יניב רותם לא רק מאמין שנישואים מעורבים של דתיים וחילונים הם דבר אפשרי בהחלט, אלא רואה חשיבות מיוחדת בכך שיהיו גם זוגות כאלה בחברה הישראלית. "אני סבור כי במיוחד בעת הזו נישואים מעורבים של דתיים וחילונים הם בשורה חשובה שיש ביכולתנו להביא לעם ישראל", הוא כתב בחיבור הנושא את הכותרת "מעורבים זה בזה: מפת דרכים לנישואי דתיים וחילונים", שפרסם לאחרונה במסגרת בית מדרש "למעשה" בראשות הרב ד"ר עידו פכטר.
מדוע מדובר בעיניו בבשורה חשובה? "לכידות ואחדות לאומית לא יצנחו מלמעלה. הם ייבנו אך ורק מתוך מפגש חיים יום־יומי בין המגזרים והקבוצות שונות בתוך העם היהודי, והמסגרת הטובה ביותר לכך היא המשפחה. הרי אפשר לראות בלאום היהודי הרחבה של משפחה", הוא הסביר. לדבריו, "מחלוקות המובילות להפרדות ולהרחקות, עד כדי כך שאינן מאפשרות נישואים בין קבוצות שונות בתוך העם היהודי, הן איום נורא על הלכידות ועל האחדות בעם".
נאה דורש נאה מקיים: רותם עצמו, דתי לאומי, נשוי לשירלי החילונית. הם הורים לבת בשם בארי, ועוד אחת בדרך. מתוך החוויה האישית נולדה "מפת הדרכים" שכתב לזוגות שמתמודדים עם פערים דומים. "חשוב לי שיהיו גם זוגות מעורבים של ימנים ושמאלנים, וגם זוגות של מזרחים ואשכנזים. אני חושב שטוב שיהיה ערבוב בעם ישראל בין קבוצות ומגזרים שונים", הוא אומר בריאיון ל-ynet. "החיבור הזה ספציפית עוסק בדתיים וחילונים. זה לא שאני דוחף דתיים להתחתן עם חילוניות ולהפך, אני רוצה רק להוריד את הדרמה והפחד סביב האפשרות הזאת. אני אומר שאם זה כבר קורה, אם יוצאים לדייט או נכנסים לזוגיות, לא להיבהל מזה".
רותם (לשעבר טורם) בן ה-36 הוא מאייר ומעצב ירושלמי, בעל תואר ראשון ושני מבצלאל, ממקימי "קואופרטיב העיצוב הירושלמי" ופסטיבל "אאוטליין – איור ומילים בירושלים". הוא הוסמך לרבנות ישראלית בבית המדרש של מכון הרטמן והמדרשה באורנים. בשנת 2021 יצא לאור ספרו "הֵלֶךְ – שיטוט חזותי בין דת לדתיות", קומיקס אוטוביוגרפי-הגותי שעוסק בשאלות אמוניות ובסוגיות כמו חינוך למצוות, רגשות אשם ומתח בין-דורי.
"גדלתי בהושעיה בבית ציוני דתי קלאסי", הוא מספר. "הייתי בבני עקיבא ולמדתי בישיבה התיכונית שדה יעקב. אחרי התיכון למדתי שנה במכינה הקדם-צבאית עצמונה, ואחר כך התגייסתי לנח"ל כלוחם".
המאמר שלו, שזמין ברשת לקריאה חופשית כקובץ או לקנייה כחוברת פיזית, כבר מצא לא מעט קוראים. "יש המון זוגות שכבר כתבו לי שהחיבור עזר להם לפתור מתחים וקשיים שהיו להם", הוא מעיד, ועם זאת מבהיר: "היה חשוב לי לא להיות יומרני מדי ולא לקרוא לזה 'מדריך'. לא לתת את התחושה שאצלי נמצאת התשובה".
המשנה מבהירה ש"לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי". עם כל המחלוקות, החבורות לא נמנעו מקשרי נישואים ביניהן. ההבדלים בין קבוצות תלמידים אולי שונים מההבדלים בין חילונים לדתיים, אבל רותם שואב מהמקורות את הרעיון העקרוני שמסתייג מפירוד בעם
גם אצלך יש חיכוכים סביב המתח הזה?
