כשאלחנן קוחר מפרדס חנה חגג את בר המצווה שלו בסוף דצמבר האחרון, היה ברור שהוא יתרום את כספי שמחתו כדי לעשות טוב וחסד לאחרים. בעצת אביו שהתייעץ עם דודו, צלם וחוקר בעל קשרים באפריקה, הם קושרו לקהילה היהודית בכפר פוטי (Putti) באוגנדה – כדי לסייע בהקמת מרכז יהודי ראשון באוגנדה, הכולל בתוכו את בית הספר לזכר יונתן נתניהו שמשרת כבר כעשור גם את ילדי האזור שאינם יהודים.
"רוב החברים אמרו לי 'מה, השתגעת? יכולת לקנות מחשבים וקונסולות', אבל היו גם כאלה שאמרו 'וואו, אתה מדהים' והתעניינו", הוא מספר. "שמחתי מאוד לראות שהכסף הלך לטובת פרויקט שבאמת עובד". אנוש קאקי מיינה, רב הקהילה היהודית בפוטי ומנהל הפרויקט, אומר כי "זו בהחלט תוכנית שתועיל לאלפי אנשים באוגנדה בטווח הארוך".
8 צפייה בגלריה
תלמידים בבית הספר לזכר יונתן נתניהו בפוטי. זקוקים לסיוע
(צילום: באדיבות אנוש קאקי מיינה)
משפחת קוחר עלתה מאוסטרליה בשנת 2016 והתיישבה בפרדס חנה. האב, ארי, עוסק בתחום הפרסום, והאם חוה היא מורה לאנגלית בתיכון. מלבד הבן הבכור אלחנן, יש להם שלושה ילדים נוספים (10, 7, 3).
הסיפור החל להתגלגל כשהאב הציע לבנו לתרום חלק מכספי בר המצווה, שהתקיימה בקיסריה. "אלחנן זרם ואמר: 'למה לא? אני חושב שזה רעיון מצוין'", משחזר האב בגאווה. "עלו כמה רעיונות. שאלתי אותו אם הוא רוצה לתרום למשהו טוב באפריקה. הכרתי את הכפר באוגנדה מהסיפורים של דודי. שמעתי על הניסיונות שלהם להקים בית ספר שהוא בעצם מרכז יהודי שיהיה הלב של הקהילה ויתקיימו בו פעילויות, שיעורים, תפילות בבית הכנסת ועוד. עד כה היה להם חדר קטן ששימש בית ספר והיו הרבה תוכניות, אבל לא היה להם מספיק כסף כדי להגשים את מה שהם חלמו ורצו".
בבית הכנסת בפוטי מקיימים תפילות ושיעורי תורה, וגם אירועים ושמחות. בשכונה היהודית, שרובה מורכבת מבקתות בוץ רעועות, יש מזוזות וסמלי מגן דוד והמנורה. במטבחים מונחת לבנה ייעודית שעליה מדליקות הנשים נרות שבת וחג
"עכשיו הם יוכלו סוף סוף לסיים את מה שהתחילו", הוא אומר בסיפוק, "להרחיב, לבנות מערכת סולארית לאנרגיה, לחשמל ולמים נקיים, להתקין מערכת סינון ועוד דברים שהם זקוקים למימון עבורם. שמעתי על הצרכים המקומיים מאנשי הקהילה שהגיעו מפוטי לישראל, נפגשנו אצל דודי המתגורר באפרת. מהר מאוד הבנתי את נחיצות התרומה. גם כשדיברנו עם אנוש קאקי מיינה, דמות מרכזית בקהילה – שגם בנו, יואב יונדב קאקי שחגג בפברואר האחרון בר מצווה, תרם את כספי המתנות לטובת הבנייה – הוא אמר: 'וואו. אנחנו ממש זקוקים לסיוע'".
המאמצים נמשכו בקמפיין גיוס המונים (נפתח אחד חדש לאחר שהקודם הסתיים בהצלחה) לטובת הסיוע לאנשי פוטי, שהיעד שלו היה 12 אלף שקלים. עד כה הם גייסו יותר מזה בדרך הזו, ובימים אלו הם בעיצומו של מו"מ עם חברות ישראליות העוסקות באנרגיה כדי שיסייעו להם. המשפחה התגייסה כולה לטובת העניין: "ניסינו להרחיב כמה שיותר מעגלים כדי שהתרומה תגדל, וגם קישרנו בין אנשי הכפר ובין חברות שיכולות לסייע להם. כשהכספים החלו לזרום, אני זוכר שאמרתי לעצמי: 'זה אמיתי. זה הולך לקרות'".
