סידור התפילה הוא ספר הזיכרונות של עם ישראל. הוא מבטא את היצירה היהודית לדורותיה ומבין דפיו משתקפת ההיסטוריה של עם ישראל – ימים של גזרות ורדיפות, של עינויים וסבל, לצד ימים של פורקן וישועה, של שמחה וקוממיות. הסידור אינו ספר חתום שיצא ערוך מתחת ידיו של מחבר-עורך בעל שם, אלא מעין אוצר שבכל דור נוספו לו עוד ועוד שכיות חמדה, הנשזרות למחרוזת של תפילה הנאמרת מפי יהודים כבר אלפי שנים.
נוראותיה של מלחמת "חרבות ברזל" הולידו גל של יצירה ליטורגית שלא היה כמוהו מאז החלו יהודים להתפלל. במשך השנה הראשונה של המלחמה נכתבו לפחות מאה וחמישים תפילות שונות. מחברי התפילות, יהודים המקיימים אורח חיים דתי וגם כאלה שלא, גברים ונשים, אשכנזים וספרדים, צעירים ומבוגרים, מהדרום ומהצפון, לוחמים ומשוחררים מגיוס צבאי – אלה וגם אלה העלו על הכתב, לעיתים בבית ולעיתים בשדה הקרב, את רגשותיהם, מחשבותיהם ותחינותיהם בצורת תפילות.
("קינת בארי" של יגל הרוש, בביצוע עם תזמורת ירושלים מזרח ומערב)
כמי שעוסק בחקר "תפילות בנות הזמן", עם דגש על מדינת ישראל בסידור התפילה, שקדתי במשך השנה החולפת באיסוף התפילות הנכתבות וחקר תוכנן. אני מאמין שכל תפילה היא מסמך היסטורי, והתפילות שנכתבו ישמשו בעתיד, בין השאר, מסמכים ללימוד המלחמה האיומה, במקביל או לצד פרטי מידע מוכרים יותר כמו כתבות בטלוויזיה וברדיו, עיתונים, הקלטות, מסמכים צבאיים ואזרחיים ומקורות רבים נוספים.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- שנה לטבח: איך נחגוג את שמחת תורה השנה? הצעה להתאמות | הרב יוסף צבי רימון
- יונדב קפלון: "אני אומר לאל – אתה הראש, אתה אשם" | ריאיון
- שמחת תורה תשפ"ה: זמני החג – ומדריך הלכות ומנהגים
ייחודה של כל אחת מהתפילות יהיה תמיד בביטוי האישי של רגשות המחבר. הקורא בתפילות דומה לקורא בשירים או ביצירות ספרותיות, מכל סוג שהוא, שנכתבו בשנה האחרונה ומהן אפשר ללמוד על מה שקרה לנו במשך השנה שהסתיימה. ריבוי המקורות יוצר פסיפס צבעוני גדוש צבעים הנותן תמונה רחבה ככל האפשר.
תקוותי והערכתי כי מבין העשרות תפילה אחת, שתיים או שלוש יישארו איתנו גם לדורות הבאים, והם יהיו חלק מהדי-אן-איי של ההיסטוריה היהודית. שילובה, ולו של תפילה אחת מבין הרבות, בתוך מאגר הזיכרונות הלאומי – סידור התפילה – יזכיר לנו ולדורות הבאים את שקרה במדינת ישראל 75 שנים לאחר הקמתה.
סדר התפילות כאן נבנה על יסוד דמיון מסוים לסידור התפילה. אין זה סדר מחייב אלא הצעה של תפילות ומקראות מתוך הרבות שנכתבו בשנה החולפת. סדר הקטעים הוא הצעה בלבד, ואפשר לקרוא את התפילות והמקראות בכל סדר אחר.
תפילה אחת, משותפת, נושאים כל אזרחי מדינת ישראל: "תכלה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה".