"כן. הסיפור אצלי הוא שהקשר נבנה מלכתחילה בצורה טובה מאוד. מעבר לזה, אשתי אומנם הגיעה מבית חילוני, אבל יש דברים בבית שהיא דוחפת אליהם – למשל לשיר שירי שבת, או לקרוא ביחד פרשת שבוע. בזמירון שלנו מהחתונה ארוגים יחד שירי ארץ ישראל היפה וזמירות שבת. כשהיא מציעה שנשיר שירים בשבת, אנחנו שרים גם וגם".
להוריד מחיצות ולפורר דעות קדומות
כשרותם מדבר על החשיבות בקיום קשרי נישואים בין קבוצות שונות בעם, הוא מביא דוגמאות מכתבי חז"ל. הוא מזכיר שחז"ל קבעו את ט"ו באב כיום שמחה משום שאז "הותרו שבטים לבוא זה בזה", כלומר ניתן היתר לחתונה בין-שבטית.
דוגמה אחרת נוגעת לבית הלל ובית שמאי, קבוצות תלמידי החכמים שהיו ביניהן מחלוקות בשלל נושאים, כולל מחלוקות שנוגעות בשאלה מי מוגדרים ממזרים ופסולי חיתון. אף על פי כן, המשנה במסכת יבמות מבהירה ש"לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי". עם כל המחלוקות, החבורות לא פסלו זו את זו ולא נמנעו מקשרי נישואים ביניהן. ההבדלים בין שבטי ישראל או בין קבוצות תלמידים אולי שונים מההבדלים בין חילונים לדתיים, אבל רותם שואב מהמקורות את הרעיון העקרוני שמסתייג מפירוד בעם.
סרטון אנימציה שיצר יניב רותם במסגרת מבוע – בית מדרש ישראלי (לשעבר בית פרת)
מבחינתו, מצב שבו אין כלל נישואים בין דתיים לחילונים הוא מסוכן. "מצב כזה יוביל לפירוד שיישאר דיכוטומי מאוד. יהיו משפחות שבהן כל המשפחה דתיים, משפחות שבהן כל המשפחה חילונים, ונהיה אגודות-אגודות", הוא מזהיר. "התוצאה היא שלא תהיה היכרות אינטימית ומפגש בלתי אמצעי בין הקבוצות. אנחנו פוגשים חילונים בצבא או בעבודה, אבל כשמישהו פוגש אותי בתוך הבית, במשפחה, זה חיבור אחר – חיבור ברמה הרבה יותר גבוהה, שמוביל לכך שהרבה מחיצות יורדות וסטיגמות מתפוררות. אני לומד להכיר את האנשים השונים ממני ולא את הכותרות שמחרפות מעליהם. אני כבר לא יכול להגיד 'הם', כי יש שמות ופרצופים שהם חלק מהמשפחה שלי".
תפיסה מקובלת היא שבנישואים בין דתי לחילונית או בין דתייה לחילוני, הצד החילוני הוא שנדרש לוותר וללכת לקראת הצד הדתי, ולא להפך. בעיני רותם, שני הצדדים צריכים להיות נכונים לפשרות: "כשכל אחד בא לקראת הצד השני, אפשר לפתור מתחים. אני מבין את הפחד של אנשים לאבד את עצמם. צריכה להיות שקיפות וקבלה הדדית של הדברים החשובים לצד האחר. כשיש שיח ותיאום ציפיות, נכונות ואהבה, אפשר להסתדר".
"זה לא חיבור הלכתי"
במקום "דתילוני", רותם מציע כינוי אחר לזוג מעורב: "חידתי". גם בכינוי הזה המילים "חילוני" ו"דתי" נוכחות, אך נוצרת מילה חדשה, שמכילה לדבריו תוכן עשיר ומתקשרת לחידת ההתמודדות עם האתגר הזוגי.
