"השנה האחרונה הייתה קשה מאוד לזוגיות", אומרת הרבנית ימימה מזרחי. "הסיפור הכי נפוץ שהגיע אליי השנה הוא על רווקות שהיה להן קשר נפלא, שעמדו רגע לפני האירוסים, אבל אחרי שהגבר חזר מהמלחמה הוא אמר 'איני יכול עוד'. התופעה חזרה על עצמה גם אצל נשואים".
יש במקורות היהודיים טיפים איך להתמודד עם בעיות כאלה?
"עיני החיילים מלאות במוות והתודעה שלהם מלאה במוות, אבל אפשר וצריך לבחור בחיים. במסכת תענית נאמר 'בנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות) בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך'. הביטוי מופיע גם בספר בראשית אצל אברהם אבינו. בסיפור עקדת יצחק כתוב 'וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק', ומיד אחר כך הוא מחפש כלה ליצחק".
מה הקשר בין הדברים?
"אברהם יכול היה להישאר בעקדה הנוראה ובמוות, אבל הוא בחר בחיים. הרב סולובייצ'יק אומר שדווקא ההקרבה הענקית של העם הזה, היא סוד הזוגיות הנכונה. מלחמה וזוגיות לא סותרות זו את זו. בשתיהן יש צורך בהקרבה גדולה מאוד למען אידיאל גדול מסך חלקינו.
"לכן בהמשך הסוגיה של הגמרא במסכת תענית שעוסקת בזוגיות אומרת הבחורה לחתן: 'קח מקחך לשם שמיים, ובלבד שתעטרוני בזהובים'. היא אומרת לו 'קח' אבל בעצם מתכוונת ל'תן'. הלקיחה של בת זוג או של בן זוג היא תמיד גם נתינה והקרבה. דווקא ההקרבה הגדולה בימים האלה יכולה להיות טריגר לתקווה גדולה. גדולה מסך חלקינו ומסך מחלוקותינו".
בימים אלה החל השיווק של "שנה וברכותיה", היומן השנתי של הרבנית מזרחי. על השאלה מה הטיפ שלה לזוגות ולכל מי שמנסים לחתור לנישואים היא אומרת: "לשאת עיניים זו בחירה. מה אתם בוחרים במצב הזה? אפשר בקלות להמית את החיים וגם להחיות את המוות".
"להחליף רעל ברעיונות חיוביים"
הרבנית אוריה מבורך, מחברת "מה את מבקשת – ספר על אהבה וגוף", אומרת כי "בשונה ממה שקורה היום בתרבות מערבית מתירנית, שתופסת את הנישואים כמשהו משעמם וכובל, שהורג את התשוקה ואת האהבה, ביהדות ברית הנישואים זו המדרגה הגבוהה ביותר שבני אדם יכולים לשאוף אליה".
"המטפורה היהודית היא 'לבנות בית בישראל'. זו פעולה שלא רק משמרת את השיא שהיה ביום שבו היינו מאוהבים וצעירים, אלא מעניקה לקשר שלנו עוד ועוד קומות שמתווספות עם השנים. לקשר נישואים ארוך יש פוטנציאל להיות הרבה יותר עוצמתי ומשמעותי"
לפני 10 שנים הקימה מבורך את מכון "אפרכסת" להתמודדות החברה הדתית עם התרבות המערבית, ובמקביל היא משמשת גם כיועצת הלכה לדיני טהרת המשפחה. "בעוד העולם המערבי מספק לנו שלל בדיחות שמתארות את החתן כמי שמכניס את עצמו לכלא, ספר תהילים מתאר את החתן כמי שחווה בחופתו שמחה עצומה", היא מסבירה. "בעוד בעולם המערבי גבר יכול לשיר גם לחברה הזמנית שלו 'בלעדייך אני חצי בן אדם', הרמח"ל אומר על בני זוג נשואים את המשפט 'האיש בלא אישה, הוא חצי אדם, וכן אישה בלא איש'".
מה הטיפ היהודי שלך לזוגיות?
"להחזיר לארסנל את הדיבור החיובי על הנישואים. לא לתת לרעל של 'שיח האנטי-נישואים' לחלחל אלינו ולהרוס לנו את מה שאנחנו חושבים על הנישואים. להחליף את הרעל הזה ברעיונות חיוביים, שילוו אותנו ואת הנישואים שלנו".
ויש עצה יהודית לתחזוקת נישואים?
"העולם המערבי העניק את המושג 'לתחזק זוגיות'. המטפורה של 'לתחזק' טוענת שיש מבנה שכל הזמן נמצא בתהליך של התפרקות, והתפקיד של בני הזוג הוא לנסות לשמור שהמבנה יהיה חזק 'כמו בהתחלה', לייצב אותו, שלא יתפרק. כלומר, ההנחה היא שהזוגיות קמלה עם השנים, והשיא שלה נמצא תמיד מאחוריה.
"לעומת זאת, המטפורה היהודית היא 'לבנות בית בישראל'. זו פעולה שלא רק משמרת את השיא שהיה ביום שבו היינו מאוהבים וצעירים, אלא מעניקה לקשר שלנו עוד ועוד קומות שמתווספות עם השנים. כשאנחנו מפנימים את מטפורת ה'בנייה', אנחנו מבינים שלקשר נישואים ארוך בשנים יש פוטנציאל להיות הרבה יותר עוצמתי ומשמעותי בהשוואה לקשר הצעיר שממנו התחלנו".
