מעטים הם הכנסים שמודדים הצלחה לפי מיעוט המשתתפים בהם, אך ועידת ראשי הערים למאבק באנטישמיות רק שואפת ליום שבו לא יהיה לה תכלית. המציאות, לעומת זאת, מעולם לא נראתה רחוקה מכך. אם בשנה שעברה, מיד לאחר טבח 7 באוקטובר בישראל, הגיעו לפסגה של התנועה למאבק באנטישמיות (CAM) כ-50 ראשי ערים מרחבי ארצות הברית, השנה נרשם מספר שיא של כ-230 נציגי ערים מצפון אמריקה, כולל קנדה – והפכו אותה לפסגת ראשי הערים הגדולה ביותר שנערכה נגד אנטישמיות.
הצורך להיאבק בתופעה המשתוללת באמריקה הפך כה דחוף, עד שבוורלי הילס – עיר עם אוכלוסייה יהודית גדולה שאפילו מתגאה ברחוב על שם הרצל – התנדבה לארח את הפסגה ולהשתתף במימון העלויות הגבוהות, שהגיעו לכ-750 אלף דולר.
הקולות מפסגת ראשי הערים נגד אנטישמיות
(צילום: דניאל אדלסון)
בניגוד ללוס אנג'לס השכנה, על שלל קמפוסיה ומחאותיה – שבמקום לשלוח נציגים השנה התספקה בנאום מוקלט של ראשת העיר קארן בס שבו עודדה את המשתתפים ואמרה להם שהמטרה לשמה התכנסו חשובה מאין כמותה – בוורלי הילס התגייסה במלואה למטרה. עד כדי כך שנציג המועצה היהודי נסחף בנאום חוצב הלבבות שלו בגאלת הפתיחה הנוצצת, וכנראה לא שם לב לכך שהוא השווה בין בעלי מלונות קטארים בעירו והמוחים הפרו-פלסטינים ל"כנופיות" ו"בריונים" (thugs) – מונחים טעונים מבחינה גזעית בארצות הברית. כמה נציגים עזבו את האולם במחאה, אולי סימן לחיכוכים הבלתי-נמנעים כשמכניסים לחדר אחד אנשים מגוונים כל כך, מכל קצוות הקשת הפוליטית.
לכינוס הגיעו נציגים של כמעט כל מדינה ביבשת – מערי ענק כמו מיאמי, סן דייגו וניו אורלינס, לעיירות של כמה מאות תושבים כמו לאס וגאס (המקורית) שבניו מקסיקו. המחלוקות מתגלעות בין המנהיגים כמעט בכל תחום, אבל על דבר אחד אין עוררין – הצורך להיאבק באנטישמיות. אפילו בערים שלא סובלות מהתופעה, אפילו בערים שאין בהן אוכלוסייה יהודית. למעשה, חלקם "חוו" לראשונה תופעות אנטישמיות רק באמצעות עמדות משקפי המציאות המדומה (VR) המיוחדים שניצבו מחוץ לאולם המרכזי והציגו עדויות מטבח 7 באוקטובר והמציאות שאחריו.
"בעיר שלי אין יהודים אבל זה לא משנה כי שנאה היא שנאה היא שנאה", אומרת סוניה בראון, ראשת עיריית גלן הייטס, טקסס. "לשנאה אין צבע, לשנאה אין דת, אבל היא לחלוטין התנהגות נרכשת והיא שגויה – בין אם היא מופנית לשחורים, ללטינים, לקהילת הלהטב"ק או ליהודים. יש אצלנו בגלן הייטס שנאה בכמה רבדים שונים שדורשת טיפול ובכלל, השנאה בארצות הברית היום כל כך חודרנית, ואני חושבת – אני יודעת – שאנחנו, כראשי ערים, יכולים לעשות משהו בנידון. אם נוכל לעקור מהשורש את השנאה בעולם, אז העולם יהיה מקום טוב בהרבה".