פתיחה – קינות
עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע:
קינת בארי / יגל הרוש
אֵיכָה בְּאֵרִי / הָפְכָה לְקִבְרִי
וְיוֹם מְאוֹרִי / הָפַךְ שְׁחוֹרִי
וְהֻשְׁחַת כָּל פְּרִי / וְנֶהְפַּךְ שִׁירִי
עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי
אֵיכָה תּוֹרָה / עֲרוּכָה וּסְדוּרָה
וְכָל פְּאֵרָהּ / לֹא עָמַד לְעֶזְרָה
וּבְיוֹם הֲדָרָהּ / הֻשְׁחַת תָּאֳרִי
עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי
אֵיכָה יִשְׂרָאֵל / בְּיוֹם קְרוֹא אֵל
וְחַיִּים שׁוֹאֵל / וּמְהוּמָה קִבֵּל
זָקֵן וְעוֹלֵל / בְּדַם מִתְגּוֹלֵל
וְחַגּוֹ חִלֵּל / אוֹיֵב אַכְזָרִי
עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי
אֵיכָה אִמָּהוֹת / וִילָדוֹת וּנְעָרוֹת
בִּשְׁבִי מוּלָכוֹת / כְּבִימֵי פְרָעוֹת
וְנִפְרְצוּ גִּדְרוֹת / צֹאן יְשָׁרוֹת
וּפָסְקוּ מְחוֹלוֹת / וּנְגִינוֹת מְשׁוֹרְרִי
עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי
וְאֵיכָה אֶתְמַהּ / בּוֹרֵא רוּמָה
עַד אָן אֻמָּה / תִּהְיֶה מְהוּמָה
עַד אָן קוֹמָה / תֻּשְׁפַּל אֲדָמָה
וְעַתָּה קוּמָה / לְהָאִיר נֵרִי
וּבְעֵין רַחֲמֶיךָ / תְּרַפֵּא שִׁבְרִי
וְעֵינִי הַנּוֹבַעַת / תַּשְׁקֶה בְּאֵרִי
("קינת בארי", בלחן של הקינה "גרושים מבית תענוגיהם", המופיעה במחזור הקינות לט' באב של יהודי מרוקו)
מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר נוֹזְלַי,
וְאֶבְכֶּה כָּל יְמוֹתַי וְלֵילַי,
עַל חֲלָלַי טַפַּי וְעוֹלָלַי
וִישִׁישֵׁי קְהָלַי,
וְאַתֶּם עֲנוּ אֲבוֹי וְאוֹי וְאַלְלַי,
וּבְכֵן בָּכֹה בֶכֶה רַב וְהֶרֶב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בְּנֵי בְּרִיתָם כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.
וְדָמוֹעַ תִּדְמַע עֵינִי וְאֵלְכָה לִי שְׂדֵה בּוֹכִים,
שָׂמוּ עֵדֶן לְמִדְבָּר, גֵּיא צַלְמָוֶת שָׂדוֹת פּוֹרְחִים,
בְּרִגְבֵי אַדְמָתֵנוּ מֻטָּלִים וּמֻשְׁלָכִים
עֲלָמוֹת, בַּחוּרִים, בֵּין הַנִּירִים טְבוּחִים
כְּעֶגְלָה עֲרוּפָה דְּמֵיהֶם נִשְׁפָּכִים.
וַאֲבַכֶּה, עִמִּי מָרֵי לֵבָב הַנְּבוֹכִים,
אֵיכָה נְשֵׁי וְאַנְשֵׁי הַחֲטוּפִים, וְיַלְדֵי עַמִּי הָרַכִּים?
מִדָּם וְאֵשׁ, תִּמְּרוֹת עָשָׁן שָׂמוּ פְּנֵיהֶם בּוֹרְחִים
וְנָפְלוּ בַּשִּׁבְיָה בִּידֵי שְׁפָלִים וּמְרַצְּחִים, בָּאֶרֶב,
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בְּנֵי בְּרִיתָם כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.
מבוא – "הפר עצתם וקלקל מחשבתם"
תפילת אם אפשר / מיכאל זץ
אֱלֹהִים,
זֶה אֲנִי הַקָּטָן
מְבַקֵּשׁ
אִם אֶפְשָׁר,
לָקוּם בַּבֹּקֶר
וְלִקְרֹא
שֶׁהֻתַּר לְפִרְסוּם
שֶׁהַסִּיּוּט נִגְמַר.
הֵם כּוּלָם בְּבֵיתָם.
בְּטוּחִים.
אֵין נִפְגָּעִים לְכוֹחוֹתֵינוּ.
אֶפְשָׁר לַחֲזֹר
לִנְשׁוֹם כָּרָגִיל.
16 צפייה בגלריה
הרס בכפר עזה לאחר הטבח שאירע בשמחת תורה תשפ"ד
(צילום: Evelyn Hockstein / File Photo / רויטרס)
התפילה הראשונה נוסחה במוצאי השבת שבה התחוללה מתקפת הטרור של חמאס ופורסמה ביום שלאחר מכן (8.10.2023). התפילה מבוססת על תפילה קודמת שכתב הרב עובדיה יוסף זצ"ל עם תוספות אקטואליות (מסומנות בצהוב) ששילב בנו, שהיה הרב הראשי כשפרצה המלחמה, הרב יצחק יוסף. תפילה זו אומצה על ידי כנסת ישראל, והטקסט קבוע בכניסה לבניין הכנסת:
יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתתמלא ברחמים עלינו ועל כל עמך ישראל ותצילנו ותושיענו מיד כל אויבינו ושונאינו, ומכף כל מבקשי רעתנו, הפר עצתם וקלקל מחשבתם, ולא תעשינה ידיהם תושייה, וכמו שנאמר עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל. ונאמר, ה' הפר עצת גויים וקלקל מחשבתם, ויהי רצון שחרבם תבוא בליבם וקשתותם תִשברנה.
