נוסח חדש לחלוטין של תפילת "אל מלא רחמים" לזכרם של חללי צה"ל וכוחות הביטחון פורסם בימים אלה מטעם הרבנות הצבאית הראשית, בעקבות מלחמת חרבות ברזל. את הנוסח החדש המוקדש ל"נרצחי התקפות החמאס והנופלים בקרבות" ניסח החזן הצבאי הראשי, סא"ל שי אברמסון, על פי בקשת הרב הצבאי הראשי, לקראת יום השלושים לשבת שמחת תורה השחורה.
הצורך בנוסח חדש נבע מהעובדה הכואבת שביומה הראשון של המלחמה נפלו הן אזרחים רבים מקיבוצי עוטף עזה והערים הסמוכות (שדרות, נתיבות, אופקים), מבוגרים וצעירים, תינוקות, סבים וסבתות, והן חיילים וחיילות ואנשי כוחות הביטחון – משטרה, שב"כ ואחרים. הנוסח החדש מתנתק, בתוכנו המרכזי, כמעט באופן מוחלט מהנוסח המסורתי שעל יסודותיו התקין הרב הראשי הראשון אלוף הרב שלמה גורן זצ"ל את תפילת "אל מלא רחמים" לחללי צה"ל.
השינוי הבולט ביותר הוא כמובן הפירוט של מי שלזכרם נכתבה ונאמרת התפילה: "אזרחי ישראל... ולנשמות חיילי צבא ההגנה לישראל, שוטרי משטרת ישראל ואנשי כוחות הביטחון". מודגשת מאוד סיבת השינוי מהנוסח המקובל: "שנהרגו, שנרצחו, שנטבחו, בידי מרצחי החמאס בני העוולה". מכאן שמדובר בתפילת "אל מלא רחמים ייחודית מאוד לנופלים ולנהרגים בשבת השחורה ביותר בתולדות מדינת ישראל, שבה התרחשה "התקפה אכזרית על יישובי מדינת ישראל".
הנוסח החדש שאותו מתפלל החזן הצבאי הראשי בימים אלה בכל הלוויה או אזכרה מעורר, כמובן, את השאלה האם הוא ייאמר גם בעתיד ויהיה לחלק בלתי נפרד מהתפילות הנאמרות, למשל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (ד' באייר). האם הוא יהיה תוספת לתפילות הנאמרות בכל אזכרה ובכל אחת מארבע הפעמים בשנה שבהן אומרים בבית הכנסת את תפילות "הזכרת נשמות"? האם זהו נוסח שיישמר רק אצל מי שאליו הוא מתייחס באופן ישיר?
התפילה נאמרת בסיום טקס ההלוויה
תפילת "אל מלא רחמים" היא תפילה חדשה, בהשוואה למרבית התפילות הכלולות בסידור התפילה. התפילה נזכרת לראשונה בספר "מעבר יבוק" שכתב ופרסם במאה ה-17 הרב אהרן ברכיה ממודנה (איטליה), והיא נפוצה בעיקר בין יהודי ארצות אשכנז. לאחר פרסום הנוסח הראשון נפוצה התפילה אך לעיתים הוכנסו שינויים שונים או תוספות, לפי הצורך והעניין, למשל בעקבות אירועים שונים בקהילות ישראל. על כן הנוסח שכתב החזן הצבאי הראשי איננו חריגה מהמסורת שהייתה מקובלת שנים רבות. למשל, קהילות שונות המקיימות מדי שנה אירוע זיכרון להשמדת בני הקהילה בתקופת השואה, נהגו ונוהגות להוסיף את הפן המקומי, גורל יהודי הקהילה, לתוך הטקסט הכללי שחיברה הרבנות הראשית. זהו הנוסח המוכר לזכר נספי השואה:
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים. דַּיַּן אַלְמָנוֹת וַאֲבִי יְתוֹמִים. הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים. לְנִשְׁמוֹת שֵׁשֶׁת הַמִּלְיוֹנִים אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנָשִׁים, נָשִׁים, וָטָף. שֶׁנֶּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ, שֶׁנִּשְׂרְפוּ, שֶׁנֶּחְנְקוּ, שֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים וְשֶׁהוּמְתוּ בְּכָל מִינֵי מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת וְאַכְזָרִיוֹת בִּידֵי הַגֶּרְמָנִים הַנָּאצִים וְעוֹזְרֵיהֶם, וְשֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵיהֶם. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם. בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם. ה' הוּא נַחֲלָתָם. וְיָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וְנֹאמַר אָמֵן.
תפילת "אל מלא רחמים" נאמרת בסיום טקס ההלוויה וכן בעת העליות השונות לקברו של המנוח לאחר מכן. אף על פי שגם בתפילה זו, כמו ב"צידוק הדין" ובקדיש, יש פנייה לבורא עולם, הרי שאין בה משום הצדקת הדין, אלא רק בקשה להמציא מנוחה נכונה לנשמת המת. על כך העירה פרופ' אניטה שפירא כי עובדה זו גרמה לכך שהיא הייתה פחות בעייתית מאשר הקדיש (הנאמר בארמית) עבור חלוצי העליות השנייה והשלישית החילונים, שעיצבו, במידה רבה, את דפוסי החיים במדינה שבדרך.