לצידה, בזמן הנאום המרשים הזה למצלמה, מהנהנת במרץ קימברלי תומאס, ראשת עיריית ריצ'מונד הייטס, אוהיו: "אנחנו כאן כדי ללמוד כמה שיותר, כדי לראות איך נוכל לשתף פעולה ולעזור זה לזה. הגעתי לפסגה כדי לתמוך באחיי ואחיותיי היהודים, כי אותו הדבר שהם חווים, גם הקהילה האפרו-אמריקנית חווה. זה קורה להם, וזה קרה גם לנו, וזה לא הולך להיעלם. יש לנו כנראה בערך 2% יהודים אבל אני לא לגמרי בטוחה. בזכות הכנס הזה, אני מתכוונת לערוך מחקר מעמיק בעניין כשאחזור הביתה".
בארוחת הערב החגיגית באולפני פרמאונט, בלב סט מזויף של רחוב ניו-יורקי, ראש העיר של ריצ'מונד, וירג'יניה, לבר סטוני, שיתף בכנות על האווירה האנטישמית שאיתה גדל מבית: "אני זוכר איך דפקו לנו על הדלת ואמרתי למשפחה שלי, 'היי, איש לבן דופק על הדלת'. סבתא שלי אמרה לי: 'לא לבן, זה יהודי'. זה גרם לי להבין כמה צריך להיאבק. ראינו את השנאה, גדלנו איתה, ויש לנו עוד עבודה לעשות. אנחנו חוגגים הלילה את הקשר שלנו אבל מחר חוזרים לעבוד".
"90% מראשי הערים בכנס אינם יהודים"
למעשה, לדברי מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות (CAM), סשה רויטמן-דרטווה, קהל היעד הגדול ביותר של הכינוס השנה הוא ראשי ערים שחורים ש"מבינים שאם הם לא מתמודדים מול אנטישמיות היום – זה יחזור אליהם מחר. גם הם סובלים מגזענות ולכן צריכים לקבל את הכלים, הקשרים והחלפת הידע שאנחנו מייצרים כאן". לדבריו, "כבר רואים תוצאות בשטח, ושלוש שעות בלבד אחרי פתיחת הכנס, ראש עיר אחת התקשרה לעירייה שלה וביקשה מיפוי של כל המשפחות היהודיות כדי לעשות להם שיחות טלפון, לשמוע איך הן מרגישות בימים אלה ולהציע תמיכה".
סמנכ"ל CAM, יגאל ניסל, מוסיף שכ-90% מראשי הערים המשתתפים בכנס אינם יהודים: "יש לנו אפרו-אמריקנים, היספנים, ראשי ערים מכמעט כל מדינה בארצות הברית שבאו לכאן עם עמדה ברורה: תמיכה בקהילה היהודית, ולא פחות חשוב – במדינת ישראל. האנטישמיות בארצות הברית נמצאת ברמה הגבוהה ביותר מאז השואה, וזה לא משנה אם אתה גר באלסקה או בניו יורק – אתה מרגיש את זה כראש עיר, ולא רוצה שזה יהיה חלק מהמציאות במוניציפליה שלך. אנחנו רואים עלייה מדהימה במספר ראשי ערים הלא-יהודים שמגיעים לכאן ומביעים תמיכה בקהילה היהודית, וזה מעורר השראה".
קל להבין מדוע ראשי הערים רוצים להגיע לכאן, לכנס "הכול כלול" ממומן במלון בוורלי וילשייר האייקוני שכיכב בסרט "אישה יפה", להסתחבק וללמוד יחד, אבל מה האינטרס של תנועה למאבק באנטישמיות לבזבז משאבים על ערים נטולות יהודים? ניסל מגן על הבחירה בנחרצות: "כמובן המטרה היא לחזק את החוסן של הקהילה היהודית אבל דווקא בערים עם ריכוז יהודים נמוך אנחנו מזהים רמות גבוהות של אנטישמיות, שנובעת מתוך חוסר ידע וחינוך קלוקל. שם בדיוק אנחנו צריכים להתמקד וזה מוכיח את עצמו, כמו בהתערבויות שלנו מול אוניברסיטאות ללא סטודנטים יהודים, שבהן הצלחנו לשנות שיח אנטישמי".