על הנקודה היהודית מוסיף האב: "מבחינתי, כולנו ילדים של ה', אם כי יש משהו בקשר היהודי שהוא כמו משפחה, וזה עושה משהו. אנחנו עדיין בעיצומה של בניה ורוצים לראות בסיומה ולהשתתף בחנוכת הבית במקום. עד כה לא הייתה לנו הזדמנות לבקר שם. מרגש להיות חלק ומחמם את הלב לדעת שכל אגורה הולכת למטרה טובה: לא רק לסיומה של הבנייה, אלא להבטחת הישרדותה והמשכה של הקהילה המיוחדת הזו".
אלחנן תרם מחצית מכספי מתנות השמחה שלו, למעלה מ-9,000 שקל, אולם קישור לתרומות ממשיך להיות מופץ, כשהיעד הבא הוא 40 אלף שקל. הוא מספר כי "בהזמנה הדיגיטלית לבר המצווה שמנו קישור עם סרטון שבו אבא דיבר על התרומה ועל המקום, והמוזמנים היו יכולים לראות בדיוק במה מדובר, לראות את העבודות במקום ולתרום. הרבה אנשים הסתקרנו, התרגשו ואהבו את הרעיון. הם חשבו כמונו שזה ערך וחסד חשוב, ושמחו לתרום. מבחינתי, זו המתנה הכי יפה שיכולתי לקבל לבר המצווה".
ללא חשמל ומים זורמים
"הפנינה של אפריקה", כך כינה ווינסטון צ'רצ'יל ב-1906 את המדינה האפריקנית שהרצל חוזה המדינה והאוגנדיסטים ביקשו ליישב בה יהודים. הרב אליהו בירנבוים, חוקר קהילות ישראל וראש ארגון "אור תורה נדחי ישראל", מכיר היטב את אוגנדה ואת אנשי פוטי, הנמצאים בלב הג'ונגל במרחק של כשש שעות נסיעה משדה התעופה של אנטבה וכ-17 קילומטרים מהעיר הקרובה ביותר, מבאלה.
"באוגנדה לא היו יהודים ומשום מה יהודים גם לא בחרו להגר אליה, שזה די מפתיע, כי כמעט אין נקודה בגלובוס שהיהודים לא הגיעו אליה", הוא אומר. "התופעה של יהדות באוגנדה היא תופעה חדשה יחסית ולא מוכרת עד לשנות ה-30, אז התגבשה הקבוצה של אבאיודאיה. זה נושא כאוב מאוד. בסופו של דבר, אנחנו נולדנו יהודים, אבל הם בחרו מרצונם להיות יהודים. הם 100 אחוז בזהות יהודית, הבעיה היא שבהלכה זה לא מספיק שאתה אומר 'אני רוצה להיות יהודי', צריך גם שבית דין המייצג את עם ישראל יגיד למצטרף 'ברוך הבא', שזה הגיור".
קהילת פוטי (Putti Jewish Community - PJC) היא חלק מקבוצת "אבאיודאיה" ("בני יהודה") שחבריה מונים כ-4,000 איש המפוזרים בכשמונה כפרים, בעיקר במזרח אוגנדה. הרב בירנבוים אומר כי "הם לא לבד. מחפשי יהדות שמגיעים לגילוי של האמת הדתית והרוחנית היא תופעה ידועה שמתקיימת דווקא בימים אלו, הפוסט-מודרניים. כיום יש שתי קבוצות שהם חלק מאבאיודאיה, שההבדל ביניהם הוא אופי הגיור. הקבוצה המקורית עברה גיור קונסרבטיבי בתחילת המאה ה-21, לפני כ-25 שנה. הקבוצה השנייה היא 'שארית ישראל' שאיתה נמנים תושבי פוטי. הם מעוניינים בגיור אורתודוקסי וממתינים לו שנים. שתביני, המרחק בין שני בתי הכנסת הוא כ-5 קילומטר".
8 צפייה בגלריה
דגל בבית הכנסת של אבאיודאיה, עם מגן דוד והעגור המסמל את אוגנדה
(צילום: הרב אליהו בירנבוים)
הרב בירנבוים מכיר היטב את אנוש קאקי מיינה. "לא רק שהוא היה תלמיד שלי, אני גם חיתנתי אותו", הוא משתף בחיוך. אנוש ("בעברית זה אנושי. Keki הוא כינוי של סבא שלי, שהעניק לי אותו לפני מותו") בן 47, נשוי לשירה ואב ל-8 ילדים, נוסף על עשרת ילדיהם המאומצים. הוא סב לשתי נכדות מבתו הבכורה מרים. "הכפר שלנו הוא אחד הכפרים הנידחים ביותר במזרח אוגנדה, ללא חשמל, מים זורמים, שירותים רפואיים וכבישים טובים", הוא אומר.