האירוע הממלכתי הראשון במדינת ישראל , ככל שהצלחתי למצוא, שבו נאמרה תפילת "אל מלא רחמים" לזכרם של לוחמי צבא במדינת ישראל, היה בהלוויה הגדולה מאוד שהתקיימה בירושלים בחודש נובמבר 1949 ל-323 חללי גוש עציון, גבעת הרדאר ולטרון. על פי דיווחים בעיתונות באותם ימים, הרב הצבאי הראשי סא"ל (אז) הרב שלמה גורן, שאסף עם מספר חיילים את 240 גופות הלוחמים שנפלו בקרב האחרון של גוש עציון בימים ג'-ה' באייר תש"ח, ביום שבו הוכרזה המדינה, הוא שניסח את תפילת "אל מלא רחמים" שאמר בקול הרב אברהם-חיים שאג-צוובנר, שבנו דוד ז"ל נפל בשיירת הל"ה.
בנוסח הראשון נאמר "תחת כנפי השכינה", וכך נאמר במשך שנים רבות. נוסח שונה, שרק חלק ממנו אפשר לאתר, כתב הרב גורן במיוחד להלוויה הממלכתית של חללי מטוס אל-על שהופל מעל שמי בולגריה בחודש יולי 1955. "אל מלא רחמים, המצא מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה לנשמות אחינו ואחיותינו הקדושים והטהורים, אנשים, נשים וטף שנהרגו ביד מרצחים ונפלו בידי בני עוולה ושופך דמם הטהור על אדמת ניכר...". גם במקרה זה השתמש הרב גורן בביטוי "תחת כנפי השכינה". סביר שנוסח זה הוא עדות אחת לכתיבתן של כמה וכמה תפילות בניסוח דומה.
עו"ד רמי גורן, בנו של הרב גורן, מעיד כי הוא זוכר שאביו כתב כמה וכמה פעמים נוסחים מיוחדים של "אל מלא רחמים", בעיקר עבור הלוויות ממלכתיות. בתיקי התפילות בארכיון הרב גורן לא נמצאים אותם נוסחים, כנראה כיוון שהם חוברו למטרה חד-פעמית ולא כתפילה קבועה. דיון ער שנמשך שנים לא מעטות היה סביב נוסח תפילת "אל מלא רחמים" הנאמרת בטקסי הזיכרון לשואה ולגבורה. במקרה זה קיימים עד היום כמה וכמה נוסחים מקובלים, מפורטים יותר או פחות, אך המסגרת הקבועה היא זו שקבעה הרבנות הראשית.
יותר מכול עורר עניין ודיון ציבורי נוסח "אל מלא רחמים" לזכר חללי צה"ל וכוחות הביטחון השונים. אחד הנושאים שהיו שנויים במחלוקת היה בין הנוסח "תחת כנפי השכינה" לנוסח "על כנפי השכינה". ההכרעה נפלה שייאמר "על כנפי השכינה", כפי שאפשר לראות מהנוסח שפורסם עוד בחייו ובאישורו של הרב גורן.
אלא שהנושא המרכזי שהיה שנוי במחלוקת הוא: מי יוזכר בתפילה? הנוסח שאישר הרב גורן הוא נוסח מצמצם ואינו מפרט. בעצם הוויכוח הייתה סמליות רבה למציאות החיים השונה של חיי עצמאות העם היהודי במדינה יהודית. במקור במאה ה-17 שנכתב בגולה (איטליה) הייתה תפילה זו עבור היחיד, אלא שהמסגרת הממלכתית – מדינת ישראל, ואמירת התפילה באירועים ממלכתיים עבור כלל הנופלים מבין חיילי צבא ההגנה לישראל, גררה בקשות ואף דרישות מצד הורים, רבנים וארגון יד לבנים שביקשו באופן קטגורי לכלול את כל מי שנפל או נפלה בשירות במסגרת כוחות הביטחון השונים והרבים של המדינה. בסופו של דיון ארוך גובש הנוסח המרחיב ביותר האפשרי:
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה,
בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרִים וְגִבּוֹרִים, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים.
לְנִשְׁמוֹת הַחַיָּלִים וְהַחַיָּלוֹת שֶׁל צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל,
שֶׁנָּפְלוּ בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל בִּפְעֻלּוֹת הֲגָנָה, תַּגְמוּל וּבִטָּחוֹן וּבְעֵת מִלּוּי תַּפְקִידָם וּבְעֵת שֵׁרוּתָם.
וּלְנִשְׁמוֹת כָּל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,
וְלִקְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן וְהַמִּשְׁטָרָה, שֶׁחֵרְפוּ נַפְשָׁם לָמוּת עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם,
וּבְעֶזְרַת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הֵבִיאוּ לִתְקוּמַת הָאֻמָּה וְהַמְּדִינָה וְלִגְאֻלַּת הָאָרֶץ וְעִיר הָאֱלֹהִים.
וּלְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי הַמְּרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.
בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּעַד אַזְכָּרוֹת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם.
לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם.
ה' הוּא נַחֲלָתָם, וְיָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין.
וְנֹאמַר אָמֵן.
תפילת "אל מלא רחמים" שכתב החזן הצבאי הראשי שי אברמסון היא תפילה יפה וקצרה, ואין לי ספק שיש להוסיף אותה לתפילה הנאמרת ולא לומר אותה במקום "אל מלא רחמים" המוכרת והמקובלת על רוב העם.