אנא ה' יהמו נא רחמיך עלינו ועל כל עמך ישראל, עמוד נא מכיסא הדין ושב על כיסא רחמים, ותִכנס לנו לפני ולפנים משורת הדין, ותבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות, ותגזור עלינו גזרות טובות, ישועות ונחמות, למען רחמיך, ותקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותיו.
"קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך".
אנא ה' שמור והגן על עבדיך צאן מרעיתך, הנמצאים בשביה בעזה, הגן על חיילי הצבא וכוחות הבטחון, הצילם מפח יקוש, לא תאונה אליהם רעה, ונגע לא יקרב באוהליהם, ותצילם מכל מיני פורעניות ותאונות המתרגשות לבוא בעולם, ושלח נא רפואה שלמה לכל חולי עמך, לכל הפצועים, ושמע נא את קול תחינתנו, כי אתה שומע תפילת כל פה, ברוך שומע תפילה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
ה' עוז לעמו יִתן ה' יברך את עמו בשלום, אמן ואמן.
תפילות למען החטופים
251 אנשים חיים וגופות נחטפו משטח מדינת ישראל לרצועת עזה ביום פרוץ המלחמה, שבת שמחת תורה תשפ"ד (7.10.2023). מרבית החטופים היו אזרחים ומיעוטם היו חיילות וחיילים. היו בהם קשישים וילדים, נשים וגברים, יהודים ושאינם יהודים. תפילות רבות נכתבו למען חזרתם של כל החטופים החיים והחזרתן של כל הגופות שנחטפו ביישובי עוטף עזה, ושל חטופים שנרצחו בידי אויבי ישראל.
שלמה ארצי שר "שדות של אירוסים", לצד שורד השבי יגיל יעקב
(צילום: טקס הזיכרון הלאומי)
יום לאחר פרוץ המלחמה הוקם בתל אביב "מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים". אלפי מתנדבים התגייסו, ומתגייסים עד היום, לסייע למטה בפעילותו המתקיימת ברציפות שבעה ימים בשבוע. מטעם המטה פורסמה ה"תפילה לשלום השבויים והחטופים" הנאמרת בבתי כנסת רבים, מכל זרמי היהדות, מדי שבת.
בטקסט התפילה משולב תיאור המציאות של חיי החטופים שהם "השבויים והשבויות", הנמצאים ב"חושך וצלמוות". בנוסח שולבה תפילת "אחינו כל בית ישראל" המסורתית, שהופיעה בסידור הרב עמרם גאון כבר במאה התשיעית, ידועה כיום בלחן של אייבי רוטנברג ונעשתה מזוהה עם התקווה לשחרור החטופים. בתפילה מופיעות בקשות לחזק, לשמור לנצור את השבויים והשבויות, ולהשיב אותם במהרה לחיק משפחותיהם. המילה "חטופים" לא נזכרת בנוסח הזה אלא בכותרת בלבד שאיננה חלק מהתפילה:
תפילה לשלום השבויים והחטופים
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּחַזֵּק וְתִשְׁמוֹר וְתִנְצוֹר אֶת אֲחֵינוּ בֵּית יִשְֹרָאֵל, הַשְּׁבוּיִים וְהַשְׁבוּיוֹת, בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בַּעֲבוּרָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, יִשְׁמְרֵם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם, יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וִישִׁיבֵם מְהֵרָה לְחֵיק מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, ונֹאמַר אָמֵן. אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
("אחינו כל בית ישראל" בגרסת הפרויקט של תמרי – פרויקט מוזיקלי להנצחת תמר קדם סימן טוב ומשפחתה, שנרצחו בניר עוז)
נוסחים נוספים של תפילות למען החטופים והנעדרים פורסמו על ידי הזרמים השונים ביהדות – אורתודוקסים, קונסרבטיבים (מסורתיים) ורפורמים (יהדות מתקדמת). כך, למשל, הנוסח האורתודוקסי הוא על "שבויים ונעדרים"; הנוסח של התנועה המסורתית מדבר על "השבויים והשבויות הנעדרים והנעדרות"; ונוסח היהדות הרפורמית על "הנשבות והנשבים, החטופות והחטופים".