אנוש קאקי מיינה: "רק לאחרונה צמנו את צום תשעה באב, התיישבנו על הרצפה וקראנו את מגילת איכה. ביכינו את חורבנו של הבית. אין יום שעובר בלי שאני אומר 'בשנה הבאה בירושלים הבנויה'. אני מאמין שזה עוד יתקיים"
"שטחו של הכפר פוטי הוא כ-20 קמ"ר וחיה בו אוכלוסייה של 15 אלף איש בסך הכול. הקהילה היהודית מונה 250 איש בלבד", ממשיך מיינה ומספר. "בית הספר שלנו כולל 187 תלמידים, כולל תלמידים לא יהודים. רק 63 מהתלמידים הם יהודים ואילו השאר הם מוסלמים ונוצרים. בית הספר נקרא על שם יונתן נתניהו שנפל במבצע אנטבה ב-1976, השנה שבה נולדתי".
לדבריו, בפוטי יש בית ספר יסודי ציבורי אחד עם כ-1,500 תלמידים. "כלומר, היחס הוא 200 תלמידים למורה אחד", הוא מדגיש. שם נלמדים מתמטיקה, אנגלית, ספרות ולשון, נצרות, אסלאם וכמה מקצועות מדעיים כמו חקלאות. "הקהילה שלנו בחרה להקים בית ספר יסודי יהודי במטרה להכניס חינוך יהודי בנוסף למקצועות שהוזכרו", הוא אומר. "יש לנו אגף גן ובית ספר יסודי. התלמידים שלנו נעים בין הגילים 12-3. אנו מלמדים עברית, תפילה, ברכות, תנ"ך ויודאיקה, בנוסף למקצועות חילוניים של משרד החינוך האוגנדי.
"בית הספר להנצחת יונתן נתניהו (JNMS) עדיין נמצא בשלב מכרז וחסרים בו דברים רבים כמו ציוד לבית הספר, חשמל, מים, משחקים וציוד ספורט ועוד. התוכנית שלנו היא לבנות בית ספר גדול יותר שיכיל את כל הילדים היהודים באזור, כדי שיקבלו חינוך יהודי מקצועות חילוניים. אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו את ההזדמנות לגדול עם בסיס יהודי, כשהם מכירים ומשמרים את התכנים שכעת בעיקר אנחנו כהורים וקהילה מעבירים אליהם הלאה".
החליטו לחיות כיהודים
בפברואר האחרון, בשבת יתרו, בנו של מיינה, יואב יונדב, חגג את בר המצווה שלו. "הוא קרא בתורה וקיבל כל כך הרבה מתנות ותרומות, ואותן הוא הקדיש לפיתוח בית הספר היהודי המקומי שלנו שהוקם. אני גאה בו מאוד, גם על המחשבה והחסד הגדול וגם כי חינוך הוא עדיין בעיה גדולה בכפר שלנו, ואם ילדים רבים יוכלו לקבל גישה לחינוך, עתידם יהיה מזהיר. בן אחר שלנו עכשיו בתיכון ומקווה להיות רופא אחרי שיסיים את לימודיו באוניברסיטה. אני רוצה להבטיח הזדמנות כזו גם לילדים האחרים".
מיינה ביקר בישראל מספר פעמים והוקסם. הפעם הראשונה שבה הגיע לישראל הייתה בשנת 2014: "עזבתי את אשתי שהייתה בהיריון בחודש הרביעי, ובאתי לשנה בישראל כדי ללמוד פילוסופיה וספרות יהודית בישיבת מחניים. לאחר חמישה חודשים של שהותי בישראל, אשתי ילדה את ילדנו האחרון וקראתי לו על שם הרב שלמה ריסקין, שהיה רבה הראשי של אפרת. רק אחרי שסיימתי את שנת הלימודים חזרתי הביתה לפוטי. שנה הייתי רחוק מאוד מהמשפחה ומהבית שלי, אבל האירוח שקיבלתי בישראל גרם לי להרגיש בבית. מעולם לא הייתי בחברה כזו שבה אפשר לגשת לסופרמרקטים כשרים, לבתי מלון כשרים, לישיבות – ובכלל, לא יצא לי לגור בסביבה שהיא 100% יהודית. לא התחשק לי לחזור לאוגנדה", הוא צוחק, "ואני מתכנן לבוא ולגור בישראל, בעזרת ה'".