5 צפייה בגלריה
"לקבוע יום קבוע בכל חודש, שמיועד לפגישה אינטימית, שלא תלויה בספונטניות אלא בדיוק להפך"
(צילום: Shutterstock)
אבל ההלכה היהודית מגבילה את הזמן שבו אפשר לממש את האהבה.
"ההלכה אכן קובעת באיזה זמן של החודש מותר לקיים יחסים, ובאיזה אסור. אנשים מערביים יכולים לראות בזה התערבות חיצונית ששוללת ספונטניות, והם כמובן צודקים, אבל מי שנמצא בתודעת ברית, עשוי למצוא בזה המון עוצמה. לכן, באופן מוזר ו'יהודי' להפליא, הטיפ השני שהייתי נותנת לבני זוג הוא להכפיף את עצמם למערכת שקובעת להם מתי הם אמורים להיות ביחד. למשל, לקבוע לעצמם יום קבוע בכל חודש, שמיועד לפגישה אינטימית שלהם, שלא תלויה בספונטניות אלא בדיוק להפך. אני חושבת שזוגות כאלה יגלו ששלילת האוטונומיה יכולה לפעמים להעניק הרבה עומק לקשר".
חופשי זה לא לגמרי לבד
על רקע העובדה שבעולם המערבי מספר הילדים הולך וקטן, הרב חננאל רוס, פסיכולוג קליני מומחה ומטפל זוגי, משוכנע כי הטיפ העיקרי לזוגיות על פי היהדות הוא לראות אותה כקשורה בגידול ילדים.
"גם בעולם המערבי האינדיבידואלי, אין ספק שבני אדם ממשיכים לחתור אל היחד ואל שזירת החיים בזוגיות – אלא שבגלל הדגש להיות קודם כול עם עצמנו ולמעננו, האתגר להחזיק את הזוגיות גדל", הוא אומר. "המתח בין האינדיבידואל לזוגיות גנוז בפסוק העקרוני שמתאר את החבירה יחד: 'וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד'. מובן אחד של אחדות הבשר הוא בגוף הזוג השקוע באיחוד המיני, המקרב ומשלב ביניהם. המובן השני, כפי שמוסיף רש"י, הוא האחדות המתבטאת בילדים הנולדים מבני הזוג והופכים לבשר אחד שנובע משניים".
5 צפייה בגלריה
הרב חננאל רוס, פסיכולוג ומטפל זוגי. "בעולם המערבי האינדיבידואלי, האתגר להחזיק את הזוגיות גדל"
(צילום: David Khabinsky)
אני מבין איך יחסי אישות מקרבים בין בני זוג, אבל ילדים דווקא יוצרים עומס על הזוגיות עד שלפעמים יש פחות זמן ליחסי אישיות, כך לפחות טוענות השמועות.
"זוגיות טובה מכילה את שני הפירושים בו-זמנית", הוא משיב בחיוך, "מצד אחד לדאוג שהילדים ומטלות גידולם לא חונקים האינטימיות הזוגית כך שבני הזוג הופכים לפרטנרים של עסק; ומצד שני לדאוג שנתינת המקום לזוג ולרומנטיקה תפתח פתח לצמיחה ולפוריות גם במובן המילולי של ילדים. ההורות היא מעשה עצום של בריאה ומרכיב אנושי מהותי, והזכות לעגן את האהבה בפרי בטן שהופך עצמאי בעולם היא חשובה ומרכזית בעיניים יהודיות".
ועדיין, ילדים זה שמחה אבל גם מחויבות עצומה.
"נישואים הם בהחלט מחויבות. הם מחייבים-מגבילים את 'האני העתידי' שלנו וקיומם חוסם את האפשרות לשאת בני זוג נוספים. בנקודה הזו מצטלבים ומתקוממים כאחד ערכים מערביים וגבריים, שמקדשים את החופש, המגוון והחירות. כריתת ברית יוצרת עוגן מחייב ששואף להיות יציב ועלול ליצור חוויה של חנק ומגבלה, בניגוד לשיר של להקת בנזין שלפיו 'חופשי זה לגמרי לבד'".
ט"ו באב: סיפורי אהבה בתנ"ך
(929)
"בשנים האחרונות אני עוסק רבות בגבריות ובימים אלה מסיים לכתוב עליה ספר מדע-פופולרי", מעיר רוס, "העצמאות היא אחד מערכי היסוד של הגבריות המערבית, ובהקשר המיני-זוגי היא משרתת גברים הבורחים מאחריות – כמו ילדים, שאינם גבריים, וחוששים לחבר את עצמם לעוגן ולאחריות שזוגיות והורות מביאות עימן. אלא שהיכולת להרגיש משמעות נובעת בדיוק מכך שאנחנו נושאים באחריות רבת ערך".
לדברי רוס, "אילו גברים יבחרו להשתחרר מאחריות, הם יהיו חופשיים כפרפרים, אך ירגישו שחייהם קלֵי משקל ודלֵי משמעות. זו הסיבה לכך שהגמרא אומרת ש'גדול המצווה ועושה' – המחויבות הופכת אותו לגדול ובוגר, לעומת מי שעושה לפעמים ומתנדב, כמו ילד. היהדות אומרת שנכון להיות גברים ונשים בוגרים, ולגלות שבְּאֵרוֹת המשמעות נפתחות יחד עם הברית המקודשת, שמגבילה ומקבעת בנצח".