לקראת פסח, "חג החירות", פרסם הרב הראשי דאז, הרב דוד לאו, נוסח תפילה שביקש כי תיאמר בזמן קריאת ההגדה, לפני "והיא שעמדה".
תפילות למען הפצועים והנפגעות
חודש לאחר פרוץ המלחמה, כאשר התמרון הצבאי ברצועת עזה היה בעיצומו, ומספר הפצועים הלך ועלה, פרסמה הרַבָּה סיון נבון-שובל "תפילה לעת הזו לפצועים ולפצועות":
אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, שְׁלַח מַרְפֵּא וּמָזוֹר לְכָל הַחוֹלִים וְהַחוֹלוֹת, הַפְּצוּעִים וְהַפְּצוּעוֹת בְּקִרְבֵּנוּ כְּפִי שֶׁלִּמְּדָנוּ מֹשֶׁה זְכוּת בִּתְפִלַּת הַלֵּב: "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר י"ב).
רַפְּאֵם בִּרְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַגּוּף וּרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ. חַזֵּק וְאַמֵּץ רוּחָם וְלִבָּם לְהַחֲלִים בִּמְהֵרָה.
"שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי" (תהילים ל'), "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהילים קמ"ז). תֵּן תְּבוּנָה וְתַעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ בְּלֵב צִוְתֵי הָרְפוּאָה וְכָל הַמְּטַפְּלִים וְהַמְּטַפְּלוֹת. הַשְׁרֵה עֲלֵיהֶם מֵרוּחֲךָ לְרַפְּאֵנוּ.
"הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" (ירמיהו ל"ג), "כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות ט"ו).
בתפילה זו נעשה שילוב יפה של פסוקים מהתנ"ך עם משפטים המתארים את ההווה. כפילות הלשון מקרבת את התפילה למתפלל: "מרפא ומזור", "חולים וחולות", "פצועים ופצועות", "רפואת הגוף ורפואת הנפש".
כחודש וחצי לאחר פרוץ המלחמה פרסמה ד"ר יעל לוין, חוקרת תלמוד המרבה לכתוב תפילות ברוח הזמן, ובמקרים רבים תפילות שעניינן נשים בכלל ופגיעות פיזיות בפרט, את "התפילה למען הנשים שעברו פגיעה מינית במתקפת 7 באוקטובר". ההתייחסות מתמקדת בנפגעות מינית במתקפת הטרור של חמאס ובמלחמת חרבות ברזל, לאחר שהופיעו עוד ועוד פרסומים על מעשי פגיעה נוראים שעשו אנשי הנוח'בה בפשיטתם על יישובי עוטף עזה ועל פגיעות בנשים חטופות. התפילה מביעה תקווה ואמונה שלעזרתן של הנשים והחיילות יבוא מי שאמר והיה העולם:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וְאֱלֹהֵי יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי שָׂרָה, אֱלֹהֵי רִבְקָה, אֱלֹהֵי רָחֵל וְאֱלֹהֵי לֵאָה,
שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים מְרֻבִּים וַעֲצוּמִים עַל כָּל הַנָּשִׁים בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ וְעוֹבְרוֹת פְּגִיעָה מִינִית בְּמִלְחֶמֶת חַרְבוֹת בַּרְזֶל בִּידֵי מְחַבְּלִים חַסְרֵי צֶלֶם אֱנוֹשׁ – וְנוֹתְרוּ בַּחַיִּים.
חַזְּקֵן וְאַמְּצֵן, זָכְרֵן וּפָקְדֵן, כִּי אַתָּה מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.
רוֹמֵם אֶת קַרְנָן, וְהַצְלַח אֶת דַּרְכָּן.
בָּרְכֵן בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְשָׁמְרֵן כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵן.
וְתַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם מֵעַתָּה עַד עוֹלָם.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ ה' צוּרֵנוּ וְגֹאֲלֵנוּ.
אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.
לקבוצה זו של תפילות מתקשרת גם תפילה שכתב הרב חיים ברנר, מרצה במרכז האקדמי לב בירושלים ורב בית כנסת "מגן אברהם" באפרת – "תפילה למען ההורים שילדיהם לוחמים". הנוסח הוא בהשראת "תפילה למען ההורים" שכתב הרב נחום רבינוביץ זצ"ל. גיוסם של שניים מבניו של הרב ברנר, יצחק ואליקים, וחתנו בועז, הוא שדחף לכתיבת התפילה החדשה.
