לאוספי יד ושם במטרה להעביר את סיפור האנשים שמאחורי הפריטים לדורות הבאים. למסירת פריטים: 02-6443888 / collect@yadvashem.org.il
