נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו השבוע הצביעו על מגמה מטרידה של גידול במספר הישראלים שעזבו את הארץ ב-2023 ובשנה הנוכחית, ועוררו שיח בדבר השלכות המלחמה המתמשכת, המצב הכלכלי והמהפכה המשפטית. ממש באותו זמן, במתחם מאובטח של הקהילה היהודית בצפון לונדון, התקיים כנס שמטרתו לעודד רופאים ורופאות יהודים בריטים לעשות דווקא את הכיוון ההפוך – ולעלות לישראל.
"מאז 7 באוקטובר הגידול הכי גדול במספרי העולים הוא פה, בבריטניה", אומר זאב גרשינסקי, סמנכ"ל ארגון "נפש בנפש", שמקיים את כנס ה-MedEx לראשונה בבריטניה, כחלק מתוכנית לאומית בשיתוף פעולה עם משרד העלייה והקליטה ומשרד הבריאות, ויחד עם הסוכנות היהודית.
הכנס מתקיים גם על רקע דבריו של משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, בשבוע שעבר בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות", שלפיהם הוא מוטרד נוכח הנטייה של רופאים ישראלים להאריך את שהייתם בחו"ל ולא לחזור לארץ מהתמחויות מקצועיות (fellowship) בחו"ל. לדבריו הצטרפו בכירים נוספים במערכת הבריאות שהשתתפו בוועידה והביאו דאגה עמוקה גם כן נוכח העובדה שברקע המלחמה, יותר ויותר רופאים ישראלים בוחרים לעזוב או לעכב את חזרתם ארצה.
לכנס הגיעו קרוב למאה רופאים ורופאות בריטים שמתעניינים בעלייה לישראל, ולמעלה מ-30 מהם כבר החלו למעשה את ההליכים הביורוקרטיים. חשוב לציין כי לא מדובר על מספרים שיכולים לתת מענה לעזיבה של רופאים את מערכת הבריאות הישראלית בסדר גודל נרחב, אך הפטור ממבחני רישוי לבוגרי לימודי רפואה בבריטניה עשוי להבטיח להם קליטה מהירה יחסית בישראל.
בשיחה עם ynet מספרים המשתתפים על הרצון לעלות לארץ ומשרטטים תמונה של ציונות וכזו שרוצה לקשור את גורלה בישראל, אבל חלקם בשלב הראשוני לא ממהרים למכור את הדירה בבריטניה, או לעזוב לגמרי את העבודה בלונדון. עבור חלק מהעולים, זו עלייה עם אפשרות עם פתח לחזרה.
יהדות בריטניה מונה כיום כ-300 אלף בני אדם. אחד מהם הוא רוברט כהן, פסיכיאטר בן 60 מלונדון המתמחה בטיפול בהתמכרויות, שמתעניין כעת בעלייה לישראל, אך בשלב הראשון לא מתכוון לעזוב לגמרי את בריטניה. הוא חובש כיפה ומעולם לא נתקל בבעיה. לאחר 7 באוקטובר ועל רקע האווירה והמחאה נגד ישראל בלונדון – החליט להסירה. "לפני כן הרגשתי הרבה יותר בנוח", הוא מספר. "רמת האנטישמיות עלתה משמעותית מאז 7 באוקטובר ומרגישים את זה, בין השאר, בתקשורת כאן".
מה אתה יודע על מערכת הבריאות בישראל?
"מעט מאוד, ולכן אני כאן. קשה לקבל החלטות בלי ידע, ולכן אני צריך ללמוד עליה. אני יודע שהתחום של טיפול בפוסט-טראומה מפותח מאוד בישראל. אני חושב לעבוד חצי מהזמן בישראל וחצי מהזמן בבריטניה. בהמשך אולי אעשה עלייה באופן מלא. כשאני בישראל אני מרגיש שאני בבית, כשאני בירושלים אני מרגיש טוב. הבן שלי עשה עלייה והוא גר בירושלים, ואני מנסה להגיע לישראל עד כמה שאפשר. היום אני גם יכול לעבוד מהמחשב בישראל על עבודה בבריטניה".
"אי אפשר להסביר למה רוצים הביתה"
אמיליה גרשוני, בת 33 מלונדון, היא פסיכיאטרית שעובדת בבית חולים פסיכיאטרי בעיר, וגם היא הגיעה לכנס ומתעניינת בעלייה לישראל. "מאז 7 באוקטובר הרגשנו שהמקום להיות בו כרגע הוא ישראל", היא מספרת. "כשהייתי קטנה ונסענו לבית הספר היהודי הושלכו אבנים על האוטובוס שלנו, אבל הרגשתי שזה חלק מהעניין של להיות יהודי באזור לא יהודי. באוניברסיטה זה היה בסדר למרות שהיו הפגנות, אבל מאז 7 באוקטובר אני מבינה שלאנשים לא אכפת מהיהודים. אף פעם לא חוויתי את זה כמו עכשיו".
היא מוסיפה ומציינת: "גם בקבוצות של רופאים שאני נמצאת בהם אני שמה לב לכך שהם כל כך אנטישמיים. כשאנחנו, רופאים יהודים, כותבים משהו, זה מיד נדחה. פעם אנשים הסתירו את הדעות שלהם לגבי יהודים, אבל עכשיו הכול בחוץ. אנשים מישראל שואלים אותנו למה לנו לעזוב את בריטניה. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו ויחבשו כיפה בלי לדאוג. אני רוצה שלא נצטרך יותר להסתיר את שם המשפחה שלנו כדי שאנשים לא יגידו 'אה, זה שם משפחה יהודי'. אנחנו רוצים לחיות כיהודים בלי להסתיר את זה".