למיטב ידעתי לא נכתבה עד המלחמה הזו תפילה מיוחדת למען הורי חיילים, ששונה מהתפילה לשלום חיילי צה"ל שנכתבה בעיצומם של ימי מלחמת סיני (1956), על ידי הרב הצבאי הראשי אל"מ (דאז) הרב שלמה גורן זצ"ל. בשל ייחודה וראשוניותה, ועצם המענה שהיא נתנה לרצונם של הורים רבים, היא הופצה על ידי ארגון רבני צֹהר.
דברי הורים שכולים בטקס הזיכרון בשטח שבו התקיימה מסיבת נובה
(צילום: טל שחר)
תפילות לשלום חיילי צה"ל
האסון הגדול שגבה את חייהם של כ-1,200 אזרחים וחיילים ביישובי עוטף עזה בשבת שמחת תורה תשפ"ד, ההכנות הממושכות יחסית לתמרון הקרקעי ברצועת עזה ולאחר מכן הקרבות הקשים, הביאו לפרץ של יצירה ליטורגית שחלק גדול ממנה הוקדש לתפילות לשלום חיילי צה"ל הלוחמים. התפילה המקובלת שכתב הרב גורן הייתה רק לאחת מהתפילות, והכותבים, בחלקם לוחמים, נתנו ביטוי לתחושותיהם. באמירת התפילה על ידי החיילים יש משום חיזוק רוחני ולעיתים אף גופני לכוחם ברגעים קשים ומורכבים. את "ברכה לשלום החיילים" כתב ד"ר יעקב מעוז:
נְבָרֵךְ אֶת חַיָּלוֹת וְחַיָּלֵי צְבַא הֲגַנָּה לְיִשְֹרָאֵל,
הַיּוֹצְאִים חָלוּץ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה לַהֲגַנָּת הַחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית
וְעֶרְכֵי הַחֵרוּת, הַשִּׁוְיוֹן וְהַצֶּדֶק.
יִהְיוּ נָא מַצְלִיחִים בְּכָל מְשִֹימוֹתֵיהֶם בַּיַּבָּשָה בָּאֲוִיר וּבַיָּם,
בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה וּמִחוּץ לִגְבוּלוֹתֶיהָ,
וְיָבוֹאוּ מִן הַקְּרָב עֲטוּרֵי תְּהִילַת נִצָּחוֹן.
יְהִי רָצוֹן שֶיָּשוּבוּ לְבָתֵּי מִשְפְּחוֹתֵיהֶם שְלֵמִים בְּגוּפָם וּבְרִיאִים בְּנַפְשָם,
נְקִיֵּי כַפַּיִם מִּכָּל הֶרֶג חִנָּם וּבְרֵי לְבָב מִּכָּל כַּוָּנַת זָדוֹן,
וִיהִי רָצוֹן שֶיְּקֻיָּם בְּכָל צִבְאוֹת הָעוֹלָם מִקְרָא שֶכָּתוּב:
"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת,
לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְנֹאמַר אָמֵן.
קהילת "ניגון הלב" היא קהילה יהודית ישראלית, הפועלת משנת 2000 במרכז עמק יזרעאל ומקיימת קבלות שבת, חגים וטקסי חיים ברוח מקורית ובהשראת מקורות היהדות. הרב שי זרחי (גניגר) וביני תלמי (משמר העמק) ייסדו את הקהילה, שאינה משתייכת לזרם דתי מסוים. בהשראתה וברוחה קמו בארץ בשנים האחרונות קהילות נוספות. ביני תלמי חיבר את ה"תפילה לשלום החיילים" ב-2010, והיא אומצה ופורסמה בימי מלחמת חרבות ברזל על ידי מרכז הטקסים של מכון הרטמן.
תפילה לשלום חיילים / ביני תלמי
תְּפִלָּה יֵשׁ בָּנוּ שֶׁתֵּלְכוּ וְתָבוֹאוּ בְּשָׁלוֹם
וּבְבִטְחָה אֶל כָּל מְחוֹזוֹת חֶפְצְכֶם.
וְשֶׁקֶט תִּמְצְאוּ בְּכָל שֶׁתֵּלֵךְ נַפְשְׁכֶם
וְחֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים.
שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָכֶם כָּל פֻּרְעָנֻיּוֹת
שֶׁמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת בְּדַרְכְּכֶם.
יִהְיוּ מַעֲשֵׂיכֶם טוֹבִים – נְתִיבְכֶם אֱמֶת וּפָעֳלְכֶם תָּמִים.
כֹּחַ מִצְאוּ לַעֲבֹר אֶת מִבְחֲנֵי הָאֵשׁ
וּבִטְחָה לְהַלֵּךְ לַיָּמִים הַבָּאִים.