9 צפייה בגלריה
סשה רויטמן-דרטווה, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות (CAM). "רואים תוצאות בשטח"
(צילום: דניאל אדלסון)
לדבריו, הגישה הזאת נושאת פרי: "יש ארגונים רבים שנלחמים באנטישמיות ואנחנו לא מתחרים בהם, אבל מצאנו נישה ייחודית, והמטרה היא גם לשתול את הזרעים כדי שנוכל לקצור את הפירות בעתיד. ראשי ערים נמצאים בתחילת דרכם ויכולים להיכנס לתפקידים משמעותיים מאוד. כבר היה לנו ראש עיר בכנס שהפך למושל, ובקונגרס האמריקני תמצאו רבים שהתחילו בתפקידי ראשי ערים. כשהם יגיעו לשם, החיבור שלנו איתם כבר יהיה עמוק".
כניסה לעידן חדש?
השנה גייסו ב-CAM את ליסה כץ לעמוד בראש הכנס. כץ השתתפה בו בשנה שעברה כשכיהנה כראשת עיריית ניו קאסל שבמדינת ניו יורק – עיירה עם כ-20 אלף תושבים – בהם כמה שמות בולטים שהביעו תמיכה בלתי מסויגת בישראל כמו בני הזוג ביל והילרי קלינטון. ובכל זאת גם בניו קאסל הורגשו השפעות 7 באוקטובר. כץ הגיעה אז לכנס כשהיא מחפשת פתרונות מעשיים להתמודדות עם אנטישמיות במחוז שלה, במיוחד אחרי שהחליטה להניף את דגל ישראל בבניין העירייה – צעד שעורר תלונות מתושבים וביקורים סוערים של פעילי ארגון "קול יהודי לשלום" שהתפרצו לישיבות המועצה בדרישה להסירו.
"הכנס בשנה שעברה הוכיח לי שאפשר לחולל שינוי, ולאור הרקע שלי כראשת עיר, אני מרגישה שיש לי יכולת לתקשר היטב עם ראשי הערים הנוכחיים ולוודא שאנחנו מספקים להם פתרונות מעשיים שהם יכולים ליישם בשכונות שלהם, כדי להילחם באנטישמיות באופן יומיומי ובמקום שבו היא מתרחשת", היא אומרת.
הדיאלוג בין ראשי הערים עצמם הוא אכן כלי מרכזי בכנס, כמו בפאנל שבו ראשי ערים גדולות חלקו עם ראשי ערים קטנות עצות כיצד לפעול נגד באנטישמיות בתחומן. "אם אני נענה לבקשת התושבים היהודים שלי להציג ברכה לחג חנוכה בבניין העירייה, מה יקרה מחר כשחברי כת השטן יבקשו להציג ברכה משלהם?" תהה אחד מראשי הערים הקטנות, "אני הרי מחויב לכל התושבים, וזה עלול לפתוח צוהר בעייתי. מה אתה עשית?".
חלקם מתמודדים עם דילמות מעשיות יותר, כמו שמואל (שלמה) נחמיאס (46) – ראש העירייה הצעיר ביותר בהיסטוריה של העיירה לורנס במדינת ניו יורק. העיירה שלו מורכבת מ-80% יהודים אורתודוקסים-מודרניים, נחשבת לאחת העשירות במדינה ובהתאם גם מושכת לא מעט תשומת לב עוינת – כפי שחווה בעצמו.