"גם הצד הדתי מוותר על איזושהי ציפייה או תקווה לגבי איך שהשבתות שלו ייראו. גם לו מתנפצת פנטזיה. אני לא מתעלם מכך שהחילוני מוותר על השבת שלו, ברור שצריכות להיות התאמות ופשרות משני הצדדים. אם התחתנת עם האדם שאתה הכי אוהב בעולם, ואתה יכול להיות לצידו, אתה מרוויח משהו אחר"
רותם משתף בחיבורו כמה עצות פרקטיות להתמודדות עם הפערים ועם המתחים שעלולים לצוץ. כך למשל הוא מתייחס לקושי של הצד הדתי בזוגיות מעורבת להתארח אצל הורי הצד החילוני, היות שמי שמקפיד על הלכות כשרות יתקשה לאכול אוכל שהוכן במטבח שאין בו הפרדה בין חלב לבשר. במצב כזה הוא מציע להסתמך על מסורת הלכתית המתירה שימוש בסט כלים אחד לאוכל בשרי וחלבי, בתנאי שיהיה עשוי מחומר "שאיננו בולע" לפי ההלכה, כמו זכוכית. בעמדה הזו מחזיקות חלק מקהילות הספרדים והתימנים. רותם ממליץ למשפחה החילונית לקנות סט של כלים מזכוכית, וכך להקל על החתן הדתי לאכול כשהוא מתארח אצלה.
בקטע אחר, שוודאי לא ימצא חן בעיני חלק ניכר משומרי המצוות והפוסקים, מציע רותם לזוגות מעורבים של דתיים וחילונים לאמץ גישה הלכתית המתירה להשתמש בחשמל בחגים, כשמדובר במלאכות לצורך "אוכל נפש" – כלומר לשם אכילה או שאר הנאות הגוף. הוא מזכיר שרבים מחכמי הספרדים ומחכמי המערב התירו להדליק חשמל לצורך יום טוב, ואפילו כמה מחכמי אשכנז סברו כך, ובהם הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין. הכוונה היא למשל להדלקת אור, מזגן, כיריים, מיקרוגל, תנור וכדומה (אבל לא מחשב, טלפון או טלוויזיה, וגם לא כלי רכב אוטונומי, שכן המלאכות האלה אינן נכללות תחת המושג "אוכל נפש"). אף שהדבר לחלוטין לא מקובל בחוגים דתיים כיום, לדברי רותם, "שימוש בחשמל ביום טוב יכול להקל מאוד על בני זוג החיים בזוגיות מעורבת, בייחוד בשעה שהם מתארחים אצל הצד החילוני בחגים".
"זה לא חיבור הלכתי, במובן הזה שאני לא מתיימר לפסוק, ואני בטוח שפוסקים רבים יתנגדו לחלק מהדברים שכתבתי", הוא אומר, "אבל היו רבנים בכירים ומוכרים בציונות הדתית שקראו את החיבור ונתנו את ברכתם לעצם קיומו. הם הבינו שזה חיבור חשוב, גם אם היו להם הסתייגויות".
יש מקרים שבהם הצד הדתי לא ממש יכול ללכת לקראת הצד החילוני, והצד החילוני חייב למשל לוותר על ההרגלים שלו בשבתות.
"נכון, אבל גם הדתי מוותר על איזושהי ציפייה או תקווה לגבי איך שהשבתות שלו ייראו. למשל, הרבה נשים דתיות שמתחתנות עם גברים חילונים מתמודדות עם שבתות שבהן אבא לא הולך לבית הכנסת עם הילדים. הן קיוו שגם הזוגיות שלהן תיראה כמו של ההורים, וזה לא ככה. אז גם לצד השני מתנפצת פנטזיה. אם מישהו גדל בשבתות עם הרבה זמירות שבת, ובשולחן השבת שלו אין, זה גם ויתור. אם מישהו גדל בחינוך דתי וציפה שילדיו גם ילכו לחינוך כזה, ובגלל נסיבות החיים הילדים הולכים לחינוך שאינו דתי, זה גם ויתור. אני לא מתעלם מכך שהחילוני מוותר על השבת שלו, ברור שצריכות להיות התאמות ופשרות משני הצדדים. אם התחתנת עם האדם שאתה הכי אוהב בעולם, ואתה יכול להיות לצידו, אתה מרוויח משהו אחר".
גם הלכות נידה יכולות לסבך את הקשר. מה אם האישה החילונית מסרבת לטבול?
"זה נושא מורכב. ממה שאני מזהה, וזה לא מחקר סוציולוגי, האתגרים של זוגות מעורבים מחולקים לשלוש קטגוריות: מתחים שבכלל לא קשורים להלכה, מתחים שקשורים להלכה אבל פתירים, ומתחים שקשורים להלכה וכמעט אינם פתירים. החיבור שלי מנסה לכל הפחות לעזור לשני שליש מהבעיות, וזה לא מעט. אני לא מתיימר לפתור הכול. יש זרמים תת-קרקעיים של נשים אורתודוקסיות שמוותרות על שבעה נקיים (החמרה מקובלת שלפיה אישה צריכה לספור שבעה ימים 'נקיים' בתום הווסת, לפני שהיא טובלת ומותרת לבעלה – ש"מ), או נשים שטובלות בים".