וּכְשֶׁתָּשׁוּבוּ לְכָאן, עֲיֵפִים, בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה
נְחַבֵּק אֶתְכֶם שְׁקֵטִים וְאוֹהֲבִים, חַסְרֵי מִלָּה
נִרְאֶה בְּעֵינֵיכֶם, בֵּין הַלֶּהָבוֹת הַדּוֹעֲכוֹת
אֶת נִיצוֹצוֹת נִשְׁמָתָהּ שֶׁל הַחֶמְלָה
וְאֶת יְפִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁלֹּא חָדְלָה
בָּרוּךְ הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
שתי התפילות האחרונות שהובאו כאן הן חלק ממכלול גדול ורחב של תפילות שפורסמו בשנה האחרונה בנושא שלום החיילים. בין השאר קיימת תפילה שפרסמה קהילת קלאוזנר בירושלים, והחוקרת אדוה בומנדיל-הכהן ממכון הרטמן פרסמה נוסח מיוחד של תפילה לטקסים. ישיבת ההסדר הר עציון פרסמה גם כן "תפילה לחיילים ולאזרחים בקו האש".
תפילה מרגשת לפני היציאה לקרב כתב הרב זאב וייטמן, רב היישוב אלון שבות, המשמש גם כרב תאגיד תנובה וראש מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית. הוא קרא לה "תפילת הדרך לפעילות מבצעית". מבנה התפילה דומה ל"תפילת הדרך" המוכרת, אך התוכן שונה לחלוטין. החלק המרכזי ודאי מרגש את המתפלל המתכונן לצאת לקרב. "חזק את ידינו ואמץ את ליבותינו... והצילנו מכף כל אויב ואורב ומכל תקלה ותאונה". הלב והרגש אמורים להתגבר על הפחד הטבעי ביותר.
"אל מלא רחמים"
תפילת "אל מלא רחמים" היא תפילה חדשה, בהשוואה למרבית התפילות הכלולות בסידור התפילה. התפילה נזכרה לראשונה בספר "מעבר יבוק" שכתב הרב אהרן ברכיה ממודנה (איטליה) במאה ה-17, והיא נפוצה בעיקר בין יהודי ארצות אשכנז. לאחר פרסום הנוסח הראשון נפוצה התפילה, ולעיתים הוכנסו בה שינויים או תוספות, לפי הצורך והעניין, למשל בעקבות אירועים שונים בקהילות ישראל.
נוסח ראשון חדש, ככל שהעליתי, לתפילת "אל מלא רחמים" למלחמת חרבות ברזל, יצא מבית מדרשם של רבנים מהמועצה המקומית אפרת.
דמיון רב אפשר למצוא בין התפילה שחיברו רבני אפרת, סמוך מאוד ליום פרוץ המלחמה, ובין נוסח התפילה שפרסם החזן הצבאי הראשי סא"ל שי אברמסון מספר חודשים לאחר תחילת המלחמה. ההבדל הראשון הוא בכותרת:
למי פונה התפילה? על מי מתפללים? ביישוב העירוני בגוש עציון הזכירו בצורה מפורשת את "המתנדבים בעם שהזדרזו לעזרת ה' בגיבורים", בעוד התפילה מבית היוצר של הרבנות הצבאית עניינה רק האזרחים ואנשי כוחות הביטחון על מרכיביהם השונים. רבני אפרת "תובעים" את עלבונם של המתנדבים שעשו, וממשיכים לעשות גם היום, אף שהיו מביניהם ששילמו על כך בחייהם.
הבדל משמעותי נוסף הוא בניסוח הגדרת הרוצחים. אצל רבני אפרת נאמר "בידי מרצחי החמאס ושאר תומכיהם בני העוולה שתקפו את יישובי ישראל", ואילו בנוסח הרבנות הצבאית נאמר "בידי מרצחי החמאס בני העוולה... בהתקפה האכזרית על יישובי מדינת ישראל". צירוף המילים "מסרו נפשם על קדושת/קידוש השם" מופיע בתפילת הרבנות הצבאית פעמיים ואילו אצל רבני אפרת רק פעם אחת.
יש אכן דמיון רב בין שתי התפילות, ויש גם שוני לא מועט. ככל שבדקתי עם רבנים מאפרת שהיו שותפים לניסוח, הרב דניאל בצלאל והרב חיים ברנר, אפשר להסיק שהנוסח הראשון חובר אצלם בסמיכות זמן לשמחת תורה. הרבנות הצבאית, ככל הנראה ביוזמתו של החזן הצבאי הראשי סא"ל שי אברמסון, אימצה את "נוסח אפרת" אך הכניסה בו שינויים שראוי לתת עליהם את הדעת.