"בראש השנה האחרון, בדרך חזרה מבית הכנסת, עצר אותי אדם שהגיע מחוץ לעיר ואיים להרוג אותי", מספר נחמיאס. "הוא אמר שהוא יודע מי אני ומי המשפחה שלי ואיים לפגוע בכולנו. הזמנו משטרה ותוך כמה רגעים הוא נעצר ונשלח לכלא ל-60 ימים, אבל זאת הייתה חוויה קשה מאוד. אנטישמיות מגיעה הן מבפנים והן מבחוץ, ואנחנו חייבים לעקור אותה לחלוטין".
9 צפייה בגלריה
האותיות הקטנות מבשרות על מצלמות אבטחה. מיצב לחנוכה ברודיאו דרייב
(צילום: דניאל אדלסון)
נחמיאס, שגדל על סיפורי אביו, אחד משומרי הראש של בן-גוריון, רואה את עצמו כממשיך השושלת: "הקהילה היהודית צריכה יותר ביטחון, וזה תפקידי. עצם הגעתי לכאן נותנת לי הזדמנות לשמוע ולראות מה עוברים ראשי ערים אחרים. הגיע הזמן שנראה לעולם שאנחנו מאוחדים במאבק הזה – לא רק כיהודים, אלא בשיתוף פעולה עם כל העדות והקבוצות, בין אם שחורים, היספנים, אסייתים או אחרים, כדי לשים סוף לשנאה הזאת. אבותינו, סבינו וסבותינו סבלו מאנטישמיות, אבל כל אומה שניסתה למגר את היהודים נכשלה. אנחנו לא ניעלם אל תוך החושך".
נחמיאס, כמו רבים מעמיתו, מביע תחושה שחוזרת ומהדהדת היטב בחדרי הכנס – האמונה שהשנה הקרובה, עם כניסתו של דונלד טראמפ חזרה לבית הלבן, תהפוך את היוצרות. "אנחנו נכנסים לעידן חדש. זאת מנהיגות אחרת ובסוף המאבק באנטישמיות צריך לבוא מהטופ", הוא אומר. "ביידן היה מנהיג חלש. ליבו היה במקום הנכון, אבל זה לא עוזר כשנלחמים בשנאה. עכשיו הכול עומד להשתנות".
מדד האנטישמיות שידרג ערים
מטרת העל של הכנס השנה הייתה לפתח תוכנית פעולה מעשית למלחמה באנטישמיות, ובסיומו הושק לראשונה מדד פעולה עירוני שמטרתו לדרג ולהעריך את יעילותן של ערים בטיפול באירועי שנאה ובשיפור תחושת הביטחון של הקהילות היהודיות. המדד, שמבוסס על איסוף נתונים והשוואה בין ערים, ידרג כל עיר בצפון אמריקה לפי רמת האנטישמיות שבה והפעולות שהיא נוקטת כדי להילחם בתופעה. כך תוכל כל עיר להעריך את עצמה וללמוד כיצד להשתפר. על פי חזון התנועה למאבק באנטישמיות, המדד לא יהיה רק כלי שימושי לראשי הערים עצמם, אלא גם ליהודים שמבקשים לבחור מקום מגורים או אפילו יעד לחופשה.
9 צפייה בגלריה
ישראל בכר, הקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס. "ראשי הערים הם החזית היומיומית"
(צילום: דניאל אדלסון)
בוורלי הילס, שהייתה הראשונה בארצות הברית להקדיש אנדרטת זיכרון לקורבנות טבח 7 באוקטובר, הוצגה כמודל לחיקוי במאבק באנטישמיות, ובאמת העיר עשתה מאמצים להפגין נראות יהודית במרחב הציבורי. מי שמסייר ברחובות העיר בזמן החגים ומתעלם לרגע מאכלוס יתר על המידה של תיקי הרמס ושאנל יכול בקלות להרגיש שהוא משוטט בעיירה בורגנית במרכז ישראל. כל עמודי התאורה בעיר קושטו בדגלי חנוכה וקישוטים בולטים של חנוכיות וסביבונים כחול-לבן פזורים בגאווה בכל פינה.