לארץ היא מתכננת להגיע עם בעלה וילדיהם בעוד שלוש שנים, אבל את התהליך היא מתחילה כעת. בשיחה עם בעלה הוא מספר שלמרות הרצון לעלות לארץ, לפחות בשנה הראשונה אין להם כוונה למכור את הדירה בבריטניה, עד שיחליטו להשתקע סופית בישראל.
יערה, בת 27, נולדה לאם ישראלית שהיגרה לבריטניה. בימים אלו היא לקראת סיום לימודי הרפואה שלה. "אני לפני התמחות", היא מספרת. "אני רוצה להתמחות בכירורגיית ילדים. זה תמיד היה לי בראש, לחזור לארץ מתישהו. אני פה כבר הרבה זמן, למדתי פה ואני עובדת פה, אבל הבית לא פה לגמרי וקצת חסרה לי התחושה הזו מהארץ. אין פה את הקהילה וזה מה שחסר לי. פה מהר גורמים לך להרגיש זר, גם אם גדלת פה ונולדת פה".
על ההתלבטות אם להישאר או לעזוב היא אומרת: "גדלתי כחלק מהחברה הבריטית ואין באמת תשובה נכונה. יש המון סיבות להישאר, אבל תמיד חשבתי לחזור. אני באה לנסות ולעשות כמיטב יכולתי. אני מקווה שזה יתאים, צריך לנסות את זה ולבדוק. אני עכשיו מתעניינת יותר במערכת הבריאות הישראלית ואני לא מתכננת להגיע מבולבלת. אני סומכת על עצמי שאדע למה אני נכנסת. אני אסיים פה עוד שנה ואז אולי אתחיל את התהליך בארץ". אימה של יערה מוסיפה: "חושבים שאנחנו משוגעים כשמדברים על הצעד הזה".
ומה אתן משיבות?
יערה: "החברות שלי לא מבינות למה אני עושה את זה, וזה קשה. זה לקום ולעזוב מערכת שגידלה אותי פה ובארץ זה לא יהיה המקרה. אי אפשר להסביר את זה, אם אתה במקום שחסר לך הבית. טוב לנו פה ואין לי שום תלונות על החיים וההזדמנויות שלנו פה, אבל אי אפשר להסביר למה רוצים לחזור הביתה. כי זה בית. אני לא עוברת כי לא טוב לי פה, אבל אני בת 27. אני לא הולכת להתחייב על שום מקום".
"הקהילה פה צמאה מאוד לחיבור למדינת ישראל", אומר גרשינסקי. "המניעים הם חוסר נוחות במרחב הציבורי, שהולך וגדל, והאנטישמיות שמכה פה בצורה חזקה. זה גורם לאנשים לעשות חשיבה מחדש. כשזה יושב ברקע, אנשים שואלים את עצמם איפה הם רואים את עצמם ואת העתיד שלהם". לדבריו, "כל מלחמה כזו הביאה איתה פיק של עלייה בסביבות שנתיים אחרי המלחמה מארצות המערב. זה לא משהו שהוא חדש לנו, ולכן אנחנו רואים מאז 7 באוקטובר פיק של התעניינות. 2025 תהיה השנה שבה זה יימדד באמת ונראה את הקפיצה".
גרשינסקי מספר כי הנושא שמטריד את העולים המיועדים יותר מכול הוא לא בהכרח המצב הביטחוני. "הסיפור של יוקר המחיה, והדיור כמרכיב של יוקר המחיה, הוא הנושא העיקרי. בן אדם שיודע שהוא מגיע לישראל עם תעסוקה יודע שהוא פה לטווח ארוך", הוא מסביר.
לדברי שר העלייה והקליטה אופיר סופר, "דווקא בעת מלחמה ובזמנים מאתגרים למדינת ישראל, אנו עדים להתעניינות מצד עשרות רופאים לעלות לארץ ולהצטרף למערך הרפואי. אנו בהחלט רואים עלייה גוברת מבריטניה בשנה האחרונה – מגמה שאנו פועלים לעודד ומאמינים שתמשיך לגדול".
ד"ר אפרת אפללו, ראש מנהלת הרופאים במשרד העלייה והקליטה, מוסיפה: "כשהם מגיעים לארץ הם לא מבזבזים זמן על ביורוקרטיה או על חיפוש מקום לעבוד בו. אנחנו מכינים אותם מבחינת עברית, רישוי והכול. מינואר האחרון עלו בסביבות 500 רופאים, בעיקר מאוקראינה, אבל אנחנו כבר רואים עלייה במספר הרופאים שעלו מארצות הברית ומצרפת. בריטניה היא מדינת פטור, רופאים שמגיעים ממנה לישראל לא צריכים לעבור את בחינות הרישוי – והם לא ידעו את זה. כשבאנו אליהם וסיפרנו להם שהם מדינת פטור – הם היו בהלם. תיאורטית הם יכולים לקבל רישיון בתוך שבוע. זו בשורה משמעותית וזה מקל עליהם".
יו"ר הסוכנות היהודית, אלוף במיל' דורון אלמוג, סיכם: "פעם אחר פעם מוכיחה את עצמה השותפות העמוקה עם יהדות העולם, שמביאה לחיזוקה של מדינת ישראל בתחומים רבים. הרופאות והרופאים שיעלו לישראל הם סמל לעוצמת הקשר הקיומי, זו תרומה אדירה ועלייתם מסבה גאווה ענקית".
הכתב היה אורח של "נפש בנפש"