דברים שכתב רס"ן ג'וש לוסון על השירות במחנה שורה
(צילום: יוחאי חדד, עריכה: יותם קצור)
"אל מלא רחמים / שוכן גם במקררים"
נוסח מקורי ומרגש מאוד של תפילת "אל מלא רחמים" כתב הרב עידו גנירם, איש הרבנות הצבאית, ששירת במחנה "שורה" שבו זוהו גופות הנרצחים והנופלים, בעיקר מהיום הראשון של המלחמה. לצורך זיהוים של יותר מאלף חללים, השתמשו אנשי הרבנות הצבאית בטכנולוגיות שונות ובאמצעים הנהוגים במחקר ארכיאולוגי.
בימי שירותו במחנה שורה הוא כתב לזמר וליוצר אריאל הורוביץ, בנה של נעמי שמר: "השבוע הראשון והשני בבסיס היו קשים מנשוא, עם מראות מזעזעים. לילה אחד יצאנו הביתה, חשבנו שנגמר הלחץ, ופתאום הקפיצו אותנו מהבתים כי הגיעו עוד משאיות עם עשרות חללים. ברגע הקשה הזה, צץ לי בראש שיר ישן וכמעט נשכח של אמא שלך, נעמי שמר: 'ליל המלאך'. שיר שנכתב בהשראת המאבק בין יעקב והמלאך". השיר שבו נזכר גרר בעקבותיו כתיבה מקורית משלו:
א־ל מלא רחמים
שוכן גם במקררים
המצא מנוחה נכונה
נישאים תחת האלונקה
במעלות – סבלנות, דריכות, נחישות
כזהירות במדרגות עד הרקיע עולות
לנשמות מי שהבריזו מהשקים
כדי לפתוח אותם לרופאים ולמזהים
בעבור שאנו.
לכן בעל הרחמים
תסתיר זיכרונות קשים מאיתנו לעולמים
ותצרור בעצמך את האיברים המפורקים
של האנשים, של הנשמות, של המגזרים
הגיהינום הוא נחלת עברם
בגן עדן תהא מנוחתם
ויעמדו זה לצד זה כשיבואו המשברים
ותאמר שלום
(השיר "ליל המלאך" של נעמי שמר בביצוע יהורם גאון)
"יזכור"
בעת אמירת "יזכור", בתפילה או באזכרה, אנחנו מבקשים לזכור ולהזכיר את הקרוב לליבנו, הנופל או הנופלת, ששילמו בחייהם למען ביטחונה וקיומה של מדינת ישראל. במהלך המלחמה נכתבו כמה וכמה נוסחים חדשים של תפילת הזכרת הנשמות.
בנוסח היפה שפורסם לאחר שבת שמחת תורה חסר אזכור מיוחד למי שנלחמו ונאבקו בביתם על ביתם, תושבי עוטף עזה וכן תושבי הערים שדרות, אופקים ונתיבות. הסיום של התפילה לקוח מתוך טקסט "יזכור" שכתב ברל כצנלסון לזכרם של שמונת הרוגי תל-חי (שעליהם פיקד יוסף טרומפלדור) ב-י"א באדר תש"ף – 1920.
נוסח מקורי של תפילת "יזכור" המבקש להתמודד עם הזיכרון הציבורי מהטבח הנורא של שמחת תורה תשפ"ד (2023), אירוע החרוט בליבו של כל יהודי בארץ ובעולם, כתב הרב בני הולצמן, רב הקיבוץ הדתי מעלה גלבוע, המלמד שם בישיבת הקיבוץ הדתי.
הטקסט שכתב הרב הולצמן מאזכר את הקבוצות השונות של הנרצחים – "בקיבוצים, במושבים ובערים, בבתים, במסיבה ובדרכים", ושל הלוחמים והמחלצים – "אמיצי הלב, אזרחים וחיילים שנחלצו להגנת היישובים. את לוחמי כיתות הכוננות... ואת אנשי כוחות החילוץ וההצלה". גם בנוסח הזה יש דמיון לראשוניות הכתיבה של ברל כצנלסון הנזכרת גם בתפילת יזכור לחללי צה"ל: "על זיו העלומים". אלא שנוסח זה חוזר אל המקרא, אל עקדת יצחק העולה מיד במילים "זכור לנו עקדתם". האומנם, עקדה?