בקולו של אנוש אפשר לחוש בערגה שיש לו לארץ שלא ממש מקבלת אותו ואת חברי קהילתו מאוגנדה. "אנחנו בירושלים של אוגנדה. אנחנו החלטנו לחיות כיהודים. בחרנו בזה", הוא אומר. "היהדות התחילה פה ב-1919 כשצ'יף סמיי קאקונגולו, נוצרי שהיה מצביא והצ'יף הראשי של הפרובינציה המזרחית באוגנדה הקוליניאלית, פנה לקרוא את התנ"ך שקיבל ממיסיונרים נוצרים, לאחר תום שירותו הצבאי. אחרי קריאה מעמיקה הוא הבין לראשונה שיש סתירות רבות בברית החדשה, כמו יום השבת שהוסט לראשון, סוגיות של כשרות, נידה וחגים שלא הודגשו על ידי הנצרות. קאקונגולו החליט לעזוב את הברית החדשה ובחר לקיים את חייו לפי הברית הישנה, שהיא התנ"ך.
"בשנת 1926 פגש קאקונגולו סוחר יהודי ירושלמי בשם יוסף בקמפלה, בזמן שהלך לבית המשפט כדי להתפשר על החוזה שלו שהבריטים לא שילמו. לבושו יוצא הדופן משך את יוסף לפנות לקאקונגולו כדי לדעת מהי אמונתו. לאחר דיון מעמיק, יוסף שוכנע לבקר בקהילת אבאיודאיה כדי ללמוד עליה עוד. לאחר שהבין שאנשיה נחושים לאמץ את היהדות, החליט יוסף להישאר וללמד אותם הלכה. כשעזב את חברי הקהילה, אחרי למעלה משלושה חודשים, הוא תרם מספר פריטי דת יהודיים כמו טליתות, תפילין, חומשים, סידורים, לוחות שנה יהודיים ועוד. מאדם אחד שמל את עצמו ואת בניו, נולדה הקהילה היהודית הראשונה באוגנדה".
אנטישמיות בתקופת אידי אמין
בהמשך חברי הקהילה גוירו בידי פעילי היהדות הקונסרבטיבית מארצות הברית, אולם הממסד הרבני בישראל מעולם לא הכיר ביהדותם. "ישראל היא ביתו של כל יהודי והתוכנית שלנו היא לעבור לישראל כשתינתן הזדמנות", אומר אנוש. "כמה אנשים ניסו לעלות אבל הבירוקרטיה הישראלית לא יכלה לאפשר להם. ההכרה היהודית הרשמית חשובה לנו מאוד. הבעיה היא שבמדינת ישראל כדי להיחשב יהודי צריך להיוולד לאם יהודייה, או לעבור גיור בתהליך אורתודוכסי".
הוא מיד מדגיש: "זה לא שהחיים כאן רעים וזה לא שלא טוב לנו, טוב לנו פה מאוד, אבל ברגע שמדינת ישראל תיתן את ההכרה שאנחנו מחכים לה כל כך הרבה שנים – אנחנו נעזוב את הבית, את המדינה שבה נולדנו, ונעלה לישראל. גם אם ייקח זמן להגיע – לא אבדה תקוותנו".
הרב אליהו בירנבוים: "אנחנו נולדנו יהודים, אבל הם בחרו מרצונם להיות יהודים. הם 100 אחוז בזהות יהודית, הבעיה היא שבהלכה זה לא מספיק שאתה אומר 'אני רוצה להיות יהודי', צריך גם שבית דין המייצג את עם ישראל יגיד למצטרף 'ברוך הבא', שזה הגיור"
הוא מספר כי היו ימים שבהם הקהילה התמודדה עם אנטישמיות קשה, בתקופת משטרו של הדיקטטור אידי אמין. "העיסוק ביהדות נאסר וכל מי שרצה להמשיך בכך עשה זאת תוך סיכון רב", הוא מספר. "נכסים כמו אדמות נגזלו וניתנו למוסלמים ונוצרים על ידי הממשלה, כעונש ליהודים שהמשיכו לעסוק ביהדות. הממשלה אז הפעילה מדיניות קשה מאוד שאילצה יהודים רבים באוגנדה להמיר דתם כדי לחמוק מעונשים. מספר היהודים היה למעלה מ-7,000. לכן הקמת המרכז היהודי, שיהיה בית ליהודים בפוטי ובסביבה, וגם ליהודים שיבואו מכל העולם – כולל המטיילים הישראלים הבאים לאוגנדה – חשוב לנו מאוד. מבחינתנו, זה מבטיח את המשכיותה של היהדות באוגנדה".
מיינה מספר כי "רק לאחרונה צמנו את צום תשעה באב, התיישבנו על הרצפה וקראנו את מגילת איכה. ביכינו את חורבנו של הבית. אין יום שעובר בלי שאני אומר 'בשנה הבאה בירושלים הבנויה'", הוא מסכם. "אני מאמין שזה עוד יתקיים, ובינתיים מחמם את הלב לדעת שיש בישראל יהודים טובים שחושבים עלינו ודואגים לנו".