רק אם מסתכלים על האותיות הקטנות, למשל ליד המיצב ברודיאו דרייב, רחוב הקניות היקר ביותר בארצות הברית אחרי השדרה החמישית בניו יורק, מגלים שאין חסינות מוחלטת. שלט האזהרה מורה כי המיצב נמצא תחת השגחת מצלמות אבטחה. תקריות, מתברר, אינן פוסחות על אף עיר, גם לא על לב המעוז היהודי של מחוז לוס אנג'לס.
ביום הראשון של הפסגה, ראשי הערים הובלו אל המדשאה שמול השלט האייקוני של בוורלי הילס לצורך תמונה משותפת, ולאחר מכן, בעזרת רחפנים, נוצר פריים נוסף בלב מיצב הדגלים המרשים שהציבה העירייה בשיתוף הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס. 1,400 דגלים, רובם דגלי ישראל, כשכל דגל מייצג קורבן במתקפת 7 באוקטובר. למעלה מ-30 מדינות מיוצגות בדגלים, המסמלים את ההיקף העולמי של הטרגדיה.
ראשי הערים פוגשים במקום את הקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס, ישראל בכר, שמבהיר להם שמבחינת המדינה – הם נכס אסטרטגי חשוב אף יותר מבכירי הממשל ברמה הפדרלית: "אומנם אין להם השפעה ישירה על מדיניות מאקרו, אבל יש להם השפעה עצומה על חיי היומיום של התושבים, ובפרט על ביטחונה של הקהילה היהודית. הם למשל לא יכולים להשפיע ישירות על מה שקורה בתוך הקמפוסים, אבל הם יכולים להחליט אילו הפגנות יאושרו וכיצד המשטרה המקומית תנהל את האירועים. ראשי ערים הם החזית היומיומית של ההגנה על הקהילה היהודית ולכן העבודה איתם קריטית".
לדבריו, הטקטיקה ההסברתית של ישראל צריכה לעבוד "מלמטה למעלה", ולא להפך. "זה מה שלמדנו מהטקטיקה הפלסטינית. הם מבינים שאנחנו חזקים בקונגרס וברמות הגבוהות, ולכן הם משקיעים את הכוח הפוליטי הלא-גדול שלהם בניסיון לחדור לעיריות", הוא מסביר. "אנחנו פועלים כאן לחסום זאת אסטרטגית – לא לאפשר להם דריסת רגל במרחב המקומי. זאת מלחמה חשובה מאוד, ואנחנו נחושים לנצח גם בה".
גם המדליסט האולימפי הגיע
המדליסט האולימפי פיטר פלצ'יק השתתף גם הוא בכנס. הוא הפציר בראשי הערים להשתמש בספורט כדי לאחד ולשלב את הקהילות שלהם, ושיתף כיצד מתחרים סירבו להתייצב מולו על מזרן הג'ודו בשל היותו ישראלי.
עוד נציגים של ישראל בכנס היו הזוג דניאל יבלונקה ודניאל קופילוב. קשה היה להתעלם מהדמעות של ראש העיר שישב מולם בזמן שהם דיברו מעל הפודיום. קופילוב (21), שנפצע ברצועת עזה ואיבד את רגלו הימנית, ויבלונקה (23) משפיענית רשת אמריקנית במקור, התאהבו במחלקת השיקום בשיבא. הם ביקשו מראשי הערים להשתמש בסיפור שלהם ככלי להעברת מסר לקהילותיהם שאנטישמיות לעולם לא נגמרת ביהודים.