אירועי תשרי תשפ"ד יהיו, להערכתי, משמעותיים בהשפעתם עוד יותר מאירועי תשרי תשל"ד – מלחמת יום הכיפורים. אפשר לתת לכך כמה הסברים – למשל, מספר היהודים החיים במדינת ישראל: 1973 – כשלושה מיליון, 2023 – כשבעה מיליון; המרחק מלב המדינה: ב-1973 התנהלה המלחמה בעיקרה בסיני וברמת הגולן, שהייתה באופן משמעותי פחות מיושבת; המכה הראשונה: ב-1973 הנפגעים מהמכה הראשונה היו חיילים, וב-2023 הנפגעים הראשונים, הרבים מאוד, היו בעיקר אזרחים.
דוגמה לשוני הגדול מצאתי בתפילת "יזכור" שכתבה מאיה בואנוס, עיתונאית "מעריב", שמאז שמחת תורה שעבר הוטל עליה לכתוב רק על החטופים, על קהילות היישובים שפונו ועל כל מה שקשור בחברה הישראלית ותגובותיה למלחמה. מאיה בואנוס מכירה את מלחמת יום הכיפורים מהסיפורים ומהספרים, אך כמו כל ישראלי היא יודעת שהמלחמה נמשכה קצת פחות משלושה שבועות, ולא שנה ויותר.
את נוסח תפילת ה"יזכור" שלה היא כתבה בנובמבר 2023, כחודש לאחר פרוץ המלחמה, לאחר שמפגשיה עם משפחות החטופים (והיא מזכירה את יישובי העוטף בשמם) חשפו בפניה את מה שקרה באותו יום.
הנוסח הרביעי של תפילת "יזכור" שבחרתי להביא נכתב אף הוא סמוך להתרחשות הראשונית, מתקפת הפתע של אלפי מחבלי חמאס ושותפיו באזור הנגב המערבי. הנוסח הופץ בידי ארכיון החגים הבין-קיבוצי "שיטים" הנמצא בקיבוץ בית השיטה. את הנוסח הזה – תחת הכותרת "נזכור את חללי השבת השחורה תשפ"ד ונאמץ אל ליבנו את החיים" – כתבו ד"ר תום נבון עם רני הרבורגר, שניהם חברי הקיבוץ העירוני משעול.
נבון הוא דוקטור להיסטוריה ובעבר היה מתלמידיו של יריב בן-אהרן, בשנים שבהן בן קיבוץ גבעת חיים לימד קריאה בטקסטים יהודיים במסגרת "המדרשה" במכללת אורנים. הטקסט הוא ארוך יחסית אך חובק בתוכנו את אירועי אותו יום נורא ומתאר התרחשויות שקשה להעלות על הדעת: האם האוחזת בשארית כוחותיה בידית הדלת; האב המשליך את ילדיו מחלון הבית הבוער; תיאורים שמזכירים לכל אחד מאיתנו תיאורים דומים על ימי השואה.
כל אחד ממרכיבי תפילת ה"יזכור" מתאר את אחת הקבוצות שקיבעו בזיכרוננו את אותו היום: נרצחים ונרצחות, לוחמים ולוחמות, חטופים וחטופות, ילדים וילדות. על נשמת כל אחד ואחת מהם אנחנו מתפללים בתפילה הכתובה כציור של תמונה חיה מאותו יום.
מחברי הטקסט מעידים כי השתמשו בנוסחי ה"יזכור" של ברל כצנלסון ואבא קובנר. על הטקסט כתב לי תום נבון: "היה לנו חשוב לתת מילים למה שאירע, להבטיח את הזיכרון לדורות, זיכרון האובדן הגדול, ולצידו גם הגבורה הגדולה, של רבות ורבים".
סיום – תחינה
סדר התפילות לציון יום השנה הראשון למלחמת חרבות ברזל הוא סדר תפילה כואב ועצוב, כפי שהייתה השנה החולפת. נסיים עם תקווה בלב, אמונה והכרה ביכולות של כוחות הביטחון, צה"ל, השב"כ, המוסד, המשטרה ושאר הארגונים להביא את מדינת ישראל אל חוף מבטחים שהיא כה ראויה לו.
ישובו הביתה / אסתר שמיר (במנגינת "הליכה לקיסריה")
אלי, אלי
ישובו בנים לגבולם
כל ילדינו
כל אימהותינו
כל תינוקותינו
ישובו כולם
כל מי שנלקח
כל מי שנחטף
ישובו הביתה
ישובו עכשיו.
- תודת המחבר נתונה לד"ר ביטי רואי (מכון הרטמן), לפרופ' דליה מרקס (היברו יוניון קולג', ירושלים) ולדוד בן-נעים (אוניברסיטת בר-אילן) על תרומתם ועזרתם. ב-5 בדצמבר 2024 תיפתח באולם התערוכות, בבניין הספרייה המרכזית של אוניברסיטת בר-אילן, תערוכה של מבחר מהתפילות שנכתבו ופורסמו בשנה החולפת.