6 צפייה בגלריה
הרב עידו פכטר. "נישואים מעורבים של דתיים וחילונים הם חלק טבעי בחיינו"
(צילום: לירון מולדובן)
באופן כללי, הוא מודה שהיה רוצה לראות את פסיקת ההלכה מתחדשת בקצב מהיר יותר. "אני חושב שההלכה יכולה להישאר על העץ ויכולה לרדת לשטח", הוא מסביר. "ברור שהעליתי רעיונות הלכתיים או כיוונים מחשבתיים שלא ימצאו חן בעיני הרבה פוסקי הלכה, אבל השטח זועק. יש זוגות שמתמודדים עם הרבה קשיים. אפשר להרים ידיים בחוסר אונים ולומר שזו ההלכה ואין מה לעשות, ואפשר להתאמץ ולמצוא פתרונות".
במאמרו הוא מזכיר ערכים רלוונטיים שמופיעים בספרות ההלכה, כמו שלום בית. "תובנה עמוקה ומשמעותית שהייתה לי בשנים האחרונות היא שנוח מאוד למקם את הקולא (הפסיקה המקילה) בצד אחד ואת החומרא (ההחמרה) בצד שני, כשברור לנו מה מאפיין כל אחד מהצדדים – אבל הרבה פעמים כשאני מקל בדבר מסוים, אני מהדר ואפילו מחמיר בדבר אחר", הוא מציין. "למשל, יכול להיות שאני מקל בדבר מסוים כדי להחמיר בשלום בית, בהכנסת אורחים ובעיקרון של 'דרכי שלום'. אלה ערכים הלכתיים לכתחילה, זה לא שהכנסתי למשוואה ערכים הומניים, מערביים ופרוגרסיביים וניסיתי לאזן בינם ובין הערכים ההלכתיים. אלה עקרונות הלכתיים".
הרב עידו פכטר, מייסד בית המדרש "למעשה" שליווה את רותם וגם כתב את ההקדמה לחיבור שלו, אומר: "לדעתי זה חיבור ראשון מסוגו ששם על השולחן את הסוגיה הזו באופן מקיף. זו סוגיה שלא מתייחסים אליה באופן מפורש בספרי ההלכה. אין כאן באמת מענה הלכתי נקודתי לשאלות שצפות, אלא יותר תמונת עולם כוללת. החשיבות העיקרית של החיבור הזה בעיניי היא בכך שהוא מנרמל את התופעה הזו, שעדיין מתייחסים אליה כאתגר קשה וכמצב שלא רוצים שיקרה. החיבור אומר שנישואי דתיים וחילונים הם חלק טבעי ממציאות חיינו ומהאופן שבו אמורה להתנהל חברה נורמלית, ויש בהם גם יתרונות. זה מתקשר לכל מה שאנחנו עושים בבית המדרש, שבמקום לסגור את ההלכה בעולם סגור של החברה הדתית, פותח אותה כאופציה לכלל החברה הישראלית".
לא פחות מאושרים
בעיני רותם, רבים מהדברים שכתב נכונים לכל זוגיות. "אני לא מתחמק מלומר שזה קשה ומאתגר, אבל מעבר לשאלות ההלכתיות, אני ואשתי מתאימים בהמון תחומים. יש לנו תחומי עניין, תפיסת עולם ותחביבים משותפים. יש אתגר בחיינו והוא אתגר הלכתי, ובזכות כל שאר התחומים שבהם טוב לנו ביחד, אנחנו מתגברים עליו", הוא מסביר. "יכול להיות שיש זוגות שאין להם מתח הלכתי, אבל בתחומים אחרים הם רחוקים, ולהם יהיה הרבה יותר קשה להסתדר".
אפרופו אתגרים שונים בחיי הנישואים, במלחמת חרבות ברזל הוא שירת 75 ימים במילואים, ב"כוח יעל" – כוח מילואים שהוקם במלחמה. "קיבלתי פטור ממילואים לפני שנתיים, חשבתי שהפרק הזה מאחוריי, אבל כשפרצה המלחמה היה לי קשה עם זה שאני כבר לא במילואים. כל החברים שלי המשיכו לשרת במילואים ונכנסו לרציעת עזה. התגבשנו כמה חברים וחזרנו לשרת אחרי שכבר קיבלנו פטור. עכשיו סיימנו את הסבב השני, בעוטף עזה", הוא מספר.