הנציג המוניציפלי הישראלי היחיד בכנס, ראש המועצה האזורית מטה בנימין וראש מועצת יש"ע, ישראל גנץ, הזמין את ראשי הערים לביקור אצלו ביהודה ושומרון, ונענה לדבריו בהבטחה לנהירה המונית – כולל מדמוקרטים. "מי שמבדיל בין ישראל ליהודה ושומרון הוא אנטי ציוני", טען גנץ. "מצאנו כאן חבורה של אנשים שמפשילים שרוולים ורוצים באמת להילחם באנטישמיות. מי שחושב שהתופעה נובעת משנאת מדינת ישראל טועה. המלחמה בארץ היא מלחמה רחבה הרבה יותר ומי שרודף את העם היהודי רודף אותו בכל מקום. זה פשוט תענוג לבוא לכאן ולראות חברים נאמנים שרוצים להילחם בתופעה. אתם לא לבד – יש לכם בני ברית בכל רחבי העולם".
נציג מוסלמי לא פנאטי
היום האחרון של הכנס מתקיים במרכז שמעון ויזנטל שבעיר. אחרי הקרנה של הסרט "הילדים של ה-7 באוקטובר" ומפגש עם העומדים מאחוריו – הבמאי הישראלי אסף בקר ומשפיענית הרשת היהודייה מונטנה טאקר – ראשי הערים המשיכו לסיור במוזיאון.
9 צפייה בגלריה
צ'ודרי ח'וקאר, ראש עיריית גלנדייל הייטס. "היה תושב יהודי שאחרי 7 באוקטובר רצה לעזוב. זה כאב לי מאוד"
(צילום: דניאל אדלסון)
עבור צ'ודרי ח'וקאר, שמתגאה בתואר ראש העיר המהגר הפקיסטני-אמריקני הראשון בארה"ב, מדובר בביקור ראשון במוזיאון לזיכרון השואה. "כשנרשמתי לכנס, חששתי שאנשים לא יאהבו לראות את השם שלי ברשימה", אומר ראש העיר של גלנדייל הייטס, פרבר של שיקגו עם למעלה מ-30 אלף תושבים, "אבל אני לא מוסלמי פנאטי. יש מוסלמים קיצוניים בכל מקום, ולצערי זה יותר עניין דתי. יש אצלנו אוכלוסייה מוסלמית גדולה, והיה לי תושב יהודי שאחרי 7 באוקטובר רצה לעזוב בגלל החששות. זה כאב לי מאוד. אני מתכוון לעבור במרכזים המוסלמיים שלנו ולדבר על כך שמאבק באנטישמיות זה מאבק נגד שנאה". לדבריו, הוא יוצא מהכנס עם מטרה חדשה – להקים בגלנדייל הייטס את המרכז הקהילתי הבין-דתי הראשון לכל תושבי העיירה.
זאת כנראה בדיוק התוצאה שהמארגנים ייחלו לה. "סבא שלי נפטר השנה בידיעה שישראל הותקפה בכל החזיתות. הוא שרד את השואה בשביל הרגעים האלה", אמר המנכ"ל רויטמן-דרטווה לראשי הערים, והסמנכ"ל ניסל הוסיף כי "כנס אחד כזה מועיל פי אלף מונים מאשר לשלוח עוד ספרון לעירייה. זה שווה כל פרוטה".
על כך בוודאי יסכים הפילנתרופ היהודי מקנזס, אדם ברן, מי שהקים את CAM בשנת 2019 ומשמש המממן העיקרי שלה עד היום. "תמיד שואלים אותי על המצב ומשווים לזמנים עברו. אבל זו לא שואה. אנחנו חיים במדינה חופשית", אמר ברן לראשי הערים. "מה אנחנו יכולים לעשות? כשדברים קורים ליהודים זה סמל לגבי מצב הקהילה כולה. אז תלמדו על המזרח התיכון, וככל שתלמדו יותר, כך תוכלו לפעול. עכשיו הזמן לחזור לקהילות שלכם ולנקוט פעולה".
למחרת הכנס, 230 ראשי הערים חזרו כל אחד ואחת לעריהם ועיירותיהם. גם מיצב דגלי ישראל ששוחזר במיוחד לכבוד האירוע פורק. המדשאה מול בניין עיריית בוורלי הילס שבה לשגרתה הירוקה.