רותם מקיים כאמור אורח חיים דתי, אבל היום לא חובש כיפה בדרך כלל. "אני בלי כיפה כי אני מרגיש שכשאתה הולך עם כיפה, אתה איזשהו תמרור שמכיל שק של ערכים, בנוגע להלכה, לארץ ישראל, לפוליטיקה. אני מתחבר רק לחלק מהערכים האלה", לדבריו. "מבחינה סוציולוגית אני אוהב מאוד את המגזר שממנו הגעתי, גם אם יש לי ביקורת עליו, אבל אני רוצה להיות מזוהה בתור יהודי ולא בתור נציג של מגזר מסוים. הכיפה נמצאת תמיד בתיק שלי ויוצאת במצבים מסוימים. למשל בשבת אני עם כיפה לאורך כל היממה".
נניח שרווקים ורווקות שוקלים להרחיב את האפשרויות לאנשים עם אורח חיים שונה משלהם ועם תפיסה שונה לגבי הדת, אבל הם תוהים לעצמם למה להיכנס מראש לכאב הראש הזה. מה תגיד להם?
"אני הכרתי את אשתי דרך אפליקציית ההיכרויות אוקיי-קיופיד (OkCupid), ולא ידעתי בהתחלה אם היא דתייה או לא. צריך לבחון כל זוג לגופו. זה לא מתאים לכולם. לא כל הדתיים מתאימים לכל החילונים ולהפך. צריך לבוא לקשר כזה בלב פתוח ובנפש חפצה. כל מה שאמרתי לגבי הורדת הדרמות והפחדים יכול להצליח רק כששני הצדדים רוצים בכך, מבינים את האתגר ומוכנים לזה. צריך איזושהי נכונות".
אתה ואשתך הולכים יחד לתפילות מדי פעם?
"כן. המניין שלנו הוא אורתודוקסי אבל שוויוני מאוד, לקח לנו זמן למצוא מניין שבו היא תרגיש בנוח ותרגיש רצויה. נשים וגברים יושבים שם ביחד, זה מניין משפחות. גם הילדים והילדות משתתפים בתפילה. אפשר לומר שאשתי היא לא חילונית אדוקה, וזה מנטרל הרבה מתחים. אגב, גם אני פחות מתחבר לתפילה בבית כנסת עם מחיצה. אם אני מגיע לבית הכנסת של אבא שלי זה בעיקר כדי לכבד אותו ולהיות לצידו, זו לא הבחירה הראשונה שלי".
רותם משוכנע שזוגות מעורבים של דתיים וחילונים לא בהכרח פחות מאושרים מזוגות אחרים. הוא מצטט בהקשר הזה מחקר שערך ד"ר מיכה בלזר על זוגות מעורבים כאלה (2020): מול ההשערה שיימצא הבדל בין זוגות שבהם הצד הדתי והצד החילוני קרובים יותר בהשקפותיהם ובין זוגות שבהם הפערים ברמת הדתיות והחילוניות גבוהים יותר (המחשבה שככל שהפערים בין בני הזוג נמוכים יותר, כך שביעות הרצון שלהם מהנישואים תהיה גבוהה יותר), הרי שהממצאים העלו כי אין כל קשר בין ההבדלים ברמת הדתיות או החילוניות של בני הזוג ובין שביעות הרצון שלהם מהנישואים או מהחיים. המסקנה היא שלא ההתאמה הדתית גורמת לאושר בזוגיות, אלא היכולת לפתור מתחים ולהתגבר על קשיים.
"יש גם זוגות כאלה שמתגרשים, זה לא מבטיח שום דבר, אבל מה שהמאמר הזה אומר הוא שמתחים, ריבים, אי הסכמות וקשיים יכולים להיות בכל זוגיות, גם בזוגיות של שני דתיים ובזוגיות של שני חילונים. העניין הוא לא התוכן של הוויכוח אלא איך מנהלים אותו", הוא מסכם. "יכול להיות שיהיה מתח על רקע הלכתי שיתנהל בצורה טובה, כנה ופתוחה, ולעומת זאת ויכוח על רקע שטיפת כלים או כביסה שינוהל בצורה גרועה ויגרום לריב הרבה יותר גדול".
